כד:
שבועות שתים פרק שלישי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומאן
דפטר דלית ליה איסור כולל כי אמר איסור מוסיף כו'.
חשובי אחשביה. באכילתו וגילה על עצמו שאינו קץ בהן. לא
מד א
א)
ב)
לאו אדר' שמעון קאי דשמעינן ליה בהדיא לרבי שמעון
שמעתיה כן אכן הוא עיקר בעיני. וסוגיא דעלמא גרס משכחת לה
ג) ד)
דלית ליה איסור מוסיף בפ' ד' אחים גבי
כדרבא ומפרשי לה בנבלה מוסרחת ואי אפשי בה מכמה קושיות
ה)
נשא חי ואח"כ נשא מת דקאמר רבי
שמעון אינו חייב אלא משום
חדא דמסרחת לאו נבלה מקריא ואין כאן שבועת הן ועוד דרבא
מה ב
ו) ז)
ח)
אחות אשה בלבד ולא חייל עליה
מאי בעי הכא הוה ליה למימר
איסור אשת אח אע"ג דאיתוסף בה
משכחת לה בנבלה מסרחת ועוד אף
חשובי אחשביה אלא הכא מי אחשביה
ט) י)
איסור לגבי שאר אחין אלא אשאר
אנן נמי תנינא לא אתיא שפיר:
כ)
ג
אמר רבא מאי טעמא דמאן דאית ליה
ל)
מידי דהוה אאיסור מוסיף. דמאן
תנאי קאי דלית להו איסור כולל
איסור כולל מידי דהוה אאיסור מוסיף ומאן
מ)
דלית ליה איסור חל על איסור
ואית להו איסור מוסיף כגון ר' יוסי
❖
ד
דפטר דלית ליה כי אמר איסור מוסיף בחדא
דקאמר אשת איש
באיסור כולל אית ליה באיסור
בפ' ד' אחין
חתיכה בשתי חתיכות לא אמרי' ואמר רבא
❖
ונעשית חמותו נידון באשת איש ואמר
מוסיף כדאמרינן ביבמות פרק
למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה
יש
הגהות הב"ח
דמודה באיסור מוסיף: אוכל אכיל'
ארבעה אחים מודה רבי
שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא
אחת כו'. פי' בקונט' דמוקדשין הוי
(א) גמ'
יוסי באיסור מוסיף. איסור כולל קרי
רבינו חננאל
❖
בפיו
אוכל תאנים וענבים מיגו דחייל אענבים
היכא דאין איסור אחרון מוסיף על
איסור כולל דמיגו דחייל אבשר חייל נמי
א
איסור מוסיף בחדא
החתיכה כלום אבל מרבה הוא
אחלב והדאמר בפ' אמרו לו
חייל נמי אתאנים פשיטא מהו דתימא
חתיכה כגון חתיכה של
איסור על האדם בדברים אחרים
אקדשה מיגו דאיתוסף בה
הקדש שאסור לישראל
איסור הבא מאליו אמרינן איסור הבא
מוסף רש"י
טמא ומותר לישראל
כגון נבילה ביוה"כ דלא בא לאוסרה
איסור הנאה איתוסף בה איסור
מעצמו לא אמרינן קמ"ל: מתיב רבא
ארבע חטאות.
טהור. או בשר חטאת
אלא באכילה ובאכילה כבר אסורה
לגבי אכילת חלב התם נמי איסור
או בשר אשם שאסור
בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב
ב
היא משום נבילה נמצא שלא הוסיף
כולל הוא ולא קרי ליה מוסיף
לישראל ומותר לכהן
עליה ארבע חטאות ואשם אחד ואלו הן
נעשה נותר מגו דאיתוסף
עליה איסור אחרון כלום אבל ריבה
אלא משום שהוא חמור על קל:
ואשם אחד.
בה איסורא לכהן איתוסף
אם
טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין
בה נמי לישראל: אמר היתה שבת והוציאו בפיו חייב.
איסורה על האדם לאוסרו בכל
(שבת
ביוה"כ ר' מאיר אומר אף אם היתה שבת
רבא שבועה שלא אוכל
אוכלין שבעולם ואמרינן מיגו דחל
פירש בקונטרס משום הוצאת
תאנים וחזר ואמר שבועה
קב. וכעי"ז יבמות לד.
יוה"כ על האדם ליאסר בשאר
שבת אבל משום הוצאת יוה"כ לא
והוציאו (א) חייב אמרו לו אינו מן השם ואם
אף אם
שלא אוכל תאנים וענבים
וכריתות יג:)
אוכלים משום יוה"כ כולל נמי את
דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ
היתה שבת כו'.
למאן דאית ליה איסור
איתא משכחת לה חמש כגון שאמר
כולל מגו דחיילא שבועה
ואין נראה דבכריתות מסיק
הנבילה עמה להתחייב משום יוה"כ.
