שבועות שתים
פרק ראשון
שבועות
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
אוכל ולא
אכל לא לקי. דלמעט
אינו חייב אלא אחת. דמאחר שנשבע עליו שבועה ראשונה נאסרת
אכלתי ולא אכלתי לא
טז א
א) ב)
בפ"ג
דקאי בלהבא וממעט
עליו וכי הדר אישתבע ה"ל נשבע לקיים את המצוה ותנן לקמן
אתי כדאמר
יז ב
נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור משבועת קרבן: זו היא.
להבא ולא אזרוק וזרק חייב לכ"ע וליכא למימר נמי דאתי למעוטי
❖
ג)
נשבע לבטל המצוה דהא קתני לה התם ברישא דהך מתני'
להבא דלקי עלה דהויא לה לאו שיש בו מעשה אבל אוכל ולא אכל לא
לקי: אלא מעיקרא סבר לה כו'.
וא"ת היכי דייק מהכא דלאו שאין בו
ד) ה)
גליון הש"ס
הלכך רבי יוחנן ס"ל כסתמא בתרא
מעשה אין לוקין עליו דלמא טעמא
אינו חייב אלא אחת
זו היא שבועת ביטוי
ו)
דהדר ביה רבי מקמייתא: ומשנה לא
משום דהוי התראת ספק וי"ל דמשמע
תוס' ד"ה אבל וכו'
שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן
ז)
דחשיב התראת ספק
זזה ממקומה. ומשנה ראשונה
ליה דפטר אפילו נשבע על הככר
עולה ויורד זו היא דחייבין על זדונה מכות
ח) ט)
אפי' שיבר כנפי'.
אע"פ שחזר בו מסתימתה מאחר
וזרקו לים והתרו בו בשעת זריקה
אבל אוכל ולא אכל לא לקי מכדי האי
❖
שפשטה ברוב התלמידים לא היה
ומיהו הא נמי חשיב התראת ספק
י)
סתמא והאי סתמא מאי חזי דעביד כי האי
למ"ד ביטלו ולא בטלו $דחשיב התראת
יכולת בדורות שאחר רבי לשכחה
סתמא לעביד כי האי סתמא ולטעמיך רבי
מפיהם ולבטלה מבית המדרש והניחו
ספק אפילו שיבר כנפיה בפ' בתרא
תורה אור השלם
גופיה היכי סתם לן הכא הכי והכא הכי
דמכות א"נ אינו חושש
את שתיהן והמשכיל יבין שאחרונה
1. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע
עיקר שחזר בו מן הראשונה: לאו
אלא מעיקרא סבר לאו שאין בו מעשה
רק למצוא תנא דפליג אמתני' וא"ת
בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ
שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. לאו
ומנלן דפליג דלמא מתני' דהכא
לוקין עליו וסתמה והדר סבר אין לוקין
בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ
איירי בזורק ככר לים דהוי התראת
האמור בשבת לא ניתן לעונש מלקות
בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ
עליו וסתמה ומשנה לא זזה ממקומה
בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם
ודאי (ב) ולעולם תרוייהו סבירא להו
אלא שאם יעבור עליו יתרה בו המתרה
במאי אוקימתא כר' ישמעאל ולמלקות
מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם:
דלוקין על לאו שאין בו מעשה ומתני'
שהוא בסקילה ויסקל ואם לא התרה
אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם
מראות נגעים מאי מלקות איכא בקוצץ
דפ"ג איירי בהתראת
בו סקילה והתרה בו מלקות אין דינו
לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא
בהרתו וכרבי אבין א"ר אילעא דא"ר אבין
בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא
ספק וי"ל דמתני' משמע ליה דאיירי
ללקות שלא לעונש מלקות כתבו
יָדַע וְאָשֵׁם:
א"ר אילעא כל מקום שנאמר השמר פן
❖
מתחלה. ומשנינן להכי אוקימנא כרבי
כמתני' דלקמן וכן מייתי לעיל
ויקרא ה ב, ג
ואל אינו אלא לא תעשה יציאות שבת
ישמעאל דאמר במסכת מכות לאו
שפיר ממתני' דמותיר בטהור אע"ג
שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אם התרו בו
דאיכא למימר דפטר משום דיש בהן
מאי מלקות איכא לאו שניתן לאזהרת מיתת
הגהות הב"ח
מלקות ולא מיתה מלקין אותו דתניא ז)
התראת ספק דמ"מ אייתי ראיה
ב"ד הוא א וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת
(א) רש"י
אחת חייבי כריתות ואחת חייבי מיתות
דפליג תנא אמתני' דבהאי טעמא
ב"ד אין לוקין עליו משום הכי קא מוקמינא
❖
ב"ד ישנן בכלל מלקות מ' דברי רבי
דפטר מותיר בטהור יש לפטור הך
כר' ישמעאל דאמר לאו שניתן לאזהרת
והדר
סבר לאו שאין
ישמעאל: הא לאו הכי מתוקמא כר"ע.
