שבועת העדות פרק
רביעי שבועות
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שבועת
שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים. דכתיב
העדות. מנהני מילי. תימה
אמאי צריך קרא דעבד
א א
א) ב)
ג)
והוא עד בראוי להעיד דבר הכתוב ואשה פסולה
פסול לעדות בפ' החובל מלא יומתו אבות
ד)
לעדות כדיליף בפירקין מועמדו שני האנשים: קרובים. פסולין
על בנים תיפוק ליה משום דגמרינן לה לה מאשה ו):
ב ב
ה)
שלשה
אין באין לדין. אבל אי בעדים איירי אתי שפיר דאורחא
והי נינהו התם מפרש: ולא
לעדות. בסנהדרין ילפינן לה
ג ג
ו)
בפסולין. כמו גזלן שהוא פסול מן
דמילתא דכיון דסגי בתרי דלא אתו
ד ד
שבועת העדות נוהגת באנשים ולא
התורה שנאמר אל תשת
טפי אבל הבאים לדין כל בעלי דינין
ה ה
כל
רגילין לבא: כבודה בת מלך
עד חמס: אלא בראוין להעיד.
ז)
בנשים ברחוקין ולא בקרובין
פנימה. וא"ת השתא נמי דאיירי
בגמרא מפרש למעוטי מאי: בפני
בכשרין ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא
ו ו
ח)
א
ב"ד ושלא בפני ב"ד. אם מפי
בעדים מנא ליה למעוטי נשים דלמא
בראוין להעיד בפני בית דין ושלא בפני
❖
הא דנקט קרא אנשים משום דכל
עצמו נשבע שאמר שבועה שאיני
ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אין חייבין עד
יודע לך עדות: ומפי אחרים. כגון
כבודה בת מלך ויש לומר דגבי עדים
ז ז ח ט
שיכפרו בהן בב"ד דברי ר' מאיר וחכמים
משביע אני עליכם שתבואו
ע"כ צריכין לבא דאין עד מפי עד
תורה אור השלם
אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים אינן
ותעידוני ואמרו לו אין אנו יודעים
כשר אבל לדין יכולה למסור טענותיה
ב
מצוה
1. וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים
בבעלי דינין
חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד וחייבין על זדון
לך עדות ולא הוציאו שבועה
ביד אחר:
ג
ח י
אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְיָ
שיעמדו. ואפי' ר' יהודה מודה בגמר
מפיהם אינן חייבים עד שיכפרו
השבועה ועל שגגתה עם זדון העדות ואינן
כ
ד
לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים
בו בב"ד דכתיב אם
דין או בעדים דמצוה שיעמדו
אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם:
חייבין על שגגתה ומה הן חייבין על זדון
דברים יט יז
לא יגיד וגו' במקום שאילו היה
כדאמרי' בסמוך וקשה דבפרק בתרא
גמ'
[א] השבועה קרבן עולה ויורד: מנהני
2. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
ה
מגיד היה מועיל וקרא במושבע
דמועד קטן משמע
❖
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
מילי דת"ר 1 ועמדו שני האנשים ו בעדים
מפי אחרים כתיב אבל מפי
דועמדו לא משמע עמידה דנפקא לן
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
הכתוב מדבר אתה אומר בעדים או אינו
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים
עצמו יליף ר' מאיר בג"ש כדמפרש
קריעה מעומד מויקם איוב ויקרע
אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים
רבינו חננאל
אלא בבעלי דינין כשהוא אומר אשר להם
בגמרא ואפי' חוץ לב"ד: חייבין.
ופריך אלא מעתה ועמד ואמר ה"נ
1
יָקוּם דָּבָר: דברים יט טו
מתני' שבועת העדות
3. כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ
הריב הרי בעלי דינין אמור הא מה אני
קרבן עולה ויורד: על זדון השבועה.
והתניא בין עומד ובין יושב ומשני
נוהגת באנשים
פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב
שהרי לא נאמר בה ונעלם: ועל
התם לא כתב ויעמוד ויאמר הכא
מקיים ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב
לְבוּשָׁהּ: תהלים מה יד
ולא בנשים כו'.
