יט:
ידיעות הטומאה פרק שני שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עשו
ספק ידיעה כידיעה. לא דמי לנגע בכעדשה דריש
ואפילו בקמייתא. בתמיה. ממה נפשך טמא הוא קודם שנכנס היה
ס א ב ג
א) ב)
ג)
טמא ודאי וידיעת ודאי הוה ליה בתחלה: שכח שהלך בראשון. ואין
פירקא ולא ידע אי כזית מטמא אי בכעדשה מטמא
סא ד
כאן אלא מקצת ידיעה: תנא קמא סבר כו'. תנא קמא אליבא
דהתם הוא מסופק אי שייכא כלל טומאה במה שנגע אבל הכא
ד)
כאן
פשיטא ליה דאיכא טומאה הלכך הוי ליה ידיעה טפי: שנה
דרבי שמעון שפוטר בהזה ושנה ואינו פוטר בראשונה סבר כיון
א ה
ה) ו)
רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות.
דטומאת ודאי הוא אף על גב דאיהו
❖
ואפילו בקמייתא ממה נפשך טמא הוא
ז)
תימה לר"ל תיקשה דר"ש בן יהודה
לא ידע לה לכולהו דתיהוי ליה ידיעת
אמר רבא א הכא במאי עסקינן כגון שהלך
❖
אדרבי שמעון בן יהודה דהכא לא
ודאי אלא ידיעת ספק עדיפא היא
ב ו
בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך
פליג ארבי אלא לענין אשם תלוי
מהנך ידיעות ספק דהזה ושנה דהתם
תורה אור השלם
בראשון דהויא ליה מקצת ידיעה ובהא קא
אבל בהא דמחלקות לחטאות מודה
ידע ליה לכולה מילתא ואפי' הכי ספק
1. וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן
מוסף רש"י
ולעיל פטר גבי מקדש דלא חשיב
הוא אבל הכא אי הוה ידע לה לכולה
מיפלגי תנא קמא סבר אמרינן מקצת
הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל
ב
ואפילו בקמייתא.
הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן
ליה ידיעה ואם יש לחלק ולומר דגבי
מילתא הוה ליה ידיעה ודאית הילכך
ידיעה ככל ידיעה ורבי שמעון סבר לא
עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג
מקדש בעינן ידיעה מעלייתא טפי
לאו ידיעת ספק היא אלא מקצת
אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה הלך
וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ:
משום דבעינן ידיעה בתחלה ודאית
ידיעה ודאית ומקצת ידיעה ככל
(כריתות יט.) ובשעה
ויקרא ה יח
בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל חזר והלך
שהלך בשני.
2. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ
דומיא דידיעה בתרייתא א"כ היכי
ידיעה. ורבי שמעון בן יהודה אליבא
שכח שהלך
בשני ונכנס חייב ורבי שמעון פוטר ואמאי
אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ
פריך מר"ל אר"ל ובדוחק י"ל דהכי
דר"ש סבר לא אמרינן מקצת ידיעה
בראשון.
שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה
חייב ספק ידיעה הוא אמר רבי יוחנן כאן
ג
ודאית ככל ידיעה: ואמאי ספק
פריך אמאי מוקי לה כרבי ישמעאל
נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר
ויקרא ד כח
עשו ספק ידיעה כידיעה וריש לקיש אמר
חָטָא:
ידיעה היא. לתנא קמא פריך: אכל
לוקמה כרבי ולימא דסבירא ליה דאין
(שם) ובהא
3. אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת
הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן
ספק חלב. חתיכה ספק חלב וספק
חילוק בין ידיעה המחלקת לחטאת
קא מיפלגי.
אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר
שומן: ונודע. לו לאחר זמן שהוא
ובין ידיעה דמקדש ופליג אדרבי
ידיעה בתחלה: ורמי דרבי יוחנן אדרבי
יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ
שמעון בן יהודה: נוקמה כרבי.
וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם:
ספק חלב והרי הוא באשם תלוי וחזר
יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש
❖
ויקרא ה ג
ואכל ספק חלב ונודע לו שספק חלב
תימה דבלא ההיא דידיעת ספק
דתניא אכל ספק חלב ונודע ספק חלב
אכל: כשם שמביא חטאת כו'. לקמיה
מחלקת תקשה ליה נוקמה כרבי דאמרו)
ונודע רבי אומר כשם שמביא חטאת על
גליון הש"ס
פליגי ר' יוחנן ור"ש בן לקיש בפירושא
ידיעת בית רבו שמה ידיעה ועוד
כל אחד ואחד כך ד מביא אשם תלוי על
דהא מילתא דרבי: על שגגתו אשר
דמטעם ספק ידיעה לא מצי לאוקמה
מתני' ושלא אוכל.