דמתניתין:
אינו
מיתת ב"ד לוקין עליו הא לאו הכי קיימא
חייב אלא בהעלם
בו מעשה אין לוקין עליו. וא"ת
בתמיה. והא קשיא ידיעות הטומאה
רבינו חננאל
טומאת קדש ומקדש
כר"ע קשיא ידיעות לאו אמרת רבי ישמעאל
דבריש אלו טריפות
כדאמר לעיל דלר"ע (א) אינו
(ב) תוס'
שלא אוכלנה שבועה
היא ולמלקות ר"ע נמי ולמלקות אי הכי
חייב על העלם קדש ומקדש: ומשני
פריך לר' יוחנן דאמר הלכה כדברי
ומתני'
שלא אוכלנה. אינו חייב
דפ"ג איירי בהתראת
אלא אחת. וזו היא
לאו אמרת ר' ישמעאל היא. דהוי
ידיעות התראות מיבעי ליה הא לא קשיא
האומר בכזית והא"ר יוחנן הלכה
ספק
שבועת ביטוי שחייבין על
קשיא לן שבועות גבי קרבן ואוקימנא
כסתם משנה ותנן ניטלה הכבד ולא
תני ידיעות דהתראות אי הכי שתים שהן
זדונה מכות ועל שגגתה
❖
למלקות ולא קשיא לן לר"ע נמי אי
נשתייר ממנה כלום ומאי פריך והא
קרבן עולה ויורד. ודייקי'
ארבע תרתי הוא דהויין ותו את שיש בה
מינה מדקתני וזו היא
לאו משום קושיא דלאו שניתן לאזהרת
סתמא בתרא עדיף וי"ל דאלו
ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים
זהו דלקי. דעבד מעשה
מיתת ב"ד דשמעינן ליה לר"ע במס'
טריפות ואלו כשירות חדא מילתא
דאכל אבל אוכל ולא אכל
מוסף רש"י
העלמה למלקות מאי עבידתיה ותו הרי זה
לא לקי. ומאי אולמיה
היא ולא שייך למימר בהו קמייתא
מכות דאין לוקין עליו אי הוה קשיא
אינו חייב אלא אחת.
בעולה ויורד אלא אמר רב יוסף רבי היא
דהאי סתמא מהאי סתמא.
לן ידיעות לקרבן הוה מוקמינן לה
ובתרייתא והר"ר יעקב דאורלינ"ש
ותו רבי היכי סתים הכא
ונסיב לה אליבא דתנאי בידיעות נסיב לה
תירץ דה"פ והא"ר יוחנן הלכה כסתם
למלקות כולה מתניתין ור"ע והוה ניחא
(לקמן כא. כז:)
לאו שאין בו מעשה
כרבי ישמעאל בשבועות נסיב לה כר"ע
לוקין עליו והכא סתים
לן לאוקמה אליבא דר"ע משום דכולהו
משנה ע"כ סתמא דאלו כשירות לאו
לן לאו שאין בו מעשה
סתימתאי אליבי' דאמרי'
סתמא מעלייתא היא דאי סתם גמור
אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב
אין לוקין עליו. ופשטינן
הוא אמאי הוצרך לפסוק כוותיה
סתם מתני' ר"מ סתם ספרא
מעיקרא סבר לאו שאין
כהנא ואמר לי לא תימא רבי נסיב לה אליבא
זו היא
(לקמן כא.)
