לה:
שבועת
העדות פרק רביעי שבועות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ט) במי שהוא חנון. ולאו דחנון שם הוא אלא בשם מי שהוא חנון: כתב אלף למד מאלהים. שהתחיל לכתוב אלהים וכתב אלף למד אין נמחקין
פט א
א)
ב)
ואע"פ שלא גמר את השם שהרי ב' אותיות הללו שם לעצמו: חוץ מזה כו'. למלאך האמצעי קרא אדון שכך באו לפניו מיכאל (ד) באמצעו
י)
גבריאל מימינו רפאל משמאלו: אף זה קדש. דכתיב לעיל מינה וירא אליו יי' והדר כתיב והנה שלשה אנשים ואמר להקב"ה אל נא תעבור
ג) ד)
מעל עבדך המתן לי כאן עד שאכניס האורחין: מי שיש בידו כו'. וה"ק ויאמר לוט אליהם באזניהם
אל נא יהי כן וחזר כלפי השם ואמר
צ ב ג
ה)
ו)
לו אדוני הנה נא מצא עבדך: בנבות.
ז)
באחרונה שביחנו. שבכולן לא
כתיב ברך נבות אלהים:
במי שהוא רחום קאמר א"ל רבא אי הכי
ח) ט)
במיכה. כגון לו בית
צא ד
י) כ)
כתב אם אחדל אלא
בשמים ובארץ נמי במי שהשמים והארץ
ל)
אלהים וכגון הקדש הקדשתי
כ)
באחרונה דכתיב האוסיף לצאת
שלו קאמר הכי השתא התם כיון דליכא מידי
צב ה
מ)
[את] הכסף לה' מידי לבני וגו' (ה) הרי
למלחמה עם בני בנימין אחי אם
❖
נ)
אחרינא דאיקרי רחום וחנון ודאי במי שהוא
אחדל: דקטלא חד משיתא
צג ו ז ח ט י כ ל מ
הוא אסור עלי כהקדש ל) (גמורים
חנון ודאי במי שהוא רחום קאמר הכא כיון
א
שהן) לשם עד שאתננו מידי לבני
בעלמא כו'. בהוצאת למלחמת
[ז]
דאיכא שמים וארץ בשמים ובארץ קאמר ת"ר
הגהות הב"ח
מה
לעשות פסל ומסכה וכן נכח
הרשות קאמר: (ח) כאן שבועה.
כתב אלף למד מאלהים יה מיי' ה"ז אינו
צד נ
ה' דרככם כלפי שכינה אמר: אלף
(א) גמ'
ב
תימה ותיפוק ליה משבועת הפקדון
למד חול. כגון לו בית אלהים
נמחק שין דלת משדי אלף דלת מאדני
מג"ש דתחטא וכ"ת דעיקר דאיצטריך
ג
(א)
דא"ה מאהיה
את אלהי אשר עשיתי לקחתם:
❖
צדי בית מצבאות ה"ז נמחק רבי יוסי
למילף מה כאן בשם כו' אכתי לקמן
א"ד מאדני
(ב) שם
שמות האמורין בגבעה. וישאלו בני
דפריך לרבנן אלה דשבועה היא מנ"ל
אומר צבאות כולו נמחק שלא נקרא צבאות
(ג) שם
ישראל בה' : וכי מבטיח.
ליגמר מפקדון:
אלא על שם ישראל שנאמר 1 והוצאתי את
תורה אור השלם
שיצליחו ואינו עושה: הם לא ביחנו.
(ד) רש"י
והוא
צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים
1. וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם
הם לא שאלו אלא (ו) האלך ולא אמרו
מ)
אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי ת"ר כל הטפל לשם בין מלפניו ובין
באמצע
פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי
התתנהו בידי: באחרונה שביחנו.
