שבועת העדות פרק
רביעי שבועות
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורואה
זכות לעני שלא ישתוק. בפ"ק דסנהדרין נפקא לן
קולר. שלשלת העון: ורואה זכות. ורבו החליף: איני מבדה. משקר:
כג א
א)
ב)
וקום התם. ושיהא סבור בעל דין שאתה בא להעיד ויודה אמת:
מלא תגורו וכן דרך [הש"ס] בכמה דוכתי:
שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר.
ג)
ואגלגל עליו שבועה. שאינו מודה לי במקצת ואשביענו על ידי גלגול
ד)
או שבועת קרקעות שאין נשבעין עליהן אלא על ידי גלגול: שלא
ואם תאמר למה ירא מגלגול שבועה יותר משבועה זאת
כד ב
ה)
ו)
יהא אחד בעל דין ושנים עדים.
שעתה תובעו וי"ל כגון שאין לו כדי
כה ג ד
והם בעלי דין: לבוש כמותו. שלא
לפרוע כל מה שיגלגל עליו כגון שחייב
קולר תלוי בצואר עדים תלמוד לומר מדבר
תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו
לו הרבה ממקום אחר וסבר אכפור
ז)
שקר תרחק (סימן תלת"א תלמי"ד ותל"ת
דברי שכנגדך מפני חשיבותך ואמר
גם זה ואשתמיטנא עד דליהוו לי
בעל"י חו"ב סמרטו"ט שומ"ע ומטעי"ם)
כו ה ו ז
ח)
איך יאמינו בי בית דין על אדם
זוזי כנגד כל החוב ופרענא ליה:
❖
ט)
א מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות
שלא
ישמע דברי בעל דין. בפ"ק
חשוב כזה: מדבר שקר תרחק. וכיון
לעני וחוב לעשיר מנין שלא ישתוק תלמוד
כז ח
שאיש מריבו מסותם מעמיד זה את
דסנהדרין מפיק ליה
משמוע בין אחיכם: זה הבא
לומר מדבר שקר תרחק מנין לתלמיד
תורה אור השלם
ב
שקרו: פוזמוקייכו. כמין אנפיליאות
1
שרואה את רבו שטועה בדין שלא יאמר
בהרשאה. כשעושה בשביל שהוא
חשובים קלצונ"ש בלע"ז: לא תשא.
1. מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
כח ט י
וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי
אזהרה למקבל: קרי ביה לא תשיא.
אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו
אלם ובעל טענות שמתעבר על ריב
לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע:
אזהרה לבעל דין: שמע שוא.
לא לו אבל כשטורח להביא לחבירו
משלי כדי שיקרא הדין על שמי ת"ל מדבר
שמות כג ז
כט כ
2. לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף
מעותיו שאין חבירו יכול לטרוח מצוה
שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו
שקר תרחק מנין לתלמיד שאמר לו רבו
ג
קעביד: ורבנן הוא דפסלוהו.
לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה
אינו בוש מדברי שקר: ואשר לא
יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה
בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
טוב עשה. פסוק זה בספר יחזקאל:
ואף על גב דאמר לקמן הכל
שמות כ יב
איני מבדה מנה יש לי אצל פלוני ואין לי
ל ל מ
3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ
זה הבא בהרשאה. ומתעבר על ריב
מודים בעד מיתה דחייב משום
עליו אלא עד אחד מנין שלא יצטרף עמו
אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא
לא לו ושמא הראשון נוח לו ונוח
דרבנן אכשרוה ואזלינן בתר דרבנן
❖
יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא
תלמוד לומר מדבר שקר תרחק האי מדבר
לפשרה יותר מזה שאינו יכול לעשות
בתר תרוייהו אזלינן לחייבו דהתם
אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:
שקר תרחק נפקא הא ודאי שקורי קא
שמות כ ו
פשרה בממון אחרים: שיש עליה
כיון דמדרבנן מועלת עדותו הרי יש
4. אָבִיו כִּי עָשַׁק עֹשֶׁק
לעזי רש"י
עסיקין. עוררין כמו
כאן הפסד ממון במה שלא העיד והכא
משקר ורחמנא אמר 2 לא תענה ברעך עד
גָּזַל גֵּזֶל אָח וַאֲשֶׁר לֹא
אע"ג דמדרבנן לא מהני עדותו מידי
כי התעשקו עמו שמערערין על
קלצונ"ש. נעלים קלות.
שקר אלא כגון דאמר ליה ודאי חד סהדא
טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו
ד
פרמייל"ה [פירמלי"א].
