כז:
שבועות שתים
פרק
שלישי
שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
שיפרוט לך הכתוב יחדיו. ור' יאשיה הא דאיצטריך למיכתב
ומשני ר' יאשיה דלא מייתר ליה או נפקא ליה דקראי לאו במצוה איירי
עז א
א) ב)
ג)
יחדיו בחורש בשור ובחמור שלא יתחייב אפי' אינם קשורים יחד
דסבר לה כר"ע דדריש רבויי ומיעוטי כו' מאי מיעט אין לך דבר הראוי
ד) ה)
כדאמר בירושלמי דאיצטריך למעוטי קושר אחורי הקרון וגם בלבישת
למעט כנשבע לבטל את המצוה ואם זה חייב כ"ש כל שאר שבועות
ו)
צמר ופשתים איצטריך שלא לאסור אפי' אינן תכופין כגון שני מלבושים
אלא ודאי ביטול מצוה אימעוט וקיום מצוה ממעיט מדליתיה בלאו והן:
ז) ח)
איתיה בלא איטיב. לאחרים כגון מתנה
אחד של צמר ואחד של פשתים:
❖
עח ב
אלא אי אמרת בדבר מצוה מאי
לעשיר: ה"ג הכא מי איתא בלא
עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו אפי' תימא ר'
מתני'
מיעט. וא"ת אימא דמיעט
אקיים:
ה"ג שבועה שלא
עט ג
יאשיה וסבר לה כר"ע דדריש רבויי
פ ד
אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה
לשנות את הידוע ומילתא דליתא
הגהות הב"ח
ומיעוטי (ואייתר ליה או לחלק) אי אמרת
שבועה שלא אוכלנה. לקמיה מפרש
בלהבא לשמואל ומילתא דליתא בלאו
(א) רש"י
בשלמא בדבר הרשות כתיב ממעט דבר
פא ה
ל"ל דנקט שבועה שלישית: אינו חייב
והן אליבא דרב וי"ל דשקולים הן
הכי
מצוה אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיב ממאי
(ב) ד"ה
אלא אחת. שאין שבועה חלה על
כדפרישי' לעיל ואי מרבינן האי מרבינן
קא ממעט: א"ר יהודה בן בתירא מה אם
שבועה: גמ' למה לי למיתני שלא אוכל
האי ועוד א"כ ליכתוב לעשות ושלא
פב ו
(ג) ד"ה
הרשות כו': ורבנן שפיר קאמרי ליה לר'
שלא אוכלנה. למינקט תרי לישני
לעשות ולא בלשון הרעה והטבה:
למפרע
הא תו ל"ל חיובא הוא דליכא. זו
(ד) תוס'
יהודה בן בתירא ור"י בן בתירא אמר לך אטו
ליתני (א) שלא אוכל שבועה שלא אוכל:
❖
אינה
אבל אמר שבועה שלא אוכלנה והדר
היא גירסת הקונט' ודייק מדתנן
פג ז
הטבת אחרים לאו אע"ג דליתא בכלל הרעת
❖
אמר שלא אוכל. ואכלה כולה חייב
במתני' תלת זימני שלא אוכל שלא
אחרים ורבי רחמנא הכא נמי בקיום מצוה
שתים דחיילא לה שבועה שניה ז) ואילו
אוכלנה [שלא אוכלנה] ואין נראה
מוסף רש"י
אע"ג דליתיה בביטול מצוה רבייה רחמנא
שלא אוכלנה כולה משמע אבל מקצתה
דבפרק שני דנדרים תנן שבועה
עד שיפרוט לך הכתוב
רבינו חננאל
ורבנן התם איתיה בלא איטיב הכא מי איתיה
יחדיו.
