לד:
שבועת העדות פרק רביעי
שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועדים
רואין אותו מבחוץ. שאם היו מבפנים היו יודעים אם
ועדים רואין אותו מבחוץ. ולא הכיר הנתבע בהם: הוחזק כפרן.
עא א ב
א)
ב)
היה פרעון או הלואה ובקונטרס פירש שע"י שהם בחוץ
שהרי ראו אלו שמנה לו ואע"פ שאינן יודעין אם הלואה אם מתנה
לא הכיר בהם הנתבע: אתו סהדי ואמרו דהשתין מים בצד
ג)
נעשה כפרן בדבר שהרי אמר לו לא היו דברים מעולם ואין נאמן
ד)
עמוד זה אמר ר"ל הוחזק כפרן. וא"ת בריש ב"מ דאמר
עוד בשבועה: המנונא את
עול. אתה ראוי ליכנס לבית המדרש
עב ג
ה)
❖
ו)
שאתה מחכים את רבך: כל מילתא
מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי
❖
דלא רמיא עליה דאיניש. כי הכא
כלום והעדים מעידים שחייב לו נ'
ועדים רואין אותו מבחוץ מאי א"ל
רב
שאין לאדם לשום אל לבו כל
ישלם לו הנ' וישבע על השאר והשתא
המנונא והלה מה טוען אי אמר לא היו
תורה אור השלם
א
המקומות שהוא משתין שם מים
יהא הוחזק כפרן ויפרע הכל דלא
רבינו חננאל
אין
דברים מעולם הוחזק כפרן אי אמר
ב
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
להיות זכור עליהן: מחכו עלה
גרע עדות שהעידו שחייב נ'
והלה אומר לא היו
שקלי ודידי שקלי כי אתו עדים מאי הוי
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
במערבא. אהא דר"ש דגמר מפקדון
מדהשתין דהכא וי"ל דהכא דקאמר
דברים מעולם. הוחזק
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד
א"ל המנונא את עול תא ההוא דא"ל
כפרן וחייב. אין שקלי
בג"ש דתחטא תחטא: בק"ו מייתי
אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת
לא עברתי בצד עמוד זה משמע
ודידי שקלי. ואפילו [באו]
עֲמִיתוֹ: ויקרא ה כא
לחבריה מנה מניתי לך בצד עמוד זה
לה. מיניה וביה ולית ליה ג"ש:
דבעי למימר דאם עברתי מעולם
2. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
עדים שראוהו שנתן לו
א"ל לא עברתי בצד עמוד זה אתו תרי
ממעילה גמר לה. נאמר כאן
בצד עמוד זה אני חייב ולכך הוי כפרן
פטור: ההוא דאמר ליה
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
לחבריה מנה מניתי לך
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
סהדי אסהידו ביה דהשתין מים בצד
בכל כשהעידו עדים שהשתין בצד
ומעלה מעל ונאמר להלן
בצד עמוד זה א"ל לא
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
כי תמעול מעל: נגמרה מעדות.
עמוד זה אבל התם לא הוחזק כפרן
❖
עמוד זה אמר ר"ל הוחזק כפרן מתקיף לה
עמדתי בצד עמוד זה
ויקרא ה א
אלא בנ' ואותם פורע: כי היכי
לחיובא בג"ש דתחטא תחטא: שכן
וקמו ביה סהדי דאשתין
ר"נ האי דינא פרסאה הוא מי קאמר מעולם
מיא בצד עמוד זה. אמר
דגמר שבועת העדות משבועת
מעילה בכל נהנה בקבוע חומש
בעסק זה קא"ל איכא דאמרי ההוא דא"ל
ר' שמעון בן לקיש הוחזק
גליון הש"ס
הפקדון. תימה דלמא הא דנקט
ואשם. בשניהם נאמר מעילה ושניהם
כפרן. אמר רב נחמן
לחבריה מנה מניתי לך בצד עמוד זה א"ל
גמ' מחכו עלה במערבא.
