כ:
שבועות שתים פרק שלישי
שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לרבא
קשיא.
תריץ ואימא כו'. כלומר האי תנא לאו במתפיס בנדר איירי אלא
אע"ג דרבא נמי מודה דמתפיס בנדר נדר
א) ב)
א
ג)
דמשנה
שלימה
היא מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו
בעיקר נדר איירי ואשמעינן שאינו חייב בנדר אא"כ פירשהו ואח"כ
ד) ה)
ואמר ואני וכן בנדרים קאמר דבקרבן הוי נדר מ"מ פריך
תלאו בדבר הנידר עליו כבר כדיליף לה ואזיל מקרא וה"ק איזהו
ח ב
לרבא אמאי דמפרש איסר דקרא מתפיס ורבא משני דלא קאי
איסור נדר אבל מיתפיס בנדר לאו נדר הוא וה"ד מיתפיס כגון
ו)
אאיסר דקרא: דכי לא נדר.
❖
שלא פירש הרי עלי שלא אוכל בשר
ט ג
פירש בקונטרס דלא גרסינן כיון
ושלא אשתה יין אלא אמר הרי עלי
אלא לרבא קשיא אמר לך רבא תריץ
דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל
יום זה כיום שמת בו אביו כיום
י ד
ואימא הכי איזהו איסר נדר האמור בתורה
תורה אור השלם
עליה איסור בל יחל דהא א"נ הוי
שראה את ירושלים בחורבנה:
האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
פשיטא. כיון דטעמא משום דנדור
דאורייתא הא אמרינן לקמן
יא ה
אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שנהרג
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
דנדרים חלין על דבר מצוה כדבר
ובא הוא עליו מיתת אביו מה לי כאן
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
בו פלוני ואמר שמואל והוא שנדור ובא
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
הרשות מיהו נראה לרבי יצחק דגרסי'
וכי משום דמת בו אביו מיגרע גרע
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
מאותו היום מאי טעמא אמר קרא 1 איש
ליה שפיר אע"ג דאי הוי דאורייתא
איסורי' הרי נדור ובא עליו: ה"ג
2. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי
כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור
יב ו
סד"א דכיון דכי לא נדר אסור כי
נמי חייל עליה נדר מ"מ דבר אחר
א
לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם
אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
נדר נמי לא מיתפיס בנדר הוא קמ"ל
כיום שמת בו אביו פשיטא כיום שנהרג
שתולה בו לא איקרי נדר בדבר הנדור
❖
יג ז
ויקרא יט יב
ואף רבי יוחנן כו'. ולא גרסינן כיון
כיון דאי לא נדר איכא עליה איסור
בו גדליה בן אחיקם איצטריך ליה סלקא
3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ
דאורייתא ועוד דהא דנדרים חלין
דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל
אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא
דעתך אמינא כיון דכי לא נדר נמי אסור
יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא
על דבר מצוה בביטול מצוה איירי
עלי' איסו' בלא יחל לא גרסינן לה להא
מוסף רש"י
כי נדר נמי לא הויא עליה איסור והאי
אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:
כדתנא בפ"ב דנדרים כיצד
דהא א"נ מדאורייתא הוא (ב) אמרינן
כל שישנו בשמירה.
שמות כ ו
לאו מיתפיס בנדר הוא קמ"ל ואף ר' יוחנן
4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
(ברכות
הנדרים חלים על דבר מצו'
אמר קונם שאיני נוטל לולב שאיני
סבר לה להא דרבא דכי אתא רבין א"ר
כ:) ואיתנהו בשמירה.
שמות כ ז
לְקַדְּשׁוֹ:
כדבר הרשות: ואף ר' יוחנן סבר לה
מניח תפילין כדמסקינן התם בגמ'
5. שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
יוחנן מבטא לא אוכל לך איסר לא אוכל
להא דרבא. דאיסור שהוציאו בלשון
מכי ידור נדר לה' אפי' בדבר של
לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ
❖
לך שבועה כי אתא רב דימי אמר רבי
אֱלֹהֶיךָ: דברים ה יא
שבועה שבועה: אוכל ולא אוכל.