כל אחד ואחד ר"ש בן יהודה ורבי אלעזר
שגג. בפרשת אשם תלוי כתיב: כאן
כרבי דהא איהו לא בעי ידיעה כלל
תוס' ד"ה
ברבי שמעון אמרו משום רבי שמעון אינו
שנה רבי ידיעות ספק מחלקות
וי"ל שזה לא היה חידוש אי הוה מוקי
שבועות וכו' ול"ג בסמוך
לחטאות. והכי קאמר רבי כשיודע לו
לה כרבי דלא בעי אלא ידיעת בית
מביא אלא אשם תלוי אחד שנאמר על
ברייתא.
1
רבו אלא הכי פריך דאפילו כמאן
לאחר זמן שחלב היה יביא חטאת על
שגגתו אשר שגג התורה ריבתה שגגות
דבעי ידיעה גמורה מצי לאוקומה
כל אחד ואחד שידיעת ספק שהיתה
❖
(שם)
הרבה ואשם תלוי אחד ואמר ריש לקיש
וכרבי דאמר ידיעות ספק מחלקות:
לו בינתים מחלקתם דלא ניהוו שני
כאן שנה רבי ידיעות
כאן שנה רבי ידיעות ספיקות מתחלקות
ספיקות כו'.
זיתי חלב בהעלם אחד כך כל זמן
הדרך עלך ידיעות הטומאה
לחטאות ורבי יוחנן אמר כשם שידיעות
רבינו חננאל (המשך)
שלא נודע לו שהן ודאי חלב אלא
שבועות שתים. ורמינהי שבועה
ודאי בעלמא מתחלקות לחטאות כך ידיעות
ספק חלב מביא אשם תלוי על כל
ספק ידיעה כידיעה. דהא
בהדיא כתיב או הודע
ספק מתחלקות לאשמות בשלמא דרבי
שאוכל לך. משנה היא
אחת ואחת אלמא מדקתני שמביא
אליו עד דמתיידע ליה
יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא כאן עשו ולא
בפרק ב' דנדרים אף ע"ג
חטאת על כל אחת סבירא ליה
ודאי. והיינו דאמר ר'
ידיעות ספק מחלקות לחטאות: ור'
יוחנן בהא דת"ר אכל
דהתם קתני השבועה שאוכל לך
ז)
בכל התורה כולה עשו הכא הוא דלא
(שם
ספק חלב ונודע לו. ספק
יוחנן אמר. לא אמר רבי כך אלא
והכא קתני שבועה דרך הגמרא
כתיבא ידיעה בהדיא מונעלם הוא דקא
מונעלם הוא דקא
חלב ונודע לו. כשם
יח:)
לקצר המשנה שהביא ואין חילוק בין
כך פירשה כשם שלענין חטאות
אתי.
שמביא חטאת בכל אחד
אתי ולא בכל התורה כולה עשו דכתיב
ואחד כך מביא אשם תלוי
שבועה להשבועה דאהאי מתני'
שבאין על ידיעת ודאי ידיעת ודאי
או הודע אליו ידיעה מעלייתא בעינן אלא
(שם
על כל אחת ואחת כו'.
2
דהתם נמי פריך ממתני' דהכא בגמ'
שבינתים מחלקות לחטאות כך לענין
יט.)
כאן שנה רבי כשם
לריש לקיש אדמוקים ליה כר' ישמעאל
אשם תלוי הבא על ידיעת ספק ספק
ומשני כי הכא $ ול"ג בסמוך ברייתא
הדרן עלך ידיעות
שידיעה ודאי מחלקת
❖
נוקמה כרבי הא קא משמע לן דרבי
הטומאה
לחטאות. וחייב על כל
ידיעות שבינתים מחלקות לאשמות:
במסרבין בו לאכול דאין לומר שהביא
ידיעה חטאת. כך ידיעה
ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה פשיטא
אדמוקים לה כרבי ישמעאל כו'. מאי
ברייתא משום דלא קתני השבועה
בספקות
מחלקת
דוחקיה למימר דלא בעי האי תנא
דלא ה"ל למיפרך מברייתא כיון דמצי
דלא בעי מדלא מייתרי ליה קראי ונעלם
לאשמות: וריש לקיש
3
רבינו חננאל
אמר מתני' דשני שבילין
ידיעה בתחלה דלמא לעולם בעי
למיפרך ממתני' אלא גר' התם
דמיחייב על העלם מקדש מהו דתימא כי
בכולם ואפילו בקמייתא
ר' ישמעאל היא דלא בעי
לא
במסרבין: שבועה לא אוכל
וסבירא ליה כרבי דאמר ספק ידיעה
לית ליה מקראי אבל מגמרא אית ליה קמ"ל:
דתני הלך בראשון ולא
ידיעה בתחלה: ואקשינן
לך אסור. דמשמע הא מה שאוכל לך
כידיעה: הא קא משמע לן. ריש
נכנס למקדש הלך בשני
אדמוקים לה כר' ישמעאל