בו מעשה לוקין עליו
והא"ר יוחנן חדא זימנא דהלכה
ר' יהודה סתם תוספתא ר' נחמיה
דתנאי וליה לא ס"ל אלא רבי טעמיה
שבועת ביטוי.
וסתם הכי. והדר סבר
מראות
נגעים
כסתם משנה ט):
וכולהו אליבא דר"ע ממנו קבלו:
לאו שאין בו מעשה אין
דנפשיה מפרש דתניא מנין שאינו חייב אלא
מאי מלקות איכא. ואין לומר כגון
אי הכי. דמתני' למלקות: ידיעות.
לוקין עליו וסתם הכי.
על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף
ונדחת הראשונה דהלכתא
אם התרו בו שלא ליכנס למקדש
דמשמע ונעלמו היכי ח) תנן הא התראות
כבתראה. ומשנה לא זזה
והעלם בינתים ת"ל 1ונעלם ונעלם שני פעמים
נינהו ואין כאן העלם: הא לא קשיא.
ונכנס או שלא לאכול בשר קודש
ממקומה. ור' יוחנן דאמר
דברי ר"ע רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר
ואכל דא"כ היינו ידיעות הטומאה
כלומר אם אין לך קושיא אחרת זו
כסתמא בתראה. ומקשינן
ב
במאי אוקימתה למתני'
ונעלם
יש לתרץ כך: תרתי הוא דהויין.
ואם התרו בו שלא ליכנס במחנה
דהכא דקתני שתים שהן
דאין מלקות אלא א"כ הזכירו את הטומאה והקודש או את הטומאה
לויה ונכנס לפנים ממחיצתו
הא אמר בפרק אלו דברים
(תמורה ג:) לאו
ארבע למלקות ולא
שניתן לאזהרת מיתת
והמקדש ותרתי הוא דאיכא מלקות לקודש ומלקות למקדש דבשלמא
דלא לקי שהכתוב נתקו לעשה דכתיב בדד
לקרבן. מראות נגעים מאי
ב"ד.
למלקות איכא. ופרקינן
לקרבן איכא ארבע העלם טומאה ואכל קודש וזכור הוא לו העלם
ישב אבל אי איירי לענין קרבן ניחא דיש קרבן לאחר שנטהר מנגעו:
כגון דאיכא אחד מאלו
(מכות יג:)
בקוצץ
בהרתו. משמע הכא דאין לוקין אלא על קציצת ד'
טומאה ובא למקדש וזכור הוא לו העלם קודש ואכלו העלם מקדש
ארבע' מראות נגעים
(ערובין יז:
בראשי אבריו וקצצן
ונכנס לו וזכור הוא את הטומאה: ותו ה"ז בעולה ויורד. והא במזיד
מראות נגעים וקשה דבפ' ר"א דמילה
ב"ק עד:) אין לוקין
שלוקה. כר' אבין דאמר
אוקימתה: אלא אמר רב יוסף. לעולם לקרבן ודקשיא לך לא רבי
משמע דלקי אף על קציצת נגעים טהורים דאין צרעת דוחה את
עליו.
כל מקום שנאמר השמר
ישמעאל ולא ר"ע היא ר' סתמה ואליבא דתנאי. וה"ג בשבועות
העבודה ופריך י)ונקצץ בהרתו דאתי עשה דעבודה ודחי לאו דקוצץ
פן ואל אינו אלא בלא
תעשה. יציאות השבת
נסיב לה כר"ע בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל. ולא מסתם
בהרתו ומשני מחוסר טבילה התינח נגעים טמאים נגעים טהורין
לאו שניתן לאזהרת מיתת
סתמינהו אלא ה"ק שבועות לר"ע שתים שהן ד' ידיעות לר'
מאי איכא למימר משמע דלקי אקציצת נגעים טהורים ואומר ריצב"א
ב"ד הוא ואין לוקין עליו.
