לו:
שבועת העדות פרק רביעי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג
שתויי יין. דבמיתה לא שמעינן לה אלא הן מכלל לאו
בקונטרס ור"ח אלא לעולם איפוך ובאיסורא אית ליה
צט א
א)
ב)
ובממונא לית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא
דכתיב יין ושכר אל תשת ולא תמותו הא אם תשתו בבואכם
ג) ד)
אל אהל מועד תמותו: פרועי ראש. נפקא לן מדאיתקש
הוא ובספרים היה כתוב לא תיפוך והקשה בקונטרס דלרבנן
ק ב
ה)
לשתויי יין בספר יחזקאל : והתנן אלו שבמיתה. ולא פליג
דפטרי מי לית להו דשתויי יין במיתה
ונראה לתרץ דהא דפטרי
א ג
ו) ז)
ח)
איש עליה: ה"ג אלא לעולם איפוך
משום דבעינן שם המיוחד ואינהו
ט)
וכי לית ליה בממונא. כלומר אלא כי
אאלהים קאי (ב) אע"ג דכבר איפליגו
אלא איפוך אפילו באיסורא לית ליה מתקיף
ב ד
י)
איידי דתנא ר' מאיר מחייב תנא
מפכת לה לא תימא אפילו באיסורא
כ)
ליה רבינא ובאיסורא לית ליה אלא מעתה
ג ה
נמי וחכמים פוטרין ואם תאמר
לית ליה אלא ודאי אית ליה ומשום
שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה הכי נמי דלית
ל) מ)
התינח סוטה דלית ליה לר"מ מכלל
הכי ליכא פלוגתא גבי שתויי יין:
נ)
ליה לר"מ והתנן אלו שבמיתה א שתויי יין
ד ו
ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה
לאו אתה שומע הן משום דאית ביה
ס)
ופרועי ראש אלא לעולם תיפוך כי לית ליה
❖
ע)
ב
ממונא הוא. גביית כתובתה ושבועה
ממונא אבל אכתי תיקשה מכל הנהו
ה ז
בממונא באיסורא אית ליה ושאני סוטה
דמתני' נמי ע"י ממון באה הלכך
קראי דמייתי פ"ג דקדושין
ו ח ט
$ דאיסורא דאית ביה ממונא הוא:
ז י
בשלמא לר"מ היינו דכתיב ואם
ר"מ פוטר כדאפכינן ובלאו איפוך
הגהות הב"ח
ח כ
בחקותי וגו' וכן אם תטיב ואם
ליכא לתרוצה דא"כ לר"מ שבועה
הדרן עלך שבועת העדות
ט ל מ
(א) רש"י
תאבו ואם לא יתחטא משמע דמצריך
דמתניתין איסורא גרידתא היא דע"כ
י נ ס ע
דלא בלא
שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים
(ב) תוס'
ר"מ כפילא אף על גב דליכא אלא
בהכי איצטריך לן לאוקמיה (והוא
מ)
יא פ
ואע"ג (ג) בא"ד
איסורא גרידא וי"ל דאם בחקותי
השבעת עד אחד שאינו בא לממון)
יב צ
ברחוקים ובקרובים בכשרים
דלית
ואם תטיב ואם תאבו איכא כמה
ואי רבנן פטרי בה אלמא לית להו
יג ק
(ד) בא"ד לא
ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין
❖
יד ר
לא
מצות דאית בהו ממונא והוא יתחטא
מכלל לאו אתה שומע הן אפילו
טו ש
מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפרנו
נמי שייך לענין ממון כגון מטמא
באיסורא גרידתא א"כ שתויי יין
❖
טז ת
בב"ד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים ג בין
תרומה אבל קשיא לר"ת דבספ"ק
דבמיתה לרבנן מנא להו וכן מצאתי
גליון הש"ס
מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו
דנדרים גבי נדר לית ליה
לשון בבלי בספרים ישנים (א) לא איתמר
נ)
(ג)
גמ' דאיסורא דאית ביה
רבינו חננאל
לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן
לא תיפוך משום קושיא דשתויי
חייב ד וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה
ממונא הוא.
אע"ג דליכא אלא איסורא ואומר
יין לרבנן:
כלומר לא חלק בזה
עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתה
❖
ר' מאיר. עצמו שנאמר
הר"ר י"ט דוקא באיסור חמור הוא
גרידתא ומה חייב על זדונה אשם בכסף
ה
השמר לך ושמור נפשך
הדרן עלך שבועת העדות
דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה
מאד ואמרינן כל מקום
שקלים שבועת הפקדון כיצד ו אמר לו תן
שומע הן כגון שתויי יין ופרועי ראש
שנאמר השמר פן ואל
מוסף רש"י
לי פקדוני שיש לי בידך שבועה שאין לך
שבועת הפקדון. באנשים ובנשים
אינו אלא לא תעשה.
