לג:
שבועת העדות
פרק רביעי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהוציא פלוני שם רע על בתי. ואמר בב"ד לא מצאתי לבתך בתולים
השתא אם אחר אנסה קים לן דבשת ופגם לאביה הוי אנסה אביה
סו א מיי' פ"י מהל'
א) [ב"ק עה.], ב) [צ"ל
שבועות הל' ג:
ושהדליק וכ"א במשנה
הקנס בעי לשלומי לה ונראה דלא קשה מידי דאיכא לאוקמה בנערה
ונמצא בדאי ולא הספקתי להעמידו שם בדין לתובעו קנס של מאה
(א)
סז ב מיי' שם הל' ד:
במשניות], ג) [לקמן לה.],
כסף: הודה מפי עצמו. בב"ד זה שהוציא שם רע בב"ד אחר פטור.
שנתארסה ונתגרשה שיש לה קנס וקנסה לעצמה ו)(לר' יוסי הגלילי)
סח ג ד מיי' פ"ג מהל'
ד) ב"ק דף ע. בכורות דף
כדתנן פרק אלו נערות (כתובות דף לח.) וכן צריך לפרש מתני' דהתם
קס"ד השתא דאפילו באו עדים לאחר שהודה קאמר פטור וקתני
מט., ה) [כתובות מא:],
שלוחין הל' ו סמג
ו) [צ"ל לר' עקיבא], ז) [צ"ל
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
דתנא הבא על בתו פטור משום
המשביע את העדים קודם הודאה
בב"ק ע.], ח) רש"ל מ"ז,
קכג סעיף א:
חייבין אלמא משביע עדי קנס חייבין:
שמתחייב בנפשו מיהו הא דקתני הכא
שהוציא איש פלוני שם רע על בתי חייבין
סט ה מיי' פ"ט מהל'
ט) [ובב"ק ע. האריכו תוס'
❖
❖
הא מני ר"א בר"ש היא. ואליביה
או פתה את בתו לא אתי שפיר שהרי
שבועות הל' ג:
בזה],
הודה מפי עצמו פטור הא מני ר' אלעזר בר'
לא אבעיא לי דלדידיה הוי קנס ממון
מחלה לו ושמא איכא לאוקמה בקטנה
שמעון היא דאמר א) יבואו עדים ויעידו אימא
כיון דלא מיפטר בהודאתו: אתאן
דלאו בת מחילה היא וכרבנן דאמרי
סיפא הודה מעצמו פטור אתאן לרבנן כולה
תורה אור השלם
מוסף רש"י
לרבנן. קושיא היא. ומשני כולה
התם קטנה יש לה קנס ולפי' הקונט'
ר' אלעזר בר' שמעון היא וה"ק לא משכחת
לא כתבינן אורכתא
1. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
ר' אלעזר היא והאי דקתני הודה מפי
אין להקשות למה לך למיתנייה בסמוך
אמטלטלי. דהואיל ואינן
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
לה הודה מפי עצמו דפטור אלא היכא דליכא
עצמו פטור לאו שבאו עדים אחר
עד שישמעו מפי התובע כיון דכבר
בעין מיחזי כשיקרא, שמא
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
עדים כלל והודה מעצמו: מתני' משביע
הודאה קאמר אלא בהודאה בלא
אשמעי' הכא דסיפא אשמעי' משום
אין בידו משל זה כלום
(ב)
א
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
וחתימי סהדי אשיקרא
ויקרא ה א
אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שאני כהן
עדים וטעמא הוא דקא יהיב למילתיה
שלח ביד עבדו דאע"פ דשלוחו הוא
❖
2. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
(בכורות מט.).
בבא
בהרשאה.
מש"ה העדים חייבין משום דממונא
לא מיחייב:
שאני לוי שאיני בן גרושה שאיני בן חלוצה
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
אפסדוה דאין מודה בקנס פטור
אע"פ דפסקינן במרובה (ב"ק דף ע.
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד
שאיש פלוני כהן שאיש פלוני לוי שאינו בן
אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת
אלא כל זמן שהודה מפי עצמו אבל
ושם) דשליח שויה ותנן (לקמן דף לה.)
