לב:
שבועת העדות פרק רביעי שבועות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הוה
ליה כגזלן. משום דכל דבר מחזיקין ליה בחזקת מי שהיה
ומחלוקת בעדי סוטה. אותו מחלוקת שנחלקו חכמים ורבי אלעזר
נ א
א) ב)
ג)
בידו ואם היו שני עדים לא הוה מהימן למימר דידי חטפי
ברבי שמעון במשביע עד אחד של ממון באותו מחלוקת עצמו
נא ב ג ד
השתא נמי כיון דמודה הוה ליה כגזלן וא"ת וניהמניה בשבועה
חלוקים הם במשביע שני עדי סתירת סוטה וכפרו דלרבי אלעזר
ד)
דדידיה חטף מיגו דאי בעי אמר לא
חטפי והוה מהימן בשבועה
דמחייב במשביע עד אחד דממון משום דבר הגורם לממון מחייב
נב ה ו
ה)
❖
ו)
דכה"ג אמר בסוף המוכר את הבית
נמי בהני שאילו העידו שמא היו
גבי מפקיד אצל חבירו
גורמין לה שתהא מודה מיראת
ומחלוקת בעדי סוטה בעדי סתירה מר סבר
בדיקת מים: הכל מודים בשכנגדו
בשטר דנאמן לומר בשבועה החזרתי
דבר הגורם לממון כממון דמי וחייב ומר סבר
הגהות הב"ח
חשוד על השבועה. מי שבעל דינו
לך ולא מ"ל ליה היאך שטרך בידי
לאו כממון דמי ופטור הכל מודים בשכנגדו
נג ז
(א) תוס'
א
חשוד על השבועה וכופר לו ממון
מאי בעי במיגו דאי בעי אמר נאנסו
חשוד על השבועה הכל מודים בעד אחד
נאמן בשבועה (א) ויש לומר דירא
ועד אחד יודע בו והשביעו זה שיעיד
דר' אבא הכל מודים בשכנגדו חשוד על
ב
לשקר בדבר שהעד מכחישו כדאשכחן
וכפר שהוא חייב שזה אחד מן
נד ח
השבועה דחשיד מאן אילימא דחשיד לוה
הנשבעין ונוטלין כדאמרינן בפ' כל
בחזקת הבתים גבי
דאמר ליה מלוה אי אתית אסהדת לי הוה
נה ט
הנשבעין . הלכך אילו
רבא בר שרשום דקאמר לקוח בידי
❖
נו י
(ב) ד"ה
משתבענא ושקילנא ולימא ליה מי יימר
לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלא
העיד וחייב את החשוד שבועה היו ב"ד
דארעא דיתמי היא ואין אדם טוען
מגלגלין את השבועה על זה לישבע
דמשתבעת אלא כגון ששניהן חשודין דאמר
ג
(ג) ד"ה
וליטול: והכל מודים בעד דר' אבא.
ברצון דבר שהקול מכחישו מיהו
מר חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאינו
רבינו חננאל
צריכא לטעמא דמחויב שבועה ואינו
במשביע עד אחד כעין מעשה דר'
❖
יכול לישבע משלם ד הכל מודים בעד
ומחלוקת בעדי סתירה.
יכול לישבע דמשלם דבלא שבועה לא
אבא דאמר לקמן שהוא חייב כדמפרש
לאמר דאמר דבר הגורם
אחד דר' אבא דההוא גברא דחטף נסכא
ה
ואזיל: מי יימר דמשתבעת. ואכתי
היה חושש להכחיש את העד ואיכא
לממון כממון כו'. נמצא
מחבריה אתא לקמיה דר' אמי הוה יתיב ר'
עד אחד בתביעת ממון
מוסף רש"י
מיגו אבל לישבע בדבר שהעד
גורם לממון הוא דהוי ולרבנן פטור:
כעדי סתירה בסוטה:
אבא קמיה אזל אייתי חד סהדא דמיחטף
דאמר מר. לקמן בפרק כל הנשבעין
מכחישו זה ודאי קשה לו כמו בדבר
היכי לדייני דייני להאי
הכל מודים במשביע בעד
שהקול מכחישו: ואמר מר חזרה
דינא.
חטפה מיניה אמר ליה אין חטפי ודידי חטפי
אחד כגון ההוא גברא
היכא דשניהן חשודין חזרה שבועה
דחטף נסכא מחבריה
שבועה למחויב לה. תימה דהוה ליה
על המחויב אותה ומתוך שאינו יכול
א"ר אמי היכי לדייני דייני להאי דינא לישלם
קמי חד סהדא ואמר
לישבע שהוא חשוד הוא משלם שהרי
למימר (ב) ואמר יחלוקו דהכי הלכתא
אין חטפי ודידי חטפי.
