שבועות שתים
פרק
שלישי שבועות
כד.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
באיסור
הבא מעצמו לא אמר. וא"ת והא נמי איתא בהדיא
באיסור הבא מאליו. כגון האוכל נבילה ביום הכפורים
דפליגי
א)
וזהו איסור הבא מאליו.
ב)
רבנן ורבי שמעון דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יוה"כ
ואע"ג
במשנה דמייתי לקמן יש אוכל אכילה אחת וחייב
אבל איסור הבא מעצמו.
ג)
פי' שנשבע וכלל דברים
דהויא נבילה מקמי יום הכפורים ואין איסור חל על איסור הכא
עליה ד' חטאות ואשם אחד וקחשיב מוקדשין אע"ג דאיסור הבא
ד) ה)
המותרין עם האסורין לא
חייל דיום הכפורים איסור כולל הוא
דקודם בין השמשות היה
מעצמו הוא וכן האוכל גיד
הנשה של עולה בס"פ גיד הנשה
ו)
מחייבינן ליה בכי האי
ויש לומר דהכא
אסור זה בנבילה ומותר בשחוטה
גוונא. ודייק נמי ריש
באיסור הבא מאליו באיסור הבא על ידי
לקיש דעיקרא דמתני'
באיסור הבא מעצמו על עצמו
על ליה יום הכפורים מגו דאיתסר
בפחות מכזית מדפטר בה
עצמו לא אמרינן בשלמא לריש לקיש
קאמר דלא אמרינן אבל מוקדשין
האי גברא בשחוטה משום יוה"כ
ז)
ר' שמעון מקרבן כדתניא
משום הכי קא פטר רבי שמעון דתניא
שאסורין על כל העולם אמרי' ומ"מ
איתסר נמי בנבילה משום יוה"כ
ר' שמעון אומר כל שהוא
❖
למכות לא אמרו כזית
רבי שמעון אומר כל שהוא למכות ולא
פריך לקמן שפיר והרי הקדש דאיסור
היינו כולל באיסור הבא מאליו
אלא לקרבן. ור' יוחנן
דיוה"כ בא מאליו הוא: אבל באיסור
הבא מעצמו דכיון דלא איירי תנא
אמרו כזית אלא לקרבן אלא לרבי יוחנן
דמוקים לה למתני' בכולל
הבא מעצמו. כלומר על ידי אדם
אמר לך ר' שמעון היינו
באיסור הבא מעצמו לא ה"ל למינקט
הגהות הב"ח
מאי טעמא דרבי שמעון דפטר מידי הוא
טעמא דפטר דלית ליה
עצמו כגון איסור שבועה הבא לו
הקדש אע"ג דאסור על כל העולם:
(א) תוס'
טעמא אלא משום איסור כולל רבי שמעון
איסור כולל כלל. דתניא
האוכל
נבילה ביום הכפורים
על ידי דיבורו לא אמרי': בשלמא
גרסי
ר' שמעון אומר האוכל
לטעמיה דלית ליה איסור כולל דתניא
(ב) בא"ד
נבלה ביום הכפורים
פטור. מתוך פ"ה משמע
לר"ש בן לקיש. דמוקי לה
סרוחה
רבי שמעון אומר האוכל נבילה ביוה"כ
פטור. פי' דלא אתי איסור
בחצי שיעור: משום הכי פטר ר'
דאיירי אפי' בנתנבלה ביוה"כ וקשיא
❖
יוה"כ חייל אאיסור נבלה.
פטור בשלמא לריש לקיש משכחת לה
שמעון. דקסבר כל שהוא נמי מושבע
דלמ"ד ס"פ גיד הנשה
בשלמא לריש לקיש
בלאו והן אלא לר' יוחנן בשלמא לאו
דמוקים לה למתניתין
ועומד הוא דתניא ר' שמעון אומר
בהמה בחייה לאו לאברים עומדת
בפחות מכזית היינו
גליון הש"ס
משכחת לה אלא הן היכי משכחת לה אלא
כל שהוא למכות: אלא לר' יוחנן.
חל איסור יוה"כ מחיים ואפי' למ"ד
דמשכחת לה בין אם
תוס' ד"ה אלא וכו'
דמוקי לה משום כולל אמאי פטר
לאברים עומדת כי מתה פקע
כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל
ישבע שלא יאכל פחות
בתאנים השוערים.
מכזית נבלה ואכלה בין
ר' שמעון: פטור. מחטאת דלא אתי
איסור אבר מן החי וחלו איסור
ואכל עפר פטור אמר רב מרי אף אנן נמי
אם ישבע שיאכל פחות
נבילה ואיסור יוה"כ בבת אחת
כרת דיוה"כ וחייל על איסור נבילה
מכזית נבלה ולא אכל
תנינא קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי
❖
ור"ש מודה באיסור בת אחת ומיהו
או אאיסור אבר מן החי אם לא
בשתיהן חייב. (ולא
היום ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים
אמרינן דלאו שאין בו
יש לומר דאיסור יוה"כ לא חייל לא
נתנבלה מבערב ואע"ג דיום הכפורים
מעשה הוא). דכיון דאינו
הרי אשתו אסורה לו הכי השתא התם
כולל הוא: בשלמא לר"ל. דמוקי לה
מחיים ולא לאחר מיתה משום דאית
מושבע מהר סיני בפחות
מוסף רש"י
כיון דמעיקרא אכל
והדר אשתבע ליה
ביה איסור עשה שאינה זבוחה
בחצי שיעור היינו דמשכחת לה
מכזית שבועה חיילא
כל שהוא למכות.
