שבועת העדות פרק
רביעי שבועות
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
קיימא שניה אמר רבינא כו'. וא"ת ומאי פריך הא בריש
הא קיימא שניה. ומה הפסידוהו הראשונים: קרובים בנשותיהם.
נז א
א) ב)
נשאו שתי אחיות ואינן כשירין בעדות אחת נמצא שלא היה לו עדות
שבועת הפקדון פריך הכי לרבה דאמר הכופר
נח ב ג
ג)
כשכפרה ראשונה אלא הם לבדם. וכי תימא למה לי למתנייה איצטריך
בממון שיש עליה עדים פטור ממתני' דהכא אלא ראשונה אמאי הא
כגון ששתי האחיות הללו גוססות: למיתה. הוו להו כאילו מתו ותפטר
קיימא שניה אלמא הכופר
במלוה שיש עליה עדים חייב ורבה
נט ד ה
ד)
ס ו
כת ראשונה דהא קיימא כת שניה:
איתותב התם וא"כ אתי שפיר דחייבים
סא ז
ה)
קמ"ל השתא מיהא הא לא שכיב.
וי"ל דאע"ג דכופר במלוה שיש עליה
ו)
הא קיימא שניה אמר רבינא א הכא במאי
ולימדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל
עדים וליתנהו קמן סבירא לן דחייב
ז)
סב ח
עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת כפירת
ח)
דבריו ואף על פי שרובן למיתה:
דלא כרבה לקמן מ"מ היכא דקיימי
י)
מתני' תשומת יד. הלואה ששם
ראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות
עדים קמן ס"ל להש"ס דחשיב כפירת
סג ט
ט)
בידו ממון: ואבידה. שמצא אבידה:
דברים בעלמא ואע"ג דבלאו מילתא
מהו דתימא $ רוב גוססים למיתה קמ"ל
מתני'
חטין ושעורין וכוסמין כו'. רישא
דרבה הוצרך רבינא לשנויי כאן כגון
(השתא מיהא לא שכיב):
(א)
י)
אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות
שהיו קרובים בנשותיהן כו' מ"מ
כ)
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני
ב
סד י
ל) מ)
וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולה
פריך מינה לקמן לרבה דאי לאו
שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל
❖
נ)
פקדון ומינין חלוקין: ושהכני בני.
דרבה ה"מ למידחי דאפילו קיימי
ואבידה שבועה שאין אנו יודעין לך עדות
עדים קמן חשיב כפירה:
הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב
קרובים בנשותיהם. כגון שבשעת
אין חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו
ג
עליו מיתה שהמכה אביו אינו חייב
הגהות הב"ח
יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת
ראיית העדות היו
אא"כ עשה בו חבורה כ) וכיון דליכא
סה כ ל מ
(א) גמ'
יד וגזל ואבידה חייבין על כל אחת ואחת
מיתה איכא ממון דבושת: ושחבל בי
רחוקים דבעינן תחלתה וסופה
❖
חבירי. משום יוה"כ נקט ליה דאע"ג
בכשרות כדאמרינן בפרק י"נ
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו
ד
(ב) שם
דענוש כרת חייב ממון. והנך דלעיל
וההוא דחזקת הבתים
שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין
דאמר יבואו
רבינו חננאל
נקט משום חצי נזק כדמפרש בגמרא
דבני העיר שנגנב ס"ת
עדים ויעידו לא תיבעי
וכוסמין שבועה שאין אנו יודעין לך עדות
❖
לך
הא קיימא שניה ופריק
א"נ לאשמועינן דהמשביע עדי קנס
שלהן אין דנין בדייני אותה העיר
אין חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו
רבינא כגון שהיתה שניה
ה
חייבים. ושהכני בני נקט לאשמועינן
דפריך ולסלקו בי תרי מינייהו ולידייני
בשעת כפירת הכת
יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין
דהואיל ואין בה חבורה אין בה מיתה
אע"ג דאין תחלתן בכשרות אין
הראשונה
קרובין
גליון הש"ס
ושעורין וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת
וחייב ממון: גמ' דר' אלעזר בר"ש.
בנשותיהן לתובע או
לדמות פסול דמחמת שנוגעין בעדות
גמ' רוב גוססין למיתה
לנתבע שלא היו ראוין
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני
בפרק מרובה : יבואו
לפסול דקורבה או לשאר פסולין:
ו
קמ"ל.
לעדות והיו נשותיהן
קא משמע לן.
❖
עדים ויעידוהו.