כיון דמדאורייתא מהני מיחייב:
המחזיק בה וזה בא וקונה אותה
וְהִנֵּה מֵת בַּעֲוֹנוֹ:
אית לי ותא אתה קום התם ולא תימא ולא
❖
❖
יחזקאל יח יח
הימור.
ובוטח על חזקו שהוא איש זרוע:
מידי דהא לא מפקת מפומך שקרא אפי' הכי אסור משום שנאמר מדבר
למעוטי מלך. דתנן סנהדרין
שקר תרחק ה מנין לנושה
בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי
לא מעיד ולא מעידין אותו: משחק
מוסף רש"י
רבינו חננאל
שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר
בקוביא. בעירבון ז) והמראה שקורין
לתלמיד שיושב לפני
וכן תלמיד שראה זכות
תרחק מנין לנושה בחבירו מנה וטענו מאתים
תלמוד לומר מדבר שקר
פרמייל"ה: כל שכן מלך. דמדאורייתא
רבו.
לעני (או) חובה לעשיר
ו
שלא ישתוק. וכן תלמיד
שלא יאמר אכפרנו בב"ד
ואודה לו חוץ לבית דין כדי שלא אתחייב לו
לא חזי דכתיב שום תשים
שראה רבו שטועה בדין
עליך מלך שתהא אימתו עליך ח) והבא
שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר תלמוד לומר מדבר שקר
שלא יניחנו עד שיגמר
להעיד צריך לעמוד לפני הדיין
הדין ואח"כ יחזירנו על
תרחק מנין לשלשה שנושין מנה באחד שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים
ז
(סנהדרין ו: עי"ש) שלא
שמו. וכן תלמיד שאמר
כדאמרן לעיל ודרך בזיון
כדי שיוציאו מנה ויחלוקו ת"ל מדבר שקר תרחק ח מנין לשנים שבאו לדין
ישמע דברי בעל דין
לו רבו הלא ברי לך שאיני
הוא לו: אבל משחק בקוביא
כו'.
משקר ועכשיו אני נושה
אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה שאומרין לו לבוש
מדאורייתא חזי. שלא פסלה תורה
לפלוני מנה וכופר בו
כמותו או הלבישהו כמותך ת"ל מדבר שקר תרחק כי הוו אתו לקמיה דרבא
בוא עמי כדי שתראה כי
אלא עד חמס שנוטל בחזקה כמו
להעיד באתה ולא תאמר
ויגזלו את כל העובר בר רב הונא אמר להו שלופו פוזמוקייכו וחותו לדינא מנין לדיין שלא
ט)
ט
כלום שאסור לעשות כן.
(שם, עי"ש) לאפוקי
ישמע דברי בעל דין (חבירו) קודם שיבא בעל דין חבירו ת"ל מדבר שקר
וכן ג' שנושים באחד
דבעלי שכם ורבנן גזרו ביה ועשוהו
מאי.
מנה שלא יעשו שנים
גזלן מדבריהם ואמרו אסמכתא היא
תרחק מנין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו
י
מהן עדים ואחד בעל דין.
ולא קניא וכיון דמדאורייתא חזי
וכן הנושה בחברו מנה
ת"ל מדבר שקר תרחק רב כהנא מתני 3 מלא תשא לא תשיא 4 ואשר לא
שלא יטעננו מאתים כדי
חיילא עליה שבועה. ורב אחא סבר
טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה ושמואל אמר זה הלוקח
(יומא
כ
שיודה לו במנה ויגלגל
הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן
עד.) משחק בקוביא.
עליו שבועה גם בדברים
שדה שיש עליה עסיקין: אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו': לאפוקי מאי
ליה לא קרינן ביה והוא עד: בדון
אחרים. וכן מי שנושין בו
אמר רב פפא לאפוקי מלך ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא
(שם)
מנה וטוענין בו מאתים
ל
מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה
מדאורייתא מחזא חזי.
שלא יכפרנו גם במנה
מ"ד משחק בקוביא מ כל שכן מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא
פליגי. פרשה שלמדה דבר מחבירתה
שנושה בו כדי שלא
מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו: בפני בית דין ושלא בפני ב"ד כו': במאי
בגזירה שוה אם תעמיד אותו דבר
יגלגלו עלין שבועה. וכן
לשנים שבאו לפני הדיין
קמיפלגי אמרוה רבנן קמיה דרב פפא בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי
בזו בתורת מה שהיה עומד במקום
אחד לבוש סמרטוטין
שלמדתו משם דהואיל ולמדתו ממנו
באתרה קא מיפלגי ר' מאיר סבר דון מינה ומינה מפקדון מה פקדון מושבע
(עט: יומא שם) דון מינה
ואחד לבוש אצטלא בת
ומינה.