עליו. אלא לר' יוחנן
חשובי
דכתיב וזבחת ואכלת מה
בלאו והן דקיימא לן
בשלמא לאו משכחת לה
שאתה זובח אתה אוכל אבל
מה שאי אתה זובח לא ולריצב"א אין
אין קרבן שבועה בא אלא א"כ אתה מוצא בה לאו והן דכתיב
(מעילה יח.)
אלא הן היכי משכחת לה
ואמרינן כדרבא דאמר
להרע או להיטיב דמשמע דבר וחילופו והאי מפרש שלא אוכל חצי
נראה פירוש זה דא"כ למ"ד לאו לאברים עומדת היכי מצי חייל
(לעיל כא:) ולא אמרו
שבועה שלא אוכל ואכל
שיעור נבילה משכחת לה נמי בשבועה שאוכל חצי שיעור נבילה
איסור אבר על עשה דשאינו זבוח ובס"פ גיד הנשה דאמר
בכזית.
עפר פטור. הכא כגון
דלאו נשבע לבטל את המצוה הוא: אלא לר' יוחנן. דמוקי לה
כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור חלב ואיסור
אלא לקרבן.
שנשבע שיאכל נבלה
ועפר ולא אכל מגו
טריפה בהדי הדדי קאתו והיכי חיילי כולם על איסור דשאינו
בשיעור שלם ומשום כולל ועל כרחך במפרש נבילות אוקימתה
האוכל נבילה
דחיילא שבועה אעפר
(שם)
משום קושיא קמייתא דרישא וסיפא: בשלמא. שבועה שלא אוכל
זבוח דאפי' במעי האם קיימא באיסור זה ומהאי טעמא תקשי
ביום הכפורים פטור.
חיילא נמי אנבלה פי'
משכחת דחיילא אע"פ שמושבע ועומד משום כולל: אלא הן.
(קדושין עז:)
נמי למ"ד לאברים עומדת איסור אבר מן החי היכי משכחת לה
(כריתות כג.)
שבועה שאוכל נבילות ושחוטות מי משכחת לה דתיחול אנבילות
דלא קיימא לאברים במעי האם וא"כ היכי חייל על איסור שאינו
ולבטל שבועת הר סיני: ה"ג אלא כדרבא ולא גרס משכחת לה
זבוח אלא ודאי וזבחת לא אתא לאסור דבלאו הכי אסורה וקיימא
מחיים באיסור אבר מן החי ולאחר מיתה באיסור נבילה אלא בא
כדרבא. והכי פירושה לא תשני לעיל קושיא דרישא וסיפא כאן
להתיר את האסור ופירש לך דבשחיטה שריא ולא בנחירה אלא
בסתם כאן במפרש אלא כולה בסתם ואוכלין שאינן ראוין
לאכילה דקתני רישא פטור כדרבא מיפרשא כגון עפר שאין
כדקיימא קיימא כמו ה) תזבח ולא גיזה דלית ביה
(פסחים
ראוי לאכילה אבל נבילות ראויות לאכילה הן ואריה הוא דרביע
עשה אלא קאי באיסור לאו הראשון ובנתנבלה מערב יוה"כ דוקא
לו. וכעי"ז קדושין שם
וכריתות שם)
אלא
הן היכי משכחת לה. דאפי' ע"י כולל נמי לא אמרי'
עלייהו ותו לא קשיא מידי לר' יוחנן דמשכחת לה בלאו והן אף
אייריו):
בשיעור שלם דהא לא אוכל סתמא קאמר אם אכל נבילה חייב שהרי
דתיחול השבועה לבטל המצוה וקשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה
כלל בסתמו דברים המותרים והאסורים ומיתסרי אסורים על ידי
שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב אלמא דבאיסור כולל
כולל והן משכחת לה דהא אוכל סתם קאמר ומקיים שבועתו בדברים
חיילא שבועה לבטל את המצוה ותירץ דהכא דוקא לא חיילא
המותרים ואם לא אכל חייב: אף אנן נמי תנינא. דבנבילות ראויות
שבועה משום שהזכיר נבילה ונשבע עליה לאוכלה אבל התם
לאכילה חשיב להו: הרי אשתו אסורה. אלמא אכילה היא:
דלא מדכר פסח חיילא עליה שבועה ולפי זה משכחת הן אפי'
הרי אשתו
(נזיר ד.)
