שבועות שתים פרק
שלישי שבועות
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
תירוש חמרא הוא. והדאמר הנודר מן
ודלמא
על ידי אניגרון. שהוא מין מאכל כדתניא בתוספתא דביצה ד)
התירוש אסור בכל
מ א
א)
ב)
הביאו
לפניו אניגרון ואכסיגרון ועליהן פלפלין שחוקים ורגילין
מיני מתיקה ומותר ביין בפרק בתרא דיומא
❖
פריך לה ומשני בנדרים הלך אחר לשון בני אדם: גמר שכר שכר
לתת לתוכן יין כדתניא בתוספתא דדמאי או תרומת יין לתוך
ג)
מנזיר. וא"ת לר' יהודה דמחייב באכל דבילה קעילית ונכנס למקדש
אניגרון ואכסיגרון: מיא דסילקא. תבשיל של תרדין: מיא דכולהו
שלקי. שלקות של ירק: מידי דמשכר.
ולא גמר שכר שכר מנזיר מנ"ל
תורה אור השלם
כלומר דרך שכרות: (ב) דלמא. ושכר
דשתיה בכלל אכילה וי"ל דנפקא ליה
ותירוש חמרא הוא
וכתיב ואכלת ודלמא
1. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל
דקרא לאו איין קאי אלא דבילה
מסברא דקאמר לעיל אי נמי גבי
ד) ה)
על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל
אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר
קעילית קאמר שהיא משכרת. קעילית
מקדש דוקא לא גמר שכר שכר לפי
וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל
אניגרון מיא דסילקי אכסיגרון מיא דכולהו
ו)
אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ
על שם מקומה: אף אנן נמי תנינא.
שהכתוב תלה בטירוף הדעת כדכתיב
❖
ז)
(א) סילקי אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא
וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ
דשתיה בכלל אכילה: מתני' נמי
להבדיל ולהורות ולפיכך
אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה
ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר
1
וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו
דיקא. דשתיה בכלל אכילה: ודלמא
סברא הוא קצת לרבות שאר משכרים
2. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ
ובצאן וביין ובשכר יין חמרא הוא וכתיב
הגהות הב"ח
למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאמר.
אבל לענין מעשר יליף שפיר מנזיר
יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה
ואכלת ודלמא ה"נ על ידי אניגרון שכר
(א) גמ'
אמאי קתני חייב על כל אחת ואחת
וכן משמע קצת דאליבא דתנא דמחייב
1
וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא
שילקי (ב) רש"י
יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים
כתיב מידי דמשכר ודלמא דבילה קעילית
דלמא האי דפריש להו לאו לאפושי
באכל דבילה קעילית דהיינו רבי
ודלמא שכר (ג) ד"ה
וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:
בשבועות קאתי אלא למיפטר נפשיה
יהודה מסיק דגמר שכר שכר מנזיר
❖
❖
דתניא אכל דבילה קעילית ושתה
דה"ל
במדבר ו ג
א
בשבועה מדברים אחרים דאי אמר
והשתא נמי לא תיקשה אדגמר שכר
דבש וחלב ונכנס למקדש ועבד חייב אלא
לא אוכל סתם היה נאסר בכל
שכר מנזיר לילף ממקדש דהתם
גמר שכר 2 שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן
גליון הש"ס
מוסף רש"י
האוכלים: הל"ל. שלא אוכל חטין
שאני דסברא הוא כדפרישית אבל
יין אמר רבא אף אנן נמי תנינא שבועה
תוס' ד"ה גמר וכו'
אניגרון.
אין לפרש לחומרא מקשי' דהא כי
ושעורים וכוסמין וכי אמר פת פת
שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת
והתניא דם שקרש.
לחלק: ודלמא לכוס. כלומר אי אמר
ילפינן נמי מנזיר ע"כ דבילה קעילית
אי אמרת בשלמא שתיה בכלל אכילה
נקחת בכסף מעשר דהא פרי מפרי
הכי הוה משמע שלא יהא כוסס
(יומא עו.)
איצטריך ליה לתנא לאשמועינן דאינו חייב
וגידולי קרקע הוא ועי"ל דר' יהודה
חטין כמות שהן אבל הפת היה
מיא דסילקי.
אוכל: (ג) ה"ל למימר פת חטין ושל
יליף דשתיה בכלל אכילה כדיליף
אלא אחת אלא אי אמרת שתיה לאו בכלל
(שם וברכות
שעורין. דכיון דאמר ושל אפת קאי:
בירושלמיה) מדכתיב וכל דם לא תאכלו
לה:) מיא דכולהו
אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ועשה
שלקי.
ואי בשקרש $ והתניא
ודלמא
מלאכה מי איצטריך לאשמועינן דאינו חייב
(ברכות לו.)