ויתחייב ואינו נפטר
אין לפרש קמ"ל
שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי
גוססות באותה שעה. מהו
דתימא רוב גוססין למיתה
בהודאה ראשונה דכי אמרי' מודה
דאין רוב גוססין למיתה
כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש
וכיון שהן גוססות כאילו
בקנס פטור דנפקא לן ב"ק
דבהדיא מוכח בפ' כל הגט
פלוני את בתי ופתה את בתי ושהכני בני
מתו כבר וכת השניה
מוסף רש"י
מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע
דרובן למיתה אלא פירוש אע"ג
ל)
כשרין לעדות הן: קמ"ל
ושחבל בי חבירי ושהדליק את גדישי ביוה"כ
קרובין בנשותיהן.
השתא מיהא הא לא מתו.
את עצמו ה"מ היכא דלא אתו עדים
דרוב גוססין למיתה השתא מיהא
הרי אלו חייבין: גמ' איבעיא להו משביע
ומשכחת לה כגון שראו
או
לא שכיב: דלמא השתא מיהת
לא משלם קנס אפומיה דידיה אבל
עדות זו והן רחוקין שהיו
עדי קנס מהו אליבא דר' אלעזר בר"ש לא
(ב)
הא לא אודי. תימה דתפשוט
אתו סהדי בתר הכי משלם: לא תיבעי
כשרים ונתקרבו ונפסלה
עדותן כל זמן שהן
תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו כי
לך. דחייבין שהרי הפסידוהו בכפירתן:
ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון
(לקמן לז:)
קרובין ואם מתו נשותיהן
תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס
כי תיבעי לך כו'. וזה השביען קודם
דאנסת ופתית את בתי ר"ש
מהו דתימא.
ז
ונתרחקו חזרו לכשרותן
וכשרין הן להעיד העדות
שהודה בעל דין ואם העידוהו היה
פוטר משום דאינו משלם קנס ע"פ
ואחר כך באו עדים פטור ורבנן דהתם
שהיתה מסורה בידם
מתחייב ומיהו הא מיבעיא לן אי
עצמו ואפילו רבנן לא מחייבי אלא
כמאן סבירא להו אילימא כר' אלעזר בר"ש
קודם שנתקרבו. דגרסינן
מיחייבי או לאו משום דאיכא למימר
משום דקסברי בושת ופגם קתבע
קמ"ל.
בערכין פרק השג יד
דהכא הא קאמר דבר הגורם לממון כממון
בנודר (דף יז:) אלא מעתה
קנס לאו ממון גמור הוא דהא אי הוה
ושבועת העדות מינה ילפינן מג"ש
דמי אלא כרבנן דהכא דאמרי דבר הגורם
והוא עד עד שיהא כשר
מודה מיפטר לגמרי ואיכא למימר
דתחטא דעיקר שבועת העדות
מתחלתו ועד סופו בעינן.
לממון לאו כממון דמי מאי כיון דאילו מודה
נמי כל כמה דלא אודי ממון הוא:
דמיירי בתביעת ממון לא גמרה אלא
(שם)
וכי תימא הכי נמי והתניא
מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה או דלמא
פלגא נזקא.
היה יודע לו בעדות עד
ורבנן דהתם כמאן סבירא להו.
משבועת הפקדון ולאו פירכא היא
ח
(כתובות
שלא נעשה חתנו ונעשה
השתא מיהא לא אודי תא שמע משביע אני
דלקמן גבי שבועת הפקדון טעמא
הש"ס פריך עלה דהא בעיא ורבנן
מא.) ממונא.
חתנו פקח ונתחרש פיתח
משום דלא כפר ליה ממונא שלא היה
דהתם דפליגי במודה בקנס דבעי'
עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד
ונסתמא שפוי ונשתטה
פסול. עד שלא נעשה
מתחייב בהודאתו
כדאמרינן לקמן
להא בעיא אליבייהו כמאן סבירא להו
פלוני נזק וחצי נזק והא חצי נזק קנסא הוא
ט
חתנו ונעשה חתנו ומתה
אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס
באידך פלוגתא דאיפלגו לעיל רבנן
(ב"ק טו.)
כמ"ד פלגא נזקא ממונא הניחא למ"ד
בתו פקח ונתחרש וחזר
כשאר ממון שאם היו מעידין היה
ור' אלעזר בר"ש במשביע עד אחד:
ונתפקח פיתח ונסתמא
פלגא נזקא ממונא אלא למ"ד קנסא מאי
וחזר ונתפתח שפוי
אי כר"א בר"ש. סבירא להו בהא
מתחייב בהודאתו
כדאמרינן לקמן
ונשתטה וחזר ונשתפה
איכא למימר בחצי נזק צרורות י דהלכתא
שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע
דדבר הגורם לממון כממון דמי מאי
(סנהדרין
כשר. זה הכלל תחלתו
גמירי לה דממונא הוא ת"ש תשלומי כפל
ג.) בחצי נזק צרורות.
