שבועת העדות פרק
רביעי שבועות
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
קיימא שניה אמר רבינא כו'. וא"ת ומאי פריך הא בריש
הא קיימא שניה. ומה הפסידוהו הראשונים: קרובים בנשותיהם.
נז א מיי' פ"י מהל'
א) לקמן דף לז:, ב) [שם
ערכין יח. קדושין עא: גיטין
שבועות הל' טו:
נשאו שתי אחיות ואינן כשירין בעדות אחת נמצא שלא היה לו עדות
שבועת הפקדון (לקמן דף לז.) פריך הכי לרבה דאמר הכופר
נח ב ג מיי' שם פ"ט הל'
כח.], ג) רש"ל מ"ז [והרא"ש
כשכפרה ראשונה אלא הם לבדם. וכי תימא למה לי למתנייה איצטריך
בממון שיש עליה עדים פטור ממתני' דהכא אלא ראשונה אמאי הא
סוף פרק אלו מגלחין סי' צז
טו:
כגון ששתי האחיות הללו גוססות: למיתה. הוו להו כאילו מתו ותפטר
קיימא שניה אלמא הכופר
במלוה שיש עליה עדים חייב ורבה
נט ד ה מיי' שם הל' טז:
מקיים גרסא זו], ד) [צ"ל
ס ו מיי' שם הל' ה:
ותעידוני וכ"א במשנה
כת ראשונה דהא קיימא כת שניה:
איתותב התם וא"כ אתי שפיר דחייבים
סא ז מיי' פ"ג מהל'
שבמשניות], ה) [ב"ק עה.],
קמ"ל השתא מיהא הא לא שכיב.
וי"ל דאע"ג דכופר במלוה שיש עליה
ו) [לעיל לב. וש"נ],
גניבה הל' ח סמג עשין
א) הא קיימא שניה אמר רבינא א הכא במאי
ולימדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל
עדים וליתנהו קמן סבירא לן דחייב
ז) [כתובות מא. ב"ק טו.
עא טח"מ סי' שמח:
סב ח מיי' פ"ט מהל'
עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת כפירת
סנהדרין ג.], ח) ב"ק ג:
דבריו ואף על פי שרובן למיתה:
דלא כרבה לקמן מ"מ היכא דקיימי
י)
[טו: כתובות מא:],
שבועות הל' ד:
מתני' תשומת יד. הלואה ששם
ראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות
עדים קמן ס"ל להש"ס דחשיב כפירת
סג ט מיי' פ"ב מהל' נזקי
ט) פסחים כט. לב. כתובות
בידו ממון: ואבידה. שמצא אבידה:
דברים בעלמא ואע"ג דבלאו מילתא
מהו דתימא $ רוב גוססים למיתה קמ"ל
ל. מגילה ז: [תוספתא ב"ק
ממון הל' ז ופ"ה
ב)
מתני'
פ"ז תוספתא מגילה פ"א],
מהלכות סנהדרין הל' ט
חטין ושעורין וכוסמין כו'. רישא
דרבה הוצרך רבינא לשנויי כאן כגון
(השתא מיהא לא שכיב):
(א) ג)
י) [שמחות פ"א ה"א],
סמג עשין סז צז טוש"ע
אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות
שהיו קרובים בנשותיהן כו' מ"מ
כ) [סנהדרין פה:],
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני
ח"מ סי' א סעיף א:
ב
סד י מיי' פ"ב מהל' נזקי
ל) [שמות כב], מ) [ע' תוי"ט
וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולה
פריך מינה לקמן לרבה דאי לאו
שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל
❖
שתמה ע"ז], נ) שייך לע"ב,
ממון הל' ז ופ"ב שם
פקדון ומינין חלוקין: ושהכני בני.
