כג:
שבועות שתים
פרק שלישי שבועות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
במסרהב
הכא
בו חבירו. ואינו אוסר עצמו אלא בשלו:
מי
ודלמא ע"י תערובת. אי אמר הכי הוה משמע שלא יאכל פת שיש
מא א
א) ב)
ג) ד)
מחית נפשיה לפחות מכשיעור. בקונטרס פי' דל"ג
בה כל המינין הללו בערבוביא אבל של כל מין ומין בפני עצמו יאכל:
❖
הא אחרינא שתינא. ממין זה: כגון אלו. משמע ממין אלו: דלמא.
ליה ושיבוש הוא אלא ה"ג מי מיחייב אכללי ופרטי ונראה דיש ליישבו
מב ב
אי אמר הכי הוי משמע כגון אלו כשיעור הזה: הוה ליה למימר
מי מחית כו' וה"פ כלומר מי איכא למימר הכא גבי שבועת ביטוי
שבועה שלא אשתה עמך. ולא צריך
דנוקי שבועה אכללא דפת חטין
הגהות הב"ח
מג ג
ושעורין וכוסמין לענין פחות מכשיעור
לפרש דכי אישתבע אמאי דמסרהבין
ודלמא ע"י תערובת
אימא וכן של שעורים
❖
(א) תוס'
בו אישתבע: תנן התם. גבי שבועת
דאם אכל מכל מין ומין פחות
כי
וכן של כוסמין פת פת למה לי שמע מיניה
(ב) ד"ה
הפקדון: פרוטה מכולן מצטרפת.
מכשיעור שיצטרפו דמסיק אדעתא
לחלק: שבועה שלא אשתה ושתה משקין
היכי
מוסף רש"י
לחייבו על שבועה ולא על כל אחת
דאי אכל שיעור אכילה מכולן שיתחייב
הוה מצי למימר
הרבה אינו חייב אלא אחת כו': בשלמא
❖
ואחת אלא לחייבו אשם אחד: פליגי
דאיכוין לצירוף ואחשבה לאכילה פחות
במסרהב. (סוטה
התם דאמרת מייתרא ליה פת פת לחיובא
יג: עי"ש) אפילו פרוטה
רב אחא ורבינא. בחייב על כל אחת
מכשיעור מכל מין ומין ומסיק הכי
מכולם מצטרפת.
אלא הכא מאי הוה למימר דלמא למיפטר
ואחת דמתני' ובדרבי יוחנן. חד אמר
השתא התם דמצי למיחל אכללי
רבינו חננאל
נפשיה ממשקין אחריני קאתי אמר רב פפא
ופרטי דכי אישתבע והדר אישתבע
מיחייב אפרט ולא מיחייב אכלל כלומר
(א)
(לקמן לח.) פליגי בה רב
פת פת למה לי לחיובי
הכא במונחין לפניו עסקינן שהיה לו לומר
חייל נמי אפחות מכשיעור מכל מין
על כל אחת ואחת דתנן במתני' שלש
אחא ורבינא.
נפשיה אכל חדא: שבועה
ומין אבל בשבועת ביטוי דלא מצי
אשמות הן ולא ארבע דלא אמרינן
שבועה שלא אשתה אלו ודלמא אלו הוא
חד
שלא אשתה ושתה משקין
אמר אפרטי מיחייב.
למיחל אכללי ופרטי כשיעור שלם
שבועה שאין לך בידי חדא שבועה
הרבה אינו חייב אלא
דלא שתינא אחריני
שתינא אלא דאמר
אחת. שבועה שלא אשתה
אין לנו לומר דנתכוין אכללי גם לענין
היא וכי הדר פירש חטים ושעורים
שבועה דלא שתינא כגון אלו דלמא כגון
יין ושמן ודבש חייב על
רישא
בסתם וסיפא
צירוף:
וכוסמין לחלק הרי ארבעה הא לא
כל אחת ואחת. בשלמא
אלו דלא שתינא
בציר מהכי וטפי
במפרש. קצת תימה כיון דרישא
אמרי' אלא שבועה שאין לך בידי
התם אייתר ליה פת פת
מהכי שתינא אלא כגון דאמר שבועה
לחיובי אכל חדא וחדא
וסיפא איירי בנבילה וטריפה מ"ש
אפרטי קאי וכי אמר רבי יוחנן פרוטה
[כו']. ופריק רב הכא
שלא אשתה ממין אלו ודלמא מין אלו הוא
דברישא נקט אוכלין שאינן ראוין
מכולם מצטרפת ארישא דמתניתין
במונחין לפניו עסקינן.