ר"ש במילתיה דעשה בו מושבע
נוהגים בכל אבל עדות אינו נוהג
האי דינא דפרסאי הוא.
לא עברתי בצד עמוד זה מעולם נפקו ביה
מי קאמר לא עמדתי
כנשבע בשבועת העדות היינו משום
אלא בראויין להעיד ושניהם נהנו
❖
בצד עמוד זה מעולם.
סהדי דהשתין מים בצד עמוד זה אמר ר"נ
דלבתר דקים ליה ג"ש הוי הכי דהא
בעבירה שבידם זה נהנה מן ההקדש
בעסק זה קאמר פי' לא
הוחזק כפרן א"ל רבא לר"נ כל מילתא
עמדתי בצד עמוד זה
כל כמה דלא קים ליה ג"ש ע"כ במה
וזה כפר ממון לאפוקי עדות שלא
ג
עמך ואתה מנית לי מנה.
מצינו לא מצי למילף דאיכא למיפרך
נהנה ושניהם בקרבן קבוע ועדות
רבינו חננאל (המשך)
דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו
וסבר רב נחמן דאי טען
דמה לפקדון שכן עשה בו נשים
בעולה ויורד ושניהם בחומש ואשם
ואמר לא עמדתי בצד
אשם. סימן העדות תחטא
אדעתיה: ר"ש אומר חייב כאן וחייב
כאנשים: ליגמר נמי שבועת
הדיוט שבועה אואין
עמוד זה מעולם ואתו
ועדות בחטאת ואין שם חומש:
בפקדון כו': $ מחכו עלה במערבא מאי
תביעה). ודחי' אדרבה
סהדי דעמד בצד עמוד
הפקדון כו'. פי' ליגמר מיניה במה
שכן חטא הדיוט בשבועה תבעיה
פקדון מעדות הוה ליה
זה והשתין הוחזק כפרן.
חוכא דקתני מה לפקדון שכן לא עשה בו
וכפריה ואואין. בשניהם נאמר
מצינו כדפי' לעיל וא"ת כל כמה דלא
וא"ל רבא כל מלתא דלא
למילף דכתיב תחטא
מושבע כנשבע מזיד כשוגג מכדי מושבע
רמיא עליה דאיניש עביד
תחטא בתרויהו. ואמרינן
ידע הכא דמזיד כשוגג היכי מצי גמר
תחטא ודינו עם ההדיוט אבל מעילה
לה ולאו אדעתיה וקי"ל
ממעילה אית ליה למילף
מפי עצמו בעדות לר"ש מנא ליה דגמר
הא איכא למיפרך מה לשבועת
דינו עם ההקדש ושניהם בשבועה
כרבא: ר' שמעון אומר
שכן תרוייהו כתיב בהו
מפקדון פקדון נמי מושבע מפי אחרים נגמר
העדות שכן עשה בו מזיד כשוגג
וע"י תביעה וכפירה הן באין
חייב כאן בעדות קרבן.
מעל ונוהגין בכל אדם
וחייב בפקדון. מה פקדון
באנשים ובנשים ויש
מעדות ומאי חוכא דלמא ר"ש בק"ו מייתי
וי"ל דהשתא נמי מתרוייהו פריך
ובשניהם נאמר אואין מה שאין כן
בתביעת ממון הכתוב
להן הנאה המעילה שכן
במעילה: הנך נפישין. דתבעיה
ורישא דמילתא נקט:
לה מפי אחרים חייב מפי עצמו לא כל שכן
מדבר. אף בשבועת
נהנה מן ההקדש ופקדון
פקדון נמי לא כתיב ביה ונעלם.
וכפריה חדא היא: מכדי ר"ש ג"ש.