רבינו חננאל
גרושה שאינו בן חלוצה שאנס איש פלוני
עֲמִיתוֹ: ויקרא ה כא
ב
אם באו עדים אחרי כן חייב הלכך
שילח ביד בנו ביד עבדו פטור הכא
3. (כ) וְאִם בְּשִׂנְאָה
שהוציא פלוני שם רע
את בתו ופתה את בתו ושחבל בי בני
ממון גמור הוא: מתני' שאני
עדיף שיש לו כח להוציא ממון כמו
על בתי חייב אם הודה
יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו
ושחבל בי חבירי שהדליק גדישי בשבת
מעצמו פטור. ופרקינן
בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת: (כא) אוֹ
ב)
כהן כו' פטורין. כדמפרש בגמ'
לבעלים עצמן וא"ת אכתי תקשי הא
הרי אלו פטורין: גמ' טעמא דאיש פלוני
הא מני ר' אלעזר בר'
בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת
שאין הענין מדבר אלא בכפירת
מנה לפלוני ביד פלוני ובא בלא
שמעון היא דאמר יבואו
מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ
כהן דאיש פלוני לוי הא מנה לפלוני ביד
עדים ויעידו והכי קאמר
ממון: שאנס איש פלוני או פתה
הרשאה חייבין דומיא דכהן דלא שייך
הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת
לא משכחת לה דהודה
הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
בתו של פלוני. שאנס ראובן בתו
הרשאה ואר"י דיתור משנה אתא
פלוני חייבין הא קתני סיפא עד שישמעו
ג)
מעצמו דפטור אלא היכא
במדבר לה כ-כא
לאשמועינן דוקא בכה"ג פטור בכל
של שמעון ובתו דקתני אאיש פלוני
דליכא עדים כלל: מתני'
4. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה
מפי התובע אמר שמואל בבא בהרשאה
משביע אני עליכם אם
ענין דלא משכחת חיובא אבל מנה
דלעיל קאי דתנא לעיל מינה שאיש
וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא
והאמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא
ד)
ג
לא תבואו ותעידוני שאני
נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו
לפלוני ביד פלוני זימנין דמשכח חיובא
פלוני כהן או לוי ואינו בן גרושה
כהן שאני לוי שאיני
אמטלטלי ד ה"מ היכא דכפריה אבל לא
רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
היכא
דלא
כמו בבא בהרשאה:
ועליה קאי או שהשביען שאנס איש
גמ'
בן גרושה כו'.
אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא
כפריה כתבינן ת"ר מנין שאין הכתוב מדבר
ואקשינן טעמא דמשביעין
נִטְמָאָה: במדבר ה יד
כפריה כתבינן. ואיירי שאחר שכתב
פלוני את בתו של אותו דאיירינן
5. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר
דאיש פלוני כהן הא
אלא בתביעת ממון ר' אליעזר אומר נאמר
ביה עד השתא: פטורין. דבעינן
לו הרשאה כפר לו ולמ"ד במרובה
המשביע עדים להעיד כי
עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
כאן אואין ונאמר להלן אואין מה להלן
(ב"ק דף ע.) אפילו לא כפר ליה לא
שישמעו מפי התובע ואצטריך למיתנייה
מנה לפלוני ביד פלוני
1
2
אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת
חייבין והתני עד שישמעו
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וְעָשָׂה לָהּ
אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו
משום דמוקמינן לה בבא בהרשאה
כתבינן מוקמינן מתני' דהכא
ה
מפי התובע. ואוקמה
הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה
אפ"ה אינו בעל דינו בזו כשאר ממון
בפקדון דהא טעמא דלא כתבינן
מדבר אלא בתביעת ממון אואין דרוצח
שמואל בבא בהרשאה:
במדבר ה ל
הַזֹּאת:
3
6. וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת
דמידי דלא מטא לידיה מעולם לא
מפרש התם משום דגזל ולא נתייאשו
איני והאמרי נהרדעאי
יוכיחו שהן אואין ומדברים שלא בתביעת
לא כתבינן אורכתא
מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר
מצי למכתב הרשאה עילויה: ושחבל
הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש
❖
ממון דנין אואין שיש עמהן שבועה מאואין
אמטלטלי. ופרקינן הני
חָטָא עָלֶיהָ: ויקרא ה ה
בי בני. חבלה היא חבורה: פטורין.