שם חייל עליה אבל אם נדר לקיים
מצוה כגון שאמר קונם שלא אוכל
כלומר שבועה להבא קרוי שבועת
יוחנן אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה
ב
❖
שקר: ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי
ביוה"כ או שלא אוכל נבילות וטריפות
(שם)
מהכא 2 לא תשבעו בשמי לשקר אכלתי
הגהות הב"ח
לשקר. וה"ק לא תשבעו בשמי כדי
לא חייל דאין איסור חל על איסור
ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא
(א) גמ' הפה
3
לשקר בשבועתכם לאחר זמן והמתרה
ולהכי איצטריך טעמא דמדרבנן $ ומיהו
יכול
תשא
את שם ה' אלהיך לשוא ג קונמות
רבינו חננאל
בו צריך להתרות בו שהוא עובר
לר' יהודה בן בתירא דאית ליה לקמן
(ב) רש"י
עובר בלא יחל דברו מיתיבי שוא ושקר
הא (ג) תוס'
איזהו איסר נדר האמור
1
באזהרת לא תשבעו בשמי לשקר:
בפירקין דנשבע לקיים
לן
בתורה הרי עלי שלא
אחד
הן מאי לאו מדשוא לשעבר אף
אכלתי ולא אכלתי. כל שבועה
את המצוה חייב כ"ש נדרים שחלין
❖
לוכל בשר ושלא לשתות
שקר נמי לשעבר אלמא אכלתי ולא
לבטל שיחולו לקיים:
לשעבר שאינה אמת קרויה שבועת
יין כיום שמת בו אביו
ד
קונמות עובר משום בל יחל.
כו'. ואמר שמואל והוא
אכלתי שקר הוא מידי איריא הא כדאיתא
שוא דלשון שוא לשון ולא כלום כמו
שנדור ובא מאותו היום.
גליון הש"ס
בשבועה נמי עובר
בחבלי השוא לשוא הכיתי
והא כדאיתא ומאי דבר אחד הן דבדיבור
מאי טעמא דכתיב איש כי
גמ' זכור ושמור בדיבור
משום בל יחל דהכתיב או
את בניכם אף כאן יצאתה
ידור נדר לה' מדהוה ליה
אחד נאמרו כדתניא $ זכור ושמור בדיבור
4
5
אחד.
למכתב כי ידור. וכתיב כי
השבע וגו' ולא יחל דברו ובפ"ב
מפיו לבטלה ואזהרתיה מלא תשא
אחד נאמרו מה שאין (א) יכול הפה לדבר
ידור נדר ש"מ דעד שידור
דנדרים תניא בהדיא דיש
והמקרא הזה צריך להתרות בו:
בדבר הנדור. ומקשינן
ומה שאין האוזן יכול לשמוע בשלמא
תוס' ד"ה דכי וכו'
קונמות ה"ז בלא יחל. כלומר לא יחל
כיום שמת בו אביו
בשבועה בלא יחל והכא ה"ק בקונמות
התם בדיבור אחד נאמרו כדרב אדא בר
ומיהו לר' יהודה בן
פשיטא. דאסור לו לוכל
דמשמע להבא לאו לאזהרת שבועת
ליכא אלא בל יחל גרידא:
בתירא.
בשר ולשתות יין דבהדיא
נשים חייבות בקידוש היום דבר
אהבה דאמר רב אדא בר אהבה נשים
להבא אתא דשבועת להבא מלא
ה
תניא (ברכות יז: מ"ק כג:) כל
חייבות בקידוש היום דבר תורה דאמר
זמן שמתו מוטל לפניו
תורה. משמע דקידוש
תשבעו בשמי לשקר נפיק וכי אתא
אסור לוכל בשר ולשתות
לא יחל לאזהרת נדרים אתא לאפוקי
דאורייתא וכן משמע בהדיא בריש
קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה
יין. ופרקינן איידי דבעי
מדרבין דאמר אזהרת שבועת להבא
מי שמתו ותימה דבריש
למיתנא כיום שנהרג בו
ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו
גדליה בן אחיקם. דאפילו
אתא מלא יחל: מה שוא לשעבר.
