ידיעות הטומאה
פרק שני שבועות
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
בעם הארץ אידי ואידי אכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד הוא.
ואי בעם הארץ. שהוא שוגג על שתיהן: אכל שני זיתי חלב בהעלם
מח א
א)
ב) ג)
אחד הוא. שלא נודע לו בין זה לזה ואינו חייב אלא אחת אף זה
משמע הכא דאע"פ שנודע לו בינתים שבא על הנדה כיון שלא
מט ב
ד)
לא נודע לו בין כניסה לפרישה שחטא שכשאמרה לו נטמאתי אינו
נודע לו שנתחייב חטאת שסבור להיות אנוס חשבינן ליה בהעלם
נ ג
ה)
יודע שנתחייב על הכניסה כסבור אנוס אני עליה שהרי לא למד
אחד וכן פירש בקונטרס וא"ת דאמר בפ' כלל גדול
נא ד ה ו
ו)
נב ז
ז)
בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא קצר
שמוזהרין ישראל לפרוש מן נשותיהן
ח)
וטחן כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון
סמוך לוסתן (א) ואין זה אונס אלא שוגג
ט)
ואי בעם הארץ א אידי ואידי אכל שני זיתי
❖
מלאכה וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון
וכיון דלא למד נמצא שלא ידע בין
י) כ)
נג ח
חלב בהעלם אחד הוא ואלא בשאין סמוך
שבת ושגגת מלאכה מהו שיצטרפו א"ל
כניסה לפרישה שחטא והוה ליה בא
לוסתה ובמאן אילימא בתלמיד חכם ולא
על נדה שתי בעילות בהעלם אחד:
חלוקים הן לחטאות ולא מיצטרפי פירוש
❖
הגהות הב"ח
אלא בשלא סמוך לווסתה. זה אנוס
שאם היה בכל פעם כגרוגרת היה
חדא לא מיחייב אכניסה אנוס אפרישה
ב
(א) רש"י
על הכניסה הוא שלא היה לו לעלות
חייב שתי חטאות אע"פ שלא היתה
מזיד אי בעם הארץ חדא הוא דמיחייב
כדאמר לקמן
רבינו חננאל (המשך)
בדעתו: ואי בתלמיד חכם ולא חדא
ידיעת איסור בינתים וי"ל דרבא
מוהזרתם (ב) ד"ה
אפרישה הדר אמר רבא לעולם בסמוך
לא מיחייב. דאכניסה אנוס ואפרישה
לטעמיה דסבירא ליה התם כ) דאינו
היא כו'
בקרבן. פי' איש ששימש עם
לוסתה ובתלמיד חכם ותלמיד חכם לזו
ג
(ג) ד"ה
אשתו ונתקנח הוא
מזיד: ואי בעם הארץ חדא הוא
חייב אלא אחת אי נמי התם חשיב
❖
דבעלמא אין
ואין תלמיד חכם לזו אמר רבא ותרוייהו
בסמרטוט והיא נתקנחה
דמיחייב אפרישה. דאומר מותר אבל
ליה ידיעה כיון שנודע לו כל מה
בסמרטוט אחר והן נקראים
תנינהו כניסה תנינא פרישה תנינא פרישה
אכניסה אנוס: ובתלמיד חכם לזו.
שהיה ספק באותה שעה:
עדים ואם נמצא דם על העד
לעולם אימא לך שלא בסמוך
שלו ודאי עם נדה שימש.
תנינא דקתני היה משמש עם הטהורה
מוסף רש"י כלומר יודע שישראל מוזהרין לפרוש
והן טמאין וחייבין קרבן כי
לוסתה ואפרישה. והוא
ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב
מנשותיהן סמוך לווסתן כדאמר לקמן
נמצא על שלו.
