שבועות שתים פרק
שלישי שבועות
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והרי
מגדף. ה"נ הוה מצי למפרך משבועת העדות והא
תיפשוט כו'. מדקתני מתני' היכן מצינו כו' אלמא בעפר נמי בכזית
כא א ב
א)
ב) ג)
בעינן: כי קאמרינן. היכן מצינו כו' במידי דבר אכילה קאמרינן:
דפריך ממגדף משום דאפי' חטאת קבועה מייתי:
והרי הקדש. תימה מאי פריך דנימא דמתני' הכי קאמר היכן
ד)
והרי קונמות. האומר קונם ככר זו עלי אוסר עצמו בכל שהוא
ה)
שבה כדלקמן: כמפרש דמי. לפי שאינו מזכיר בה שם אכילה כל
מצינו מדבר ומביא
קרבן על דבורו בלא שום מעשה שזה
כב ג
ו) ז)
ח)
שהוא קאמר: והרי מגדף. מברך
מדבר ומביא קרבן בלא שום מעשה
❖
ט)
את השם דפליג רבי עקיבא אדרבנן
כגון שבועה שאוכל ולא אכל אבל
תיפשוט דבעי רבא שבועה שלא אוכל
בכריתות ואמר מגדף מביא
הקדש מביא קרבן על מה שאכל
כג ד
(א) ואכל עפר בכמה תפשוט עד דאיכא כזית
שעשה מעשה: אבל בקונמות
קרבן: והרי נזיר. שמדבר ואוסר
הגהות הב"ח
כי קאמרינן במידי דבר אכילה קאמרינן
כד ה
דברי הכל בכל שהוא. תימה דחמיר
בדבורו ומביא קרבן ביום תגלחתו:
(א) גמ' עפר
והרי קונמות קונמות נמי כמפרש דמי: אמר
כה ו
על דבורו. שהחליף דבורו: והרי
קונם מהקדש (ב) ואיהו גופיה לא
ואכל
להן היכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה
(ב) תוס'
הקדש. שמדבר ואוסר בדבורו את
אסיר אלא משום דהוי כהקדש והקדש
❖
דאיהו
בעי שוה פרוטה: מתוך שחלוקות
מדבר ומביא קרבן: ולא והרי מגדף מדבר
שהוא מקדיש ואם החליף דבורו
כו ז
ואוסר קאמרינן והאי מדבר וחוטא הוא והרי
לחטאות אין מצטרפין. פי' בקונטרס
ונהנה ממנו מביא קרבן מעילה:
והרי קונמות. שלא אסרה אלא עליו
נזיר מביא קרבנו על דבורו קאמרינן והאי
אבל קונמות אם נהנה וחוזר ונהנה
רבינו חננאל
כז ח ט
ואם אכל ממנו קס"ד דמביא קרבן
בהעלם אחד חדא הוא דמיחייב
❖
מביא קרבן לאשתרויי ליה חמרא הוא
תפשוט בעיא דרבא דהוה
מעילה שהקונם לשון הקדש הוא:
דכולה חדא מעילה היא כדתנן צירף
בעי בנשבע שלא אוכל
דקא מייתי והרי הקדש אוסר לעצמו
עפר. ודחי כי קא אמרינן
אין מעילה בקונמות. דלא קרינן ביה
את המעילה לזמן מרובה ואין נראה
קאמרינן והאי אוסר על כל העולם כולו
דליכא אכילה בפחות
מוסף רש"י
להביא ראיה משם דהתם לחומרא
מקדשי ה' שהרי חולין הוא
מכזית במידי דבר אכילה
הוא הרי קונמות קסבר אין מעילה בקונמות
מפרש נמי כבריה דמי.
אצל כל אדם: מהו דתימא אטעום
תנן ליה שאם נהנה מחצי פרוטה
הוא עפר לאו בר אכילה
אמר רבא מחלוקת בסתם אבל במפרש
הוא: אמר להן ר' עקיבא
א
נמי. לשון אכילה הוא כדאמרי אינשי
וחזר ונהנה לזמן מרובה חצי פרוטה
היכן מצינו במדבר מביא
דברי הכל בכל שהוא מאי טעמא מפרש
נטעום מידי: קונמות כיון דלא
מצטרף כאילו נהנה כל הפרוטה
קרבן שזה מדבר ומביא
נמי כבריה דמי ואמר רבא מחלוקת בשלא
קרבן. ואקשינן והרי מגדף
מדכר שום אכילה כדמפרש דמי
בבת אחת ולא היה צריך לפרש אלא
(לעיל כא:)
לדברי ר' עקיבא דתני
גרסינן: שני קונמות. שתי ככרות
דלענין חטאת חלוקה משום דכתיב
אוכל אבל בשלא אטעום דברי הכל בכל
ב
ככר זו הקדש.
