שבועות שתים פרק
ראשון שבועות
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דתנא
דבי ר' ישמעאל במים במים שני פעמים כו'. תימה
ריבויי ומיעוטי. וריבה הכל ומיעט סם הכי מפרש לה בקדושין :
כ א
א)
❖
ב)
והכא. גבי פדיון הבן להכי דריש ליה בריבויי ומיעוטי משום דאין
דר' ישמעאל תני בי"ג מדות התורה נדרשת והא איכא
ג)
הפרט בין שני כללות: כדתנא דבי רבי ישמעאל. באלו טריפות
טפי הך מדה דשני כללות הסמוכו' דדרשינן בריבה ומיעט:
ד) ה)
בשבועות
נסיב לה כר' עקיבא ולא סבר לה. זימנין דלא
דאיכא תנא דדריש את זה תאכלו מכל אשר במים כלל בימים
ו) ז)
מוסף רש"י
ח) ט)
ובנחלים פרט במים חזר וכלל ופליג
בעי למימר הכי בפרק כיסוי הדם
❖
י)
ריבויי ומיעוטי.
גבי רבי חייא דנפל
עליה תנא דבי רבי ישמעאל ואמר
ריבויי ומיעוטי אין בעלמא כללי ופרטי דריש
במים במים סמוכין זה לזה ואח"כ
ליה ט)יניכה בכיתני' וא"ל רבי צא ונחור
והכא היינו טעמא כדתנא דבי ר' ישמעאל
ופריך ולימא ליה צא וטרוף דהא רבי
כתיב בימים ובנחלים הלכך אין זה
תורה אור השלם
דתנא דבי ר' ישמעאל במים במים שני
1
ראה דבריו של ר"ש בכיסוי הדם
כלל ופרט אלא הטילהו ביניהם
1. אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל
פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט
לדרשו בריבויי ומיעוטי: ורבנן.
ושנאם בלשון חכמים דשחיטה שאינה
אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ
ורבנן אמר רבינא כדאמרי במערבא כל מקום
סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם
דפליגי עליה דרבי ודרשי ליה בכלל
ראויה לא שמה שחיטה ולא בעי
בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם
שאתה מוצא שתי כללות הסמוכות זה לזה
ופרט סבירא להו כדאמרי במערבא:
למימר תני לה ולא סבר לה:
ויקרא יא ט
תֹּאכֵלוּ:
ונעלם מעיני אישה מכלל דה"ל
הטל פרט ביניהן ודונם בכלל ופרט השתא
אין האיש מנוקה מעון. שבא עליה
2. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל
דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה
ידיעה מעיקרא. י"מ דה"ל
אחר שנסתרה: ידיעת בית רבו.
דאמרת רבי כללי ופרטי דריש בעל כורחיך
טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה
שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה
ידיעה שנטמאת דהכי משמע קרא
קשיא שבועות אלא בשבועות נסיב אליבא
(קדושין
טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ
כא:) במים במים שני
טמא $ והוא ידע שהרגיש כשנגע
ושכב איש אותה שכבת זרע ונעלם
טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא
דר' עקיבא וליה לא סבירא ליה: גופא
פעמים.
טָמֵא וְאָשֵׁם: אוֹ כִי יִגַּע
אבל לא התבונן לשום על לבו
וגו' וקשה לפירוש זה דהיכי דמי אי
מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה
בְּטֻמְאַת אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ
בשעת השקאה נזכר מן הטומאה
שנטמא (בטומאה כשנוגע בה)
ז)
אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם
בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים ת"ל
שמה ידיעה: ד' בפנים. שתים לחיוב
למה משקה אותה ואם אינו נזכר
מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם:
ונעלם ונעלם שני פעמים דברי ר"ע רבי
ויקרא ה ב, ג
2
הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית
אמאי משקה אותה הא בעינן ידיעה
3. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת
אומר אינו צריך הרי הוא אומר ונעלם מכלל
וב' לפטור כשזה עוקר וזה מניח
מעיקרא והוא סבור שלא היתה לו
זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ
שידע והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות א"כ
דכתיב בעשותה העושה את כולה
ידיעה מעולם ומיהו יש ליישב דמיירי
ח)
וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד
אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה:
: דעיקר שבת. שעיקר
כשאינו נזכר ומ"מ משקה אותה
מה ת"ל ונעלם (א) לחייב על העלם טומאה
במדבר ה יג
מסכת באיסורי שבת: אבות. יציאות
מספק דע"י השקאה יתברר אם
4. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן
ועל העלם מקדש: אמר מר ונעלם מכלל
שהן מן התורה: תולדות. הכנסות
היתה לו ידיעה מעיקרא או לאו
וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת
שידע מאי משמע אמר רבא מדלא כתיב
במדבר ה לא
עֲוֹנָהּ:
דלא מיפרשן בהדיא: תרתי הויין.