ישמעאל שתים שהן ד': אמריתא לשמעתא כו'. אני פירשתי
דהתם נמי לא איירי אלא בד' מראות וטהורים דקאמר כגון דעמד
ופרקינן להכי אוקימנא
(מכות יג:)
כר' ישמעאל דתניא אחד
בעיניו בזה ובזה או כהה וקרי ליה טהורה לפי שאין מוחלט ואין
שמועה זו של רב יוסף לפני רב כהנא ואמר דהאי נסיב לה
(ב"ק
מחוסר טבילה שכבר טבל: הא לאו הכי מתוקמא כר"ע קשה
חייבי [כריתות ואחד
אליבא דתנאי דקאמר רב יוסף לא תימא נסיב ולא ס"ל ולא
עד:)
חייבי] מיתות ב"ד ישנן
ידיעות. תימה דהא ודאי אי הוה סבר ר"ע לאו שניתן לאזהרת מיתת
סתמינהו אלא ודאי מסתם סתמינהו רבי והכי קסבר לה
בכלל מלקות ארבעים
דברי ר' ישמעאל. אבל
בשבועות כר"ע ובידיעות כר' ישמעאל וטעמא דנפשיה קאמר:
ב"ד לוקין עליו הוה אתיא מתני' שפיר כר"ע ולא הוה קשיא ליה
לר' עקיבא ולמלקות
ונעלם ונעלם שני פעמים. תרי ונעלם כתיבי גבי טומאת קרבן
ידיעות כיון דלמלקות איירי מתני' דאיצטריך למימר דסבר תנא
לא מיתוקמא. דהעלמה
דמתניתין לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו וי"ל דקשיא ליה
במלקות ליכא. דהא ליכא
עולה
(ערובין שם וכעי"ז סנהדרין
פו:) רבי היא ונסיב לה
מלקות אלא בידיעה
ידיעות כי מוקמינן מתני' כר"ע אע"ג דמתניתין איירי למלקות כדמסיק בתר הכי אי הכי ידיעות התראות מיבעי ליה אבל כרבי ישמעאל
אליבא דתנאי.
והתראה. ותוב הא לקרבן
ולמלקות אתי שפיר הא דקתני ידיעות דמתני' איירי בין לקרבן בין למלקות והשתא אתי שפיר דיש ליישב אי הכי דפריך אמאי מוקי כרבי
היא דהא קתני בעולה
עקיבא ולמלקות דכרבי ישמעאל ולמלקות א"ש כדפרישית: רבי עקיבא נמי ולמלקות. וא"ת א"כ סבר ר"ע לאו שאין בו מעשה לוקין
ויורד. אלא אמר רב
(ר"ה ז:)
יוסף רבי היא. ובשבועות
עליו כדאמר הגמ' לעיל אליבא דר' ישמעאל והיכי מצי סבר דלוקין עליו והא למ"ד לוקין עליו משום דגמר ממוציא ש"ר ועדים זוממין כדאמר
סבר לה כר' עקיבא
בפ"ק דמכות ור"ע דאומר עדים זוממין קנסא הוא לא מצי גמר דאיכא למימר שכן קנס וי"ל דדלמא סבר כרב דימי דאמר בפ"ג
דמחייב אפילו לשעבר.
ובידיעות הטומאה סבר
אכלתי ולא אכלתי שבועת שוא היא
ולקי עליו מלא ינקה
ולמאי דפרישית לעיל דדוקא
גבי שבועה קאמר לעיל
דלקי עליו אתי שפיר:
לה כר' ישמעאל דמחייב
ונעלם על העלם טומאה
(חולין פד.)
ועל העלם מקדש.