לא אסר עליו וכי הדר אשתבע שלא
שלא אוכל [שבועה] שלא אוכל אינו
בלא אקיים: מתני' שבועה שלא אוכל
פיס' שהיה בדין שיהיה
א
אוכל אוסר עצמו בכזית ממנה וכי
חייב אלא אחת ולא קתני התם תלתא
חייב דברי ר' יהודה בן
ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא
אכל כזית קמא חייב משום שבועה
זימנין ואפ"ה דייק כרבא התם בגמ'
בתירה כו'. שפיר קאמרו
אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא
ליה רבנן דשבועת מצוה
ממתני' מדלא קתני חייב אחת
שניה וכי גמר ואכלה חייב משום
לא תעשה בטול מצוה
ומדלא קתני אינו אלא אחת וקתני
שבועה ראשונה אבל האומר תחלה
שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות ועל
ב
כקיום מצוה. דבביטול
אינו חייב אלא אחת רווחא הוא דלית
שבועה שלא אוכל אוסר עצמו בכזית
מצוה אם נשבע לבטל
שגגתה קרבן עולה ויורד ג שבועת שוא
ולא ביטל פטור. ואם
ליה הא כי מיתשיל על חברתה חיילא
ממנה הלכך שניה לא חיילא דבכלל
חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור:
נשבע לקיים ולא קיים
לכך נראה כספרים דל"ג במתני'
ראשונה היא דכיון דאיתסר בכזית
גמ' למה לי למיתני שבועה שלא אוכל
לדבריך חייב ואמר להו
(סנהדרין סו. וכעי"ז שם
דהכא תלת זימנין ול"ג הא תו ל"ל אלא
ראשון שוב לא יאכל כלום ממנה כ"ש
פה: וב"מ צה.) שבועה
ר' יהודה בן בתירה והלא
שבועה שלא אוכלנה הא קמ"ל טעמא דאמר
שלא אוכל ככר זו כו'.
הנשבע להרע לאחרים
כולה: כדרבא. דאמר אוכלנה משמע
ה"ג חיובא [הוא] דליכא כו' ודייק
פטור. אבל להיטיב
שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה דלא
מדקתני אינו חייב אלא אחת כדדייק
כולה אבל לא אוכל אסר עצמו בכדי
(תמורה ג:)
לאחרים חייב דרביה
מיחייב אלא חדא אבל אמר שלא אוכלנה
אכילה: ה"ג הא תו ל"ל הא קמ"ל
בנדרים ואע"ג דהכא לא מצי למיתני
אינו חייב אלא אחת.
קרא אע"ג דליתא בלהרע
הכא נמי כדרביה קרא
חיובא הוא דליכא הא שבועה איתא
והדר אמר שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא
(ד) אלא אחת דאיצטריך למיתני חייב
ד
(שם)
קיום מצוה אע"ג דליתא
וכי משכחא רווחא חיילא כדרבא דאמר
לאשמועי' הא שלא אוכלנה והדר שלא
דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון
בביטול מצוה. ורבנן התם
ה
רבא שאם נשאל כו': הא תו ל"ל.
אוכל חייב שתים מ"מ דייק שפיר
איתא לשבועה אם נשבע
שאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו
מדלא קתני חייב אחת: הכי השתא
שלא איטיב לפלוני חייב
שבועה שלישית ל"ל משבועה שניה
חייב עד שיאכל את כולה: שבועה שלא
הכא ליתא אם לא אקיים
(לעיל כא. וכעי"ז
התם איתא לשניה כו'. בפ"ב דנדרים
אשמועינן דאין שבועה חלה על
לעיל ד.) זו היא שבועת
את המצוה שהנשבע
אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת כו':
בטוי.
השבועה: הא קמ"ל כו'. להכי נקט
שלא לקיים המצוה
לא מסיק הכי אלא דחי התם
הא תו למה לי הא קמ"ל חיובא הוא דליכא
הנה נשבע שפטור ולא
כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת
למנינא דאשמועינן חיובא הוא דליכא
תמצא שחייב: ירושלמי
הא שבועה איכא דאי משכחת רווחא חיילא
אחת ונראה דהתם ס"ד לפשוט דמיירי
אשבועות אחרונות הא שבועות הם
שבועות אין בהן כרת.
למאי הלכתא לכדרבא דאמר רבא שאם
מעילה אין בה כרת.
