שבועות שתים פרק
שלישי שבועות
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואכל תאנים. בהעלם שבועה אחרונה והפריש קרבן וחזר ואכל ענבים
ועומד מיהו הוה מצי לפרושי בנשבע על חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה
קד א
א)
ב) ג)
אבל אי אפשר לומר כן דהך מילתא דרבה איתא בפ"ב דנדרים
בהעלם שבועה ראשונה וכיון שהפריש קרבן על התאנים תו לא מיצטרפי
ד) ה)
ענבים בהדייהו לאיחיובי אשבועתא קמייתא. הכא נמי שבועה שלא
ומוכח כולה סוגיא כמו שכתוב בספרים ולא כגי' הקונטרס ומשמע נמי
קה ב
אוכל עשר וחזר ואמר שלא אוכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן וחזר
דאיירי בנשבע שלא יאכל שניהם מכל אחד שיעור שלם דמפרש טעמא
ו)
ואכל עשירית הויא לה עשירית חצי
מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא
ז)
שיעור: מתני' שבועה שלא נעידך.
נמי אתאנים ואי בחצי שיעור בהא אין
ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ אכל ענבים
קו ג
ח)
שייך מגו דלא הוי כלל מושבע ועומד
ביטול מצוה הוא היינו דבר שאי אפשר:
ט)
לחודייהו הויא להו ענבים חצי שיעור ואחצי
י)
והשניה שבועת שוא. שהרי נשבע
וצריך לחלק ע"כ בין הך לההיא דט'
שיעור לא מיחייב קרבן הכא נמי כגון דאמר
כ)
א
לבטל את המצוה: גמ' והוא שניכר.
וי' דהתם איכא איסור שבועה נ)בכל י'
קז ד
ל)
שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שבועה
העמוד לשלשה בני אדם הוא דהוי שוא
וכל ט' שיאכל מהנך עשר קאי באיסור
שלא אוכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן
אבל לא ניכר הויא שבועת שקר: ורבא
שבועה אבל הכא לא היה איסור
קח ה
ואח"כ אכל עשירית הויא לה עשירית חצי
אמר באומר יאסרו כל פירות שבעולם.
שבועה בתחלה כלל על ענבים ושייך
מ) נ)
שיעור ואחצי שיעור לא מיחייב: מתני'
בשבועה עלי אם לא ראיתי: ואסיק ליה
ס)
כאן מגו וה"ה נמי אי אמר שבועה שלא
קט ו
שמא גמלא. העלה לו שם גמל:
איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את
אוכל ט' אלו וחזר ואמר שבועה שלא
ב
❖
קי ז
כשמשביעין אותו. גבי שבועת הדיינין
אוכל עשר דחיילא שבועה שניה על
הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא
ידי מגו: אם לא ראיתי גמל פורח.
תניא ליה המשביעין את המחויב
של זהב ועל האיש שהוא אשה ועל האשה
קיא ח
שבועה בב"ד: איסקונדרי. חתיכות
תימה דהכא קתני גמל פורח ולא
תורה אור השלם
שהיא איש נשבע על דבר שאי אפשר לו
עץ קטנות שמשחקין בהן: ואסיק להו
קתני כעולי מצרים ובפרק ארבעה
1. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי
ג אם לא ראיתי גמל שפורח באויר ואם לא
שמא זוזי. כינה את שמם מעות: התם
נדרים גבי נדר הבאי
כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא
❖
ראיתי נחש כקורת בית הבד אמר לעדים
תַעֲשׂוּ לָכֶם: שמות כ יט
ד
משום קניא דרבא. לעולם בתר פומיה
תני עולי מצרים ולא קתני גמל פורח:
קיב ט
באומר יאסרו כל פירות שבעולם
בואו והעידוני שבועה שלא נעידך נשבע
אזלינן והא דאיצטריך לן למימר לא על
ה
לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא
עלי אם לא ראיתי כו'.
דעתך משום דבפומיה יש שבועה
הגהות הב"ח
ברמאות כגון דיהיב ליה קנה ונתן
פירוש בשבועה ובפרק ארבעה נדרי'
ליטול לולב ושלא להניח תפילין זו היא
קיג י
(א) גמ' שמא
❖
המעות לתוכו והפקידו אצלו ונשבע
גרס ליה בהדיא והיינו שבועת
(ב) תוס'
שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל
❖
לו
שהחזיר לו מעותיו ולאחר שבועה
שוא לפי שאי אפשר לו לעמוד באיסור
שגגתה פטור ו שבועה שאוכל ככר זו שבועה
יחזור ויטלנו ועובדא הוה קמיה דרבא
בכל פירות שבעולם ס) ואר"ת דבנדר
שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי
רבינו חננאל
וכן מצינו. דכתיב
הכי:
לא חיילא כה"ג אם אסר כל פירות
מוסף רש"י
והשניה שבועת שוא אכלה עבר על שבועת
תאנים והפריש קרבן וחזר
לא אתכם לבדכם לא כשאתם סבורים
שבעולם עליו בקונם אם יעשה כדבר
שוא לא אכלה עבר על שבועת ביטוי: גמ'
ואכל תאנים והפריש
ואכל ענבים לחודייהו
כאשר בלבבכם: לאו משום דמסקי
זה כיון שאי אפשר לו לקיים או אם
קרבן.
