ד:
שבועות שתים
פרק ראשון שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונעלם
ונעלם
ב' פעמים. פי' בקונט' תרי ונעלם כתיבי
גבי
עולה ויורד ונעלם ממנו והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע
ח)
יח א
א) ב)
ג)
טומאה בקרבן עולה ויורד ונעלם ממנו והוא טמא
קמא דוקא למיגמר מיניה על העלם טומאה הוא חייב ואינו
ד)
ונעלם ממנו והוא ידע קמא למיגמר מיניה על העלם טומאה הוא
חייב על העלם מקדש ואידך קרא יתירא הוא לדרשא הטל והוא ידע
ה) ו)
חייב ולא על העלם מקדש ואידך קרא יתירא הוא לדרשה והטל
בין תרי ונעלם ודרוש דלאחר שהיתה ידיעה נעלם ולמימר דבעי
יט ב
ז)
ח)
והוא ידע בין שני ונעלם ודרוש דלאחר
ידיעה בתחלה. וידיעה בסוף לא
❖
ט)
שהיתה לו ידיעה נעלם ולמימר דבעי
צריכא קרא דאי לא ידע שחטא אמאי
ונעלם מכלל דידע והוא ידע הרי כאן שתי
1
1
לייתי קרבן: מכלל שידע. לקמן
ידיעה בתחלה וידיעה בסוף לא בעי
ידיעות אם כן מה ת"ל 1 ונעלם ונעלם לחייב
מפרש לה: א"כ מה ת"ל כו'. אלמא
קרא דאי לא ידע שחטא אמאי מייתי
תורה אור השלם
על העלם טומאה ועל העלם מקדש אשכחן
❖
רבי אהעלם מקדש נמי מחייב כר'
קרבן ע"כ לשון הקונט' וקשה הרבה
1. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע
בידיעות דאית ליה טעמיה דנפשיה שבועות
ישמעאל: דדריש ריבויי ומיעוטי.
לפירושו א' דאמאי איצטריך ונעלם
בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ
דלית ליה טעמיה דנפשיה מנלן סברא הוא
בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ
מדרשא דריבויי ומיעוטי נפקא ליה
למימר דאינו חייב על העלם מקדש
הגהות הב"ח
בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ
(לישנא אחרינא אשכחן בידיעות דסבר לה
בפ"ג שלא היה דורש את
דמהי תיתי דאיצטריך קרא למיפטריה
(א) גמ'
בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם
כר' ישמעאל בשבועות דסבר לה כר"ע
התורה במשמעות כללות ופרטות אלא
תדע דהא לרבי איצטריך ונעלם לחייבו
מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם:
אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם
מנלן סברא הוא) ר"ע מאי טעמא קא מחייב
במשמעות רבויין ומיעוטין. וגבי
על העלם מקדש ועוד דפירש דלידיעה
לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא
שבועות הכי דריש נפש כי תשבע ד)
בתרייתא לא צריך קרא דאי לא ידע
לשעבר דדריש ריבויי ומיעוטי רבי נמי
בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא
ואמרינן
שחטא אמאי מייתי קרבן א"כ בכל
ריבה כל השבועות להרע או להיטיב
ה)
יָדַע וְאָשֵׁם:
דריש ריבויי ומיעוטי דתניא רבי אומר בכל
במאי קא מיפלגי רבנן
ויקרא ה ב, ג
החטאות דכתיב או הודע ליבעי ידיעה
מיעט את הריבוי ולימד שאינו חייב
פודין בכור אדם חוץ מן השטרות ורבנן
2. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ
דרשי כללי ופרטי ור'
בתחלה ועוד הרי רבי דריש והוא ידע
אלא על הדומה למיעוט שיהא להבא
דריש ריבויי ומיעוטי
תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף
אמרי בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים
א
רבנן דרשי כללי ופרטי
לידיעה בתרייתא וכתיב קרא לאורחא
כמותו ולא דדריש ליה במשמעות
חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל
ושטרות וקרקעות (א) מאי טעמא דרבי דריש
ופדויו מבן חדש כלל
הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
דמילתא אף ע"ג דלא איצטריך א"נ
כלל ופרט דנימא להרע או להיטיב
בערכך כסף חמשת
במדבר יח טז
הוּא:
ריבויי ומיעוטי ופדויו מבן חדש ריבה
איצטריך לידיעה בתרייתא למעוטי
פירושו של כלל הוא ואין לך להביא
2
3. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ
