ידיעות הטומאה
פרק שני שבועות
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדבעי
למיכתב בהמה וחיה לכדרבי. בלא חיה נמי מצי למדרש
לכדרבי. בפ' קמא אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה כו':
נז א
א)
ב)
פרט למתעסק. בדבר היתר ובא לידו איסור ולא נתכוין
לגופה
הכי אקרא אני בכל דבר טמא אלא לאו דוקא נקט
נח ב
של זו כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר
נתכוין
חיה וחיה נמי לא נכתבה אלא בשביל דבר שנתחדש בה כדתנא
❖
נט ג
ג) ד)
לאשתו והרי אחותו עמה במטה ונשמטה אשתו ובאה אחותו
דבי רבי ישמעאל ומשום דרבי נקט חיה במילתיה נקט נמי הכא
ה)
תחתיה ואיזהו חייב נתכוין לחתוך
בהמה וחיה כדרבי ותימה דבפרק
ו)
רבינו חננאל
כסבור תלוש ונמצא מחובר או כסבור
בהמה המקשה משמע
דבעי למיכתב
בהמה
וחיה לכדרבי כתיב
ז)
היום חול או כסבור מלאכה זו מותרת
דאי לאו קרא דבהמה טמאה בכלל
ח)
נמי שרץ כדתנא דבי רבי ישמעאל כל
למכתב בהמה וחיה
❖
לכדרבי. דתני רבי אומר
ומ"מ לזו נתכוין וכן בא על אחותו
חיה טמאה לא הוה דריש רבי ג"ש
פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא
אקרא אני חיה. בהמה
ונתכוין לגוף זה כסבור היא אשתו: דרב
משום דאיצטריך בהמה טמאה
למה נאמרה כו'. כדכתיב
בשביל דבר שנתחדש בה ורבי אליעזר
ששת מחליף כו'. כשהיה שונה משנתנו
לגופה והשתא בלא חיה נמי הוה
לעילא. איידי דכתיב
תורה אור השלם
האי בה מאי עביד ליה פרט למתעסק
(א)
1
בהמה וחיה כתב נמי שרץ
פעמים מחליף דברי זה לדברי זה ולא
דרשי' ג"ש דבהמה דמכל דבר טמא
1. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ
טמא ונעלם. וכדתנא דבי
ורבי יוחנן אמר משמעות דורשין איכא
היה מקפיד לפי שאין ביניהם חיוב
נפקא ויש לומר דאי לאו בהמה
ר' ישמעאל כל פרשה
אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת
בינייהו וכן אמר רב ששת משמעות
ופטור: העלם זה וזה. טומאה
בכלל חיה לא הוה דרשי' ג"ש
שנאמרה ונשנית לא
קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר
❖
נשנית אלא בשביל דבר
ויקרא ד כג
תָּמִים:
דורשין איכא בינייהו דרב ששת מחליף
ומקדש מהו לרבי אליעזר ור"ע
דבהמה טמאה אע"ג דכתיב בכל
שנתחדש בה. ור' אליעזר
דפטרי על העלם מקדש: אי
דבר טמא אלא ה"א דאתו פרטי
דרבי אליעזר
לרבי עקיבא ודרבי עקיבא
כיון דלא צריך לידע
מטומאה פריש. אי מחמת טומאה
לאשמועינן דבעינן דידע אי בשרץ
באיזה חטא הוא שחטא.
לרבי אליעזר בעא מיניה רבא מרב נחמן
הגהות הב"ח
בה מאי דריש ביה.
איטמא אי בנבילה איטמא אפילו
שהודע לו פירש מן העבירה ו) (ומביא
העלם זה וזה בידו מהו אמר ליה הרי
(א) גמ'
ואמרינן פרט למתעסק
קרבן) שאמרו לו טמא אתה: הרי
לרבי עקיבא אבל השתא דבהמה
בחטא שאינו חייב מאי
העלם טומאה בידו וחייב אדרבה הרי
❖
א
העלם טומאה בידו. איגלאי מילתא
בכלל חיה הוי כאילו כתב בהמה ב'
טעמא דבעינן בה כוון
העלם מקדש בידו
ופטור אמר רב אשי
לכך יתחייב אבל דלא
פעמים ש"מ לכדרבי הוא דאתא ולר'
שביאתו למקדש בשביל העלם טומאה
קא מיכוון למעשה כלל
חזינן אי מטומאה קא פריש הרי העלם
היה: ואי ממקדש קפריש. שאמרו לו
אליעזר אתא נמי לאשמועינן דבעינן
פטור. בין לר' אליעזר
מוסף רש"י
טומאה בידו וחייב אי ממקדש קא פריש
בין לר' עקיבא על העלם
דידע אי בשרץ אי בנבילה איטמא
מקדש הוא זה ומחמת כן תוהא על
כל פרשה שנאמרה
טומאה חייב על העלם
משרץ ונבילה ולר"ע כיון דע"כ משום
ביאתו ולא הזכירו לו טומאה איגלאי
הרי העלם מקדש
בידו ופטור אמר ליה
ונשנית כו'.