ופקדון יכול להקדיש כדמוכח התם
מילי דכפריה. אבל היכא
שיש עמהן שבועה ואל יוכיחו אואין דרוצח
דלא כפריה כתבינן וזו
דמייתי עלה לעיל (דף סט:) לסייעתא
שאין כאן הפסד ממון שאם העידו
שאין עמהן שבועה אואין דסוטה יוכיחו
השמועה עוד במרובה:
הגהות הב"ח
4
מהא דתנן אין הגונב אחר הגנב
היה הבן מתחייב מיתה ולא ממון:
ת"ר מנין שאין הכתוב
שהן אואין ויש עמהן שבועה ומדברים שלא
ושחבל בי חבירי ושהדליק את גדישי
משלם תשלומי כפל ובפקדון משלם
(א) תוס' [בע"א] ד"ה
מדבר שחייבין קרבן
ושאנס וכו' לשלומי לה
בתביעת ממון דנין אואין שיש עמהן שבועה
על שבועת העדות אלא
בשבת. שחבל בי בשבת או הדליק
כדתנן בפ' המפקיד (ב"מ דף לג:) וכן
בתמיה ונראה: (ב) בא"ד
בתביעת ממון. נאמר כאן
מוכח בהמוכר את הספינה (ב"ב דף
גדישי בשבת דתרוייהו חיוב מיתה
ואין עמהן כהן מאואין שיש עמהן שבועה
דסיפא אשמעי'. נ"ב וליכא
אויים שנאמר והוא עד או
נינהו פטורין. וי"מ שאנס איש פלוני
פח.) גבי ההוא גברא דאייתי קארי
לאקשויי רישא למה ליה
ראה או ידע ונאמר להלן
ואין עמהן כהן ואל יוכיחו אואין דרוצח
דאיכא למימר לא זו אף זו
בשבועת הפקדון אויים.
ופיתה את בתו האב הבא על בתו
לפום נהרא אתו כ"ע שקול חדא חדא
שאין עמהן שבועה ואל יוכיחו אואין דסוטה
קתני אך קשה אמאי פריך
או בתשומת יד או בגזל
וטעמא דפטורין משום דאיכא חיוב
ואמר הרי הם מקודשים לשמים
מדקתני סיפא עד שישמעו
או עשק את עמיתו. מה
שאע"פ שיש עמהן שבועה יש עמהן כהן
מיתה ואף אני כן שמעתי וא"א
ומסקינן דאי לאו דקיצי דמייהו קדשי
מפי התובע מרישא גופה
להלן בפקדון אינו מדבר
ר"ע אומר והיה כי יאשם לאחת מאלה
ה"ל לאקשויי וי"ל דניחא
אלא בתביעת ממון אף
5
להעמידה דאפי' בלא חיוב מיתה נמי
דברשותא דמרייהו קיימי א"נ איכא
ליה לאקשויי מסיפ' דתני
אויים שבשבועת העדות
יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא
מאן קא תבע השתא אם אנסה
לאוקומא במקרקעי דודאי כתבינן
בה בהדיא עד שישמעו
אינו אלא בתביעת ממון
❖
פטור הא כיצד תבעו ממון חייב ד"א פטור
אחר קים לן בושתה ופגמה וקנסה
ליה $ דקרקע אינה נגזלת וכמ"ד
מפי התובע:
אויי רוצח יוכיחו דכתי'
או באיבה הכהו וימות
ר' יוסי
הגלילי אומר הרי הוא אומר והוא
לאביה ה) אנסה אביה קנס בעי לשלומי
לקמן פרק שבועת הפקדון (דף לז:)
6
או השליך עליו כל
לה בתמיה: גמ' הא קתני סיפא
המשביע עדי קרקע חייב והא דלא
עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת
כלי וגו' או בכל אבן
גליון הש"ס
עד שישמעו מפי התובע. דקתני
משני הש"ס הכי דהוה ניחא לכולהו
וגו' שהן בלא תביעת
בראיה
בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה
תוס' ד"ה היכא וכו'
ממון ודחינן אויי רוצח
לישני משום דלא חייש לשנויי אלא
סיפא שילח ביד כו' עד שישמעו מפי
הכתוב מדבר ראיה בלא ידיעה כיצד מנה
דקרקע אינה נגזלת
אין בהם שבועה אבל
התובע: בבא בהרשאה. שמינהו
לפי לשון שתופס עיקר מיהו קשה
וכמ"ד המשביע עדי
אויי העדות ואויי הפקדון
מניתי לך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני
קרקע חייב. תמיהני הא
יש בהן שבועה: והא
אפטרופוס על כך הלכך אי תביעת
בפרק יש בכור (בכורות דף מח:) גבי
מדמבואר דלמ"ד אין
ופלוני ויעידו זו היא ראיה בלא ידיעה ידיעה
סוטה דכתיב בה אויין
ממון היא הוו מחייבי: אורכתא.