שקלים פרט תפדה חזר
וכלל כלל ופרט וכלל
בערכך כסף חמשת שקלים מיעט תפדה
הפריש קרבן קודם שנודע לו דאפי'
בו אלא הוא לבדו הרעה והטבה ולא
וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת
2
אי אתה דן אלא כעין
וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף
שאר דברים ואפילו להבא שאינו
לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן: למ"ד בפ' דם שחיטה
חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל
הפרט מה הפרט
❖
הרעה והטבה שכל הדורש התורה
אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה
מפורש דבר המיטלטל
דברים טו יז
מאי ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט
וגופו ממון אף כל דבר
כלל ופרט אית ליה אין בכלל אלא
ואם הפריש אשמו קודם שידע הוי
שטרות ורבנן דרשי כללי ופרטי ופדויו מבן
המיטלטל וגופו ממון
מה שבפרט וכי הדר אתי כללא
קדוש כחטאת דכתיב או הודע אליו
יצאו קרקעות שאינן
חדש כלל בערכך כסף חמשת שקלים פרט
לעזי רש"י
אחרינא בתר פרטא כי הכא דכתיב
מודה דבעי ידיעה ועוד דבסוף פ"ב
מיטלטלין יצאו עבדים
תפדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה
שהוקשו לקרקעות
גריפ"א [גרפי"א]. מכתב,
בתריה לכל אשר יבטא וגו' די לך
קאמר דר' ישמעאל לא בעי
❖
יצאו שטרות אע"פ
חרט.
דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר
אם תוסיף על הפרט בכלל אחרון
ידיעה בתחלה מדמצריך תרי ונעלם
שמיטלטלין אין גופן
המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל
דברים שאין בהן הרעה והטבה ויהיו
להעלם מקדש ולהעלם טומאה משמע
ממון ורבי דריש ריבויי
ומיעוטי ופדויו מבן
וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין
כעין הפרט בלהבא ולא לשעבר
דר"ע דבעי ידיעה בתחלה דריש ליה
רבינו חננאל
חדש ריבה בערכך כסף
שאינו דומה לפרט כלל דלהכי אהני
מונעלם יתירא לכך נראה לר"ת דר"ע
יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות
חמשת שקלים מיעט
ר' עקיבא מחייב לשעבר
תפדה חזר וריבה ריבה
כלל קמא למעוטי והיינו דאומר כלל
דריש ליה מונעלם יתירא מכלל שידע
מרבוי הכתוב שנאמר לכל
אע"פ שמטלטלין אין גופן ממון א"ל רבינא
מיעט וריבה ריבה הכל
אשר יבטא האדם
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין
ורבי מונעלם דאתי לגופי' דריש מכלל
לאמימר רבי דריש ריבויי ומיעוטי והא רבי
מאי ריבה ריבה כל
בשבועה. דתנן א"ל ר'
הפרט כלומר דן אתה להוסיף על
שידע ידיעת בית רבו ועוד יש לפרש
מילי ומאי מיעט מיעט
עקיבא א"כ אין לי אלא
כללי ופרטי דריש דתניא מרצע אין לי אלא
3
שטרות
דברים שיש בהן הרעה
הפרט ע"י כלל האחרון אבל אי אתה
ונעלם ונעלם שתי פעמים שדי והוא
(ב) תוס'
מרצע מנין לרבות הסול והסירה המחט
והטבה. דברים שאין בהם
דן להוסיף עליו אלא הדומה לו. אבל
ידע בין תרי ונעלם דהשתא איכא
הרעה והטבה מנין. א"ל
והמקדח והמכתב ת"ל ולקח' כל דבר שנלקח
❖
הדורש בריבה ומיעט אין הפרט
ידיעה אחר העלמה וקודם העלמה:
3
או
מרבוי הכתוב. א"ל אם
ר"ע דמחייב לשעבר משום דדריש
ביד דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר מרצע
ריבה הכתוב אפילו
פירושו של כלל אלא ממעטו במקצת
לדברים שאין בהם הרעה
ריבויי ומיעוטי. וא"ת דבפ"ק
כלומר לא את הכל ריבה בריבוי
מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של
ב
והטבה. ריבה הכתוב נמי
גליון הש"ס
הראשון אלא זה וכיוצא בו בלא ריבוי
דב"מ גבי סלעין דינרין
לשעבר וכיון דר' עקיבא
מתכת ואמרינן במאי קא מיפלגי רבי דריש
תוס' ד"ה ר"ע וכו' ור"ע
דריש רבויי ומיעוטי ור'
בתרא משתמע ליה זה וכיוצא בו
קאמר ר"ע דאין נשבעין על כפירת
כללי ופרטי ורבי יוסי בר' יהודה דריש
אית ליה נמי.