דרבה ה"מ למידחי דאפילו קיימי
הלכה ב [ופ"ה מהל'
ואבידה שבועה שאין אנו יודעין לך עדות
עדים קמן חשיב כפירה:
הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב
סנהדרין הל' ט] סמג עשין
קרובים בנשותיהם. כגון שבשעת
אין חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו
ג
סח טוש"ע ח"מ סי' שפט
עליו מיתה שהמכה אביו אינו חייב
הגהות הב"ח
סעיף יח וסי' שצ סעי' ג:
יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת
ראיית העדות היו
אא"כ עשה בו חבורה כ) וכיון דליכא
סה כ ל מ מיי' פ"ט
(א) גמ' השתא מיהא לא
יד וגזל ואבידה חייבין על כל אחת ואחת
מיתה איכא ממון דבושת: ושחבל בי
רחוקים דבעינן תחלתה וסופה
❖
שכיב. נ"ב לפי דברי התוס'
מהל' שבועות הל' ה:
משמע דלא גרס' לה:
חבירי. משום יוה"כ נקט ליה דאע"ג
בכשרות כדאמרינן בפרק י"נ (ב"ב דף
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו
ד)
ד
(ב) שם אליבא דר' אלעזר
דענוש כרת חייב ממון. והנך דלעיל
קכח. ושם) וההוא דחזקת הבתים (שם
שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין
בר"ש דאמר יבואו
רבינו חננאל
נקט משום חצי נזק כדמפרש בגמרא
דף מג. ושם) דבני העיר שנגנב ס"ת
עדים ויעידו לא תיבעי
וכוסמין שבועה שאין אנו יודעין לך עדות
❖
לך כי תיבעי:
הא קיימא שניה ופריק
א"נ לאשמועינן דהמשביע עדי קנס
שלהן אין דנין בדייני אותה העיר
אין חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו
רבינא כגון שהיתה שניה
ה
חייבים. ושהכני בני נקט לאשמועינן
דפריך ולסלקו בי תרי מינייהו ולידייני
בשעת כפירת הכת
יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין
דהואיל ואין בה חבורה אין בה מיתה
אע"ג דאין תחלתן בכשרות אין
הראשונה
קרובין
גליון הש"ס
ושעורין וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת
וחייב ממון: גמ' דר' אלעזר בר"ש.
בנשותיהן לתובע או
לדמות פסול דמחמת שנוגעין בעדות
גמ' רוב גוססין למיתה
לנתבע שלא היו ראוין
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני
בפרק מרובה (ב"ק דף עה.): יבואו
לפסול דקורבה או לשאר פסולין:
ו
קמ"ל. עי' בהרא"ש סוף
לעדות והיו נשותיהן
קא משמע לן.
❖
עדים ויעידוהו.
ויתחייב ואינו נפטר
אין לפרש קמ"ל
שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי
מ"ק:
גוססות באותה שעה. מהו
דתימא רוב גוססין למיתה
בהודאה ראשונה דכי אמרי' מודה
דאין רוב גוססין למיתה
כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש
וכיון שהן גוססות כאילו
בקנס פטור דנפקא לן ב"ק (דף סד:)
דבהדיא מוכח בפ' כל הגט (גיטין דף
פלוני את בתי ופתה את בתי ושהכני בני
מתו כבר וכת השניה
מוסף רש"י
מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע
כח.) דרובן למיתה אלא פירוש אע"ג
ל)
כשרין לעדות הן: קמ"ל
ושחבל בי חבירי ושהדליק את גדישי ביוה"כ
קרובין בנשותיהן. נשואי
השתא מיהא הא לא מתו.
את עצמו ה"מ היכא דלא אתו עדים
דרוב גוססין למיתה השתא מיהא
הרי אלו חייבין: גמ' איבעיא להו משביע
שתי אחיות, דההיא שעתא
ומשכחת לה כגון שראו
או
לא שכיב: דלמא השתא מיהת
לא משלם קנס אפומיה דידיה אבל
לא חזו לאסהודי, ואם
עדות זו והן רחוקין שהיו
עדי קנס מהו אליבא דר' אלעזר בר"ש לא
(ב)
הא לא אודי. תימה דתפשוט
אתו סהדי בתר הכי משלם: לא תיבעי
תאמר למה לי למיתנא,
כשרים ונתקרבו ונפסלה
איצטריך כגון שהיו גוססות
עדותן כל זמן שהן
תיבעי לך ה) דאמר יבואו עדים ויעידו כי
לך. דחייבין שהרי הפסידוהו בכפירתן:
ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון (לקמן
באותה שעה (לקמן לז:).
קרובין ואם מתו נשותיהן
תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס
כי תיבעי לך כו'. וזה השביען קודם
דף לח:) דאנסת ופתית את בתי ר"ש
מהו דתימא. קיימא לן
ז
ונתרחקו חזרו לכשרותן
רוב גוססות למיתה והוו
וכשרין הן להעיד העדות
שהודה בעל דין ואם העידוהו היה
פוטר משום דאינו משלם קנס ע"פ
ואחר כך באו עדים פטור ורבנן דהתם
להו כמתות, והוה ליה
שהיתה מסורה בידם
מתחייב ומיהו הא מיבעיא לן אי
עצמו ואפילו רבנן לא מחייבי אלא
כמאן סבירא להו אילימא כר' אלעזר בר"ש
ממון שיש עליו עדים דלא
קודם שנתקרבו. דגרסינן
מיחייבי או לאו משום דאיכא למימר
משום דקסברי בושת ופגם קתבע
תחייב ראשונה, קמ"ל.