מקדש אינו חייב: בעא
דבהמה בכלל חיה כדפרישית מהשתא
מילתא דמשום העלם מקדש נכנס לו:
מיניה רבא מרב נחמן
רבינא לרב אשי כלום פריש ממקדש אלא
העלם טומאה והעלם
כלום פריש ממקדש כו'. כשהודיעוהו
ש"מ בכולהו לא נכתב אלא בשביל
משום טומאה כלום פריש מטומאה אלא
(סוטה
מקדש מהו. כגון שנעלם
דבר שנתחדש בה ולא בעינן דידע
אחד מהם שם אל לבו לומר מה בכך
ג.) אחד טמא ואחד
ממנו שנטמא. וגם נעלם
משום מקדש אלא לא שנא תנו רבנן ב שני
פרט
למתעסק.
במאי איטמא:
ומתוך כך נזכר על השני ומ"מ העלם
טהור.
ממנו שזה הבית בית
שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון
(כריתות
המקדש הוא. א"ל הרי
שניהם היה בידו: אלא לא שנא.
בפרק ספק אכל מסיק
יח:) ולא נכנס.
העלם טומאה בידו וחייב.
ולא נכנס בשני ונכנס חייב הלך בראשון
ופטור: אחד טמא. מת קבור בו
מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות
(שם) בשני ונכנס.
וא"ל רבא אדרבה הרי
ונכנס הזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני
וא"א להלך שלא יאהיל: והלך בראשון.
חייב שכן נהנה אלא מתעסק דשבת
העלם מקדש בידו ופטור.
ובא רב אשי ואמר חזינן
ונכנס חייב ר"ש
פוטר ורבי שמעון בן
כדשמואל ובקונטרס לא דק דהזכיר
ואינו יודע אם בטמא אם בטהור ולא
ג
אי מטומאה פריש כו'.
נכנס למקדש: בשני ונכנס. וחזר
נמי מתעסק דעריות ומיהו תימה
יהודה פוטר בכולן משום ר' שמעון: בכולן
(שם
ודחה רבינא דברי רב אשי
ושטמ"ק) חייב.
דאמאי איצטריך בה פרט למתעסק
והלך בשני וידע שהלך בשניהם והרי
וא"ל לא שנא: ת"ר שני
ואפילו
שבילים אחד טמא ואחד
דשבת תיפוק ליה מטעמא דשמואל
הוא טמא ודאי ונכנס למקדש בהעלם
טהור הלך בראשון ולא
טומאה שנתעלם ממנו טומאה: חייב. קרבן עולה ויורד שיש
דאמר התם דפטור מטעם דבעינן מלאכת מחשבת ואמילתא
(שם)
נכנס במקדש בשני ונכנס
ואח"כ הלך בשני
כאן בתחלה ידיעה ודאית: הלך בראשון. וידע שהוא ספק טמא:
חייב כו' עד ור' שמעון בן
דשמואל גופיה קשה דאי טעמא דנהנה עיקר לחייב בחלבים
ונכנס.
יהודהפוטרבכולםמשוםר'
ונכנס. למקדש בהעלם טומאה ששכח הילוכו בשביל זו: והזה
ועריות למה לי למיפטריה בשבת משום מלאכת מחשבת ואי טעמא
שמעון. ואקשינן פוטר
ושנה. הזה בשלישי ושנה בשביעי וטבל: וחזר והלך בשני. וידע
דמלאכת מחשבת עיקר למה לי למחייביה בחלבים ועריות משום
(שם) ר"ש פוטר.
שהוא ספק טמא: ונכנס. למקדש בהעלם טומאה: חייב. או
דנהנה ונראה דאיכא תרי גווני מתעסק כגון נתכוין לחתוך מחובר
זה וחתך מחובר אחר דמיפטר מטעם שלא נעשית מחשבתו
מחמת ביאה ראשונה או מחמת ביאה שניה דמה נפשך או ביאה
ראשונה או ביאה שניה בטומאה היתה: ור"ש פוטר. דאין כאן
ולא שייך למיפטריה משום מתעסק ועוד מתעסק אחר כגון
נתכוין לחתוך את התלוש ולהגביה את התלוש למר כדאית
באחת מכולן ידיעה ודאית בתחלה שאף ידיעה תחלה של שביל
ליה ולמר כדאית ליה ונמצא מחובר דנעשית מחשבתו
שני ספיקא היא שהרי טהר לו מטומאה ראשונה אם הראשון
הוא הטמא: פוטר בכולן. אף בראשונה ולקמן מפרש לה:
ומיפטר משום בה פרט למתעסק ובתרוייהו איירי שמואל ומשום
הכי קאמר בכריתות אלא מתעסק דשבת כדשמואל דאיירי נמי
ואפילו
(שם יט.)