בשגגה באת לידו. ואמרינן
מוהזרתם את בני ישראל מטומאתם
הדין דה"מ למימר בסמוך לוסתה
מאי לאו בסמוך לוסתה
כניסה תנינא ד נמצא על שלו טמאין
ואפרישה: והא נמצא קתני. תימה
ואכניסה דאי לא בסמוך
ואין יודע שהמשמש עם הטהורה
וחייבין בקרבן מאי לאו בסמוך לוסתה
ה
לווסתה אמאי חייב אנוס
ואמרה נטמאתי צריך לפרוש באבר
דעדיפא מיניה הוה מצי למיפרך מהא
הוא אלא לאו בסמוך
ואכניסה א"ל רב אדא בר מתנא לרבא
לווסתה ואכניסה. ואתי
מת דהוה ליה שוגג על שתיהן אכניסה
דקתני סיפא נמצא על שלה טמאים
לעולם אימא לך בשלא סמוך לווסתה
למידחי האי דקדוקא דרבא
דסבור יכולני לבעול ואפרישה אומר
מספק ופטורין מן הקרבן ואמאי פטור
(כריתות יז:)
ולאוקמא אפרישה ושלא
ואפרישה וכי תימא פרישה למה לי הא
מותר ושני זיתי חלב בהעלם אחד
כיון דאמרה נטמאתי:
בשעת ווסתה. ולא מתוקמא
המשמש מת בעריות פטור.
תנא ליה הא איצטריך לאשמועינן נמצא
אפרישה מדקתני נמצא
לא הויא שהרי תלמיד חכם הוא לזו
ו
ונמצא השתא משמע. ואי
על שלה טמאים בספק ופטורין מן הקרבן
שלא היה לו לבעול סמוך לווסתה
והא דתנן בפרק ב'
(נדה יד.) טמאין.
אפרישה הוא הויא להו
ואין זה אונס אלא שוגג כסבור
דנדה נמצא על שלה כשיעור
ואיידי דבעי מיתנא נמצא על שלה תנא
ידיעה מקמי הכי בעידנא
דתשמיש. (ודחי') אי הכי
יכולני לבעול קודם וכי אמרה לו
וסתה חייבין בקרבן ומפרש בגמרא
נמי נמצא על שלו אמר ליה רבינא לרב
❖
(שם)
עשה ולא תעשה הוא. והאי
נטמאתי ידע שחטא אכניסה והויא
משל לשמש ועד זה נכנס וזה יוצא
אדא מי מצית לאוקמה לההיא בשלא
דקתני זו היא מצות עשה
ליה ידיעה בין כניסה לפרישה. וא"ת
וצריך לאוקומה דפירש בקישוי דאי
שבנדה שחייבין עליה זו
סמוך לוסתה ואפרישה והא נמצא קתני
היא מצות עשה ולא תעשה
מזיד הוא בבעילת סמוך לוסתה
בפירש מת אין זה שיעור וסתה:
רבינו חננאל
הוה ליה למיתנא פי'
ונמצא לבתר הכי משמע ואי אפרישה
דאי
ס"ד חייב כו'. כל מה שמדקדק
אין זו קשיא שאין כרת וחיוב חטאת
ואי עם הארץ הכנסה
עשה כדחזקיה דאמר ותהי
מעיקרא כי פריש ליה מעיקרא הויא ליה
על סמוך לוסתה עד שתטמא
רבא מן המשנה יכול לדקדק
ופרישה בהעלם אחד
נדתה עליו נדתה תהא עליו.
ולאוכל שני זיתי חלב
מיכן אזהרה למשמש עם
ידיעה א"ל רבא ציית מאי דקאמר רבך
ובבעילת הטמאה שוגג הוא כסבור
מן הפסוק דנפקא לן בשמעת' אזהרה
בהעלם אחד דמי. וקיימא לן
הטהורה ואמרה לו נטמאתי
היכי מצית דתניא עלה זו היא מצות עשה
יכולני לבעול: נמצא על שלו. דם
למשמש עם הטהורה ואמרה לו
דאינו חייב אלא אחד.