בערכין פרק השג יד
דהכא הא קאמר ו) דבר הגורם לממון כממון
השתא מיהא לא שכיבי,
בנודר (דף יז:) אלא מעתה
קנס לאו ממון גמור הוא דהא אי הוה
ושבועת העדות מינה ילפינן מג"ש
דמי אלא כרבנן דהכא דאמרי דבר הגורם
ואף על גב דרוב גוססין
והוא עד עד שיהא כשר
מודה מיפטר לגמרי ואיכא למימר
דתחטא דעיקר שבועת העדות
למיתה, כל זמן שלא מת חי
מתחלתו ועד סופו בעינן.
לממון לאו כממון דמי מאי כיון דאילו מודה
נמי כל כמה דלא אודי ממון הוא:
דמיירי בתביעת ממון לא גמרה אלא
הוא לכל דברים (שם).
וכי תימא הכי נמי והתניא
מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה או דלמא
פלגא נזקא. שחייבה
היה יודע לו בעדות עד
ורבנן דהתם כמאן סבירא להו.
משבועת הפקדון ולאו פירכא היא
ח
תורה שור תם (כתובות
שלא נעשה חתנו ונעשה
השתא מיהא לא אודי תא שמע משביע אני
דלקמן גבי שבועת הפקדון טעמא
הש"ס פריך עלה דהא בעיא ורבנן
מא.) ממונא. דין הוא
חתנו פקח ונתחרש פיתח
משום דלא כפר ליה ממונא שלא היה
דהתם דפליגי במודה בקנס דבעי'
עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד
שישלמנו ואינו קנס, ונפקא
ונסתמא שפוי ונשתטה
מינה דאי מודה מקמי
פסול. עד שלא נעשה
מתחייב בהודאתו
כדאמרינן לקמן
להא בעיא אליבייהו כמאן סבירא להו
פלוני נזק וחצי נזק והא חצי נזק קנסא הוא
ט
דאתו סהדי לא מיפטר
חתנו ונעשה חתנו ומתה
אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס
באידך פלוגתא דאיפלגו לעיל רבנן
(ב"ק טו.) דקסבר סתם
כמ"ד ז) פלגא נזקא ממונא הניחא למ"ד
בתו פקח ונתחרש וחזר
כשאר ממון שאם היו מעידין היה
ור' אלעזר בר"ש במשביע עד אחד:
שוורים נגחנים הם ומדינא
ונתפקח פיתח ונסתמא
פלגא נזקא ממונא אלא למ"ד קנסא מאי
כולהו בעי לשלומי דהוה
וחזר ונתפתח שפוי
אי כר"א בר"ש. סבירא להו בהא
מתחייב בהודאתו
כדאמרינן לקמן
ליה למינטריה, ורחמנא
ונשתטה וחזר ונשתפה
איכא למימר ח) בחצי נזק צרורות י דהלכתא
שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע
דדבר הגורם לממון כממון דמי מאי
הוא דחס עליה (סנהדרין
כשר. זה הכלל תחלתו
גמירי לה דממונא הוא ת"ש תשלומי כפל
ג.). בחצי נזק צרורות.
כממון אחר:
מספקא לן במשביע עדי קנס א"נ
וסופו בכשרות כשר א)
נ)ושאנס איש פלוני או פתה את
דמשתלם בנזק בהמה
תחלתו וסופו בפסלות
כ משום קרנא ותשלומי ד' וה' ל משום קרנא
לאו ממונא הוא בציר מגורם לממון
במהלכת והתיזה צרורות
פסול ופרקינן שאני התם
בתו. פי' בקונט' די"מ
שאנס איש פלוני ופתה את בתי משום
לא הוי דהא כי לא מודה משלם ממון
מתחת רגליה והזיקה, דתנן
מ
דכתיב או ראה או ידע אם
בב"ק (יז.) דמשלמת חצי
לא יגיד ונשא עונו (אם
ותפשוט לך דמיחייבי קרבן שבועה
בתו של עצמו וטעמא דפטורין משום
בושת ופגם מאי קמ"ל כולה ממונא הוא רישא
נזק, ובההוא חצי נזק קי"ל
לא יגיד) בראיה והגדה
משום גורם לממון: אלא כרבנן דהכא
דאיכא חיוב מיתה ואי אפשר להעמידו
חדא קמ"ל סיפא חדא קמ"ל רישא חדא קמ"ל
בב"ק דהלכתא גמירי לה
תלה רחמנא והאיכא:
כו'. הכי מבעיא לן אי רבנן דהתם
דאפילו בלא חיוב מיתה מאן קתבע
מתני' משביע אני עליכם
מסיני שהוא תולדה של רגל
דחצי נזק צרורות ממונא הוא סיפא חדא קמ"ל