דלא שתינא הא אינהו גופייהו שתינא אימא
ואסיקנא הוה ליה למימר
ובסיפא נקט נבילה וטריפה:
איתמר דקתני אינו חייב אלא אחת
בכולל דברים המותרים עם
שבועה שלא אשתה אלו
אבל סיפא מכל מין ומין חדא שבועה
שלא אשתה אלו ומינייהו רב אחא בריה
ומינייהו יין ושמן ודבש
דברים האסורין. אין
באנפי נפשה היא אי ליכא בכל מין
למה לי לחיובי אכל חדא
דרב איקא אמר א במסרהב בו חבירו עסקינן
וחדא אי נמי במסרב בו
שוה פרוטה לא מיחייב: וחד אמר
להקשות דלוקי כולה במפרש ורישא
דאמר לו בוא ושתה עמי יין ושמן ודבש
חברו ואומר לו בא שתה
מיחייב אכללות ומיחייב אפרטי. על
בשאינו כולל דברים האסורים עם
עמי יין ושמן ודבש הוה
דהיה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך יין
כל אחת דקתני במתניתין ארבע
דברים המותרים דהא משמע דוקא
ליה למימר שבועה שלא
ושמן ודבש למה לי לחייב על כל אחת ואחת
אשתה [עמך] יין ושמן
אשמות הן כי אמר שבועה שאין לך
אכל אוכלין שאינן ראוין פטור אבל
ראוין חייב: דמוקי לה כדברי
ודבש למה לי לחייב
תנן התם תן לי חטין ושעורין וכוסמין
בידי כלל כולן יחד וכי הדר פריש להו
על כל אחד ואחד. תנן
שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלום
הכל. אף על גב דאיכא תנאי דלית
נשבע על כל מין ומין לבדו יש כאן ד'
בפירקין דלקמן תן לי
חטים ושעורין וכוסמין
אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי
שבועות ומילתא דר' יוחנן קיימא בין
להו איסור כולל בהא לא חיישינן
שיש לי בידך. שבועה
ארישא דקתני אינו חייב אלא אחת
כיון דלא מיתנו במתני' ועוד דאין
חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת
שאין לך בידי אינו חיב
(שם)
בין אסיפא דקתני חייב על כל מין
לחוש במאי דאיכא תנאי דלית להו
אלא אחת. שבועה שאין
ואחת וא"ר יוחנן אפי' פרוטה מכולם
אכללי נמי מיחייב.
לך בידי חטים ושעורין
ומין ואשבועתא דכללא דאילו אג'
איסור כולל כיון דבהדיא פליג ר"ש
מצטרפת פליגי בה רב אחא ורבינא חד
וכוסמין חייב על כל
שבועות דפרטא ליכא לאוקומה שהרי
מהאי טעמא דלית ליה איסור כולל
אחת ואחת. וא"ר יוחנן
אמר אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב וחד
פרוטה מכולם מצטרפת.
אין במין אחד שוה פרוטה ואנן
וא"ת ולוקמי במפרש וד"ה וי"ל דאי
אמר אכללי נמי מיחייב הכא מאי אמר רבא
פי' אפילו אין לו בידו
כפירת ממון בעינן: הכא מאי. מי
במפרש לא מיתוקמא מתניתין כרבי
מן חטין שעורין וכוסמין
הכי השתא התם מיחייב אכללא ומיחייב
פליגי בה נמי רב אחא ורבינא במתני'
עקיבא דמשמע הא סתם פטור וא"ת
(שם) אמאי
מכולן [אלא] שוה פרוטה
מושבע מהר סיני הוא.
אפרטא דהא אי משתבע והדר משתבע
מצטרפין וחייב. ופליגו
לחייביה ד' חדא אשלא אוכל ותלתא
לימא דהיינו טעמא דלא אמר כר"ל
בה רב אחא ורבינא
אפירושא דפרטא: מי מחית איניש
משום דר' יוחנן סבר חצי
מיחייב תרתי הכא אי סלקא דעתך איתא
(יומא עג:) בכולל
חד אמר אפרטי מיחייב.
נפשיה לפחות מכשיעור לא גרסינן
שיעור אסור מן התורה ובכל שהוא
דברים המותרין כו'.
פי' חייב ג' חטאות
בכללא אפרטי אמאי מיחייב מושבע ועומד
אחת על החיטין ואחת
לה ושיבוש הוא: דהא אי אישתבע
נמי מושבע ועומד הוא וי"ל כיון דליכא
הוא: שבועה שלא אוכל וכו': הא גופא
על השעורין ואחת על
והדר אישתבע מיחייב תרתי. דכל
אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד
כוסמין. וחד אמר אכללי
קשיא אמרת שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין
חשיב ליה כדפ"לד) אע"ג דאין איסור
שעתא ושעתא ממונא קא כפר ליה
נמי מיחייב. פי' אהא
שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאין ראוין
נמי דתנן שבועה שאין
כדתנן בפ' שבועת הפקדון
לאו חייל על איסור עשה דהא לקמן
(שם)
לך בידי והוא כלל
לשתיה פטור והדר תני שבועה שלא אוכל
פריך אילימא מתנה לעני
השביע עליו ה' פעמים וכפר חייב
ואח"כ פרט חטין ושעורין
ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב
מושבע ועומד מהר סיני הוא דכתיב
על כל אחד ואחד הילכך כי נמי אמרי'
וכוסמין הרי ארבע חדא
דכללא ותלתא דפרטי.