שלא יפרוש. לא תעשה
ואמרינן אף בשלא סמוך
שנאמר ואל אשה בנדת
על המפה שקנח בה אחר תשמיש:
נטמאתי מדכתיב ואל אשה בנדת
שבנדה שחייבין עליה ואם איתא מצות
לווסתה. ובמאן אמרו הני
טומאתה לא תקרב וגו' אמר
טמאים. שניהם טומאת שבעה היא
טומאתה לא תקרב דלא תפרוש
לא תעשה היא אמר ליה אי תניתא חסר
דחייב שתים אי ת"ח אפילו
רב פפא האי לא תקרב לא
משום נדה והוא משום בועל נדה
משמע אלמא משמש מת פטור דכיון
אחת אינו חייב. מאי טעמא
תפרוש נמי הוא כדכתיב
ותני הכי זו היא מצות לא תעשה שבנדה
אכניסה אנוס הוא וקיימא לן
האומרים קרב אליך אל תגש
דודאי ראתה דם קודם בעילה או
שהוזהר שלא לפרוש יש לו להמתין עד
שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה
דכל אנוס פטור הוא דמאי
בי כי קדשתיך פי' הרגישה
בשעת בעילת תשמיש: וחייבין. שניהם
שימות האבר ותימה דבפרק הבא על
הוה ליה למיעבד וכי לא
שנטמאת והודיעה אותך לא
ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב זו היא
בקרבן: שלא בסמוך לוסתה. דאכניסה
יבמתו נפקא ליה לרבא
ישמש מטתו לעולם הלכך
תקרב עצמך אליך מיד
מצות עשה שבנדה כו' אמר מר פירש
פטור הוא. אפרישה מזיד
ותגלה ערותה אלא נעוץ
אנוס ואפרישה הוא דמיחייב ליה
משכבת זרע דכתיב באשת איש דמשמש
מת פטור: אם כן מצינו ארוכה
הוא. ומזיד לאו בר קרבן
צפרניך בקרקע עד שימות
מיד חייב היכי עביד אמר רב הונא משמיה
כגון שאמרה לו נטמאתי ופירש בקושי.
הוא ואי עם הארץ אפרישה
האבר ויסור קשויו ואח"כ
וקצרה בנדה. י"מ אם כן כדרב הונא
לקמן פריך הא נמצא קתני: פרישה
דרבא נועץ עשר צפרניו בקרקע עד
מחייב אכניסה פטור דאנוס
תפרוש. ואמר ליה תני
ז
הוא. והדר רבא ופריק
במתניתין וזו היא מצות לא
למה לי. לרבי שסידר את המשנה
דאמר נועץ צפרניו וקשה דתקשי
שימות וטוביה אמר רבא זאת אומרת
בסמוך לוסתה ובת"ח דידע
תעשה ועשה שבנדה
לאשמועינן: הא תנא ליה. הך מתני'
ליה מתני' דמשמע שיש תקנה בשלא
ח המשמש מת בעריות פטור דאי סלקא
דצריך למיפרש מאשתו
שחייבים עליה. היה משמש
דשבועות: איידי דבעי למיתני נמצא
פירש מיד אלא יש לפרש דאדאביי
סמוך לווסתה. ואינו ת"ח
עם הטהורה ואמר לו
דעתך חייב הכא מאי טעמא פטור משום
דידע כי הפורש חייב
נטמאתי כו'. אמר רבא זאת
על שלה. שמחלק שם ח) בין קנחה מיד
פריך דבשלמא אי משמש מת פטור
שיציאתו הנייה לו כביאתו.
אומרת משמש מת בעריות
דאנוס הוא אי אנוס הוא כי פירש מיד
לקנחה לאחר שעה שבקנחה מיד
אין שייך כאן ארוכה וקצרה כיון שאין
אכניסה מיחייב דהוה ליה
פטור. פי' אם ישמש אדם
נמי ניפטר אנוס הוא אמר ליה אביי
קתני טמאים וחייבים בקרבן ובלאחר
איסור בעילת נדה בשתיהן כמו גבי
למיפרש עונה סמוך לווסתה
באבר מת כלומר בלא קישוי
כו' כדאמרן. אפרישה נמי
בעריות פטור דאין מפרישתו
לעולם אימא לך המשמש מת בעריות חייב
זמן דאיכא למימר לאחר תשמיש
מקדש שיש בשתיהם טומאת מקדש
מיחייב דהא לא ידע
כשהוא אבר מת מן הנדה.