ולפי המפרשים דונעלם קאי אסתירה
5. וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי
והיא עלומה ממנו א"ל אביי אלא מעתה
ומתני' דהכא ד' תנן: שתים לחיוב.
מיירי שפיר דבשעת השקאה זכור
(ב"ק סד:)
וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה:
גבי סוטה דכתיב ונעלם מעיני אישה מכלל
איוב כח כא
3
מן הסתירה אבל מ"מ קשה אמאי
הוצאה דעני והוצאה דבעל הבית:
6. לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ
דהוי ידע מעיקרא אי הוה ידע מי בדקו לה
ושתים לפטור. אחת שהעני פושט
חשיב ליה אין מנוקה אם לא בא
וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים:
❖
מיא והא תניא ונקה האיש מעון והאשה
עליה משנסתרה וי"ל כיון דשכח
ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה והעני
איוב כח יג
4
ההיא תשא את עונה בזמן שהאיש מנוקה
מוכיח שלא הקפיד ולא חשיב מנוקה
הוציאה ועבד איהו הנחה ולא עבד
א
מעון דאפילו אינו מוחה אעון בניו
עקיר' ובעה"ב עקר ולא הניח ושניהם
מעון המים בודקין את אשתו אין האיש
הגהות הב"ח
ובנותיו אין מים בודקין את אשתו
פטורין ואחת שבעה"ב פושט ידו
מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ותו
(א) גמ' ונעלם
כדאיתא בפ"ב דסוטה
מליאה לחוץ ונטל העני מתוכה והניח
❖
גבי תורה דכתיב 5 ונעלמה מעיני כל חי
דעבד נמי בעל הבית עקירה והעני
ואמר נמי התם אם אתם מקפידין
י)
ומעוף השמים נסתרה מכלל דאיכא דהוה
הנחה ושניהם פטורין בשתי הוצאות
על עצמכם המים בודקין את
ידע ביה והכתיב לא ידע אנוש ערכה אלא
ידיעת
גליון הש"ס
6
בית רבו
הללו: חיובי מאי נינהו יציאות. דהא
נשותיכם:
אמר אביי קסבר רבי ידיעת בית רבו שמה
שמה ידיעה. אף על פי שדבר זה
יציאות קתני ויציאות דחיובא תרתי
רש"י ד"ה ידיעת וכו' והוא
ידע שהרגיש.
ידיעה א"ל רב פפא לאביי אלא דקתני אין
הוא דהויין חדא דעני וחדא דבעה"ב:
לא נעלם ממנו שגם עתה יודע כן
❖
(בכורות נא.)
ולא אתי למעוטי אלא תינוק שנשבה
דתנן בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף מי
וכן בסוטה יודע שאם נטמאה אסורה
איכא דלית ליה ידיעת בית רבו א"ל אין משכחת לה בתינוק שנשבה לבין
וגבי תורה נמי אף בשעת העלמה
רבינו חננאל
הנכרים: יציאות שבת שתים שהן ארבע: תנן התם יציאות שבת שתים
נמי יודע שהיא בעולם: אמר ליה
ופרקינן רבי בעלמא בכללי
שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ מאי שנא הכא דתנא שתים
רב פפא לאביי והא תנן כו' מי
ופרטי דריש ולענין בכור
שהן ד' ותו לא ומאי שנא התם דתני שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן
איידי דכתב ופדויו מבן
איכא דלית ליה ידיעת בית רבו.
חדש תפדה סמוכים זה
ארבע בחוץ התם דעיקר שבת הוא תני אבות ותולדות הכא דלאו עיקר
ה"ה דה"מ למיפרך אהא דדריש
לזה ואח"כ כתב בערכך
שבת הוא אבות תני ותולדות לא תני אבות מאי נינהו יציאות יציאות תרתי
מקרא דונעלם לידיעת בית רבו ומי
כסף חמשת שקלים סבר
אין זה כלל ופרט אלא
הויין וכ"ת מהן לחיוב ומהן לפטור והא דומיא דמראות נגעים קתני מה
איכא דלית ליה ידיעת בית רבו:
ריבוי ומיעוט. וכדתנא דבי
שתים
שהן ד' בפנים. הכא פי'
התם כולהו לחיובא אף הכא כולהו לחיובא אלא אמר רב פפא התם
ר' ישמעאל בענין הדגים
בקונטרס בפנים היינו
דכתיב וכל אשר אין
דעיקר שבת תני חיובי ופטורי הכא חיובי תני ופטורי לא תני חיובי מאי
לו סנפיר וקשקשת בימים
הכנסות ובחוץ היינו הוצאות ואין
נינהו יציאות יציאות תרתי הוא דהויין שתים דהוצאה ושתים דהכנסה
ובנחלים מכל שרץ המים
