שבועות שתים
פרק
שלישי שבועות
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאי
אוכל לך פשיטא. לא פריך פשיטא אלא משום דהיינו שלא
מסרבין. מפצירין:
מתני' בשאין מסרבין בו. הלכך שאוכל
דקא
ג
א)
א
אכילנא הוא: רב אשי אמר תני. בברייתא שבועה שאי אוכל
אוכל לך דקתני דהא אשלא אוכל לא קשיא ליה פשיטא:
ד ב
לישנא איתקל ליה. וליכא למיפרך כיון דאשמעינן שאי אוכל
ב) ג)
לך: דאיתקל. נכשל ולא נתכוין לומר שאי: איסר שבועה. מפרש
❖
לקמיה: איסור איסר. איסרתו של איסר מה הוא: אם אתה אומר
אמאי איצטריך למיתני ברישא שלא אוכל לך דזו ואף זו
כו'. מאי קאמרת והא אמרת איסר
קתני וא"ת נשייליה מה היה בדעתו
רבינו חננאל
לשון שבועה הוא והדר תני אם
ויש לומר כגון שאמר שבדעתו כל מה
מסרבין בו לאכול מתניתין בשאין מסרבין
ה ג
אתה אומר: ה"ק מבטא שבועה.
שיהיה משמעות לשונו אי נמי כגון
בו לאכול
ברייתא במסרבין בו לאכול
אכילנא משמע. ופריק
אביי מתני' דנדרים
האומר מבטא ככר זו עלי כאומר
ששכח מה היה בדעתו ובנדרים
וקאמר לא אכילנא ולא אכילנא דכי קא
במסרבין בו לוכל. ואמר
שבועה שלא אוכלנו ואם אכלו ה"ז
מפרש אמאי רב אשי לא
ו ד
שבועה שאוכל לך כלומר
משתבע הכי קאמר שבועה שלא אוכל
איסר
מיתפיס
בעולה ויורד: איסר מיתפיס בשבועה.
אמר כאביי:
שבועה אם אוכל לך
רב אשי אמר תני שבועה שאי אוכל לך
א
דמשמע לא אכילנא
בשבועה. פי' בקונטרס דאם אמר
איסר עלי ככר זו הרי הוא כמי
לך הוא. מתני' בשאין
אי הכי מאי למימרא מהו דתימא לישניה
שנשבע על הככר וחזר ואמר על
איסר עלי ככר זה הוי כמי שנשבע
ז ה ו
מסרבין בו דדייק' לישניה
דאיתקילא ליה קמ"ל: ת"ר מבטא שבועה
ככר אחר ה"ז כזה שהתפיס את
על הככר וחזר ואמר על ככר אחר
כמשמעיה. רב אשי
אמר תני במתני' דקתני
השני בראשון: איסור איסר. ומהו
איסר שבועה איסור איסר אם אתה אומר
הרי זה כזה שהתפיס את השני
❖
לה במסכת נדרים שאי
איסורו של איסר זה: אם אתה אומר
בראשון וקשה דלקמן קתני בברייתא
איסר שבועה חייב ואם לאו פטור אם
אוכל דמשמע אינו אוכל.
כו'. אם תמצי לומר שהמתפיס
איזהו איסר האמור בתורה הרי עלי
ואמרינן הא לא אצטריך
אתה אומר איסר שבועה והא אמרת איסר
קמ"ל. אצטריך מהו
כו' ואילו איסר ככר זה עלי לא
בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי
תורה אור השלם
שבועה הוא אמר אביי ה"ק מבטא שבועה
דתימא לישניה אתקיל
קתני ומה שפי' נמי איסור איסר
ואם אכלו חייב קרבן אף זה האומר
1. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע
ליה ושאוכל הוא קמ"ל
איסר מיתפיס בשבועה איסור איסר אם
כלומר איסור של איסר זה מה דינו
איסר ככר זה עלי חייב קרבן אם
דוקא הוא שאי אוכל
לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע
אתה אומר מיתפיס בשבועה כמוציא
שאיני אוכל לך: ת"ר
אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר
אם אתה אומר מתפיס בשבועה כו'
אכלו שהאיסר לשון התפסת שבועה
מבטא שבועה איסר
יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה
שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור
הוא: ואם לאו. שהמתפיס בשבועה
שתוכל להוכיח מקרא בשום מקום
שבועה. אסר איסר
וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע
וממאי דמבטא שבועה דכתיב או נפש
כו'. תירצה אביי הכי
שהוא כמוציא שבועה מפיו וחייב
אינו כנשבע לענין קרבן ומלקות
וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה:
1
מבטא שבועה. אסר
ויקרא ה ד
קרבן אף איסור זה כו' קשה דמשמע
אף האיסר אין בו לא קרבן ולא
כי תשבע לבטא בשפתים איסר נמי
2. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת
מתפיס בשבועה. פי'
מלקות: או אסרה אסר בשבועה.