העדות כן: מחייכו עלה
כמשמעו שכפר בחבירו
אלא חוכא אמזיד כשוגג דקתני מה לפקדון
במערבא משום דפריך
ולקחו ונהנה בו והן
תימה היכי מדמי פקדון
דתחטא תחטא גמיר דקתני סיפא
שכן לא עשה בו מושבע כנשבע מזיד
מה לפקדון שכן לא
בקרבן קבוע ויש בהן
לעדות דהתם כתיב גבי ביטוי
דמילתיה ת"ל תחטא תחטא לג"ש
עשה בו מושבע כנשבע
חומש ואשם מה שאין
כשוגג מכדי מזיד גבי עדות מנא ליה דלא
דלא כתיב ביה אלא
אחד מאלו בשבועת
וטומאת מקדש וקדשיו דכתיב בהו
אמאי פריך ברישא לא עשה בו
כתיב ביה ונעלם ה"נ לא כתיב ביה ונעלם
וכחש. כלומר מפי עצמו
העדות אדרבה מעדות
ונעלם ובדידיה לא כתיב דליכא
מושבע כנשבע ומזיד כשוגג כי היכי
חייב מפי אחרים לא.
הוה ליה למילף דכתיב
אמר להו רב הונא ומאי חוכא דלמא
למימר דאכתי לא מסיק אדעתיה
דגמר עדות מפקדון לענין שאינו
ואמאי והלא בעדות
בתרוייהו תחטא ויש בהן
מזיד דלאו כשוגג בפקדון ממעילה ר"ש
לא כתיב אלא ושמעה
אואין ויש בהן תביעה
עד לבסוף מדקאמר בסמוך אדגמר
מדבר אלא מתביעת ממון נגמר
קול אלה. מושבע מפי
והן שניהן הדיוט ויש
ממעילה נגמר מעדות משמע
נמי פקדון מעדות למושבע כנשבע
גמר לה והיינו חוכא אדגמר לה ממעילה
אחרים. ויליף מן הפקדון
בשניהן שבועה למעוטי
ומזיד כשוגג: דלמא כי פריך. שכן
דפשיטא ליה בעדות טפי מבפקדון
מושבע מפי עצמו. פקדון
מעילה שהיא קדש כלומר
נגמר לה מעדות מסתברא ממעילה הוה
תילף מעדות מושבע
אכל דבר קדש ונהנה
לא עשה כו': מקמי דתיקום ליה
מטעמא דפרי' ומיהו י"ל דהא
ליה למילף שכן מעילה ממעילה אדרבה
מפי אחרים בגזירה
חייב קרבן מעילה. ודחי'
ג"ש. בתחלת משנתו כשהיה בא
דפשיטא ליה בעדות טפי משום דלא
שוה. ואסיקנא אלא
הנך מדות דשוה הפקדון
מעדות הוה ליה למילף שכן 1תחטא 2מתחטא
שייך למילף עדות ממעילה כמו
ללמדה בבנין אב דחייב כאן וחייב
אמאי מחכו עלה משום
למעילה נפישן שהן שש
מסתברא ממעילה הוה ליה למילף שכן
דגמר מזיד לאו כשוגג
ושל עדות חמש. ואמרינן
פקדון דלא דמי למעילה:
בפקדון אבל לבתר דקמא ליה ג"ש
הנך נפישין. היינו כל כמה דלא
בפקדון ממעילה לפטור
מאי הוי עלה דחוכא כו'.
מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם
דתחטא תחטא לא שמעינן ליה
הנשבע במזיד בפקדון
ופשוטה היא. ואסיקנא
אדרבה מעדות ה"ל למילף שכן חטא הדיוט
דפרכה והאי דפרכה ברישא לאו
קים להו ג"ש דתחטא אית
מקרבן ליגמר מעדות
דיליף רבי שמעון בג"ש
דחייב המזיד כשוגג.