נראה מדאיצטריך לקמן למימר
ומכל נפש החיה אשר במים
והא יציאות קתני אמר רב אשי תנא הכנסה נמי הוצאה קרי לה ממאי
שקץ הם לכם. תנא דבי
וקמפרש הכנסה לאלתר ה"ל לאוכוחי
דתנן
ר' ישמעאל במים במים
משתים שהן ד' בפנים דהוו כולהו
שתי פעמים אין זה כלל
הכנסה ונראה כמו שפירש בקונטרס במסכת שבת שתים הוצאה
והכנסה דחיוב של
בעל הבית העומד בפנים שהן ארבע
ופרט אלא ריבוי ומיעוט
רבי סבר לה כתנא דבי
הוצאה והכנסה דפטור ובחוץ לעני העומד בחוץ וריב"א פירש שתים דהוצאה דחיוב והוצאה דפטור שהן ד' הכנסה דחיוב ודפטור
ר' ישמעאל ודריש לה
לבעל הבית העומד בפנים וכן לעני העומד בחוץ דה"נ מפרש לעיל מתני' דהכא שתים הוצאה דעני ודבעל הבית שהן ד' הכנסה
בריבויי ומיעוטי. ורבנן סברי
דעני ודבעל הבית ובירושלמי בעיא אי איכא לפרושי מתני' כמו שפירש בקונט' או כריב"א ואין להאריך ואין להקשות לפירוש ריב"א
כדאמרי במערבא כל מקום
שאתה מוצא שני כללות
הא דמפרש ואזיל במתני' דשבת כסדר הקונט' הכנסה והוצאה דעני ולא מפרש הוצאה והוצאה הכנסה והכנסה דניחא ליה למינקט הכי כדי
(חולין
סמוכין זה לזה הטל פרט
לקצר פשט עני ידו לפנים או שנטל כו' והוצאה והוצאה היה צריך להאריך ועוי"ל שתים שהן ד' בפנים היינו חיוב שחייב ומביא קרבן
סז.) בזמן שהאיש מנוקה
ביניהן ודונם בכלל ופרט.
עליהם בפנים בעזרה דהיינו ב' הוצאות וב' הכנסות ושתים שהן ד' בחוץ היינו פטור: ומאי שנא הכא דתני שתים שהן ד' ותו
מעון.
וכבר פירשנוה בסוף פרק
ואלו טרפות. ואסיקנא אלא
לא. וא"ת ולישני דהכא לא מצי תני כי התם משום דדומיא דמראות נגעים קתני כולהו לחיובא וי"ל דשפיר הוה דומיא דמראות נגעים
ר' בשבועות נסיב לה למתני'
הואיל ואיכא בהו ד' לחיובא והר"ר משה פירש משום דומיא דמראות נגעים אין לו להניח מלפרש דיני שבת אבל בתר דמסיק דהכא
(יבמות יח. וכעי"ז
כר' עקיבא ולא סבר לה
לאו עיקר שבת הוא פריך שפיר והא דומיא דמראות נגעים קתני: אבות תני תולדות לא תני. אע"ג דבמראות נגעים תני אבות
קדושין כז:)
כוותיה דחייב לשעבר. גופא
ותולדות התם משום דאי אפשר למצוא ב' שהן ד' בענין אחר: והא יציאות קתני. לפי הפשט משמע דלא פריך אלא אהך דהכא משום דלא
מנין שאינו חייב אלא בשיש
בה ידיעה בתחלה וידיעה
תני פטורי אבל אההיא דשבת דתני חיובי ופטורי ניחא ליה ותימה דהיכי משכחת לה בהוצאות גרידא ב' שהן ד' לבעל הבית וכן לעני
(סוטה כח.) אין
בסוף והעלם בינתים. ת"ל
האיש מנוקה מעון.
ונעלם שתי פעמים דברי
ומפרש ר"י דהשתא חשיב אף פטור דפטור ומותר דמשכחת כל הח' בהוצאות:
ר' עקיבא. רבי אומר אינו
מי
צריך שני ונעלם. אלא ונעלם
(שם
מז:) יציאות שבת.
מכלל שהוא יודע. שאין אדם מי שלא קרא המקרא הזה בבית רבו בבית הספר. ועוד כתיב והוא ידע. הרי ידיעה אחרת.
(שבת ב.) שתים שהן ארבע בפנים.
הנה ידיעה בתחלה והעלם בינתים וידיעה בסוף. ונעלם השני למה בא. לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.
והא דתנן אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף. אוקימנא בתינוק שנשבה לבין הנכרים ולא היתה לו ידיעה
(שם) שהן ארבע.
בבית רבו כלל. יציאות השבת שתים שהן ד'. ואקשינן אמאי לא תני שתים שהן ד' בפנים וכו' כדקתני במסכת שבת.
(שם) ושתים שהן ארבע בחוץ.
ופרקינן התם תני אבות ותולדות הכא אבות תני תולדות לא תני. אבות מאי ניהו יציאות וכו'. וכבר פירשנוה במקומה:
(שם) תני אבות ותולדות. (שם ב:) יציאות תרתי הויין.
(שם) מהן לחיוב ומהן לפטור.
(שם) מה התם כולהו לחיובא.
(שם) חיובי מאי נינהו יציאות.
(שם)