(לגירסת:
הויא להו ענבים חצי
אמר עולא והוא שניכר לג' בני אדם: נשבע
אדעתייהו עבודת כוכבים. ומסקו ליה
אסר כל פירות שבעולם עליו בלא שום
שבועה שלא אוכל
שיעור ואין מביא קרבן
ז
תאנים וחזר ואמר
על חצי שיעור. הכא
שמא אלוה: משום דעבודת כוכבים נמי
על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל
תנאי דשבועת שוא מצינו שאסר
שבועה שלא אוכל
נמי (כיון) [כגון] שאמר
איקרי אלוה. וכי אזלת נמי בתר פומייהו
הכתוב אבל נדרי שוא לא מצינו וראיה
פורח באויר: שבועה שראיתי לא קאמר מאי
תאנים וענבים)
שבועה שלא אוכל עשר
קושטא מדמו לאישתבועי: ולימא להו
דבפ' ארבעה נדרים תני שבועות
וחזר ואמר שבועה שלא
אם לא ראיתי אביי אמר תני שבועה שראיתי
(נדרים יז:)
אוכל עשר ותשע ואכל
קיימו תורה. וישביעם על כן לאו משום
הבאי אסורין נדרי הבאי מותרין
רבא אמר באומר יאסרו כל פירות שבעולם
ואח"כ אכל ענבים.
תשע והפריש קרבן וחזר
דמסקי אדעתייהו עבירות וקרו להו
והיינו משום דהבאי הוי משום שוא
(שם) הויא להו
ואכל העשירית הויא לה
עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר אמר ליה
ענבים.
עשירית חצי שיעור ואין
תורה ומשתבעי אדעתייהו. ומשני חדא
אבל קשיא מפ"ב דנדרים
רבינא לרב אשי ודלמא האי גברא ציפורא
מביאין קרבן על חצי
תורה אי הוה אמר הכי משמע חדא
דפריך גבי קונם עיני בשינה ואי דלא
שיעור: ירושלמי בעי
רבא חזי ואסיק ליה שמא גמלא וכי קא
תורה ואנן אית לן כתב ובעל פה:
יהיב שיעורא למלתא מי שבקינן ליה עד
חיפא (מרב) [מבדקיניה]
משתבע אדעתיה דידיה אישתבע וכי תימא
היו לפניו חמש ככרי'
תורת חטאת ותורת אשם. אי אמר
דעבר באיסור בל יחל והאמר ר' יוחנן
ואמר שבועה (שאוכל)
קיימו תורות הוו מסקי אדעתייהו
שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו
בתר פומיה אזלינן ולא אזלינן בתר דעתיה
[שלא אוכל] ככר זו
לאישתבועי אהנך תרתי דאיקרו
וישן לאלתר אלמא גבי נדרים נמי חיילי
(שם) והוא
[וחזר] ואמר ב'
אלו.
והא תניא כשמשביעין אותו ח אומרים לו הוי
שניכר לג' בני אדם.
וחזר ואמר שלש
אלו.
תורות ולא אשאר מצות: חמורה עבודת
כשאין יכול לקיים ועובר לאלתר
יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא
וחזר ואמר ארבע אלו.
כוכבים כו'. דכתיב גבי עבודת כוכבים
ונדרי הבאי דשרו לא הוו טעמא לפי
וחזר ואמר חמש אלו
על דעתנו ועל דעת ב"ד מאי טעמא לאו
שאסר עצמו במה שאינו יכול לקיים
וכי תשגו ולא תעשו את כל
ואכל הראשונה.
א"ל
משום דאמרינן דלמא איסקונדרי יהיב ליה
אין חייב עליה אלא
המצות האלה: שקולה מצות ציצית ככל
דאפי' יכול לקיים שלא אסר עליו אלא
(לעיל כה:)
אחת מכיון שהזכיר עליה
ואסיק להו (א) זוזי דכי קא משתבע אדעתיה
המצות. דכתיב וזכרתם
חד פירא שרי בנדרי הבאי וטעמא
מאי טעמא.
שבועה נאסרה עליו
דידיה קא משתבע לא התם משום קניא
לפי שאין דעתו לומר ממש כקורת
את כל מצות ה'. גימטריא שלה שש
ונעשית לו כנבלה מיכן
(נדרים
ואילך נעשה כמיחל על
דרבא ת"ש וכן מצינו כשהשביע משה את
בית הבד אלא מה שהוא טרוף (מאד
מאות ושמונה חוטין וחמשה קשרים
כה.) דלמא איסקונדרי
האיסורין. ואין שבועות
הרי י"ג: ולטעמיך. דבעית למימר
קרוב) לגבו ומשונה משאר נחשים
ישראל אמר להן דעו שלא על דעתכם אני
יהיב ליה.