נמי דריש רבויי ומיעוטי
הלכך כי אתא ריבוי אחרינא בתריה
שעבוד קרקעות וא"כ דריש כללי
❖
שמעינן מינה דר' נמי
ריבויי
לרבות בא ואפי' שלא כעין הפרט
ופרטי דלמאן דדריש ריבויי ומיעוטי
מחייב לשעבר כר'
עקיבא. דתניא ר' אומר
ולא מיעט המיעוט אלא דבר אחד הראוי להוציא מן הכלל הזה יותר
לא ממעטי' אלא שטרות כדמוכח בסמוך ולספרים דגרסי התם
בכל פודין את הבכור חוץ
מוסף רש"י
רבי יעקב ניחא וי"ל דאפי' מאן דדריש ריבויי ומיעוטי כי
איכא
מן הכל ור"ע הכי דריש בפ"ג להאי כי תשבע ואינו ממעט מן
מן השטרות. שנאמר
חוץ מן השטרות.
תרי מיעוטי מוקמת חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי שטרות
המיעוט אלא נשבע לבטל את המצוה. פרט הוא לשון פירוש לפיכך
ופדויו מבן חדש תפדה.
ופדויו מבן חדש. ריבה
כדמשמע בפ' מרובה $ ור"ע אית ליה נמי שום
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. מיעוט אינו פירוש אלא ממעט
לפדות בכל דבר. בערכך
מיעוט אחרינא גבי שבועות למעוטי קרקעות וי"מ דההיא דהזהב
את משמעות הכלל במקצת ומשייר את כל הדומה למיעוט כך מפורש
כסף חמשת שקלים מיעט
(בכורות נא.) בערכך
דממעט קרקע משבועה מקרא דכי יתן איש
בסנהדרין בפרק נגמר הדין גבי והומת ותלית דריבה
כל דבר זולתי כסף. תפדה
כסף חמשת שקלים
חזר וריבה כו'. וחכ"א
מכלל ופרט וכלל אינה עיקר דרשה אלא מקרא דממעטי' כפל מעל כל
ומיעוט לחודיה מביא כל כעין הפרט בלא רבויא בתריה. ורבי נמי
מיעט.
בכל פודין בכור אדם חוץ
דריש ריבוי ומיעוט כלומר שמעי' ליה בעלמא שדורש את התורה
דבר פשע ממעטינן נמי שבועה והתם איכא טובא מיעוטי למעט שטרות
(שם) מיעט
מקרקעות
ועבדים
שטרות.
ושטרות. שנאמר ופדויו
במשמעות ריבוי ומיעוט ולא במשמעות כלל ופרט: חוץ מן השטרות.
וקרקעות וקרא דכי יתן איש אתא לדרשא אחריתי כי יתן איש
(שם) תפדה חזר וכלל.