שגגתה עם זדון העדות. שמזידים
כתיב ויקם ויקרע וי"ל דועמד שאין
4. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל
סוגיא. שבועת העדות
מדבר ואם נפשך לומר נאמר כאן שני
נוהגת באנשים ברחוקים
מעשה לאחריו כי הכא משמע ודאי
הם ויודעים לו עדות אבל שוגגים
בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל
ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן
2
בכשרים בראוין להעיד
וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל
עמידה אבל ועמד שיש מעשה לאחריו
הם על הקרבן כשאר שגגת ביטוי
בפני ב"ד ושלא בפני
בעדים מאי אם נפשך לומר וכי תימא מדלא
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:
❖
כי התם ועמד ואמר לא משמע
לשעבר דאוקימנא באומר יודע אני
ויקרא יט טו
ב"ד מפי עצמו ומפי
(ב)
כתב ואשר להם הריב כוליה קרא בבעלי
אחרים ואין חייבין עד
עמידה כמו עמדה
ששבועה זו אסורה אבל איני יודע
שיכפרו בהן בב"ד: מנא
דינין משתעי נאמר כאן שני ונאמר להלן
שחייבין עליה קרבן: ואין חייבין על
וקידשה ועמדה ונשאת
ליה דעדות באנשים ולא
הגהות הב"ח
שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים תניא
שגגתה. אם שוגגים הם לגמרי
ועמד וכתב כל נכסיו לאחר
בנשים שנאמר ועמדו שני
(א) גמ' יפה
האנשים בעדים הכתוב
אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב
והא דאמר לה בתי עמודי
כסבורין שאין יודעין לו עדות ואחר
(ב) רש"י
מדבר כו'. פשוטה היא:
בס"פ מצות חליצה
כך נזכרו שהרי אנוסין הן לא קרינא
מדבר אתה אומר בעדים או אינו אלא
ת"ר ועמדו שני האנשים
בהו נשבעין לשקר: גמ' מנהני
❖
דמשמע דבעינן חליצה מעומד לא
מצוה בנידונין שיעמדו.
בבעלי דינין אמרת וכי שנים באים לדין
א"ר יהודה שמעתי שאם
מילי. דנשים פסולות לעדות: בעדים
משום דכתיב ועמד ואמר כדפי' ועוד
שלשה אין באין לדין ואם נפשך לומר נאמר
רצו ב"ד להושיב את
הכתוב מדבר. דבעדים משתעי קרא
דא"כ הויא עיכובא כדכתיב בפרשה
שניהם מושיבין ואיזהו
גליון הש"ס
כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים
אסור אחד יושב ואחד
דכתיב לעיל מיניה כי יקום עד חמס
ככה דככה עיכובא הוא אלא אמר
גמ' למישרי בתיגריה.