דתנא בא לאשמעינן דין איסר ואינו
כגון שנשבע שלא יאכל
דכתיב 2 כל נדר וכל שבועת איסר אלא
אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ
בשר זה. וחזר ואמר זה
משמיענו כלום שהרי מסתפק
משמע שאסרתו ותפסתו בדבר
יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
ממאי דאיסר מיתפס בשבועה הוא דכתיב
הפת עלי כזה הבשר.
במדבר ל יד
שנשבעה עליו כבר: או מבטא
במתפיס שבועה עצמו ועוד דאין
3. וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה
אסר איסר כגון שהתפיס
3 או אסרה אסר על נפשה בשבועה מבטא
שפתיה אשר אסרה וגו'. ולא כתיב
דרך משנה וברייתא שיסתפק התנא
עוד דגים על אותה
אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ
נמי הכתיב לכל אשר יבטא האדם
הפת שהתפיסה בבשר.
בִּשְׁבֻעָה: במדבר ל יא
1
אם חייב או פטור ועוד מאי ואזדא
בשבועה במה אסרה את נפשה
4. וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ
ואמר אם אתה אומר
בשבועה אלא אמר אביי מבטא שבועה
בלשון מבטא: רבא אמר. לא
לטעמיה דקאמר לקמן דהכא
מתפיס בשבועה כמוציא
וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא
מהכא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה
מסתפקא ליה לאביי ולקמן פשיטא
איסתפיק ליה לתנא למימר בהא אם
שבועה מפיו דמי חייב.
4
שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל
❖
ואם לאו פטור. ואמר
במדבר ל ז
נַפְשָׁהּ:
או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה
ליה דכמוציא שבועה מפיו דמי ועוד
אתה אומר דפשיטא ליה דמיתפיס
אביי מנא לן דמבטא
דבכל הספרים גרסי' בסמוך כמוציא
בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו
ואילו שבועה לא קאמר במאי אסרה עצמה
שבועה היא שנאמר
הוא: והכי קאמר מבטא שבועה
שבועה מפיו וחייב בוי"ו ולפ"ה ה"ל
ואם היו תהיה לאיש
מוסף רש"י
במבטא רבא אמר לעולם אימא לך מיתפיס
ב
ונדריה עליה או מבטא
איסר נמי. לשון שבועה הוא: איסר
למינקט חייב בלא וי"ו ומפ' רבינו
בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי
איזה איסר האמור
שפתיה. ואילו שבועה
זה הטילו הכתוב כו'. היינו פירוש
תם דמבטא הכתוב בפרשה הוא
בתורה.
לא אדכר בה. כמה
והכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי
ג
דכתיב או נפש כי תשבע
לשון שבועה שנשבע בלשון מבטא
דאיסור איסר אם אתה אומר והכי
שבועה אסריה דאיסר הטילו הכתוב בין
לבטא בשפתים ש"מ
כדפירש נמי בקונטרס אבל איסר
קאמר איסור של איסר שאמרתי לך
(נדרים יב.)
במאי אסרה במבטא:
נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר נדר
הכתוב בפרשה אינו שבועה שיאסר
שהוא שבועה לא כל הלשונות שוות
ד
רבא אמר לעולם מתפיס
בלשון שבועה שבועה היכן הטילו ואם בית
בשבועה לאו כמוציא
עצמו בלשון איסר אלא במתפיס
בו שהרי הטילו הכתוב בין נדר
3
שבועה מפיו הוא. והכי
בשבועה הכתוב מדבר שנשבע על
לשבועה אם אמירתו בלשון שבועה
אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבועה
קתני מבטא שבועה. אסר
הככר וחזר ואמר על ככר אחר
כגון איסר שלא אוכל ככר זה כן לשון
שבועה. אסריה דאסר
וגו' ואזדו לטעמייהו דאיתמר מתפיס בשבועה
הטילו הכתוב בין נדר
הרי עלי שלא אוכל ככר זה כזה
הנשבעין אומרים שלא אוכל אף
אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי ורבא
לשבועה דכתיב ואם בית
והיינו איסר דקרא וה"נ מפרש לה
האיסר שהוציאו בלשון זה שבועה
אישה נדרה או אסרה
אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי מיתיבי
בברייתא לאביי ואיסור של איסר זה
הוא וחייב קרבן ואם לאו אלא הוציאו
אסר על נפשה בשבועה.