בפקדון [מעדות] דמושבע
בשבועה תבעיה וכפריה ואואין הנך נפישין
משום דס"ל (הא דהוה) ה) גמיר ג"ש
לן למילף טפי ממעילה במה מצינו
ופרקינן ממעילה הוה
חייב כנשבע. ויליף
מרבו אלא להודיעך בא שהוצרך ג"ש
משום דנפישין אבל לבתר דקים לן
אלא מאי חוכא כי אתא רב פפא ורב
ליה למילף. שכן מעל
ממעילה דמזיד בפקדון
לכתוב שלא תאמר למה הוצרכה
ג"ש ילפינן מעדות אע"ג דהנך
מעל כתיב בתרוייהו.
לאו כשוגג הוא. ואקשינן
הונא בריה דרב יהושע מבי רב אמרי היינו
(סימן דמעילה בכל
ותילף עדות מפקדון לר'
והלא יש ללמד במה מצינו לפיכך
נפישין כדאמרינן בפ' ד' מחוסרי
חוכא מכדי ר"ש ג"ש גמיר למה ליה דפריך
מעילה נהנה קבוע חומש
שמעון דמזיד בעדות
התחיל ללמדה תחלה בבנין אב
כפרה דג"ש עדיפא
לאו כשוגג. ופרקינן
מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע
והודיע תשובות שיש להשיב עליו
דמעילה ממעילה לאו ג"ש היא
כנשבע מזיד כשוגג ומאי חוכא דלמא כי
לכך הוצרכה ג"ש וכן דרך תנאים
ותימה כיון דר"ש גמר ג"ש מנ"ל
פריך מקמי דתיקום ליה ג"ש בתר דקמא ליה
וספרי וספרא: ולא. פריך בתמיה.
לרבא בר איתי בסמוך דקאמר מאן
ג"ש לא פריך ולא והאמר להו רבא בר איתי
תנא שבועת הפקדון לא ניתן זדונה
כלומר ובתר דקמא לא הוה פריך
לכפרה ר"ש היא הא אין ג"ש למחצה
כלומר דיליף הא נמי בג"ש שעשה
לרבנן מאן תנא שבועת הפקדון לא ניתן
ואפי' היתה קבלה בידו מ"מ תקשי
בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג:
זדונה לכפרה ר"ש היא דלמא מזיד כשוגג
והא אמר להו רבא בר איתי כו'.
דמאי טעמא דר"ש ושמא קסבר
פריך דגמר לה ממעילה דהנך נפישין אבל
בפרק שבועת הפקדון : ר"ש היא.
דמעילה מעילה ג"ש היא:
ו)
או מושבע כנשבע לא פריך ותהדר עדות
דאמר לא עשה בו מזיד כשוגג
ותגמר לה מפקדון מזיד דלאו כשוגג מה
אלמא ס"ל כי פירכיה והא דלא
פקדון שוגג אין מזיד לא אף עדות שוגג אין מזיד לא כי היכי דיליף פקדון ממעילה
פרכה לג"ש בהא פירכא בתר דקמא
להכי
ליה משום דג"ש מופנה היא ואין
משיבין עליה. ומשני דלמא כי פריך מזיד כשוגג פריך במזיד כשוגג הוא דס"ל כי פירכיה קמייתא ואפי' בתר ג"ש משום דגמר לה
ממעילה דלא עשה בה מזיד כשוגג וניחא ליה לגמרה ממעילה לפטורא ולא מעדות לחיובא משום דהנך נפישין כדאמרינן לעיל שכן
מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם אבל מושבע כנשבע מילף יליף פקדון מעדות ולא ס"ל כפירכיה מדקמא ליה ג"ש וליכא
חוכא: ופרכינן ותיהדר עדות כו'. כלומר היינו חוכא לבתר דגמר פקדון ממעילה למזיד דלאו כשוגג היכי פריך תאמר בעדות
שעשה בו מזיד כשוגג בתר דקמא ליה
ג"ש דתחטא תחטא ליהדר
עדות וליליף מפקדון
למזיד דלא כשוגג דהא ילפא
פקדון ממעילה:
ומשני