כממון אחר:
מספקא לן במשביע עדי קנס א"נ
וסופו בכשרות כשר
נ)ושאנס איש פלוני או פתה את
תחלתו וסופו בפסלות
כ משום קרנא ותשלומי ד' וה' ל משום קרנא
לאו ממונא הוא בציר מגורם לממון
פסול ופרקינן שאני התם
בתו. פי' בקונט' די"מ
שאנס איש פלוני ופתה את בתי משום
לא הוי דהא כי לא מודה משלם ממון
מ
דכתיב או ראה או ידע אם
לא יגיד ונשא עונו (אם
ותפשוט לך דמיחייבי קרבן שבועה
בתו של עצמו וטעמא דפטורין משום
בושת ופגם מאי קמ"ל כולה ממונא הוא רישא
לא יגיד) בראיה והגדה
משום גורם לממון: אלא כרבנן דהכא
דאיכא חיוב מיתה ואי אפשר להעמידו
חדא קמ"ל סיפא חדא קמ"ל רישא חדא קמ"ל
תלה רחמנא והאיכא:
כו'. הכי מבעיא לן אי רבנן דהתם
דאפילו בלא חיוב מיתה מאן קתבע
מתני' משביע אני עליכם
דחצי נזק צרורות ממונא הוא סיפא חדא קמ"ל
כו' שיש לי ביד פלוני
דפטרי במודה בקנס ואח"כ באו
השתא
ושהדליק את גדישי ביוה"כ לאפוקי מאי לאפוקי
פקדון ותשומת יד וגזל
עדים סבירא להו כרבנן דהכא דגורם
ואבידה. [כו']: גמ'
מדר' נחוניא בן הקנה דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה יוה"כ כשבת
לממון לאו כממון דמי קנס קודם
איבעיא להו משביע עדי
לתשלומין מה שבת כו' ת"ש משביע אני עליכם
אם לא תבואו ותעידוני
קנס מהו. אליבא דרבנן
הודאה מאי מדמית ליה לממון או
דאמרי מודה בקנס ואח"כ
שהוציא באו עדים פטור. וכרבנן
גורם לממון מי אמרינן כיון דאי הוה
(כתובות מא:) ר'
מודה קודם עדים מיפטר עולמית אין זה ממון: או דלמא השתא מיהא. כשמשביע זה את העדים לאו אודי ואי הוה מסהדי הוו מחייבי ליה ואין זה
נחוניא בן הקנה היה
דאמרי דבר הגורם לממון
עושה יוה"כ כשבת
לאו כממון דמי. ת"ש
גורם לממון אלא ממון גמור: הניחא למ"ד כו'. פלוגתא היא בב"ק ובכתובות : חצי נזק צרורות. בהמה שהיתה מהלכת בדרך
לתשלומין.
משביע אני עליכם אם לא
והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלמת חצי נזק ואע"פ שאין זה שינוי דהא אורחא בהכי והויא תולדה דרגל ולאו תולדה
תבואו ותעידוני שיש לי
דקרן תמה וה"ל לשלומי נזק שלם הלכה למשה מסיני הוא לחצי נזק וההוא חצי נזק ממונא הוא דהא לאו תולדה דקרן הוא: משום בושת
ביד פלוני נזק וחצי נזק
כו' ואוקימנא בחצי נזק
ופגם. דהא איכא ממון דקנס דבר הקצוב בתורה כגון ל' של עבד בין עבד יקר בין עבד זול וכן נ' של אונס ושל מפתה שוים בכל הנשים
צרורות דהלכתא גמירי
אבל בושת הכל לפי המבייש והמתבייש לכן הוי ממון וכן פגם. מ) בתולה כתובתה מאתים ובעולה מנה: אלא כיון דתרצת כולה מתני' בממון:
לה דממונא הוא: שאנס
מאי קמ"ל. נימא אחת או שתים ונשתוק: רישא קמ"ל דחצי נזק צרורות ממונא הוא. ואיידי דתנייה הא תנא בהדי' תשלומי ד' וה'
איש פלוני ופתה את בתי
כו'. אוקימנא משום
ואונס ומפתה דממון שאין משתלם בראש הוא דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש ודכוותה משנינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין :
בושת ופגם. מאי קמ"ל
סיפא קמ"ל. שחבל בי חבירי ביום הכפורים או הדליק גדישי לאפוקי מדר' נחוניא דאמר המתחייב כרת פטור מן התשלומין ואיידי דתנן
כולה ממונא הוא [כו']:
ת"ש משביע אני עליכם
להך תנא בהדייהו שהכני בני דקרובה לצד מיתה ואשמועינן
דהואיל ואינו חייב מיתה בהכאה
בלא חבורה
חייב בתשלומין:
אם לא תבואו ותעידוני
שהוציא
(פסחים כט. ועי"ש לב. ומגילה ז: וכתובות ל.)