מסכת נזיר אמר מיין ושכר
בשמירה איתנהו נמי בזכירה אלא הכא
לא נדר שלא לוכל בשר
יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות
כגון נשבע על דבר שא"א שהכל
ושלא לשתות יין אסור
למאי הלכתא מיבעי ליה אלא כשם
יודעים שאין שבועה זו כלום: אף
ופריך מאי נינהו קידושא ואבדלתא
הוא דהוא צום השביעי.
שלוקה על שוא כך לוקה נמי על שקר
מהו דתימא כי נדר נמי
שקר לשעבר. כגון אכלתי ולא אכלתי
מושבע ועומד מהר סיני הוא ומפ'
לא מתפיס בנדר הוא
כלפי לייא אלא אימא ו כשם שלוקה
ר"ת בתמיה וכי מושבע ועומד מהר
וההיא לא מיקריא שוא לפי שאין הכל
קמ"ל מעיקרא אי הוה
על שקר כך לוקה נמי על שוא פשיטא
סיני הוא דאיצטריך קרא למעוטי
מכירים בה אם אמת אם שקר ועל
אכיל הוה קאי באיסורא
ז
דרבנן. השתא איסורא
האי
לאו והאי לאו מהו
דתימא כדאמר
אלמא דמדרבנן הוא דבניחותא אין
כרחך שבועת להבא מלא יחל דברו
דאורייתא היא משום בל
לפרש דאדרבה משום דמושבע ועומד
אבל לא תשבעו בשמי לשקר שבועה
ליה רב פפא לאביי לא ינקה כלל
יחל דברו. תנא נמי כיום
מהר סיני הוא איצטריך קרא לאסור
לשעבר היא וה"ק לא תוציאו שבועה
שמת בו אביו. וקיימא לן
קמ"ל
כרבא ולא עוד אלא דהא
לשקר מפיכם: כדרב אדא. כלומר
כדמשני התם אלא כי הא דאמר
דר' יוחנן קאי כוותיה
רבא שבועה שאשתה יין ואמר הריני
נזיר דאיצטריך קרא דחייל
להקיש זכור לשמור בקידוש היום דנפקא לן מזכור את יום השבת
דאמר מבטא לא אוכל
לך שבועה איסור לא
זכרהו על היין ואף ע"ג דשאר מצות עשה שהזמן גרמא נשים
עליה נזירות לפי שהוא מושבע ועומד וי"ל דקידוש ודאי מדאורייתא
אוכל לך שבועה: כי
אבל על היין אינו אלא מדרבנן והדאמר בערבי פסחים
פטורות בזו חייבות דאיתקש לשמור בדיבור אחד כל שישנו
אתא רבין אמר ר' יוחנן
זכרהו על היין אסמכתא בעלמא היא אי נמי אפי' הוא דרשה
בשמירת לאוי שבת ישנו בקידוש והנשים ישנן בשמירה דכל מצות לא תעשה
אכלתי ולא אכלתי שוא
גמורה הא דמברך צריך שיטעום היינו מדרבנן: כל שישנו
ואזהרתיה מהכא לא תשא
בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא נשים חייבות : ה"ג אלא כשם
את שם ה' אלהיך לשוא.
בשמירה ישנו בזכירה. איפכא ליכא למימר דלחומרא מקשינן
שלוקה על שוא כו'. להכי קאמר אחת הן לענין מלקות: כלפי לייא.