והכא מאי טעמא פטור משום דאנוס
ראתה קתני פטורין מן הקרבן: בתר
ולהכי לא תנא ארוכה וקצרה בנדה
שהפרישה מיד אסורה
אביי אמר לעולם משמש מת
ובשתיהן שוגג הוא לפיכך
בעריות חייב. והכא היינו
הכי. בקינוח שאחר תשמיש קאמר:
שהפטור אינו על ידי שהיא בעילה
הוא והא דאמרת כי פריש מיד אמאי
חייב שתים: אמר רבא
טעמא דפטור משום דאנוס
א"ל רבא. לרב אדא: ציית מאי
קצרה אלא ע"י שאין כאן בעילה
חייב שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת
שתיהן שנינו חיובן
הוא. ואמאי כי פריש מיד
דקאמר לך. רבינא רבך דלא בפרישה
כלל אלא לאביי דאמר חייב ובעילה
במשנתנו. פרישה דתנן
חייב דהוה ליה למפרש
ופירש בהנאה מרובה אמר ליה רבה בר
ופירש מיד חייב כו'. כניסה
בהנאה מועטת ופירש
מצית לאוקמה: אמר ליה היכי מצית.
היא כשפירש באבר מת ה"ל למתני
חנן לאביי אם כן מצינו ארוכה וקצרה בנדה
דתנן במסכת נדה פ"ב נמצא
בהנאה מרובה. אמר ליה
פירש בארוכה דהיינו הנאה מרובה
לאוקומה בכניסה דתני עלה דההיא
על שלו טמאין וחייבין
רבא בר בר חנן אי הכי
ואנן
חייב ובקצרה שמקצר הנאת תשמיש
נמצא על שלו וזו היא מצות עשה
מצאנו ארוכה וקצרה בנדה
שבנדה: ואם איתא. דבכניסה איירי מצות לא תעשה היא ואין כאן
דהיינו הנאה מועטת פטור דלא נטעי למימר משמש מת בעריות
עשה: א"ל אי תנית חסר ותני הכי (ב) . אם אתה שונה הברייתא
פטור מדשבקינן להאי לישנא דתנן גבי מקדש ומשני דלהכי שבקינן
משום דלא מיתני שפיר כיון דארוכה דהתם קצרה דהכא וכי תימא
תקן אותה בלשון חסורי מחסרא ותני הכי וזו היא מצות לא תעשה
דליתני איפכא בקצרה חייב בארוכה פטור כיון דלא מצי למיתני כי
שבנדה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד זו
מצות עשה שבנדה כל זה צריך להוסיף על משנתך: נועץ צפרניו.
התם שבקינן לההוא לישנא לגמרי ועוד שאם כן לא היה שונה
כלומר יעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר: וטוביה. ואשריו
טעם הפטור והחיוב דאדרבה ארוכה משמע טפי חיוב וקצרה פטור:
כלומר זו היא הטובה לו: זאת אומרת. מתני' דקתני פירש מיד
אלמא
דמשמע הא פירש באבר מת פטור שמעינן מינה שהמשמש בעריות באבר מת פטור: דאי סלקא דעתך. בעלמא חייב הכא
מאי טעמא פטור: משום דאנוס הוא.
דאין לו עוד מה לעשות: כי פירש מיד נמי ליפטר. הואיל (ג) ואין חלוק פטור לאבר מת
מצינו ארוכה וקצרה.
ט) ומשמש בקושי:
חילוק בין קצרה וארוכה שאם האריך ושהה פטור ואם
פירש בקצרה כלומר
מיד להוי י) חייב:
ואנן