ב' נשים של ב' אנשים שלא ביכרו
קרקע נגזלת דדריש כללי
שנאמר או עבר עליו
בלא ראיה כיצד מנה הודיתה לי בפני פלוני
הרשאה. ולשון שולטנות הוא כמו
וילדו שני זכרים מת אחד מהן בתוך
ופרטי ס"ל בודאי
רוח קנאה כו' ויש
דהמשביע עדי קרקע פטור
עמהן שבועה ומדברים
ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו זו היא ידיעה
ל' יום אם לכהן אחד נתנו יחזור להן
(ב"ב דף קסד:) בשנת פלוני אורכן
וצע"ג:
שלא בתביעת ממון כו'
ה' סלעים ומוקי לה בבא בהרשאה
שלטון אף כאן אורכתא השלטה
בלא ראיה ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון
והתם לא שייך לא פקדון ולא קרקע
שהשליטו על בעל דינו לתובעו:
מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף
אמטלטלי. לפי שאינו בעין והעדים
דאין פודין בקרקעות מיהו התם
כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון ועוד
נמי איכא לשנויי בבא במעמד
מעידין על מה שכתוב מחמת שיש לי
ק"ו מה פקדון שעשה בו נשים כאנשים
ביד פלוני כך וכך: היכא דכפרי'.
שלשתן ור"ת פוסק דכתבינן אפילו
קרובים כרחוקים פסולים ככשרים וחייב על שכבר נשמע שהנתבע כפרן דהשתא
אמטלטלי דכפריה דטעמא דלא
כל
כתבינן מפרש ז) (בכתובות דף סח ושם)
מחזי כשיקרא שחתמו על מ"ש זה שיש
לי ביד פלוני כך וכך: מנין שאין הכתוב. דשמיעת קול מדבר
משום דמיחזי כשיקרא ח) (ובפרק כל הגט (גיטין דף כו: ושם) ובהכותב
אלא בעדות תביעת ממון: נאמר כאן אואין. או ראה או ידע:
(כתובות דף פה. ושם) מסקינן דלמיחזי לשיקרא לא חיישינן
ונאמר
להלן אואין. תימה כיון
ונאמר להלן אואין. בשבועת הפקדון בפקדון או בתשומת יד או בגזל
ואין להאריך כאן בדבר) ט):
או עשק: אואין דרוצח. או באיבה הכהו או השליך עליו בצדיה:
דגמרי' מפקדון ניבעי בהלואה ובעושק ייחוד כלי כדאמרינן
אואין דסוטה. או עבר עליו רוח קנאה או איש אשר תעבר עליו
גבי שבועת הפקדון בהזהב (ב"מ דף מח.):
אואין סוטה יוכיחו. דעיקר לא אתי להפסידה כתובתה אלא להשקותה:
וגו': ויש עמהן שבועה. והשביע הכהן את האשה (במדבר ה): הא
כיצד. יש תביעה שהוא חייב כו' ולקמיה [לד.] פריך איפוך אנא: בעדות
מושבע
המתקיימת כו'. ואין לך עדות בזו
בלא זו אלא בתביעת ממון כדמפרש ואזיל: מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני. הם ראו שמניתים לך
אבל לא הודעתים
אם הם מתנה
או
הלואה או
פרעון
ואמר
לו
הלה יבואו פלוני ופלוני ויעידו
שמנית לי בפניהם ואני פורע לך:
ואינו