יח:
ידיעות הטומאה
פרק שני שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמא
שלא בסמוך
לוסתה עסקינן. פירש בקונטרס דאי
ואנן במקדש תנן. והוה ליה למיתני נמי בנדה בהדה: ומשני
נד א ב
א)
ב)
משום דלא דמו. דהא ארוכה דהכא פטור כקצרה דהתם וקצרה
בסמוך
לוסתה
כיון דמשמש מת חייב כי פירש באבר
ג)
דהכא חייב כארוכה דהתם: אלמא בשלא סמוך לוסתה. קאי
מת נמי חייב משמע מתוך פירושו דחייב שתים אפי' כי פירש
ד)
באבר מת ולהכי אע"ג דחייב אכניסה מיחייב נמי אפרישה וכן
מתני' דאי בסמוך לוסתה
ושגג ביכולני לבעול הוה ליה שוגג
נה ג
ה)
פירש בסמוך גבי כי איתמר דאביי
בין אכניסה בין אפרישה דהוה ליה
נו ד
ו) ז)
בעלמא איתמר דפירש מילתא באפי
לאסוקי אדעתיה שמא תאמר נטמאתי
ואנן במקדש תנן אלא משום דלא דמי
❖
ח)
נפשה היא והכי איתמר המשמש
ואי משמש באבר מת בעריות חייב
ט)
ארוכה דהכא קצרה דהתם וארוכה דהתם
י) כ)
עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג
כי פריש באבר מת נמי ניחייב שאין
קצרה דהכא מתקיף לה רב הונא בריה דרב
❖
תורה אור השלם
כאן אונס: והאמר אביי. לעיל אמתני'
ביכולני לבעול ואמרה לו נטמאתי
ט)
נתן ומי אמר אביי אנוס הוא אלמא בשלא
חייב שתים ולא מצינן לאוקמיה אלא
חייב ב' ואין חילוק בין פירש בקושי
1. וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת
סמוך לוסתה קאמרינן והא אביי דאמר חייב
בסמוך לוסתה ובתלמיד חכם לזו גליון הש"ס
טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת
לפירש מת ונראה שכן דעתו דכיון
ויקרא יח יט
עֶרְוָתָהּ:
שתים אלמא בסמוך לוסתה עסקינן כי
ואין תלמיד חכם לזו כדאוקימנא לעיל:
דבא עליה סמוך לוסתה מתחלה
תוס' ד"ה לא וכו' דלא
2. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ
איתמר דאביי בעלמא איתמר בעא מיניה
כי איתמר דאביי. דחייב שתים בעלמא
שגג בשתיהן אכניסה ואפרישה
מיחייב חטאת.
אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו
וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל
רבי יונתן בן יוסי בן לקוניא מרבי שמעון בן
איתמר ולאו אמתני' דאילו מתני'
וכשאמרה לו נטמאתי הוי ידיעה בין
הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו
דכיון דמפליג בין פירש באבר מת
שגגת כניסה לשגגת פרישה ששעת
❖
יוסי בן לקוניא אזהרה לבועל נדה מנין מן
ויקרא טו כד
יִטְמָא:
3. הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל
לפירש בקושי בשלא סמוך לוסתה
פרישה חשיבה שגגה אע"פ שיודע
התורה שקל קלא פתק ביה אזהרה לבועל
תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה
עסקינן והלכך פירש באבר מת
בשעת פרישה שהוא עכשיו בועל
נדה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב
עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל
1
רבינו חננאל
פטור דאנוס הוא פירש בקושי חייב
נדה כיון שע"י כניסה באה לו
ישעיהו סה ה
הַיּוֹם:
אלא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה
4. וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת
וקשיא דהא משמע לעיל דלא משכחת
ואנן במקדש תנן. א"ל לא
לו נטמאתי דלא ניפריש מיד מנלן אמר חזקיה
דמו להדדי ארוכה דמקדש
מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ
ודאמר אביי לעיל חייב שתים
חייב ב' אלא בתלמיד חכם לזו ולא
חייב דשהי. וארוכה דנדה
בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת
אמר קרא ותהי נדתה עליו אפי' בשעת
בעלמא איתמר מילתא באפי נפשה
לזו ולהאי פירוש משכחת לה בתלמיד
2
פטור דבעי למשהי עד
מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם:
נדתה תהא עליו אשכחן עשה לא תעשה
שימות האבר. קצרה
ויקרא טו לא
והכי איתמר המשמש עם הטהורה
חכם לשניהן וכגון שפירש מת וי"ל
5. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת
דמקדש פטור דלא שהה.
בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול
דהא דאוקים בתלמיד חכם לזו ולא
מנלן אמר רב פפא אמר קרא לא תקרב לא
קצרה דנדה חייב דלא שהה
זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ
ואמרה לו נטמאתי חייב שתים ואין
לזו משום דסבר משמש מת פטור
ויצא בהנאה מרובה.
תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב 3 האומרים
אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה:
ואקשינן וכי אביי בלא
ויקרא טו לג
חילוק בין פירש בקושי לפירש מת
ולא מיחייב שתים אלא בפירש מיד
קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך ת"ר
6. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי
סמוך לוסתה מוקים לה
דמשמש מת בעריות נמי חייב וזה
ומה שהזכיר כאן בקונטרס ובתלמיד
למתני' דקתני הכא אנוס
4 והזרתם את בני ישראל מטומאתם אמר
מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן
בתחלתו נמי שוגג בשתיהן ובתלמיד
חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא משום
הוא. והא הוא דאמר חייב
בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְיָ וַיָּמֻתוּ:
רבי יאשיה מיכן אזהרה לבני ישראל
שתים ומשום דהוא סמוך
ויקרא טז א
חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא דלא
פירש בקושי פירש כן אבל קשיא
7. לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין
לוסתה. ופרקינן כי אתמר
א שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה
דבמסכת שבת שילהי פרק הזורק
הוו שני זיתי חלב בהעלם אחד:
דאביי בעלמא אתמר כגון
הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת
אמר רבה עונה א"ר יוחנן משום רבי
שקל קלא. פיסת רגבים: פתק
גבי ההיא דתנן זה הכלל
דסבר שהיא אשתו ובא
ב
וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא
ויקרא יא מז
עליה ונמצאת אחותו. על
תֵאָכֵל:
ביה. זרק בו: קרב אליך. עמוד
שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו
כל חייבי חטאות אינן חייבין עד
8. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
זה אמר אביי אע"ג דכי
בעצמך. ליצני הדור היו אומרים לנביא
שתהא תחלתן וסופן שגגה מוכח
סמוך לוסתה אפילו הויין לו בנים כבני
אנוס הוא אין לפרוש מיד
לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ
עמוד בעצמך אל תגע בי שלא
דאם זרק אבן ונזכר לאחר שיצאה
בהנאה מרובה אלא עד
וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת
אהרן מתים דכתיב והזרתם את בני ישראל
שימות אברו כדי שתהיה
יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ
אטמאך שאתה קדוש ואני טמא.
מידו פטור ואף על גב שמתחלה
מטומאתם והדוה בנדתה וסמיך ליה אחרי
ויקרא יב ב
הנאתו מעוטה: ת"ר והזרתם
תִּטְמָא:
5
6
קדשתיך טמאתיך כמו הן
יצאה מידו בשוגג ולא היה יכול
9. (י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ
את בני ישראל מיכן אמרו
מות אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
אזהרה לבני ישראל
ישא איש בשר קדש וכמו
להחזירה עוד ונראה לפרש דדייק
וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין
כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו
שיפרשו מנשותיהן סמוך
הַטָּהוֹר: (יא) וּלְהוֹרֹת אֶת
פן תקדש: והזרתם. והפרשתם כמו
מדקרי ליה אביי אנוס מכלל דבשלא
לווסתן. וכמה אמר רבה
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים
בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הטמא ובין
וינזרו : אזהרה לישראל וכו'. דסמיך
סמוך לוסתה עסקינן דאי בסמוך
י)
7
עונה. ופירש משמיה דר'
אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיהֶם בְּיַד
הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה
ויקרא י י-יא
יוחנן בסוף מסכת דע"ז
לוסתה לא שייך למיקרייה אנוס כיון
ליה והדוה בנדתה בההוא ענינא:
מֹשֶׁה:
8
01. כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
בענין כדרך שאמרו
עונה. במסכת נדה מפורש או יום
שפשע בשעת כניסה ולא מיפטר
זכר רבי יהושע בן לוי אמר הויין לו בנים
בטהרות כך אמרו ביין נסך.
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם
וִהְיִיתֶם
או לילה אם וסתה ביום יפרוש כל
אלא משום דהויא חדא שגגה שהכל
וכמה או יום או לילה.
ראויין להוראה דכתיב להבדיל ולהורות
קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא
9
ואסיקנא לעולם י"ב שעה
תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל
היום ואם וסתה בלילה יפרוש כל
בא על ידי שגגה ראשונה ואם
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל
וזה השמועה בנדה פרק
הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
הלילה והכי מפרש לה במסכת נדה
תאמר מי דחקו לאביי לאוקומה מתני'
ויקרא יא מד
תינוקת שלא הגיע זמנה
המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו
: ולהבדיל
בפרק האשה
שלא בשעת וסתה ולפטור לגמרי
11. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ
לראות וניסת. וכל שאינו
בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הקדש ובין
פורש מאשתו עונה סמוך
אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת
כו'. המבדיל בין טומאה לטהרה
היכא דפירש מת לוקמה בסמוך
לווסתה אפילו הויין לו
קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר
החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין
תלד אשתו זכר: להבדיל ולהורות.