ולא יצאו לבטלה ואם ימצאו מקום
כגון דאמר הריני נזיר היום הריני
ו
על דעת ר' יוחנן דאמר
יחולו והיכי דמי כדרבא שאם נשאל
נזיר היום וס"ל כרב הונא דאמר התם
נשאל על הראשונה עלתה לו שניה
שבועה שלא אוכל מצה
לחכם על הראשונה עלתה שניה
לעיל דאין נזירות חלה על נזירות
אסור לוכל מצה בלילי
תחתיה לימא מסייעא ליה ז מי שנדר ב'
שאם
(תמורה ג:)
הפסח. שבועה שלא אוכל
תחתיה ונאסר בככר משום שבועה
ומייתי סייעתא שפיר דהוי השתא
נזירות ומנה ראשונה והפריש עליה קרבן
נשאל על הראשונה.
מצה בליל הפסח לוקה
שניה וכן אם נשאל על השתים חלה
דומיא דשבועות ודחי כגון שקבל
ואוכל מצה. וכן הנשבע
ואח"כ נשאל על הראשונה עלתה לו שניה
עליו ב' נזירות בבת אחת ולא דמי
על השלישית לפי שהחכם עוקר הנדר
שלא לישב בצל אסור
(ב)
בראשונה הכי השתא התם נזירות מיהא
עלתה לו שניה תחתיה.
לישב בצל סוכה אבל
לשבועה דהכא בנזירות חיילי תרוייהו
מעיקרו שהרי פותח לו בחרטה והוי
הנשבע שלא לישב בצל
איתא דכי מני לראשונה בעי מיהדר
להתחייב למנות ב' נזירות זו אחר זו
כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע
(נדרים יח.)
סוכה לוקה ויושב בסוכה
מימנא לשניה בלא שאלה הכא שבועה
והפריש עליה קרבן.
אפי' לא נשאל על הראשון אבל
שהראשונה היתה מעכבתה מלחול
דמצוה: ת"ר בספרי דבי
רב מיין ושכר יזיר לעשות
שניה מי איתא כלל אמר רבא נשבע על
בשמעתין בעי לאתויי סייעתא אפילו
ואינה לראשונה הואיל ונשאל עליה:
יין מצוה כיין רשות כו'
שתי נזירות. סתם נזירות ל' יום ח):
אם נאמר דנזירות חלה על נזירות או
ככר ואכלה אם שייר ממנה כזית נשאל
עד ת"ל מיין ושכר יזיר
והפריש קרבן. לתגלחתו ונשאל לחכם
שקבל עליו שתי נזירות בבת אחת כיון
לעשות יין מצוה כיין
עליה אכלה כולה אין נשאל עליה א"ל רב
(שם יז:) עלתה
רשות. וגרסינן בתחלת
שאותו מנין מנה לשם ראשונה איך
על הראשונה עלתה לו שניה במנין
אחא בריה דרבא לרב
אשי ה"ד אי דאמר
לו.
נזיר מאי היא קדושא
תעלה לו לשניה בראשונה אי לאו
שמנה לשם ראשונה ואינו צריך לשמור
ואבדלתא הרי מושבע
שלא אוכל מכזית קמא עבדיה לאיסוריה אי
עליה מהר סיני. אלא כי
משום דאמר אי משכחת שניה רווחא
עוד נזירות שניה והקרבן שהפריש
דאמר שלא אוכלנה
מאי איריא כזית
הא דאמר רבא שבועה
חייל' וה"ה גבי שבועה ומשני דהא לא
מביא עליה כדמפרש טעמא לקמן מי
(שם)
שאשתה וחזר ואמר
אפי'
דמי דהתם איתא לשניה דכי סליק
גרם לשניה שלא תחול תחלה להיות
הריני נזיר אתיא נזירות
וחלה אשבועתו: (וישב
מראשונה חיילא שניה הכא מי איתא לשבועה כלל ונראה דהתם כי
מנין הראשון שלה ראשונה
היתה מעכבתה והרי אינה לראשונה
בסוכה) [ירושלמי] אזהרה
פריך לרב הונא דאמר דאין נזירות חלה על נזירות מהך דמי שנדר
שסילקה ועקרה בשאלה זו ונמצא המנין למפרע של שניה. ה"נ