איזה איסר האמור בתורה האומר הרי עלי
הוציא זה האיסר מפיו
ה
אם אתה אומר מתפיס בשבועה
בלשון נדר שאמר איסר ככר זו עלי
בלשון נדר. הרי הוא נדר.
שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת
כלומר שהתפיסו בככר שנשבע עליו
שהוא לשון הנודרים קונם זה עלי
בלשון שבועה הרי הוא
בו אביו כיום שמת בו פלוני כיום שנהרג
אף זה נדר ופטור מקרבן: כיום
הוי כמוציא שבועה מפיו וחייב ואם
שבועה. מתפיס בשבועה
אביי אמר כמוציא
שמת בו אביו. כאשר אסרתי עלי
בו גדליה בן אחיקם כיום שראה ירושלים
לאו שלא התפיסו באחר אלא אמר
שבועה מפיו הוא.
בשר ביום שמת בו אבא לעולם: והוא
איסר ככר זה עלי אין זה לשון
בחורבנה אסור ואמר שמואל והוא
רבא אמר לאו כמוציא
ו
שנדור ובא מאותו היום. שקיבל עליו
שבועה ופטור א"נ ה"פ אם אתה
שבועה מפיו הוא.
שנדור ובא מאותו היום בשלמא לאביי
ומותבינן עליה ופריק הכי
אומר מתפיס בשבועה פי' שהתפיסו
כבר נדר שלא יאכל בשר ביום שמת בו
מדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה
בלשון שבועה שהזכיר לשון אכילה
אביו לעולם וכן יום שמת בו פלוני וכן
אלא
ואמר הרי עלי שלא אוכל זה כזה
יום שנהרג בו גדליה. וקסלקא דעתא
ואם לאו שלא הזכיר לשון אכילה אלא אמר הרי עלי זה כזה פטור
השתא דהיינו מתפיס בנדר וקתני איזהו איסר האמור בתורה שהוא
ועי"ל איסור איסר היינו איסור שלישי שהתפיס ככר שלישי בשני ואם
בלא יחל דברו ג) האומר הרי עלי כו' אלמא המתפיס בנדר הרי הוא
אתה אומר מתפיס בשבועה דהיינו השני כמוציא שבועה מפיו דמי
בלא יחל כנדר עצמו ומדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה:
דהוי לגמרי כראשון אף לענין להתפיס בו חייב גם בשלישי ואם לאו
תריץ
פטור מיהו הא פשיטא ליה שדינו כראשון להתחייב קרבן בשני ורבא פליג עליה ופטר אף בשני אבל תימה דאכתי מספקא ליה לתנא
בשלישי והא דגרסינן נמי וחייב בוי"ו לא אתי שפיר: ואילו שבועה לא קאמר. דאי הוה כתיב שבועה הוה מפרש שאותה מבטא
אסרה על נפשה בלשון שבועה אבל השתא על כרחך אית לן לפרש במה אסרה על נפשה בלשון מבטא וא"ת והא נמי כתיב
ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה וי"ל כיון דלא כתיב או יש לומר דאנדר דכתיב ברישא דקרא קאי: שלא אוכל בשר. לא חש
התנא לדקדק בלשונו דבלשון זה אינו חל דשלא אוכל הוי דבר שאין בו ממש שאינו אוסר על עצמו כלום כמו קונם שאיני ישן דלא
אמר כלום אם לא אמר קונם עיני בשינה כדאמרינן בפרק ב' דנדרים וה"נ צריך שיאמר קונם אכילת בשר עלי ומיהו
שמא יש לחלק דדוקא גבי שינה לא אמר כלום משום דשינה עצמה אין בה ממש: מדמתפיס בנדר נדר כו'. ואם תאמר שמואל
אמאי מפרש איסר
במתפיס בנדר והא איסר דקרא
קאמר אביי דהיינו מתפיס בשבועה ויש לומר דמתפיס בנדר ילפינן ממתפיס
בשבועה וניחא ליה
לשמואל
לאוקמא
ברייתא בנדרים
שרגילות הוא שבני אדם נודרין מלאכול בשר ומלשתות יין ביום שראו ירושלים
בחורבנה
ואין
רגילות
לאסור
עצמם בשבועה:
אלא