בדברים האסורים כשאומר סתם שאוכל וקשיא לפי' דקתני התם
חשובי
אסורה לו.
סיפא שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח פטור אמאי נקט בלא כולל בכולל נמי שאר לילות עם לילי פסח כיון שהזכיר נמי לילי
(לעיל כב:)
פסח פטור וי"ל דה"נ בעי למימר ולא חש למיתני אלא שהזכיר לילי פסח ור"י מפרש דודאי שב ואל תעשה כדאיירי הכא לא חיילא
דקאמר שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי בקום עשה ודאי חיילא: אלא כדרבא כו'. פי' בקונט'
דסוגיא דעלמא (א) גרסינן משכחת לה כדרבא ומפרש לה בנבילה המסרחת והקשה חדא דמסרחת לא מיקריא נבילה ואר"ת דאין זו
קשיא דשפיר מיקרי נבילה מדאיצטריך קרא למעוטי לר"ש בשילהי ע"ז דדריש הראויה לגר קרויה נבילה ור"מ מוקי לה
בסרוחה מעיקרא ועוד הקשה בקונט' דמאי בעי לאתויי דרבא הכא ה"ל למימר משכחת לה בנבילה מסרחת והא נמי יש ליישב דה"פ
כדרבא דשייך ז) לשון אכילה אפי' במסרחת מדקאמר שלא אוכל סתם ואכל עפר פטור הא שלא אוכל עפר ואכל חייב אלמא שייך לשון
אכילה אפי' בעפר וכ"ש בנבילה מסרחת וטפי ה"ל לאיתויי בעיא דרבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה דמפורש טפי אלא רישא
דמילתא נקט והא דקאמר אף אנן נמי תנינא מייתי ראיה דשייך לשון אכילה גבי נבילה סרוחה דכמה שקצים ורמשים איכא דלא
חזו לאכילה טפי מנבילה סרוחה והשתא מיתוקמא שפיר מתני' סיפא במפרש כדאוקימנא ומשכחת לה שפיר בלאו והן וא"ת וכיון
דנבילה (ב) סורחת הויא בכלל נבילה בלא כולל דברים המותרים אתי שפיר כיון דאמר שבועה שלא אוכל נבילה מגו דחיילא אסרוחה
חיילא נמי אשאינה סרוחה וי"ל דלא משמע סרוחה בכלל נבילה אלא כשכולל עמהן דברים המותרים דגלי אדעתיה שרצה לאסור
עצמו בדבר המותר אבל קשה לר"י דמאי מייתי רב מרי אף אנן נמי תנינא אדרבה תקשי ליה מינה דהא אוקמה מתני' במפרש
שלא אוכל נבילה דאז ודאי הויא לשון אכילה וכן נמי תקשה לרבא דפטר בנשבע סתם ואכל עפר דלא הוי בכלל לשון אכילה וצ"ל
כדמשני הש"ס דשאני התם דאחשביה מעיקרא ולגבי הא דהוי סתם כמפרש הוה ידע מעיקרא דאהני טעמא דאחשבה אבל אי
אפי' כי מפרש לא מהני במידי דלאו בר אכילה לא ס"ד דליתהני הא דאחשביה שיחשב כמו בר אכילה ומסיק כיון דאחשביה
חשיב בר אכילה כיון דאכל מעיקרא והדר אשתבע וע"ק לר"י מדתניא בתוספתא דשבועות שבועה שאוכל ואכל אוכלין אסורין כגון
פיגול נותר וטמא פטור ור"ש מחייב והיינו בע"כ בשאינם סרוחים מדמחייב ר"ש לפי שלא חלה שבועה עלייהו ע"י כולל אלמא
אפי' באין סרוחה חלה שבועה לרבנן ע"י כולל ולפ"ה נמי דפירש דמשכחת הן בדברים המותרים קשיא דאפי' באסורין נמי משכחת
לה כשאומר סתם שאוכל ואינו מזכיר האיסור כדמשמע התם ונראה לר"י דבקונט' לא פירש אלא משום ר"ש דלדידיה לא חיילא
שבועה אדברים האסורין אפי' ע"י כולל ומתוספתא שהבאתי יש ראיה לריצב"א דאפי' בלא קום עשה חייל על ידי כולל בשאין
מזכיר האיסור וא"ת לפ"ה אמאי איצטריך למימר לקמן בסמוך שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים
בחזר ואמר שבועה שלא אוכל סתמא סגי וי"ל דאין הכי נמי דלאו דוקא נקט תאנים וענבים אלא כלומר שאמר שלא אוכל סתם
וכן נ"ל דאי דוקא נקט תאנים וענבים היכי חיילא שבועה הא ליתא בהן וליכא למימר דלמלקות איירי דלא בעינן לאו והן דלקמן
בס"פ משמע דלקרבן איירי
גבי ואכל תאנים והפריש קרבן ומיהו י"ל דמשכחת הן
$ בתאנים השוערים
אבל בלא כולל לא
הוי תאנים השוערים בכלל
תאנים
אלא הטובות לאכול:
ומאן