לשבועת הרשות מנין לא
שתי נזירות ומשני כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת ה"מ לשנויי אע"ג
גבי שבועות מי הוא גורם לשניה שלא תחול ראשונה היתה גורמת
יחל דברו לא יעשה דבריו
חולין: מתני' שבועה
לה והרי אינה שעקרה בשאלה ונמצאת שניה חלה למפרע: הכי
דאין נזירות חלה על נזירות מ"מ אי משכחת רווחא חיילא כדרבא אלא
שלא אוכל ככר זו
השתא התם. נודר שתי נזירות נזירות מיהא איתא אפי' לא
הש"ס משני לפי מה שהמקשה לא אסיק אדעתיה ההיא דרבא הקשה
שבועה שלא אוכלנה
ר"י בר' מאיר כשקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת ונשאל על אחת
נשאל על הראשונה לא יצתה נזירות שניה מפיו לבטלה דהא כי
שבועה שלא אוכלנה
ואכלה. אינו חייב אלא
מהן אמאי לא נשתרי בשניה מ"ש מהא דתנן קונם
מני לראשונה בעי למימני לשניה וכיון דדבר העומד להיות הוא
אחת. וזו היא שבועת
שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהן הותרו כולן ונראה דיש לחלק
כשימצא מקום הרי מצא מקום למפרע ע"י שאילה לחול מיום
ביטוי שחייבין על זדונה
ראשון לפיכך מנין עולה לה: הכא. גבי שבועות אי לאו שאלה
דהכא כיון דסליק למנין ב' נזירות כקיבל כל אחד בפני עצמה דמי:
מכות ועל שגגתה קרבן
אם נשתייר הימנו כזית נשאל עליה. נראה דכי לא שייר אלא
עולה ויורד. ואוקימנא אם
מי הוה קיימא שניה לחול כלל הכא איכא למימר כשיצתה שניה
נשבע שלא אוכלנה והדר
פחות מכזית דחייב עליה אע"ג דאמר שלא אוכלנה דכי
מפיו יצתה לבטלה ולא לחול עד עולמית ואף כשיבא המקום שהרי
נשבע שלא יאכל ככר זו
כבר בטלה: נשאל עליה. והותר לו זית הנשאר ובאכילתו לא עבר (ג):
חייב שתים כדרבא דאמר
משתבע על הככר אין דעתו שלא ישייר פחות מכזית דאין לך אדם
שבועה שלא אוכל זו
שיאכל ככר שלם שלא יהו מעט פירורין נושרים ממנו דאי מפטר עד
אפי'
אפילו אכל כזית ממנה
שיאכל גם אותו פחות מכזית אמאי קאמר בסמוך דלא חשיב לאיתשולי עליה מ"ש משבועה שלא אוכל כל שהוא דהתם פשיטא שיכול לישאל:
חייב. ואם נשבע אח"כ
שלא אוכלנה כבר פשטה
אמר
שבועתו הראשונה בכולה
ואין שבועה חלה על
שבועה אבל אמר שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל
את
כולה. ואם נשבע אח"כ שלא יאכל ככר זו. חלה השבועה אמקצתה. דייקינן אמתני' דקתני
אינו חייב אלא אחת
חיובא הוא דלא מחייב אשאר שבועות. אבל שבועה קיימא
לה.
דאי משכחת רווחא חיילא למאי הלכתא לכדרבה דאמר
נשאל
על הראשונה ובטלה חלה
השניה תחתיה. ואתינן
לסיועי מהא דתני מי שנזר שתי נזירות ומנה את הראשונה
כו'.
ודחינן הכי
השתא התם
גבי נזירות
איתנהו
תרווייהו וכי
שלים
ראשונה חיילא שניה הכא
השבועה השניה בלא
שאלה על הראשונה מי
איתא לשניה כלל:
אמר רבא נשבע
על
ככר
ואכלה
אם
נשתייר
ממנה כזית
נשאל
עליה. אכלה
כולה
אינו
נשאל עליה. ומקשינן