יהא באיסור שבועה ואע"ג דבפ"ב הדרן עלך ידיעות הטומאה לקיש: מדלא מייתר ליה קרא. דדריש
ונכנס. אפילו בהא פטר ר'
נוקמה כרבי דהא הוא
שמעון. מכל מקום כיון
דאמר כאן שנה רבי
במתניתין ונעלם להעלם טומאה
דנדרים מוקי רישא דהך משנה
שהלך בשניהן ואח"כ
ידיעות ספיקות מחלקות
שבועות שתים שהן ארבע שבועה
והעלם מקדש: מגמרא. הלכה
כר"מ ור"מ לית ליה מכלל לאו אתה
נכנס למקדש נמצא כי
לחטאות. ודחי' ריש לקיש
ודאי הוא טמא ונכנס
אתא לאשמעינן דר'
שאוכל $ ושלא אוכל שאכלתי
שומע הן גבי נדרים כדאמרינן ספ"ק
למשה מסיני:
למקדש. ופריק רבא כגון
ישמעאל לא בעי ידיעה
ושלא אכלתי שבועה שלא אוכל ואכל כל
דנדרים יש חילוק בין שבועה
שהלך בראשון. ובשעת
בתחלה. ואמרינן הא
הדרן עלך ידיעות הטומאה
הילוכו בשני שכח שהלך
פשיטא היא דהא מפיק
לנדרים כמו שאפרש בס"פ שבועת
שהוא חייב דברי רבי עקיבא אמרו לו
בראשון. ובמקצת ידיעה
להו תרי קראי ונעלם
שבועות. שאוכל ושלא אוכל.
העדות בע"ה:
לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא
פליגי. רבנן סברי מקצת
ונעלם לחייב על העלם
הן שתים המפורשות
שאי
ידיעה ככל ידיעה היא.
הטומאה ועל העלם
חייב שזה חייב אמר להם ר' עקיבא וכי
ואע"ג דבשעה שהלך
מקדש ולא מייתר ליה
דכתיב להרע או להיטיב
היכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן: גמ' למימרא
בשני לא ידע דהלך
קרא לרבויי ידיעה בתחלה
דמשמע להבא ולא אוכל להרע אוכל
בראשון ידיעה היא. ור'
כי היכי דמרבי ליה ר'
דשאוכל דאכילנא משמע ורמינהי ה שבועה לא אוכל לך שבועה
להיטיב: שאכלתי ושלא אכלתי. הן
שמעון ידיעה כי האי
עקיבא כדגרסי' ברישא
שאוכל לך לא שבועה שלא אוכל לך אסור אמר אביי לעולם
גוונא לא הויא ידיעה:
דהא מסכתא. ודחי מהו
שתים הנוספות ממדרש חכמים כדיליף
ו
אמר מר הלך בראשון
דתימא מקראי לית ליה
דאכילנא משמע לא קשיא כאן במסרבין בו לאכול כאן בשאין
לה ר"ע לקמן בפירקין
ונכנס והזה ושנה וטבל
מגמרא אית ליה קמ"ל
מריבוי הכתוב: מדבר ומביא קרבן.
מסרבין
וחזר והלך בשני ונכנס
דלית ליה. וזו השמועה
חייב. ומתמהינן אמאי
כולה בכריתות בפרק ספק
בשביל ביטול דיבורו וכיון דמשום ביטול דיבורו הוא אף זה ביטול דיבורו שהאומר לא אוכל דעתו לאסור עצמו בכל שהוא:
חייב והא ספק ידיעה
אכל חלב:
גמ' שבועה לא אוכל לך כו'. אמר אחד משלש לשונות הללו אסור לו לאכול משל אותו האיש שנדר הימנו דהכי משמע שבועה לא אוכל
הדרן עלך ידיעות
היא. אי בראשונה היה
הטומאה
לך שבועה עלי שלא אוכל משלך: שבועה שאוכל לך. באיסור שבועה יהא עלי מה שאוכל משלך דהכי משמע מה שאוכל לך יהא
טמא אי בשניה ואין שם
פ"ג שבועות שתים שהן
ידיעה ודאית בטומאה
באיסור שבועה: לא שבועה לא אוכל לך. לא יהא עלי באיסור שבועה מה שלא אוכל משלך הא מה שאוכל לך יהא באיסור שבועה:
ארבע שבועה שאוכל
ידועה. א"ר יוחנן כאן
מסרבין ושלא אוכל כו'. ואקשינן
בידעת הטומאה עשו ספק
למימרא דשאוכל דאכילנא
ידיעה כידיעה דלא כתיבא
משמע מדקתני סיפא שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא. ורמינהו שבועה שאוכל לך אסור לו לוכל לו מכלל דלא
בה ידיעה בהדיא. אלא דייקינן מדכתיב ונעלם ממנו והוא טמא. כל ידיעה דאית בה חייב. ולא עשו בכל התורה כולה