ליכא תרי סהדי ליפטריה הא איכא חד סהדא
ואשבעיה וכפר בו דחייב
או שבועה או תשלומין מוטלין עליו.
דאמר לקמן פרק כל הנשבעין
דמחטף חטף לישתבע כיון דאמר אין חטפי
דעדות ממון היא כר'
עבד רב נחמן עובדא יחלוקו
הלכך המשביע עד אחד היודע בדבר
אבא דאמר הוה ליה
ודידי חטפי הוה ליה כגזלן א"ל ר' אבא ו הוה
ועוד תימה דר' אבא הוא דאומר
וכפר חייב העד קרבן שבועה שאם
מחויב שבועה דאוריית'
ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכל
ואינו יכול לישבע דהא
חזרה שבועה למחויב לה כדמוכח
העיד נתחייב הלוה שבועה ואין כאן
איכא חד סהדא דחטפיה
המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם
התם מנסכא דהכא וא"כ הוה ליה
שבועה מאחר ששניהן חשודין אלא
והוא לא כפר אלא
אמר רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא
תשלומין: נסכא. חתיכת כסף מותך
למימר הכל מודים בעד אחד וכשנגדו
מודה דחטף. וכל המחויב
שבועה שאינו יכול
חייב והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור
חשוד דחייב כר' אבא:
לשון הפסל נסך חרש:
לישבע משלם: והכל
שמע
מינה משביע עדי קרקע
חטפי ודידי חטפי. שלי חטפתי
הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר
מודים בנושה בחברו מנה
חייב. קאי נמי אהכל
שאתה גזלתו ממני: ליפטריה.
בעד אחד והיו שניהן
לה לדידה ולא אמר להו לבית דין דתנן
חשודין והשביע העד
מלהחזירו שהרי אין כאן שני עדים
מודים בעד סוטה:
ז האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי
וכפר בו שחייב דעדות
אבל
כפירה והודאה אימא לא.
ומיגו דאי בעי אמר לא חטפתי כי
ממון הוא. דאמר מר
תתיבם הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב
אמר נמי דידי חטפתי נאמן: איכא
אם שניהן חשודין חזרה
קצת תימה להר"ר יעקב
(ג)
דלא אמר לדידה ולא אמר להו לבית דין
שבועה למחויב לה ואינו
ח
חד סהדא. דחטפה מיניה ואי הוה
דאורלינ"ש דכפירה והודאה שמעינן
יכול לישבע ומשלם: אמר
שמע מינה משביע עדי קרקע חייב
נמי מרישא דטעמא כשכפר תוך כדי
אמר לא חטפתי היה צריך לישבע
רב פפא הכל מודין
דלמא דתפישא מטלטלי: כפר אחד
במשביע עד מיתה וכפר
להכחיש העד: לישלם. שאין כל
דיבור אף שני חייב משום דראשון נמי
ט
בו דפטור בדלא אסהיד
יכול לחזור עדיין ולהודות דאי לאו
החוטפין נאמנים לומר שלי גזלתי
והודה אחד כו': השתא בזה אחר זה
בבי דינא. אבל אחוי
דיכול לחזור ולהודות שני אמאי חייב:
דא"כ אין לך גזלן שמשלם ואפילו יש
לה לדידה דהא יכולה
דתרוייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב
היא לילך לב"ד ולומר
עדים: ליכא תרי סהדי. דחטפה
הא
והשני פטור כפר אחד והודה אחד מיבעיא
(רשב"ם ב"ב לד.)
מת בעלי ותטול כתובתה
ואיכא למימר מיגו: לשתבע. שבועה
לישלם.
על פיה דתנן האשה
לא צריכא כגון שכפרו שניהן י וחזר אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור
שהעד מחייבו: כיון דאמר אין חטפי.
שאמרה מת בעלי תנשא
והא קא משמע לן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי בשלמא לרב חסדא דמוקי
ליכא
מת בעלי תתייבם כו'.
הוה ליה כגזלן והמתחייב שבועה על
תרי סהדי.
בית שמאי אומרים תנשא
לה לההוא כרבי יוסי הגלילי רישא אפשר לצמצם וסיפא איצטריך לאשמועינן
פי עד אחד צריך לישבע על מה
ותטול כתובתה וחזרו
דתוך כדי דיבור כדיבור דמי אלא לרבי יוחנן רישא תוך כדי דיבור סיפא תוך
שהעד מעיד ולהכחיש את העד וזה
בית הלל להורות כדברי
(לקמן מז.) ליפטריה.