בתחלת כריתות בתוספתא
שאסרן עליו בקונם: מצטרפין. מעט
לאחת מאלה אבל גבי
המגדף ר' עקיבא מחייב
שהוא פשיטא מהו דתימא ליטעום נמי
מעילה לא כתיב הכי: רבינא אמר
קרבן שנאמר בו כרת כו'.
מזה ומעט מזה לכזית: שתי שבועות.
כדאמרי אינשי קמ"ל אמר רב פפא מחלוקת
(נדרים
ודחי' שאני מגדף דמדבר
כי קאמר רב פפא למלקות כו'.
שתי ככרות שנשבע עליהן: אין
וחוטא הוא. כי קאמרי
בשבועות ג אבל בקונמות דברי הכל בכל
לה. לגירסא שם: קונם ככר
מצטרפות. ולקמן מפרש טעמא.
לרבינא נמי טעמא דרבנן כדרב
בין הוא בין
מדבר ואוסר עצמו:
זה הקדש)
שהוא מאי טעמא קונמות נמי כיון דלא קא
חבירו מעל.
ואקשינן והרי נזיר כיון
והשתא סלקא דעתיה לפי שהזכיר
פנחס כדמסיק בסמוך ובא רבינא
דאמר הריני נזיר נאסר
מדכר שמא דאכילה כדמפרש דמי מיתיבי
שם אכילה על זו ושם אכילה על זו:
לחדש דאין צריך לומר איפוך דכיון
(שם) לפיכך.
ביין ובטומאה ובתגלחת
שני קונמות מצטרפין שתי שבועות אין
אמאי אין מצטרפות. הרי על שתיהן
דר"מ לאו טעמא דנפשיה קאמר אלא
יש לה
ומביא קרבן. ודחי' שאני
ד
ה
פדיון.
נזיר דלא מייתי קרבן אלא
הזכיר שם אכילה אחת: מתוך
מצטרפות ר' מאיר אומר קונמות כשבועות
לדבריהם דרבנן קאמר להו כדקאמר
ככר
(שם)
לאשתרויי ליה איסוריה.
שחלוקות לחטאות. מתוך ששתי
בסמוך וטפי ניחא ליה לאפוכי דרבי
ואי סלקא דעתך חייב בכל שהוא למה לי
זו עלי הקדש.
כי קאמר דמייתי קרבן
ככרות הללו חשובות שתים לענין
מאיר לרבנן בההיא בתרייתא דמייתי
אדבוריה קאמרינן: ולא
לצרף דאמר אכילה מזו עלי קונם אכילה
ו
הוא מעל.
והרי הקדש דאדיבורא
חטאת בשבועה זו אם אמר שבועה
מלהגיה ולהפך דר"מ משום דבין
מזו עלי קונם אי הכי אמאי מצטרפות סוף
נאסר והנהנה ממנו חייב
שלא אוכל מזו ומזו ואכל כזית מזו
שבועות לקונמות ובין קונמות
חבירו לא מעל.
קרבן. ודחי' שאני הקדש
סוף זיל להכא ליכא שיעורא וזיל להכא
דלכולי עלמא איסוריה
וכזית מזו בהעלם אחד חייב שתים
לשבועות לא טעי תנא:
(שם)
ליכא שיעורא דאמר אכילה משתיהן עלי קונם
שוה מה שאין כן
כדתנן [לקמן] ז) שבועה שלא אוכל פת
וחכמים
לפיכך אין לה פדיון.