מאי שנא רישא דפטור ומאי שנא סיפא
נתן תתן לו ואמר נמי בפרק אלו הן
שבועתא דכללא שבועתא באפי נפשה
הכא מאי מי מחית איניש
היא איכא לחיובא אשבועתא דפרטא
הנשרפין מנין לכהן
דחייב הא לא קשיא רישא בסתם וסיפא
נפשיה לפחות מכשיעור
אבל גבי שלא אוכל אי ס"ד איתא
טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה
ומחייב אשבועה דכללא
במפרש מפרש נמי גופיה תיקשי אמאי
נמי בהני דפרטי אי לא.
שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו
בכללא למיהוי שבועה באפי נפשה
מושבע מהר סיני הוא רב ושמואל ורבי
ומשני רבא הכי השתא
שמחוללת ועומדת ומפרש בפרק כל
ואסר עצמו בכל המינין אפרטי תו מי
התם גבי טוען בחברו
יוחנן דאמרי בכולל דברים המותרין עם
ב
איתא לשבועה בכללי.
מיחייב הרי כבר מושבע ועומד הוא
הבשר דטעמא משום דאין
(לעיל כא:)
דברים האסורין וריש לקיש אמר אי אתה
ומגו דיכול להודות
עליהן ואין שבועה חלה על שבועה:
איסור חל על איסור אע"ג דבתרומה
אי אתה מוצא.
אפילו אחר שבועתו
מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא
מאי שנא רישא כו'. קס"ד נבילה
טמאה אין בה אלא איסור עשה מ"מ
ג
איתא נמי לשבועתו בתר
הכי בפרטי. ומשום הכי
דרבנן אי בסתם אליבא דרבי עקיבא דאמר
חצי שיעור דליכא אפי' עשה אלא
וטריפה נמי אוכלין שאינן ראוין הן:
מיחייב אכללי ואפרטי.
הא לא קשיא. כלומר אם קושיא אחרת
איסור בעלמא לא חשיב מושבע ועומד
אדם אוסר עצמו בכל שהוא בשלמא רבי
אבל הכא גבי אוסר עצמו
ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן
אין כאן זו יש לה תירוץ. וכן כל דוכתא
בשבועה אי ס"ד איתא
יוחנן לא אמר כריש לקיש דמוקים לה
(יומא
לשבועתו בכללי וכיון
דאין אסור אלא מדרבנן כמו חצי
דאיכא הא לא קשיא יש קושיא גדולה
למתניתין כדברי הכל אלא ר"ל מאי טעמא לא
שם וכעי"ז לעיל שם)
דאמר שבועה שלא אוכל
מזו: בכולל. שפירש ואמר שבועה
שיעור לר"ל וזה הפירוש נראה יותר
אלא אי במפרש חצי
איתסר באכילה דכל פת
אמר כר' יוחנן אמר לך כי אמרינן איסור כולל
שלא אוכל נבילות
ושחוטות:
שיעור.
דלפירוש קמא קשיא דמ"מ (ב) הכי המ"ל
הויא ליה כנבילה. כי הדר
באיסור
ואליבא
פריט פת חטין פת שעורין
דלא אמר כר"ל כיון דסבר דחצי
באיסור פת כוסמין אמאי חייב.
דרבנן.
שיעור אסור מן התורה לא משכחת לה הן ולאו דהיכי מישתבע שאוכל חצי שיעור הא מושבע ועומד מהר סיני הוא:
מי חיילא עליה שבועה
אי בסתם.
באיסור
מושבע ועומד הוא. אלא
הכא ודאי אפרטי מיחייב
אכללי לא מיחייב: מתני' שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראויין (שהוא) פטור כו'. אקשי' מאי
אליבא דר' עקיבא.
שנא רישא באוכלין ומשקין שאינן ראויין שהוא פטור ומאי שנא סיפא גבי נבילות וטריפות שחייב.
(יומא עד.)
ואוקימנא רישא בסתם דדעתיה אמידי דראוי לאכילה. סיפא במפרש שבועתו שלא יאכל נבילות וטריפות.
ואקשינן אמאי
חייב אנבילות וכיוצא בהן מושבע הוא עליהן מהר סיני. ואין שבועה חלה על שבועה.
ופריק ר' יוחנן בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין. כגון
מי שנשבע שלא יאכל תמרים
ונבילות
וטריפות וכיוצא
בהן. ומוקים לה למתני' כדברי הכל. וריש לקיש אמר אי אתה מוצא להעמיד משנתנו
אלא אי
במפרש פחות
מכזית ואליבא דרבנן.
אי בסתם ואליבא
דר'
עקיבא דאמר אדם אוסר
עצמו
בכל שהוא. אבל
בכולל לא. דכי
אמרינן איסור כולל כגון
יוה"כ
שאוסר בכלל
כל מאכל מותר ואסור.