(ה) ד"ה
בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת
מלאחריו ה"ז נמחק לפניו כיצד ליי' ל' נמחק ביי' ב' נמחק ויי' ו' נמחק מיי'
באורים ותומים כי מחר אתננו
ד
צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי
יו"ד ה"א קדש
מ' נמחק 2 שיי' ש' נמחק היי' ה' נמחק כיי' כ' נמחק לאחריו כיצד אלהינו נ"ו
בידך הסכימו לדבריהם: ומאתים
יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
והכי קאמר הקדש
בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים:
לנוטרים כו'. לרבנן הניחם ויעסקו
נמחק אלהיהם ה"ם נמחק אלהיכם כ"ם נמחק אחרים אומרים לאחריו אינו
ה
הקדשתי הכסף וגו'
שמות ז ד
בתורה אחד מששה שבהם: הנה
(ו) ד"ה
2. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ
נמחק שכבר קדשו השם אמר רב הונא הלכה כאחרים (אברהם דלטיא
מי יעלה
מטתו. חול שהיה נבעת מאשמדאי
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו:
לנבות בגבעת בנימן שלמה דניאל סימן) כל שמות האמורים בתורה
(ז) ד"ה
ו
תהלים קמד טו
כדאמר במסכת גיטין :
3. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא
באברהם קדש חוץ מזה שהוא חול שנאמר ויאמר 3 (ב) יי' אם נא מצאתי חן
דקטלא חד משיתא. באנגריא
דמשמע
מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא
בעיניך חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר
מנא
תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
דעבודת המלך: כל מלכיא האמורים
להו (ח) תוד"ה
בראשית יח ג
המודעי אמרו ז אף זה קדש כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב
בדניאל. כל מקום שנאמר שם מלך:
❖
4. (יח) וַיֹּאמֶר לוֹט
אף
גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה כמאן כאותו הזוג כל
חוץ מזה. מלך מלכיא דאילו לנבוכד נצר
[ז]
ח
אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי:
(יט) הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ
שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש שנאמר ויאמר לוט
לא הוה קרי ליה דניאל מלך מלכיא
4
חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ
מוסף רש"י
אלא ה"ק אנת מלכא נבוכדנצר
אליהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו' מי שיש בידו להמית
אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי
שנאמר ויאמר אדני
מלך מלכיא דהוא אלהא דשמיא
לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי
ולהחיות
זה הקדוש ברוך הוא כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה
ט
י
אם נא מצאתי כו'.
לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה
מלכות חסנא יהב לך: והלא כבר
חול ר"א אומר בנבות קדש במיכה יש מהן חול ויש מהן קדש אלף למד
פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:
נאמר בשבועת האלה. מהכא משמע
בראשית יט יח-יט
חול יוד
הי קדש חוץ מזה שאלף למד והוא קדש כל ימי היות בית
5
5. וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל
תיהוי לאלה ולשבועה ותו לא הוה
האלהים בשילה כל שמות האמורים בגבעת בנימין ר"א אומר חול רבי
מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי
ליה למיכתב אלא יתן ה' את ירכך
(בראשית יח ג)
הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים
יהושע אומר קדש אמר לו ר"א וכי מבטיח ואינו עושה אמר לו ר' יהושע מה
נופלת: מה להלן שבועה. דכתיב
נ)
כ
והם לא ביחנו.
בְּשִׁלֹה: שופטים יח לא
6. וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן
שהבטיח עשה והם לא ביחנו אם לנצוח אם לנצח באחרונה שביחנו הסכימו
והשביע: ומה נ) להלן בשם. דכתיב
אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים
יתן ה' וגו': השבע. שבועת ה' תהיה
על ידן שנאמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן (הכהן) עומד לפניו בימים ההם
(ג)
6
הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד
וגו' : [ואל תשבע]. לא
(יומא
לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם [בני] בנימין אחי אם אחדל וגו'
לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי
עג:) באחרונה שביחנו.
תשבעו [בשמי] לשקר : קלל.
בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל
כל שלמה האמורין בשה"ש קדש שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה כרמי
ל
7
וַיֹּאמֶר יְיָ עֲלוּ כִּי מָחָר
יתן ה' אותך לאלה: לא תקלל. בין
(שם) מרי חלמך
אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:
שלי לפני האלף לך שלמה שלמה לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן
קללת השם בין קללת חבירו לא
לשנאך.
שופטים כ כח
וי"א אף זה חול הנה מטתו שלשלמה ששים אף זה ולא מיבעי האיך
7. כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי
8
תקלל חרש : מה השבע בשם
הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה
אלא הא דאמר שמואל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא
כו'. וברייתא רבי חנינא ומתניתין
❖
(דניאל ד טז)
וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת
שנאמר כרמי שלי לפני האלף לך שלמה למלכותא דרקיעא ומאתים לנוטרים
רבנן: ג"ש. דנאמר כאן אלה ונאמר
פִּרְיוֹ: שיר השירים ח יב
8. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה
להלן אלה: (ז) דשבועה היא מנא להו.
את פריו למלכותא דארעא שמואל לא כת"ק ולא כי"א אלא ה"ק וי"א זה
שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ
רבינו חננאל
ושמעה קול אלה מנא להו דבשבועה
קדש וזה הוא חול דמטתו ושמואל דאמר כי"א כל מלכיא האמורים בדניאל
מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל:
מ
משתעי: נפקא להו מדתניא. מגופיה
שיר השירים ג ז
דהא אשכחנן דאיקרי
חול חוץ מזה שהוא קדש אנת מלכא [מלך] מלכיא די אלה שמיא מלכותא
9
9. אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ
רחום ואיקרי חנון: תנו
דמשמעות דקרא הכי משמע: וכן
חסנא ותקפא ויקרא יהב לך וי"א אף זה קדש שנאמר מרי חלמא לשנאך
רבנן כל הטפל לשם
מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא
01
הוא אומר. אלמא אלה היא שבועה
בין מלפניו בין מלאחריו
מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא
ופשרה לערך למאן קאמר אי סלקא דעתך לנבוכד נצר קאמר ליה שנאותיה
נמחק. הה' ה"א נמחק.
כו'. ופרכינן התם שבועת האלה כתיב
וִיקָרָא יְהַב לָךְ:
מאי נינהו ישראל מילט קא לייט להו לישראל ות"ק סבר שונאי ישראל איכא
לאחריו כיצד אלהינו
דניאל ב לז
שבועה שהיא
בקללה אבל שבועה
01. אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ
נ"ו נמחק. אלהיכם כ"ם
שונאי עובדי כוכבים ליכא: ובכל כנויין הרי אלו חייבין כו': ורמינהי יתן
שאינה בקללה לא משתמע מהכא:
11
נמחקים כו'. אחרים
בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם
אומרים שלאחריו אינו
ה' אותך לאלה ולשבועה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשביע הכהן את האשה
כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי
ה"ג
נמחק שכבר קדשו השם.
יְבַהֲלֻנֵּהּ עָנֵה מַלְכָּא
בשבועת האלה לפי שנא' ושמעה קול אלה נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה להלן שבועה אף כאן
21
אמר רב הונא הלכה
וְאָמַר בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא
כאחרים: ת"ר כתב א"ד
שבועה מה להלן בשם אף כאן בשם אמר אביי לא קשיא הא רבי חנינא בר אידי הא רבנן דתניא רבי
וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ עָנֵה
מאדני. אל מאלהים. יה
בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר מָרִי
חנינא בר אידי אומר הואיל ואמרה תורה השבע ואל תשבע קלל ואל תקלל מה השבע בשם
מיהוה. אין נמחקין. ש"ד
חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ
דניאל ד טז
משדי. צ"ב מצבאות
לְעָרָךְ:
אף לא תשבע בשם מה קלל בשם אף לא תקלל בשם ורבנן אי גמירי גזירה שוה ניבעי שם
11. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת
נמחקין. ר' יוסי אומר
המיוחד אי לא גמירי גזירה שוה אלה דשבועה היא מנא להו נפקא להו מדתניא אלה אין אלה אלא
צבאות כולו נמחק. אמר
נ
הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה
שמואל אין הלכה כר'
וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן
לשון שבועה וכן הוא אומר 11 והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה התם שבועת האלה כתיב
יוסי: כל שמות הכתובים
יְיָ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה
הכי קאמר אלה אין אלה אלא בשבועה וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה
באברהם קדש. כגון הנה
בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְיָ אֶת
נא הואלתי לדבר אל ה'.
יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ
ומנין
ויאמר אל נא יחר לה'.
במדבר ה כא
צָבָה:
21. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
חוץ מזה ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'. חנניה בן אחי ר' יהושע ור' אלעזר בן עזריה אומר' אף זה קדש. וקיימא לן כותייהו. דהא רב אמר כותייהו דאמר גדול הכנסת אורחים מהקבלת פני
שכינה. שהניח השכינה ואמר אל נא תעבור מעל עבדך והלך להכניס אורחין: כל שמות האמורין בלוט כגון הנה נא אדני חול. חוץ מזה ויאמר לוט אליהם וגו' דכתיב ביה להחיות את נפשי. מי שיכול להמית ולהחיות:
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
כל שמות האמורין בנבות קדש. במיכה חול. ר' אליעזר אומר כל האמורין בא"ל חול בי"ה קדש. חוץ מזה שאע"פ שאמור בא"ל שהוא קדש כל ימי היות בית האלהים בשילה: כל שמות האמורין בגבעת בנימין ר'
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
אליעזר אומר חול. ר' יהושע אומר קדש. א"ל ר' אליעזר וכי הקדש מבטיח ואינו עושה. א"ל ר' יהושע מה שהבטיח עשה. הן שלא ביחנו אם לנצח אם לינצח. באחרונה שביחנו הסכימו כו': כל שלמה האמור בשיר
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
ויקרא ה א
השירים קדש למי שהשלום שלו. חוץ מזו האלף לך שלמה לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן. וי"א אף זה חול הנה מטתו שלשלמה. אלא הא דאמר שמואל כל מלכותא דקטלא חד משיתא לא מיענשא דכתיב האלף
לך שלמה מלכותא דרקיע. ומאתים לנוטרים את פריו מלכותא דארעא. כמאן לא כתנא קמא ולא כיש אומרים. אלא אימא וי"א אף זה האלף לך שלמה קדש. הנה מטתו שלשלמה חול. ושמואל דאמר כי"א: כל מלכיא
האמורין בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש אנת מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא וגו'. וי"א אף זה קדש מרי חלמא לשנאך דשנואתיה דנבוכדנצר מאי נינהו ישראל ודניאל לייט להו לישראל אלא לסנוותיה דהקב"ה: (וכן)
[תנן] המשביע בכל הכנויין חייב ורמינן עלה הא דתנינא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. לפי שנאמר ושמעה קול אלה. מה אלה האמורה בסוטה שבועה
בשם. אף אלה האמורה בעדות שבועה בשם המיוחד דתניא ר' חנינא בר אידי דבעי שבועה בשם המיוחד. דתניא ר' חנינא בר אידי [אומר] נאמר השבע והשביע הכהן את האשה ונאמר לא תשבעו בשמי לשקר.
נאמר קלל ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל וי"א ושמעה קול אלה. וי"א יתן ה' אותך לאלה ולשבועה. ונאמר אלהים לא תקלל. מה השבע בשם אף לא תשבע בשם ומה קלל בשם אף לא תקלל בשם. ורבנן דמתניתין
אי גמירי אלה אלה בג"ש. ליבעו שם המיוחד אמאי בכל הכנויים. ואי לא גמירי ג"ש. אלה דהיא שבועה מנא להו. נפקא להו מדתניא אלה. אין אלה אלא לשון שבועה. וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה וגו'.