בשבועות: והרי קונמות
דכוותה גבי שבועות דאמר שבועה שלא אוכל משתיהן אמאי אין מצטרפין
חטין פת שעורין פת כוסמין ואכל
פי' האומר קונם ככר
אמר רב פנחס שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות אי
זה עלי. ודחי' קסברי
חייב על כל אחת ואחת ומייתינן
ז
רבנן אין מעילה בקונמות
לה בתורת כהנים ח) מוהיה כי יאשם
הכי ר' מאיר אומר קונמות כשבועות בשלמא שבועות הואיל וחלוקות
❖
(שם)
כלומר המועל בקונמות
לאחת מאלה ט) לחייבו על כל אחת ואחת
לא מייתי קרבן: אמר
לחטאות אלא קונמות אמאי לא איפוך רבי מאיר אומר שבועות כקונמות
רבא מחלוקת ר' עקיבא
וגו' וכי אמר נמי מזו ומזו שתי
ולית ליה לדרב פנחס רבינא אמר כי קאמר רב פפא לענין מלקות כי תניא
וחכמים בסתם. אבל
רבינו חננאל (המשך)
שבועות חשיבי הלכך כי אכל מזו
במפרש שבועתו דברי
ההיא לענין קרבן דבעינן שוה פרוטה למימרא דסברי רבנן חיש מעילה בקונמות
חצי שיעור ומזו חצי שיעור אין
הכל כל שהוא. והני
נמי כגון דאמר שבועה
והתניא ככר זו הקדש ואכלה בין הוא בין חבירו מעל לפיכך יש לה פדיון ככר
מילי בנשבע באכילה
שלא אוכל משתיהן
ט
מצטרפות אבל קונמות אין חלוקות
אבל נשבע שלא אטעום
אמאי אין מצטרפין.
זו עלי הקדש (הרי) הוא מעל חבירו לא מעל לפיכך אין לה פדיון דברי ר"מ
לאשמות למאן דאמר יש מעילה
דברי הכל בכל שהוא
ופריק רב פינחס שאני
וחכמים
בקונמות דאם נהנה וחזר
חייב. אמר רב פפא
שבועות הואיל וחלוקות
מחלוקת בשבועות אבל
הן לחטאות. פי' סתמא
דכולהו חדא מעילה כדתנן צירף את המעילה לזמן מרובה ואם בשני העלמות אפי'
ונהנה בהעלם אחד חדא הוא דמיחייב
בקונמות כיון דלא מדכר
בכזית ובמפרש בכל
מחדא מינייהו נמי וכן לענין מלקות
אם בהתראה אחת חדא הוא דלקי ואי בשני התראות אפי' מחדא מינייהו שהרי עובר וחוזר
שמא דאכילה דברי הכל
שהוא מה שאין כן
ועובר כדתנן נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על
בכל שהוא דכבריה דמי:
בקונמות לפיכך אין
ואותבינן עליה. והתני שני
מצטרפין: ואקשינן אי
כל אחת ואחת: שבועות כקונמות. מצטרפות ואע"ג דחלוקות דלית ליה לדרב פנחס. ובלא איפוך לא מיתרצא דאי הוה מתרץ ר'
קונמות מצטרפין שתי
הכי ר' מאיר תינח
מאיר דאמר בקונמות אין מצטרפין לית ליה לדרב פנחס הוה קשיא לן בין שבועות בין קונמות אמאי אין מצטרפין הרי על שתיהן לא הזכיר
שבועות אין מצטרפין.
שבועות משום דחלוקות
ר' מאיר אומר קונמות
הן לחטאות לפיכך אין
אלא אכילה אחת אבל השתא דאמר מצטרפות ולית ליה לדרב פנחס לא קשיא מידי: כי אמר רב פפא. בקונמות כל שהוא
כשבועות. פי' האומר
מצטרפות. אלא בקונמות
למלקות קאמר וכי תניא ההיא דמצטרפין לענין קרבן מעילה וצירוף דקתני לאו לכזית אלא לשוה פרוטה: ויש לה פדיון.
קונם בשר זה עלי ופת
אמאי פוטר ר"מ. ואמרינן
שתופסת פדיונה והיא יוצאה לחולין דבהקדש כתיב ופדה בערכך: אין לה פדיון. להתירה לו שלא נאמר פדיון באיסורין:
זה עלי כזית משניהם
איפוך ואימא שבועות
מצטרף והאוכל חייב.
כקונמות כלומר מצטרפין
ואכל
אבל נשבע עליהן אין
אלו ואלו ולית ליה לרב
מצטרפין. ואקשינן אם הקונמות חייבין עליהן בכל שהוא צירוף למה להו. ומשני כגון דאמר אכילה מבשר זה
פנחס. רבינא אמר
כי איתמר דלרב פפא קונמות בכל שהוא למלקות. וכי
תניא הא שני קונמות
ומפת זו עלי קונם. דכיון
דאדכר בהו אכילה משום הכי בעינן צירוף לכזית.
ואקשינן אי הכי גבי שבועות
מצטרפין מי שיהנה
מהן בפרוטה
חייב קרבן מעילה: ואקשינן וסברי רבנן יש
מעילה בקונמות והתניא