דם שקרש אינו לא אוכל ולא
(יומא שם) מידי
אלא אחת א"ל אביי אלא מאי שתיה בכלל אכילה אימא סיפא שבועה
משקה אלא כמו שהוא והתורה קראה
דמשכר.
אותו אכילה: שכר מנזיר. וא"ת
שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים כיון דאמר שלא אוכל
(שם) אכל דבילה
קעילית.
איתסר ליה בשתיה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב אילו אמר שלא
אמאי לא משני הכא לא מצית אמרת
אשתה תרי זימני מי
מיחייב תרתי אמר ליה התם דאמר שלא אשתה
דשכר היינו דבילה קעילית דמיין אגב
(בכורות מה:)
(יומא שם) חייב.
והדר אמר שלא
אוכל דשתיה בכלל אכילה איתא אכילה
קנקנו נפקא כדאמר בפ' בכל מערבין
(שם
דאי כתב רחמנא
בכלל שתיה ליתא
אבל אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה
עו:)
בשכר ה"א דבילה קעילית אין יין
ואכל
ושתה מאי אינו
חייב אלא אחת אי הכי אדתני רישא שבועה שלא
ד"ה כגון וכו' אפי' שתה
אגב קנקנו לא כתב רחמנא יין אגב
אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת ליתני שבועה שלא
תרי זימני.
קנקנו משמע כ"ש דבילה קעילית
אוכל ושלא אשתה אינו חייב אלא אחת וכל שכן שלא אוכל לחודיה אלא
(בכורות מה:)
ואייתר קרא דבשכר לתמד משהחמיץ
❖
(סנהדרין עא.)
לעולם כדקתני ושאני הכא כיון דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה
וע"ק דהיכי דריש התם מבבקר אגב
גלי אדעתיה דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא היא אמר רב אשי מתני'
עורו ומבצאן אגב גיזתיה ומביין אגב
נמי דיקא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה
קנקן ומבשכר תמד משהחמיץ והא
רבינו חננאל (המשך)
צריכי לפרש כדדרש התם מה הפרט
משקין שאין ראוין לשתיה פטור הא ראוין חייב ואמאי הא שבועה
באכילה ושתיה כי הדר
מפורש פרי מפרי כו' וממה נפשך
אמר שלא אשתה מי
שלא אוכל קאמר דלמא דאמר תרתי שבועה שלא אוכל שבועה שלא
חיילא שבועה אחריתי
צריך תרי פרטי דאי כתב רחמנא
אשתה: שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין כו': ודלמא למיפטר
עליה. אילו אמר שלא
בקר ה"א בעלי חיים אין גדולי קרקע
אשתה שלא אשתה ושתה
נפשיה מאחרנייתא קאתי הוה ליה למימר חטין ושעורין וכוסמין ודלמא
לא ואי כתב ביין ה"א גדולי קרקע
מי חייב תרתי. ופריק רבא
לכוס דהוה ליה למימר פת חטין ושעורין וכוסמין ודלמא פת חטין לאכול
מתני' כגון דאמר שלא
אין בעלי חיים לא דהכי מצרכינן
אשתה (שלא אשתה)
שעורין וכוסמין לכוס דהוה ליה למימר פת חטין ושל שעורין ושל כוסמין
בפ"ק דקדושין גבי הענקה
והדר אמר לא אוכל דכיון
ודלמא
וי"ל דהתם מייתור דביתי"ן קדריש
דאקדמיה לשתיה קמי
אכילה לא אמרי' אכילה
דה"מ למיכתב בקר וצאן יין ושכר ומדכתב ד' פרטי שמא שום דבר יש דלא הוה סגי בב' פרטי והכא דריש שכר גופיה דאיצטריך
ד"ה דלמא
בכלל שתיה היא כו'.
ו) דאתי לפרט דלא הוה דבילה קעילית ואם תאמר והיכי הוה בעי התם למדרש בי"ת דבשכר לדבילה קעילית ומה צריך ריבוי תיפוק
וכו' וכן משמע קצת
ואסיקנא אלא לעולם
לקמן.