ז)
שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו
אענבים חיילא נמי
הא דרפרם בדותא היא וחייב משום
איסור מוסיף כשאיסור אחרון מוסיף
(שבת שם ויבמות
אתאנים. ואם אכל תאנים
דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב כי קתני
הוצאת שתיהן ונקט שבת לאפושי
על חתיכה עצמה דבר שלא היה בה
שם)
חייב שתים. וזהו איסור
איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא
אמרו
הבא מעצמו. פי' שבועה
לו אינו מן השם.
ע"י איסור ראשון ח) ואוסר החתיכה
איסוריה:
של עצמו היא גרמה להן
קתני והרי הקדש בבכור דקדושתו מרחם
האחרון במה שהיתה מותרת קודם
ור' מאיר חשיב ליה בהדי אכילות
איסור. ואותבינן עליה
איבעית אימא כי קתני מידי דלית ליה
שבא איסור האחרון כגון חלב של
משום דבליעתו זו היא הנחתו
מהא דתנן בכריתות פרק
אמרו לו אכלת חלב. יש
שאלה שבועה דאית ליה שאלה לא קתני
קדש אסור לאכול משום חלב ומותר
כדאמרינן כתב ב'
ג
אוכל אכילה אחת וחייב
לגבוה למזבח נעשה נותר מוסיף
אותיות כשהוא מהלך חייב כתיבתן
הרי הקדש הא אוקמינן בבכור איבעית
עליה ד' חטאות ואשם
ד
זו היא הנחתן: שלא אוכל תמרים
עליו איסור למה שהיתה מותרת לו
אחד. ואלו הן טמא שאכל
אימא כי קתני קרבן קבוע קרבן עולה
חלב נותר מן המוקדשין
וחלב. מפר"ת דאתיא בלאו והן
דנפסל להקרבה והכי אמרינן מתוך
ויורד לא קתני הרי טמא שאכל את הקדש
ביוה"כ. פי' חייב חטאת
שחל עליה שם נותר לאוסרה על
דמשמע נמי חלב שעל גבי הקיבה
משום שהוא טמא ואכל
דקרבן עולה ויורד הוא בנשיא ורבי אליעזר
קדש. ומשום שאכל
המזבח ואין איסור הראשון מעכב
או של חיה לפי שמזכיר עמו דבר
היא דאמר נשיא מביא שעיר רב אשי
חלב. ומשום שאכל נותר.
על ידו מלחול שאין זה איסור חל
היתר אבל בלאו הכי לא משמע
ומשום יוה"כ. ומשום
אמר כי קתני מידי דחיילא כשיעור שבועה
על איסור חל עלי' נמי איסור שם
אלא חלב האסור עיקר החלב ותימה
שנהנה מן ההקדש מביא
דחיילא אפחות מכשיעור לא קתני הרי
אשם. ואם איתא ניתני
נותר אצל כל אדם האוכלו להתחייב
אמאי לא פריך נמי לר' יוחנן מהכא
כגון שנשבע שלא יאכל
עליו משום חלב ומשום נותר אעפ"י
וי"ל משום דדלמא קסבר ר' יוחנן
הקדש הא בעינן שוה פרוטה ורב אשי
תמרים וחלב (זה) דמיגו
שיש כאן איסור חל על איסור: כי
דאיכא שום תנא דאית ליה איסור
דחיילא שבועה אתמרים
מאויריא אמר ר' זירא כי קתני זדונו כרת
חיילא נמי אחלב ויהיה
אמרינן איסור מוסיף בחדא חתיכה.
כולל בבא מאליו ולא בבא מחמת
זדונו לאו לא קתני והרי אשם דזדונו לאו וקתני
חייב ה' חטאות. ודחי
עצמו אבל מדרבא משמע ליה דאין
כדמפרש מתוך שחל עליה שם
כי קתני האי תנא איסור
בחטאת
חילוק והשתא נמי ניחא דאי לאו
איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו
הבא מאליו כגון הנותר
שעבר היום ונעשה מאליו
הכי מאי קמ"ל רבא טפי מר' יוחנן ומיהו יש לומר דאיצטריך
חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר אבל מחתיכה
נותר. אבל איסור הבא
מיגו
דחיילא
לאשמועינן אע"פ ששניהן באין מחמת עצמן:
לחתיכה לא אמר מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול
מעצמו כדאמרן לא קתני.
אתמרים חיילא נמי אחלב. אע"ג דמאן דאית ליה איסור כולל
עליו אף אצל חתיכה אחרת (זו) בכולל לא אמרינן: מהו דתימא.