בית שמאי (יבמות קיז.)
כדי דיבור תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ כפירה וכפירה אבל כפירה
אינו יכול לישבע על כך שהרי מודה
הא
והכל מודים במשבעת עד
הוא לדברי העד שחטפה והוה האי
והודאה אימא לא קמ"ל: היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה
איכא חד סהדא.
שראה מיתת בעלה וכפר
גברא אצל שבועה זו כגזלן אצל כל
בו שחייב. בדלא אמר לא
השניה: בשלמא שניה תתחייב דכפרה לה ראשונה אלא ראשונה אמאי
לה ולא (לחברתה) לב"ד
שבועות שאינו יכול לישבע עליהן אף
הא
לישתבע.
(שם)
דהא מפסידה כתובתה.
זה בשבועה זו אינו יכול לישבע שהרי
ואקשינן והא כתובת אשה
ממקרקעי היא. והמשביע
מודה בה: הוה ליה מחויב שבועה. על כרחו אם בא להחזיק בה הויא עליו לישבע שלא חטף שאין החוטף נאמן לומר שלי חטפתי וזו
עדי קרקע לא איפשיטא
היא השבועה שהעד מחייבו לישבע על מה שהעד מעיד ואינו יכול לישבע שהרי מודה לדבריו: בעד מיתה. בעד אחד היודע באשה שמת
שחייבין. ודחינן דלמא
בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מן היורשים: שהוא פטור. ואע"ג שעד אחד נאמן בעדות זו והפסידה ממון בכפירתו:
דתפיסא לה מטלטלי
מחיים. וקי"ל דאי תפשה
כגון דאמר לה לדידה. חוץ לב"ד מת בעליך ולא אמר עדותו בב"ד כשהשביעתו לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולומר מת בעלי ולא תהא
מטלטלי נפרעת מהן: כפר
צריכה לשום עד דתנן האשה שאמרה כו' והיא עצמה נאמנת: ש"מ משביע עדי קרקע חייב. לשון שאילה היא. מהכא נשמע דסבירא ליה
א' והודה אחד הכופר
לרב פפא שהמשביע עדים על עדות קרקע וכפרו שחייבים ולקמן פליגי תנאי ואמוראי ועד אמיתה ו) עד קרקע הוא שהכתובה
(שם) מת בעלי תנשא.
חייב ואוקמה רב חסדא
(יבמות
בשכפרו שתיהן וחזר אחד
אינה נגבת אלא מן הקרקע. ומשני דלמא הא דרב פפא דהוי תפסה מטלטלי דבעל מחיים ואם העיד זה עדותו היתה תופסתן בכתובתה:
צג:)
מהן בתוך כדי דבור
השתא בזה אחר זה דתרוייהו כפרי. דמצי למימר ראשון מה מועיל לך אם העדתיך הלא כפר השני אפי' הכי אמרת הראשון חייב הואיל
והודה ומוקים לה לרישא
ועדיין לא כפר השני: כפר האחד והודה אחד מיבעיא. דהכופר חייב: הא קמ"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי. ויכול לחזור וכי איצטריך
באפשר לצמצם וסיפא
בתוך כדי דבור. ור' יוחנן
מתני' לאו לאשמועינן חיובא דכופר אלא לאשמועינן שהשני פטור: בשלמא לרב חסדא דמוקי לההיא. דכפרו שניהן כאחת במצומצמין וכר'
מוקים לרישא ולסיפא
יוסי הגלילי אכתי לא אשמעינן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי איצטריך לאשמועינן הכא פטורא דשני לאגמורי לן דכדיבור דמי: כפירה
בתוך כדי דבור ורישא
וכפירה. כפר השני בתוך כדי דיבורו של הראשון אשמועינן רישא דהוי חשיב כאחת לחיוביה לשני ובסיפא אשמועינן כפר וחזר והודה
כפירה וכפירה וסיפא
כפירה והודאה. מהו
בתוך כדי דיבור דיכול לחזור בו ועדות האחרונה עדות: דכפרה לה ראשונה. ואין לו עדים אלא אלו ונמצא שהפסידוהו בכפירתן:
דתימא כפירה והודאה לא
הא
קמ"ל: מתני' היו לו שתי
כתי עדים
כפרה הראשונה
ואח"כ כפרה השניה
שתיהן חייבות מפני
שהעדות יכולה
להתקיים בשתיהן ואקשינן בשלמא שניה חייבין
דכבר כפרה לה הראשונה אלא
ראשונה אמאי חייבין