ליה מכלל ופרט וכלל דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע ועוד היכי מ"ל דהיינו דבילה קעילית הא משמע הכא דאי לאו שכר שכר הוה דרשינן
כדקתני' וסיפא כגון
❖
דאמר שבועה שלא אוכל
שכר גופיה לדבילה קעילית וי"ל דהתם איירי בדבילה מעורבת במים ואפ"ה חשיב טפי מתמד שהחמיץ והכא בדבילה שאינה מעורבת
והדר אמר שבועה שלא
וא"ת למה לי הכא ג"ש דשכר שכר תיפוק ליה דשתיה בכלל אכילה מדמרבינן התם תמד משהחמיץ ואמר רחמנא ואכלת וי"ל דכיון
אשתה דכיון דהדר אמר
שלא אשתה גלי דעתיה
דמריבוי דביתי"ן נפקא מ"ל דאכיל ליה ע"י אניגרון דלא בעינן מידי דמשכר אי נמי ואכלת לא קאי אריבויא תדע דלא קאי אקנקן ועור
רבינו חננאל
וגיזות וא"ת דלמא מיירי ביין קרוש ולהכי כתב ואכלת ויש לומר דדלמא לא חזי לאכילה אלא שורין אותו במים ושותין: מי איצטריך
דהא לא אוכל דנשבע
והא תירוש חמרא הוא
עליה אכילה גרידא היא:
לאשמועינן אכל ועשה מלאכה כו'. וא"ת ודלמא היא גופה אתא לאשמועינן דשתיה לאו בכלל אכילה וי"ל דא"כ ה"ל למיתני שבועה
וקרי ליה אכילה. מיכן
א"ר אשי אף אנן נמי
ששתיה בכלל אכילה.
תנינא שבועה שלא אוכל
שלא אוכל ושתה פטור אבל השתא ליכא למידק מינה דאין שתיה בכלל אכילה דאפי' הוה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת כמו אכל
ואכל בהעלם אחד: כגון דאמר שלא אשתה ושלא אוכל. וא"ת א"כ מאי איריא אכל ושתה $אפי' שתה תרי זימני נמי דמיגו דחיילא
ודחינן ודלמא זו האכילה
ואכל אוכלין שאינן
ראויין כו' ולא עמדה:
אכילה ע"י אניגרון כלומר
שבועה בתרייתא אאכילה חיילא נמי אשתיה דכה"ג אמר לקמן גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא
שבועה שלא אוכל פת
בתבשיל כגון ציקי
חטים פת שעורין פת
קדירה. אניגרון מיא
אוכל תאנים וענבים ויש לומר דחד מתרי פירכי נקט אי נמי כיון דאמר שבועה שלא אשתה ברישא גלי אדעתיה דכי אישתבע
בתר הכי אאכילה גרידתא אישתבע ולבסוף מסיק אפי' אמר שבועה שלא אוכל תחלה גלי אדעתיה: אכילה בכלל שתיה לא אמרי'.
כוסמין ואכל חייב על כל
דסילקא. אכסיגרון מיא
אחת ואחת. ואקשינן
דכולהו סילקי. והיין
וא"ת לתנא דלעיל דמרבה דבילה קעילית ויליף לה בכריתות משכר לרבות שאר משכרין ואמר רחמנא אל תשת אלמא אכילה
ודלמא האי דפריש פת
מתבשל עמהן. ואתינן
חטים פת שעורין ופת
למיפשטה מהא דכתיב
בכלל שתיה וי"ל כיון דאכילה היא עיקר סברא הוא דאל תשת משום שאר משכרין דמשקים כתביה א"נ שכר לא איירי אלא במשקין
כוסמין למיפטר נפשיה
ונתתה הכסף בכל אשר
דלמא
למיפטר נפשיה מאחרנייתא
המשכרין כמו דבש וחלב ולהכי כתיב אל תשת ודבילה קעילית מרבינן מסברא מידי דהוי אהנך:
מפת דוחן ופת שיפון ופת
תאוה נפשך וגו' ואימא
קא מיכוין. וא"ת הא לא בעי למפטר נפשיה מאחרנייתא דאפי' אמר שבועה שלא אוכל סתם כיון שאין בלבו לאסור עצמו אלא באלו
שבולת שועל וכיוצא בו.
דבילה קעילית. דתניא
ודחי' א"כ הוה ליה
אכל דבילה קעילית ושתה
המינים לא מיתסר באחריני אע"ג דבעלמא ז) דברים שבלב אינן דברים היינו היכא דבלב סותר מה שמוציא בפיו אבל היכא דאין סותר
(לתנא) לומר פת חטים
דבש וחלב ונכנס למקדש
הויין דברים $ וכן משמע קצת לקמן ויש לומר דמ"מ
מצוה לגלות לעולם דלמיפטר נפשיה מאחריני קבעי:
ושעורין וכוסמין פת פת
ועבד חייב. אלא אתיא
למה לי. ודחי אי לא תנא
שכר שכר מנזיר דכתיב
במסרהב
בכל אתר ואתר הוה
ביה מיין ושכר יזיר חומץ
אמינא היכא דתני פת הוא פת ממש. והיכא דלא תני פת אינו אסור אלא לכוס אבל הוא עשוי פת שרי כו'. ואסיקנא
יין וחומץ שכר לא ישתה. מה להלן שתיית יין אף כאן שתיית יין. ואתא רבא לפרושה הא דר' חייא ממתני' ודחי ליה
אביי מסיפא דקתני שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים. (איתא) [כיון דאמר שלא אוכל אתסר] ליה