לוסתה ולוקי פטור דמתני' אפרישה
ויקרא ד כג
בנים כבני אהרן מתים. וכל
תָּמִים:
הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע רבי יהושע
21. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל
ויש לומר דלישנא דמתניתין משמע
בענינא דשתויי יין כתיב ולהבדיל בין
הפורש מאשתו כמו
שאמרנו הויין לו בנים
דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה
בן לוי אמר בנים ראוין להוראה דכתיב
ליה דפטור לגמרי בשלא פירש מיד:
הקדש ובין החול בין הטמא וגו'
זכרים כו'. ר' יהושע בן לוי
טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה
אמר
קרא ותהי נדתה עליו. מעליו
ולהורות את בני ישראל: המקדש
להבדיל ולהורות אמר רבי בנימין בר יפת
אומר הויין לו בנים הראוין
טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ
עצמו בתשמיש. דרך צניעות: שרץ
דריש אבל מותהי לא דריש
להוראה כו'. משמיה דר'
טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא
אמר רבי אלעזר כל המקדש את עצמו בשעת
טָמֵא וְאָשֵׁם: ויקרא ה ב
יוחנן אמרו כל המבדיל על
ונבלה. טמא שרץ וטמא נבלה
דהא איצטריך לכדדריש בהחולץ
❖
תשמיש הויין לו בנים זכרים שנאמר
היין במוצאי שבת הויין לו
בידיעה שבתחלה ידע שנגע בשרץ
דאפי' בשעת נדתה קדושין
בנים זכרים כו'. ר' יהושע
והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה
תופסין בה: לא תעשה מנ"ל.
01
אומר בנים הראויין
או בנבלה אבל לא ידע באיזה מהן
אשה כי תזריע: רבי אליעזר אומר השרץ
להוראה. שנאמר להבדיל
מוסף רש"י
$דלא מיחייב חטאת אא"כ יש בה לאו
שגג כ) ואותה טומאה נעלמה כשאכל
ולהורות: א"ר אלעזר כל
ונעלם ממנו כו': מאי בינייהו אמר חזקיה
קדש: מה נפשך. משנה היא
מידי דהוה אפסח ומילה:
שקל קלא.
המקדש עצמו בשעת
(ר"ה כה.)
תשמיש הויין לו בנים
מדבעי שרץ ונבלה איכא בינייהו ר' אליעזר סבר
בכריתות חלב ונותר לפניו אכל אחד
והזרתם את בני ישראל.
זכרים. שנאמר והתקדשתם
מהן בשוגג ואינו יודע איזה מהן
בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי ורבי עקיבא סבר לא בעינן
ג
(נדה
והייתם קדושים וכתיב
ושבת ויוה"כ עשה מלאכה באחד
סג:) עונה.
בתריה אשה כי תזריע
עד דידע דכיון דידע דאיטמא בעולם לא צריך אי בשרץ איטמי אי בנבלה
וילדה זכר: מתני' ר'
מהן ואינו יודע באיזה מהן אשתו
איטמי וכן אמר עולא שרץ ונבלה איכא בינייהו דעולא רמי דרבי אליעזר אדרבי
אליעזר אומר השרץ ונעלם
נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת
(יבמות סב:) שרץ
ממנו כו'. מאי בינייהו אמר
אליעזר ומשני מי א"ר אליעזר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי
מהן ואינו יודע באיזו מהן ר"א
ונבלה.
חזקיה שרץ ונבלה איכא
ורמינהי אמר רבי אליעזר מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב שבת
בינייהו. פי' ר' אליעזר דייק
מחייב חטאת רבי יהושע פוטר אמר
מדכתיב או בנבלת שרץ
חילל חייב יום הכפורים חילל חייב אשתו נדה בעל חייב אחותו בעל חייב
רבי אליעזר מה נפשך כו': אשר
(נדה כח:)
טמא ונעלם ממנו בעינן עד
אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה עד
ר' אליעזר סבר כו'.
חטא והביא אמר רחמנא. או הודע
דידע במה נטמא או בשרץ
ד
11
או בנבלה ואח"כ נעלם
שיודע לך במה חטא ומשני התם אשר חטא והביא אמר רחמנא חטא כל
אליו חטאתו אשר חטא בה והביא.
ממנו ובכך יתחייב. ור'
והאי בה דקדריש רבי יהושע מפיק ליה
שהוא הכא מכדי כתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא למה לי שמע
(שם)
עקיבא דייק מדכתיב לכל
21
טומאתו אשר יטמא בה
ר"א לקמן בשמעתין לדרשא אחרינא:
מינה בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי ורבי עקיבא איידי
ונעלם ממנו. כיון דידע
לכדרבי דאיטמי בטומאה בעולם
דבעי
חייב. ורמינן עלה איני
והתני ר' אליעזר מה נפשך אשתו נדה בעל חייב אחותו בעל חייב חלב אכל חייב נותר אכל חייב כו' כדתנינן בכריתות פ"ד. הנה לר' אליעזר לא בעי לידע במה חטא. ופרקי' שאני התם דכתיב או הודע אליו
חטאתו אשר חטא בה כל דהו אבל הכא מכדי כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'. או בנבלת שרץ טמא ונעלם למה לי אלא ש"מ עד דידע אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע. ור' עקיבא אמר לך מדאצטריך