שבועת העדות
פרק
רביעי
שבועות
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והוא
דאמר לאו לאו. ולאו דשבועה ממש היא אלא יש להזהר
ה"ג מנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה
צה א
א) ב)
וקצת יש עונש בדבר: יכך וכן יככם זו היא אלה
ג)
כך שנויה בת"כ . ובמסכת סוטה מפרשה בפרק היה מביא את
ט)
ד)
שנאמרה בתורה. תימה
מנחתה היכי דמי שבועה שיש עמה אלה שבועה שלא
דלעיל לא גמרינן אלא שבועה שאין
ה)
נטמאת ואם נטמאת יבאו בך: ושמעה אלה ושמעה קול.
עמה אלה שהיא כשבועה
שיש עמה אלה אבל אלה שאין עמה
ו)
ז) ח)
מדהוה ליה למכתב ושמעה אלה
שבועה כיש עמה שבועה מנ"ל:
ועל
הכנויין באזהרה. וא"ת למ"ד
שמעת מינה דהיא שבועה י) (כל) שיש
ומנין לעשות (אלה שאין עמה שבועה כאלה
ט)
בה אלה וכתב קול אלה יתירא
בפרק ד' מיתות
צו ב
י) כ)
שיש עמה שבועה) ושבועה שאין עמה אלה
ל)
אלהים לא תקלל קדש איש
לדרשא אתא לחייבה בא' משתי
כשבועה שיש עמה אלה תלמוד לומר
מ)
הקולות: ויבא אותו באלה. נבוכדנצר
איש כי יקלל למה לי וי"ל דאיצטריך
נ)
1 ושמעה קול אלה ושמעה אלה ושמעה
את צדקיהו: ארור בו נידוי בו
לכרת והא דאמרינן על הכנויין
קול אמר רבי אבהו מנין לאלה שהיא
❖
צז ג ד ה
שבועה בו קללה. כל לשונות הללו
באזהרה למעוטי מיתה אתא ולא
למעוטי כרת: בנקבו שם יומת
שבועה שנאמר 2 ויבא אתו באלה וגו' וכתיב
הוא משמש וצריך לפרוש ממנו אם
וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו
צח ו
מה ת"ל. תימה הא איצטריך
אמר חכם ארור בלשון נידוי ואם
3
הגהות הב"ח
באלהים תנא ארור בו נידוי בו קללה בו
אמר אדם לחבירו לשם שבועה וקבלו
לכדדרשינן בפ' ד' מיתות
א
(א) גמ'
ז
עליו שבועה היא והמקלל את חבירו
דאינו חייב עד שיברך שם בשם:
שבועה בו נידוי דכתיב אורו מרוז אמר
4
ושמור נפשך מאד. תימה בקללה
❖
מבול לשחת הארץ
בלשון ארור הוא לה' קללה היא
מלאך ה' אורו ארור יושביה ואמר עולא
וכתיב ולא יהיה עוד
וחייב המקלל: ודלמא תרתי עבד.
ד"ה חייב ובחובל עצמו
בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז
(ב) שם וכדרבי
אבל ארור לאו לשון שבועה הוא:
איכא פלוגתא חבלה נמי
(ג) שם יככה
תורה אור השלם
בו קללה דכתיב ואלה יעמדו על הקללה
5
יככם
אמן בו שבועה. העונה אמן אחר
תיפוק ליה מהאי קרא או מוהשמרו
(ד) תוס'
וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' בו
1. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה
6
שבועה כמוציא שבועה מפיו: בו
מאד לנפשותיכם ועוד תימה דבפ'
קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ
שבועה $ דכתיב וישבע יהושע בעת ההיא
קבלת דברים. האומר לחבירו על
ד' מיתות דחיק
7
דגמרינן מיניה חבירו
רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד
❖
לאמר ארור האיש לפני ה' וגו' ודלמא תרתי
וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ: ויקרא ה א
מנת שתקיים לי תנאי כך וכך ואמר
לאשכוחי אזהרה למקלל אביו מנשיא
2. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה
אמן קבל דבריו $ וחייב לקיים תנאו:
וחרש ודיין ליגמר ממקלל עצמו וי"ל
עבד להו אשבעינהו ולייטינהו אלא מהכא
וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא
בו אמנת דברים. וראוי לענות אמן
דאי לאו דאשכחנא אביו לא הוה
(ד)
ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול
אֹתוֹ בְּאָלָה וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ
גליון הש"ס
8
יחזקאל יז יג
על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון
גמרינן בעצמו מה שלא מצינו
לָקָח:
את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל וגו'
גמ' דכתיב וישבע.
3. וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר
מאמן הדברים שיהא רצון שיהא
שאסור בחבירו נ):
וכתיב 9 ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את
מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ
מקלל
חבירו דכתיב לא תקלל
אמת כן: ואמרה האשה אמן אמן.
בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ
העם ודלמא הכא נמי תרתי עבד להו
רש"י ד"ה בו קבלת דברים
וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל
חרש. מחרש ואביו אתי
דאי לאו כמוציאה שבועה דמיא
וכו' וחייב לקיים תנאו.
יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
אשבעינהו ולייטינהו מי כתיב וארור השתא
אמאי מבדקה אפילו מושבע מפי
אלא שלא חש כאן להאריך וליכא
דברי הימים ב לו יג
דאתית להכי התם נמי לא כתיב וארור אמר
אחרים אין כאן שהרי לא אמרה כלום
למיפרך שכן משונין כדפריך בפ' ד'
4. אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְיָ
אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא
רבי יוסי ברבי חנינא אמן בו שבועה בו
אחר שבועה ולא דמיא למשביעני
מיתות על דיין
ב
בָאוּ לְעֶזְרַת יְיָ לְעֶזְרַת יְיָ
וחרש ונשיא דאביו אינו משונה:
עליכם שהם כ) כופרין אחר שבועה
קבלת דברים בו האמנת דברים בו שבועה
בַּגִּבּוֹרִים: שופטים ה כג
5. וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה
ועונין על דבריו אין אנו יודעין לך
ה"ג
דכתיב ואמרה האשה אמן אמן בו קבלת
01
בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר
עדות: לאו שבועה. כדמסיים ואזיל
דברים דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם
וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:
11
שאמר או לאו לאו תרי זימני או הן הן
❖
דברים כז יג
ואמר כל העם אמן בו האמנת דברים דכתיב ויאמר ירמיה [הנביא] (אל
21
6. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
תרי זימני הרי היא כשבועה מאחר
חנניהו) אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך אמר רבי אלעזר ג לאו שבועה
פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְיָ
ל) שהחזיק דבריו: איש איש כי יקלל.
מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר
מוסף רש"י
ד הן שבועה בשלמא לאו שבועה דכתיב 31 ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב
מת"ל מאחר שעתיד לכתוב ונקב
וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:
מרוז.
כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי אלא הן שבועה מנא לן סברא הוא מדלאו
דברים כז טו
שם ה' מות יומת ליכתוב איש איש
41
7. וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת
כי יקוב שם ונשא חטאו וימות: על
שבועה הן נמי שבועה אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני והוא דאמר
ה
שיפורא. (מו"ק טז.
הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ
שם המיוחד. בן ארבע אותיות דיו"ד
מכת"י) לאו לאו תרי
הן הן תרי זימני דכתיב 51 ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה
לִפְנֵי יְיָ אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת
זימני.
ה"י: באזהרה. אלהים לא תקלל
הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ
עוד המים למבול ומדלאו תרי זימני הן נמי תרי זימני: המקלל בכולן חייב
(א)
בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ
: בנקבו שם יומת כו'.
יַצִּיב דְּלָתֶיהָ: יהושע ו כו
דברי ר"מ וחכמים פוטרין: תנו רבנן 61 איש [איש] כי יקלל אלהיו ונשא
(בראשית ח כא. ונראה שגורס
קרא יתירא הוא ותניהו ענין למקלל
כגירסת הרא"ש סי' כז) אלא
8. וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם
חטאו מה ת"ל והלא כבר נאמר ונקב שם ה' מות יומת יכול לא יהא
על שם המיוחד.
71
הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם
אביו [ואמו] שאינו חייב עד שיקללם
לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר
חייב אלא על שם המיוחד בלבד מנין לרבות את הכינויין תלמוד לומר
בשם המיוחד: ודברי הכל. דלא
יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב
איש איש כי יקלל אלהיו וגו' מכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים על
(סנהדרין נו.) כי
תימא הואיל וקרא יתירא הוא לרבות
ו
וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם
יקלל אלהיו.
כָּל הָעָם לָחֶם:
שם מיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה: והמקלל אביו ואמו וכו': מאן
תניהו ענין לרבות אף המקלל עצמו
שמואל א יד כד
וחבירו אלא דוקא קאמר רבי מנחם
חכמים רבי מנחם בר יוסי דתניא רבי מנחם בר יוסי אומר בנקבו שם
9. וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע
71
לרבות מקלל אביו שהוא בסקילה
בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם
יומת מה ת"ל שם לימד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם
ז
(שם) על שם מיוחד
וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה
כמברך את השם אבל בעצמו וחבירו
בשם: והמקלל עצמו וחבירו כו': אמר רבי ינאי ודברי הכל עצמו דכתיב
במיתה.
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ
דלאו בעלמא הוא לא תילף מהכא:
בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל
רק השמר לך ושמור נפשך מאד כדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר כל
(ב)
81
לא תקלל חרש. ומרבינן מיניה
פִּיו וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו:
(שם) ועל הכינויין
מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וחבירו דכתיב 91 לא תקלל
שמואל א יד כז
בסנהדרין כל שהוא בעמך:
באזהרה.
01. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים
חרש: יכך ה' (ג) אלהים וכן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה: יתיב
ויתיב וקאמר מתניתין כדתנן. רב
הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן
רב כהנא קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן א"ל כנה יתיב
כהנא היה שונה משנתנו כמות
וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה
אָמֵן אָמֵן: במדבר ה כב
שהיא שנויה יככה וכן יככם: אמר
ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך
11. אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים
02
ליה. רב יהודה כנה הפוך דבריך
(שם) הנקי כתיב.
מאהל ושרשך מארץ חיים סלה א"ל כנה תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ
אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת
לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל
כנגד אחרים אמור יכהו וכן יכהם
מתניתין אבל בקראי אימא לא מכנינן קמ"ל: אל יכך ויברכך וייטיב לך רבי
הָעָם אָמֵן: דברים כז כו
שלא תקללני: ויתיב וקאמר גם אל
21. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא
(סוטה יז. וכעי"ז
מאיר מחייב וחכמים פוטרין: והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן
❖
יתצך לנצח. את המקרא הזה היה
קדושין סב.)
אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יְיָ יָקֵם יְיָ אֶת
איפוך כי אתא רבי יצחק תנא כדתנן אמר רב יוסף השתא דאנן תנן הכי וכי
דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב
דורש שנאמר בדואג בספר תהלים:
כְּלֵי בֵית יְיָ וְכָל הַגּוֹלָה
אתא רבי יצחק תני הכי ש"מ דוקא תנן אלא קשיא כי לית ליה בממונא אבל
כנה. ואמור יתצהו: והא לית ליה
מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
רבינו חננאל
באיסורא אית ליה הרי סוטה דאיסורא הוא ואמר ר' תנחום בר חכינאי הנקי
לרבי מאיר כו'. דתנן במסכת
ירמיהו כח ו
12
31. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי
א"ר אבהו מנין לאלה שהיא
כתיב טעמא דכתיב הנקי הא לאו הכי מכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן
קדושין ר"מ אומר כל תנאי
שבועה שנא' ויבא אותו
אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל
שאינו כפול כתנאי דבני גד [ובני
אלא
באלה. ואומר וגם במלך
נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא
ראובן] אינו תנאי ואי לא כפליה לא אמרינן מכלל זה אתה שומע את זה: והרי סוטה דאיסורא. ופרכינן מינה לר"מ כו' דתנן במסכת
נבוכדנצר מרד אשר השביעו
מ)
יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל
באלהים. תניא ארור בו
לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר:
קדושין מדכתיב אם לא שטית הנקי ופשיטא לן דלא הוצרכנו לברך את הסוטות ולא נאמר אלא לשמוע לאו מכלל הן קללה מכלל
קללה דכתיב ואלה יעמדו
בראשית ט טו
ברכה שאם שטית לא תנקי אלמא לא בעינן כפילה ומשני ר' תנחום הנקי כתיב בלא יו"ד כמו חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב
41. כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר
על הקללה וגו' וכתיב ארור
אשר יעשה פסל ומסכה.
ואת כי שטית למשמע הכי חנקי ממים המאררים האלה ואת כי
שטית אלמא אי לא הנקי מכלל הן אתה שומע לאו לא אמרינן:
נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד
ארור בו נדוי שנאמר אורו
עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי
שתויי
מרוז אמר מלאך ה' וגו'
מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ:
ישעיהו נד ט 51. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:
איכא דאמרי מרוז גברא הוא. איכא דאמרי כוכבא הוה. דכתיב מן שמים נלחמו הכוכבים וגו' (מ"ק
בראשית ט יא 61. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ: ויקרא כד טו 71. וְנֹקֵב
טז.). ואמר [עולא] בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז. ארור בו שבועה שנא' וישבע יהושע בעת
שֵׁם יְיָ מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:ויקרא כד טז 81. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ
ההיא לאמר ארור האיש אשר וגו'. ולא אמרינן תרתי עבד בהו אשבעינהו ולייטינהו. מדלא כתיב וארור:
מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: דברים ד ט
א"ר יוסי בר' חנינא אמן בו שבועה דכתיב והשביע הכהן את האשה וגו' וכתיב ואמרה האשה אמן
91. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ: ויקרא יט יד 02. גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ
אמן. וקי"ל (לעיל כט.) העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי. אמן בו קבלת דברים שנאמר
וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה: תהלים נב ז 12. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ
ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן. אמן בו האמנת דברים
שנאמר ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך: א"ר אלעזר לאו
לאו תרי זימני
אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה: במדבר ה יט
שבועה היא. וכן הן
הן תרי זימני שבועה היא. ופשוטה היא: המקלל בכל הכנויים
חייב דברי ר'
מאיר. וחכמים פוטרין
בכנויין ממיתה שנאמר ונקב שם ה'
מות יומת
אלא על שם
המיוחד
במיתה.
ועל
הכנויים
באזהרה.
וכן המקלל
עצמו או חבירו [בכולן] עובר בלא
תעשה.
א"ר ינאי ודברי הכל.