ופטורה ברה"ר כי רגל,
כו' שיש לי ביד פלוני
דפטרי במודה בקנס ואח"כ באו
השתא
ושהדליק את גדישי ביוה"כ לאפוקי מאי לאפוקי
ונזקי רגל לאו קנסא נינהו
פקדון ותשומת יד וגזל
עדים סבירא להו כרבנן דהכא דגורם
ואבידה. [כו']: גמ'
אלא ממונא, שהרי מועדת
מדר' נחוניא בן הקנה דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה יוה"כ כשבת
ט)
לממון לאו כממון דמי קנס קודם
מתחילתה, וגבי צרורות
איבעיא להו משביע עדי
לתשלומין מה שבת כו' ת"ש משביע אני עליכם
אם לא תבואו ותעידוני
הוא דאקיל רחמנא, וכיון
קנס מהו. אליבא דרבנן
הודאה מאי מדמית ליה לממון או
דממונא הוא משלם על פי
דאמרי מודה בקנס ואח"כ
שהוציא באו עדים פטור. וכרבנן
גורם לממון מי אמרינן כיון דאי הוה
עצמו (כתובות מא:). ר'
מודה קודם עדים מיפטר עולמית אין זה ממון: או דלמא השתא מיהא. כשמשביע זה את העדים לאו אודי ואי הוה מסהדי הוו מחייבי ליה ואין זה
נחוניא בן הקנה היה
דאמרי דבר הגורם לממון
עושה יוה"כ כשבת
לאו כממון דמי. ת"ש
גורם לממון אלא ממון גמור: הניחא למ"ד כו'. פלוגתא היא בב"ק (דף טו.) ובכתובות (דף מא.): חצי נזק צרורות. בהמה שהיתה מהלכת בדרך
לתשלומין. המדליק גדיש
משביע אני עליכם אם לא
והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלמת חצי נזק ואע"פ שאין זה שינוי דהא אורחא בהכי והויא תולדה דרגל ולאו תולדה
ביוה"כ ומתחייב כרת,
תבואו ותעידוני שיש לי
דקרן תמה וה"ל לשלומי נזק שלם הלכה למשה מסיני הוא לחצי נזק וההוא חצי נזק ממונא הוא דהא לאו תולדה דקרן הוא: משום בושת
פטור מן התשלומין כאילו
ביד פלוני נזק וחצי נזק
הדליקו בשבת שהוא
כו' ואוקימנא בחצי נזק
ופגם. דהא איכא ממון דקנס דבר הקצוב בתורה כגון ל' של עבד בין עבד יקר בין עבד זול וכן נ' של אונס ושל מפתה שוים בכל הנשים
מתחייב בנפשו מיתת ב"ד
צרורות דהלכתא גמירי
אבל בושת הכל לפי המבייש והמתבייש [כתובות מ.] לכן הוי ממון וכן פגם. מ) בתולה כתובתה מאתים ובעולה מנה: אלא כיון דתרצת כולה מתני' בממון:
דפשיט לן דפטור מלשלם,
לה דממונא הוא: שאנס
כדכתיב (שמות כא) ולא
מאי קמ"ל. נימא אחת או שתים ונשתוק: רישא קמ"ל דחצי נזק צרורות ממונא הוא. ואיידי דתנייה הא תנא בהדי' תשלומי ד' וה'
איש פלוני ופתה את בתי
יהיה אסון ענוש יענש, הא
כו'. אוקימנא משום
ואונס ומפתה דממון שאין משתלם בראש הוא דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש ודכוותה משנינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין (דף ג.):
אם אסון יהיה לא יענש,
בושת ופגם. מאי קמ"ל
סיפא קמ"ל. שחבל בי חבירי ביום הכפורים או הדליק גדישי לאפוקי מדר' נחוניא דאמר המתחייב כרת פטור מן התשלומין ואיידי דתנן
שאף יוה"כ שמיתתו בידי
כולה ממונא הוא [כו']:
שמים שנכרתים חייו ובניו
ת"ש משביע אני עליכם
להך תנא בהדייהו שהכני בני דקרובה לצד מיתה ואשמועינן
דהואיל ואינו חייב מיתה בהכאה
בלא חבורה
חייב בתשלומין:
אסון הוא קרוי, שנאמר
אם לא תבואו ותעידוני
שהוציא
(בראשית מב) וקרהו אסון,
הלכך פטור מלשלם (פסחים כט. ועי"ש לב. ומגילה ז: וכתובות ל.).
א) צ"ל תחלתו או סופו בפסלות וכ"ה בב"ב דף קכח