על כרחך ממנו תחזור ותלמדנו לכל
מאה מנה שאין דנין
מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי עצמו חייב ומינה מה פקדון בין בבית
ביניהן עד שיהיה מלבושן
משפטו. או דון מינה ואוקי באתרה
דין ובין שלא בבית דין אף עדות בין בבית דין ובין שלא בבית דין ורבנן
שוה. וכן הדיין שאינו
כלומר לאחר שלמדתו משם והבאתו
(זבחים צא:
רשאי לשמוע דברי בעל
סברי דון מינה ואוקי באתרה מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות
דין עד שיבא חברו. הני
לכאן העמידהו כאן בתורת שאר
וכעי"ז יבמות עח: ב"ק כה:
סנהדרין עה: וחולין קכ:)
מושבע מפי עצמו חייב ואוקי באתרה מה מושבע מפי אחרים בבית דין
כולהו אסמכינהו רבנן כל
דברים המפורשים כאן. והשתא מפרש
דון מינה ואוקי
חד וחד מינייהו אהאי
אין שלא בבית דין לא אף מושבע מפי עצמו בבית דין אין שלא בבית דין לא
לה ואזיל: ר' מאיר סבר דון מינה
באתרה.
קרא מדבר שקר תרחק:
אמר
מנין לבעל דין שלא
ומינה. לקמן ילפינן שבועת
(יבמות
יטעים דבריו לדיין קודם
העדות בגזירה שוה דתחטא תחטא משבועת הפקדון למושבע מפי עצמו דכתיבא בשבועת הפקדון ולא כתיבא בשבועת העדות: דון מינה. מה
עח:)
שיבוא חברו ת"ל מדבר
פקדון מושבע מפי עצמו חייב דכתיב אשר ישבע עליו אף עדות מפי עצמו חייב ומינה מה פקדון אפי' שלא בב"ד דהא ונשבע על
שקר תרחק. רב כהנא
מתני בדיין לא תשא
שקר בין בבית דין בין שלא בבית דין משמע: אף בעדות. אע"ג דמושבע מפי אחרים האמור בשבועת העדות אינו אלא בב"ד כדאמרינן
שמע שוא. ובנידון מלא
לקמן בשמעתין מפי עצמו דילפינן מפקדון אפילו שלא בבית דין ומייתינן ליה הכא כי התם: ורבנן סברי דון מינה. מה פקדון מושבע מפי
תשיא: ואשר לא טוב
עצמו חייב אף עדות מושבע מפי עצמו חייב: ואוקי באתרה. כלומר לאחר שהבאתו לכלל שבועת העדות העמידהו כמשפט המפורש בשבועת
עשה בתוך עמיו. רב
אמר זה הבא בהרשאה
העדות מה מושבע מפי אחרים האמור בשבועת העדות אינו אלא בבית דין אף מפי עצמו שהבאת לה ממקום אחר אינו אלא בבית דין:
ושמואל אמר זה הלוקח
אמר שדה שיש עליה עסיקין
(סנהדרין עה: וכעי"ז זבחים
צא: וחולין קכ:)
שיקנה מריבות לעצמו: ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד למעוטי מאי. רב פפא אמר למעוטי מלך. אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי. ורבנן הוא דפסלוהו. רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא
וכל שכן מלך: וחכ"א בין מפי עצמו בין מפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד ואמרו (רבי) [רבנן] ר' מאיר סבר דון מינה ומינה. כלומר למידין שבועת העדות ונפש כי תחטא משבועת הפקדון. מה
פקדון מפי עצמו חייב שנאמר וכחש בעמתו בפקדון. אף עדות נשבע מפי עצמו חייב. ומינה מה פקדון בין בב"ד בין שלא בב"ד אם כחש בעמיתו חייב אף שבועת העדות כן. והני מילי בנשבע מפי עצמו.
אבל בנשבע מפי אחרים אינם חייבים עד שיכפרו בב"ד. וחכמים סברי דון מינה ואוקי באתרה מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב שנאמר וכחש. אף שבועת העדות נשבע מפי עצמו [חייב] ואוקי באתרה מה
מושבע מפי אחרים בשבועת העדות אינו חייב אלא בב"ד שנאמר ושמעה קול אלה והוא עד אם לא יגיד. (אלא) כפר בו במקום שמתקיימת ההגדה חייב אף מושבע מפי עצמו בב"ד אין שלא בב"ד לא.