שמואל במתעסק דמיפטר משום בה לר' אליעזר אלא שלא חשש לפרש אלא טעם דמלאכת מחשבת דלא איירי בה רבי אליעזר
ובחלב נמי איכא תרי גווני מתעסק כגון נתכוין לאכול חלב זה ואכל חלב אחר דחייב בלא טעמא דנהנה דלא שייך למיפטריה מטעם
מלאכת מחשבת ועוד מתעסק אחר כגון סבור שהוא שומן או רוק ובלעו דכיוצא בו מיפטר לענין שבת מדכתיב בה והכא לית לן למעוטי
משום דנהנה וטעמא דנהנה ומשום מלאכת מחשבת לא קאי אכולהו ומה שפירש הקונטרס כאן מתעסק היינו נתכוין לחתוך את
התלוש וחתך את המחובר ואיזהו חייב נתכוין לחתוך את זה וחתך זה וכסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר אין נראה לפרש אלא נראה
כדפרישית: הרי העלם טומאה בידו וחייב. תימה דהכא ולקמן בפרק שלישי גבי העלם שבועה והעלם חפץ פשיט רב נחמן
לחיובא ובפרק כלל גדול גבי העלם שבת ז) והעלם מלאכה פשיט לפטור וי"ל דלא דמי דהכא סברא הוא דליחייב כיון
דאיכא נמי העלם טומאה אבל התם אין סברא לחייבו על כל אחת ואחת דכיון דבשגגת שבת וזדון מלאכות לא מיחייב אלא חדא השתא
נמי דשגג במלאכה הרי יש כאן נמי שגגת שבת: הרי העלם מקדש בידו ופטור. אומר רבינו תם דלא מיפטר אלא מקרבן עולה
ויורד אבל חטאת קבועה חייב דהא גמרינן מע"ז דכל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת והא דאמר בפ"ק
דעל שאין בה ידיעה בתחלה ששעיר החיצון מכפר אלמא לא מוקמינן ליה בחטאת קבועה דאי הוה ביה חטאת קבועה לא הוה
חיצון מכפר אמידי דבר קרבן הוא התם ודאי מיפטר לגמרי שלא יהא חמור אין בה ויש בה מיש בה ויש בה ומיהו קשיא דלישנא דקאמר
הכא דפטור משמע דפטור לגמרי ועוד דלקמן פרק שלישי גבי יש אוכל אכילה אחת דחיק לאשכוחי חטאת קבועה בטמא שאכל
את הקדש ומוקי לה בנשיא וכר' אלעזר ולוקמה בהעלם קדש על כן נראה דפטור לגמרי משום דהוי דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר
החדש כדאמרינן לקמן בפרק שלישי גבי שבועת העדות: אמר רב אשי חזינן אי מטומאה קפריש כו'. תימה מנא
ידעינן אי משום דא"ל טמא אתה ופירש דלמא אי הוו א"ל נמי מקדש הוא היה פירש ואי דא"ל מעיקרא מקדש הוא ולא פירש דלמא אי
הוו א"ל נמי טמא אתה לא הוה פריש אלא השתא דא"ל תרוייהו פריש ונראה דרב אשי לא בא לפשוט הבעיא אלא בא לפרש שפעמים
יש לברר איזה שכוח ממנו יותר כגון דנישייליה אי מחמת טומאה הוה מידכר אמקדש ומחמת מקדש לא הוה מידכר אטומאה א"כ הוי העלם
טומאה בידו ואם להפך הוי [העלם] מקדש בידו ואם שניהם שכוחין בשוה בהא ודאי מבעיא לן ולגבי שבת בפרק כלל גדול י"ס
שכתוב בהן במילתיה דרב אשי אי משבת קפריש העלם שבת בידו ואי כי מודעי ליה אשבת אכתי צריך לאודועיה אמלאכות העלם מלאכה
בידו ואין גיר' זו נכונה דאכתי צריך לפרש וכי מודעי ליה אמלאכה לא צריך לאודועיה אשבת לפי מה שפירשנו אלא גר' אי ח) משבת
קפריש אי משום מלאכה קפריש ועוד נראה לפרש בענין אחר אי משום טומאה קפריש אפי' אם הודיעוהו טומאה באחרונה דאע"ג
דאילו הודיעוהו בתחלה לא הוה פריש חשיב פריש מחמת טומאה כיון דקרבן ע"י בתרייתא קאתי ואי א"ל מקדש הוא ופריש
ידיעה בתרייתא דמקדש הוא ופטור וכענין זה יש לפרש ההיא דלקמן גבי העלם שבועה והעלם חפץ וההיא דשבת: הלך בראשון
ונכנס כו'. אי ברה"י איירי בחד נמי
חייב דספק טומאה
ברה"י
ספיקו טמא אבל הכא איירי
ברה"ר דמוקמינא ליה בחזקת טהרה:
עשו