חלות על האיסורין. חזר
קורא קורת בית הבד וחיל גדול מאד
דהאי דאמרינן להו לא על דעתכם
חיפא ובדקיה היו לפניו
מ)
משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל
ה' ככרות ואמר שבועה
שראה קרא עולי מצרים ואינו אומר
כי היכי דלא ליסקי אדעתייהו מאי
דעתי ואמאי לימא להו קיימו מאי דאמר
(שם)
שלא אוכל אלו ה'
דבעו ומסקי ליה האי שמא: על
כן אלא להחזיק ולאמת דבריו וגבי
לא.
ככרות וחזר ואמר אלו
אלוה לאו משום דמסקי אדעתייהו עבודת
הד' וחזר ואמר אלו
דעת המקום ועל דעתו למה
שבועה החמירו משום דכתיב לא ינקה
כוכבים לא משום דעבודת כוכבים נמי איקרי
הג' וחזר ואמר אלו
לי. למימר ותיסגי ליה בחד:
והא דתני בתוספתא כשם שנדרי הבאי
שתים וחזר ואמר זו
אלא אלוה דכתיב אלהי כסף ואלהי זהב ולימא
מותרין כך שבועות הבאי מותרין היינו
1
(שם) משום קניא
א"ל חייב על כל אחת
מדאורייתא: כשהשביע משה
דרבא.
ואחת. אילו מי שנשבע
להו קיימו תורה חדא תורה ולימא קיימו שתי
שלא יאכל ה' ואכל
את ישראל. קצת קשה מה היתה
תורות תורת חטאת תורת אשם קיימו כל התורה כולה עבודת כוכבים
ד' שמא אינו פטור
מועלת השבועה כמו שהיה ירא
(שם)
לפיכך שבועה חלה על
דאמר מר ט חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל
כל אחת ואחת: מתני'
דמסקי אדעתייהו
שיעבדו עבודת כוכבים כמו כן היה(ב)
התורה כולה ולימא להו קיימו מצוה חדא מצוה קיימו מצות
עבודת כוכבים.
שבועת שוא חייבין על
לירא פן יעברו השבועה:
זדונה מכות ועל שגגתה
תרתי כל המצות כולן מצות ציצית דאמר מר י שקולה מצות
דעבודת
כוכבים איקרי אלוה.
פטור כו'. אמר עולא
ציצית כנגד כל המצות כולן ולימא להו קיימו שש מאות ושלש
והוא שניכר לג' בני
אפילו יזכירו שם המיוחד
(שם)
אדם: ירושלמי בשם
עשרה מצות ולטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום למה לי
האמר' בסוף שבועת העדות
לא.
ר' יוחנן אמרו. הידוע
אלא
השמות האמורות במיכה חול אפי'
לשנים שבועת שוא.
אותם הכתובים בשם המיוחד לרבי יהושע וכן שמות דגבעת בנימין לר' אליעזר: קיימו מצות. בפרק ארבעה נדרים משני
הידוע לג' שבועת שקר:
נשבע על דבר שאי
מצות
ציצית. הא דשבק עבודת כוכבים דכתיב בה נמי וכי תשגו ולא תעשו את
מצות המלך פי' פרשת המלך שדבר זה נוח להם:
אפשר כו'. אביי אוקמה
(שם)
באומר שבועה שראיתי
כל המצות האלה בפרשת שלח לך ואמרו שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה משום דבלשון בני אדם לא מיקרי כל המצות
אלא ציצית: ולטעמיך על דעת הקב"ה למה לי. הך פירכא לא מסיק בנדרים ואיכא פירכא דמסיק התם ולא מסיק הכא
ולימא להו קיימו
גמל פורח באויר
תורה.
ואקשינן ודלמא ציפרא
ולא משני נמי התם כי היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו אלא משני משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט:
רבא חזא ואסיק שמיה
גמל ועל מה (שבערתו)
כי
(שם)
[שבדעתו] נשבע. הלא
חדא תורה. (שם) שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה.
(תראה) [ת"ר] כשמשביעין אותו
אומר לו הוי יודע שלא על מה שבדעתך אנו משביעין אותך. אלא
(חולין ה.) שקולה מצות ציצית כו'.
על דעתנו ועל דעת ב"ד. מאי
לאו משום דאמרי'
דלמא סקונדרי יהב ליה ואסיק להו זוזי וכי קא
(מנחות מג:) ולימא להו קיימו כו'.
מישתבע אדעתיה קא מישתבע.
ודחינן משום קניא
דרבא
כמפורש בנדרים. ת"ש וכן מצינו כשהשביע
(נדרים כה.)