אוכל ולא אוכל שקר
ובסוף פ"ק דקדושין דרשינן לא תקיפו פאת
כלפי היכן אתה פונה. זו היפוך היא דאילו שקר אשכחן בה לאו שיש
ואזהרתיה ולא תשבעו
בשמי לשקר. קונמות
ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה
בו מעשה כגון לא אוכל ואכל שעבר על שבועתו ע"י מעשה אבל
עובר בבל יחל דברו.
אכלתי ולא אכלתי לאו שאין בו מעשה הוא: אלא אימא כשם שלוקה
והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה כו' הא דדרשינן לקולא משום
ואותבינן עליה והתניא
על שקר. בלאו שיש בו מעשה כך לוקה על שוא אע"פ שאין
דאיפכא לא שייך למידרש דנשי לית להו זקן וכן הדאמר בערכין
שוא ושקר אחד הוא.
מאי לאו מדשוא לשעבר
גבי הדתניא הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים כו'
בו מעשה דנ"ל מלא ינקה ה' כדלקמן ה' הוא
שקר נמי לשעבר. ופריק
ומסיק והני כהני הואיל ואישתרי כלאים גבייהו לא ליחייבו התם נמי
דלא ינקה אבל ב"ד של מטה מלקין אותו אם התרו בו ומנקין
לא לעולם שוא לשעבר
אותו: פשיטא. דהא כתיב קרא לא ינקה ה': מהו דתימא
א"א לומר איפכא אבל בפ' אלו עוברין קשה דמשמע
ושקר להבא. והכי קאמר
שוא ושקר אחד הוא.
כדאמר ליה רב פפא לאביי. לקמן בשמעתין אימא לא ינקה כלל:
דאי לאו דאיתרבו נשים לאכילת חמץ הוה דרשינן לקולא כל שאינו בקום
כלומר כשם שלוקה על
קמ"ל ד"ה כל וכו'
אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ וי"ל דהתם משום דאית (ג) למילף חמשה
שקר כך לוקה על שוא.
לימא מתני' כמ"ד נשים
ודחי' פשיטא בתרוייהו
עשר חמשה עשר מחג הסוכות ומסוכה נשים פטורות כדילפינן בפרק הישן מהאזרח א"נ סברא למדרש קרא מסיפיה לרישיה אבל
פטורות.
לאו כתיב בהו. ושנינן
קשה דלמ"ד ציצית מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות לשתרו נשים בכלאים ה)דכל שאינן בגדילים אינן בבל תלבש שעטנז
מהו דתימא כדאמר ליה
דהיינו מסיפיה לרישיה וכ"ת הכי נמי אם כן בספ"ק דביצה גבי משלחין בגדים בין תפורין בין שאינן תפורין ופריך כלאים למאי
רב פפא לאביי אימא לא
ינקה כלל כלומר שבועת
חזו $ לימא מתני' כמ"ד נשים פטורות מן הציצית וחזו לנשים ולמאי דפרישית נמי דלחומרא מקשינן תימה דליחייבו בציצית לכולי עלמא ו):
שוא אין לה כפרה כלל.
קמ"ל
קמ"ל כדאביי דאמר ב"ד
של מעלה הוא דאין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מלקין ומנקין אותו. אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות
בקדוש היום דבר תורה שנאמר זכור ושמור מי שחייב בשמירה חייב בזכירה. והני נשי הואיל וחייבות בשמירה
חייבות נמי בזכירה. ותניא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו: ירושלמי שוא ושקר בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה
לומר. ולא אוזן יכולה לשמוע. וכן מחלליה מות יומת. וביום השבת שני כבשים. וכן לא תלבש שעטנז. גדילים תעשה
לך. וכן ערות אשת אחיך
לא תגלה. יבמה
יבא
עליה.
וכן לא תסוב נחלה.
וכל בת
יורשת נחלה. כל אלה
שניהם בדבור אחד נאמרו.
וכן הוא
אומר אחת דבר אלהים
שתים זו שמעתי. ואומר
הלא כה דברי כאש וגו'