מבן חדש תפדה. ופדויו
עד שיתן כשהוא איש כסף (ב) כלים מה כלים שנים
היה חייב לו אדם בשטר ה' סלעים ונתן זה אותו שטר לכהן
מבן חדש כלל. בערכך
כו' ועי"ל דאפי' מאן דדריש ריבויי ומיעוטי מיעט וריבה ומיעט לא
בפדיון בנו אינו פדוי אבל בשאר כל דברים פודין. ורבנן פליגי עליה
כסף פרט. תפדה חזר
וכלל. כלל ופרט וכלל אי
דריש אלא דרש ליה בפרט וכלל ופרט כדמשמע פ' ג' מינים
במתני' במסכת בכורות דתנן אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות
(שם)
אתה דן אלא כעין הפרט
ולא בקרקעות: ופדויו. בכל דבר משמע: תפדה חזר וכלל. ואע"פ
ומ"ל דר"ע ידרוש גבי שבועות בפרט וכלל ופרט
הסול.
כו'. ומקשה רבינא והא
דתפדה ופדויו גבי הדדי כתיבי והדר כתיב בערכך כסף איכא
דכה"ג דריש גמ' בב"מ כי יתן איש אל רעהו חמור וגו'
(שם לז:)
אשכחן לר' דדריש נמי
והמקדח. (שם)
כללי ופרטי דתניא ולקחת
בכלל ופרט וכלל ובפ' ג' מינים מאן דדריש ריבה
תנאי דסבירא להו ו) בשתי כללות הסמוכין זה לזה והפרט אחריהם
(קדושין כא:)
ומיעט דריש ליה בפרט וכלל ופרט: בכל פודין בכור אדם. הא
את המרצע. מרצע אין לי
הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל: שהוקשו לקרקעות.
והמכתב.
אלא מרצע מנין לרבות
והתנחלתם אותם וגו' : אין גופן ממון. הנייר אינו שוה
דפליגי בפ"ק דקדושין גבי הוא לפדות ובנו לפדות הוא
הסול והסירה והמקדח
(בכורות שם, ושם נא.)
והמחט והמכתב ת"ל
כלום ואינו עומד אלא לראיה שבו: ז) מיעט שטרות. שהן ראויין למעט
קודם לבנו ר' יהודה אומר בנו קודמו ט) ומפרש כגון דאיכא חמש
(קדושין שם)
ולקחת לרבות כל דבר
יותר מן הכל שאינן ממון: הסול. חתיכת עץ חדודה: הסירה. קוץ:
בני חורין וחמש משועבדים לרבי יהודה מלוה הכתובה בתורה
במאי קא מיפלגי
הניקח ביד. דברי ר' יוסי
רבי דריש
המכתב. חרט שקורין גריפ"א: דריש כלל ופרט. ולקחת כלל מרצע פרט
כמלוה הכתובה בשטר דמיא ואזיל כהן וטריף הנך משועבדים לאו
בר' יהודה. ר' אומר
דמפריק בקרקעות אלא ימכרם ויתן דמים לכהן: יצאו שטרות.
כללי ופרטי.
מרצע. מה מרצע של
ונתת באזנו כל דבר הנתון חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת וכו':
מתכת אף כל של מתכת.
ריבויי
הא דמשמע הכא דשייך בשטרות מכר מדאיצטריך למעוטי שטרות
ואמרינן במאי פליגי. ר'
מפורש במקום אחר דתניא מרצע. הוי מצי לאיתויי מההיא דהקומץ רבה
יוסי דריש רבויי ומיעוטי
גבי מנורה של עץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור' יוסי בר' יהודה מכשיר: הסול והסירה והמקדח. זו ואין צ"ל זו קתני
ולקחת ריבה כל דבר
הניקח. את המרצע מיעט
לרבות
כל דבר הנלקח ביד. לאו דוקא דהא ממעט סם:
דהמקדח ומחט ומכתב ה"ל למיתני ברישא דמודה בהו רבי שהן של מתכת:
(קדושין כא:)
הכל זולתי המרצע. ונתתה
באזנו חזר וריבה כל דבר
דתנא
הניתן ריבה ומיעט וריבה
ריבה הכל. ר' אומר ולקחת כלל את המרצע פרט. ונתתה חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כו'.