אף כאן בעדים מאי אם נפשך לומר וכי
עומד. אחד מדבר כל
באיש וסמיך ליה ועמדו: בעדים
לה לעמוד משום דמצוה בבעלי דינין
❖
צרכו ואחד אומר לו
תימא בתובע ונתבע קא משתעי קרא נאמר
הכתוב מדבר. ללמדך שאין עדות
לעמוד כדאמר הכא והיה אומר לה
קצר דבריך. שנאמר בצדק
כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים
תשפוט עמיתך: ד"א
בנשים: ואם נפשך לומר. ואם
לעמוד ולטעון או שמא לחלוץ משום
בצדק תשפוט עמיתך הוי
הגהות הגר"א
תרצה להשיב תשובה על דרך זו
דחליצה הויא כגמר דין ז): דן את כל האדם לכף
אף כאן בעדים תניא אידך ועמדו שני
שאם
רצו ב"ד להושיב כו'. וההיא
הרי לך ג"ש מפורשת שהכתוב מדבר
[א] במשנה
זכות. עמיתך עם שאתך
האנשים בעדים הכתוב מדבר אתה אומר
בתורה ובמצות השתדל
בעדים: ונאמר להלן שני. על פי שני
דסנהדרין פרק כהן גדול
בעדים או אינו אלא בבעלי דינין אמרת וכי
לדונו יפה. שנאמר בצדק
עדים: מה אם נפשך לומר. מה
דאמר ליה שמעון בן שטח
❖
תשפוט עמיתך. שלח
אנשים באין לדין נשים אין באות לדין ואם
היה לו להשיב על דרך הראשונה:
ינאי עמוד על רגליך ויעידו בך אתי
ליה רב יוסף לרב
נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני
נחמן עולא חברנו עם
וכי תימא. בתובע ונתבע משתעי
דלא כר' יהודה ולדידיה בשעת גמר
שאתך בתורה ובמצות
מה להלן בעדים אף כאן בעדים מאי אם
מוסף רש"י
קרא ואפי' הן תובעים רבים או
דין הוה ולא בשעת קבלת עדות
ח)
הוא אמר מאי האי
שהוא תחלת דין: למאי שלח לי
נפשך לומר וכי תימא אשה לאו אורחה
שבועת העדות.
נתבעים רבים בדין אחד כל התובעים
דשלח לי לחנופי ליה.
הדר אמר למישרא תיגריה
כו'. המ"ל להפוכי בזכותיה כדאמרי'
משום כל כבודה בת מלך פנימה נאמר
קרי להו קרא חד וכל הנתבעים
3
קרי להו קרא חד: מצוה בבעלי
פרק כל כתבי הקודש
כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים
(יומא עד.) הוי
דן את חבירך לכף
דינים שיעמדו. (בעמידה) דהא קרא
תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן קמי
אף כאן בעדים ת"ר ועמדו שני האנשים
זכות.
נמי בבעלי דינין איירי דכתיב אשר
לדינא לא מגנינא רישא אבי סדיא עד
ז מצוה לבעלי דינין שיעמדו אמר ר' יהודה
להם הריב : שלא יהא
דמהפכי בזכותיה:
שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם
למישרי ליה תגריה. כשבאו
ח
אחד עומד ואחד יושב. שלא יראה
מושיבין איזהו אסור שלא יהא אחד עומד
ט
חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו
שני דינים בבת אחת
ואחד יושב אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר
ויסתתמו דבריו: הוי דן את חבירך
דאם בא דין אחד תחלה צריך
(אבות פ"א מ"ו, ועי' שבת
קכז:) עם שאתך בתורה
לו קצר דבריך ת"ר 4 בצדק תשפוט עמיתך
לכף זכות. ולא בדין בעלי דינים
להקדימו כדאמרינן בסנהדרין
כו'. (עי'
כקטן כגדול תשמעון אי נמי
הכתוב מדבר אלא ברואה חבירו
שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אחד מדבר
י
ב"מ נט.)
עשה דכבוד התורה עדיף כדאמרינן
עושה דבר שאתה יכול להכריעו
כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך ד"א בצדק
פרק בתרא דכתובות :
לצד עבירה ולצד זכות הכריעו
תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף
לזכות ואל תחשדהו בעבירה:
אי
זכות תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך
השתדל לדונו יפה. לקמן מפרש
עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו (א) יפה רב עולא בריה דרב
לה למישרי בתיגריה אם באו
עילאי הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן שלח ליה רב יוסף עולא חברנו עמית
שני דינים לפניך ואחד מהם
בתורה ובמצות אמר למאי שלח לי לחנופי ליה הדר אמר $ למישרא בתיגריה
של תלמידי חכמים הוי פוסק אותו
כ
אי
תחלה ופטור אותו מלפניך: למאי
שלח לי. הא מילתא: לחנופי ליה. שמא
להחניפו בתמיה: למישרא
בתיגריה. כדפרישית אם בא
דין אחר לפני
אפסוק את זה תחלה:
אי