ט)
ואקשינן והרי האי תנא
קתני מוקדשין ואיסור של
באיסור הבא מעצמו לא אמרינן כולל: אכילה אחת. זית אחד:
מודה דעל חמור לא חייל כדמפרש רבינו תם בפרק ארבעה אחים
מוקדשין מעצמו של אדם
טמא שאכל חלב כו'. חייב משום חלב ומשום נותר ומשום יוה"כ
גבי הבערה ללאו יצתה מ"מ חיילא
שמקדישו הוא. ודחי'
שבועה אאיסור חלב דקיל הואיל והותר מכללו כדאמרי' בסוף פ'
ומשום טמא שאכל את הקדש הרי ארבע חטאות ואשם אחד
מוקדשין האי בכור הוא
דקדושתו מאליו ולא אדם
גיד הנשה התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול
מעילה ואפי' הוא כהן גבי חלב דקדש מועל הוא דאמר מר
קא מקדיש. איבעית תימא
הרי
אאיסור חלב: הקדש הא בעינן שוה פרוטה. מ) המ"ל הא
כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה
שבועת ביטוי קרבן עולה
אוקימנא בבכור כדמשני לעיל: והרי אשם דזדונו לאו. פי'
ויורד הוא. אם הוא עשיר
והנהו כולהו איסור חל על איסור נינהו או ע"י כולל או ע"י
כשבה. ואם הוא עני
מוסיף שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מיגו דחל
בקונטרס דמוזר לא יאכל כי קדש הם לא נפקא דההוא בקדשים
תורים ובני יונה. ומשום
איסור מוקדשים אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל הוה ליה
הנאכלין לכהנים כתיב וכל שיש בו היתר לכהנים אין בו מעילה
הכי לא תני ליה. ואקשינן
והרי טמא שאכל קדש
נותר מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי מזבח על חתיכה זו משום
וכן משמע בפרק בתרא דמכות דפריך ולילקי נמי
שהוא בעולה ויורד. ותני
נותר איתוסף נמי לגבי גברא משום נותר הרי מוסיף איטמא גברא
משום וזר לא יאכל כי קדש הם ומשני ה"מ היכא דחזי לכהנים
ליה. ודחי' זה הטמא
מיגו דאיתסר האי גברא בקדשים הנאכלים משום טומאה איתסר
הכא לא חזי לכהנים וקשה דבכריתות מוקמינן וזר לא
נשיא ואליבא דר' אליעזר
דאמר נשיא אינו מביא
נמי בהאי חלב משום טומאה הרי כולל הוה ליה יוה"כ מיגו
יאכל כי קדש הם בחלב המוקדשין דקאמר התם האוכל חלב
קרבן עולה ויורד אלא
דאיתסר אף בחולין משום יוה"כ איתסר נמי בהאי משום יוה"כ:
המוקדשין לוקה ב' משום וזר לא יאכל כי קדש הם וחלב לא חזי
קרבן קבוע. דתנן בהוריות
אף אם היתה שבת כו'. דאילו אהוצאת יוה"כ לא מיחייב דקסבר
לכהנים מיהו י"ל דאע"ג דחלב לא חזי לכהנים מ"מ קרינן בהאי
סוף פ"ב ר' אליעזר
אומר הנשיא מביא שעיר.
אין עירוב והוצאה ליוה"כ : והוציאו. בפיו בשעת אכילה: אינו
קרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם דהיינו בשר ולא אתא למעוטי
פי' אשם מעילות
מן השם. אין חטאת זו באה משום האכילה אלא משום הוצאה:
אלא כשאוכל בשר חטאת ואשם לפני זריקת דמים דלא קרינן ביה
שמביא הנהנה מן ההקדש
ואם איתא. דאמרינן כולל באיסור הבא מעצמו אכתי הוה ליה
ואכלו והשתא מ"ל דלאו באשם מוזר לא יאכל כי קדש הם נפקא וכן
בלאו הוא. ואסיקנא
לתנא לטפויי חטאת בהאי כזית כגון שבועה כו': כי קתני כו'.
משמע בפ"ק דכריתות דלאו דזרות לא הוי מג"ש דתרומה
אע"ג דאית ליה כולל נמי באיסור הבא מעצמו הכא לא חשיב
גבי מ"ש חלב דאיכא תרי לאוי לאו דזרות דם נמי כו' וצ"ע שם:
אלא איסורין הבאים מאיליהן: והרי הקדש. אשם מעילות דאתי
אלא
ליה משום דיבורו שהקדישו: שאלה. לחכם להתיר האיסור: והרי הקדש. שבא ע"י נדר וכל נדרים יש להן שאלה: בנשיא ורבי
אליעזר היא כו'. במסכת הוריות ואמרינן התם י) לא א"ר אליעזר קרבן קבוע לנשיא בעבירה דקרבן עולה ויורד אלא בטומאת
מקדש וקדשיו הואיל ונאמרה בו כרת כ) בקבועה אבל בשמיעת הקול ובבטוי שפתים לא אמר: דחיילא אפחות מכשיעור. במפרש:
הרי הקדש. אשם מעילות בא על שוה פרוטה אפילו פחות מכזית: הא בעינן שוה פרוטה. והיינו שיעוריה: מאויריא. מקום:
אשם. מעילה: דזדונו לאו. דתניא ל) הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרינן מאי טעמא דרבי גמר חטא
חטא מתרומה דאיכא אזהרה ומיתה בידי שמים ורבנן אמרי אמר קרא בתרומה ומתו בו כי יחללוהו בו ולא במעילה ממיתה
מעטיה אבל באזהרה קאי מג"ש דחטא חטא. ואית דילפי מוכל זר לא יאכל קדש ולאו מילתא היא דההיא בתרומה כתיב
ומוזר לא יאכל כי קדש הם נמי לא אתיא דההוא בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב וכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה :
בחטאת