דבמיתה וכן נמי גבי (ד) שבועה שלא
אלו שבמיתה.
חברו דכתיב לא תקלל
בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעך
כו'. איידי דתנא בשבועת
אוכל לך בפ"ב דנדרים
חרש: המקלל אביו ואמו
אני ואמר אמן הרי זה חייב השביע עליו
משמע דאית ליה משום דאיסור חמור
העדות באנשים ולא בנשים כו'
(תענית
ר' מאיר מחייב אפילו
יז:) שתויי יין.
בכנויין. ור' מאיר בר' יוסי
תננהו נמי לכולהו: בקרובים. שבעל
חמש פעמים בין בפני בית דין ובין שלא
הוא דחשיב בפרק בתרא דיומא
פליג עליה ואמר בנקבו
הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:
חייבי כריתות ולא תשא
בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת
שם מה ת"ל לימד על
ז
בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד . אם מפיו
עמהן ולקמן בריש שבועת הדיינים
ס)
אביו ואמו שאינו חייב
אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור
עד שיקללם בשם: יתיב
נמי אמרינן נזדעזע
נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה
ולהודות היו חמשה תובעים אותו אמרו
ופרועי ראש.
רב כהנא וקתני יככה ה'
(שם)
ח
כל העולם כשאמר הקב"ה לא תשא
אמן אחר שבועה ואח"כ הודה חייב
(אלהים). וכן יככה אלהים
לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה
זו היא האלה האמורה
קרבן דכתיב וכחש
וא"ת והלא בקדושין בעי רבי
שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה
בתורה. א"ל רב יהודה
ט
בעמיתו כל דהו: ומפי אחרים. שלא
מאיר תנאי כפול בשבועה גבי אז
(סנהדרין פג.)
כנה כלומר אל תאמר
שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל
תנקה מאלתי וי"ל דהתם איכא ממונא
ענה אמן כגון משביעני עליך שתחזיר
הדרן עלך שבועת
יככה אלהים אלא כך שנה
העדות
דכתיב וכל טוב אדוניו בידו: אחת ואחת ר"א אומר עד שיאמר שבועה
יכהו אלהים. וכן האי
לי פקדוני ואמר אין לך בידי אינו
חייב על כל אחת
קרא לא תקרא גם אל
חייב עד שיכפור בב"ד משום דמושבע
באחרונה ר"ש אומר עד שיאמר שבועה
הדרן עלך שבועת העדות
ואחת. (ב"ק
יתצך לנצח. אלא גם
מפי אחרים בפקדון לא כתיב ומשבועת
קו.) עד שיאמר שבועה
אל יתצהו לנצח: אל
שבועת
לכל אחד ואחד י תן לי פקדון ותשומת יד
הפקדון. אשם בכסף
לכל אחד ואחד.
יכך יברכך וייטיב לך
העדות גמרינן ליה וסבירא ליה לר"מ
גזל ואבידה שיש לי בידך שבועה שאין לך
שקלים. באשם מעילות
ר' מאיר מחייב וחכמים
דון מינה ומינה והתם בב"ד כדפרישנא
פוטרין. פירוש כך מפורש
בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך
כתיב ומיניה ילפינן שאר אשמות:
כ
: וחכ"א כו'.
בפירקין לעיל
בירושלמי. אמר להם אל
בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת תן לי חטין
יככם אם תבואו ותעידוני
ל
דסבירי להו דון מינה ואוקי באתרה
(נדרים
מכלל שיככם אם לא
ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת
כדפרישנן בפרקין דלעיל : וחייב
סו.) אנסת ופיתית.
תעידוני וכן אם תעידוני
שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת
על זדון שבועה. דלא כתיב בהו
(כתובות מב.)
יברככם מכלל שאם לא
מ
ואמר אמן חייב.
תעידוני יקללכם. ר' מאיר
רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת
ונעלם. זדון השבועה שזכור על הפקדון
מחייב וחכמים פוטרין.
ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן:
אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני
ומקשינן והא ר' מאיר
נ
(שם) שאינו משלם קנס
ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ששגג
לית ליה מכלל לאו אתה
ואמר אמן חייב רבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו
על פי עצמו.
שומע הן. דתנן בקדושין
בקרבן והזיד בפקדון דיודע דהזיד ע)
אע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בשת ופגם על פי עצמו גנבת
ר' מאיר אומר כל תנאי
ס
ע
בפקדון וכפר אבל אינו יודע אם חייב
שאינו כתנאי בני גד
את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב גנבתי אבל
פ
ובני ראובן אינו תנאי.
עליו קרבן וכו': ואינו חייב על
(שם)
לא טבחתי ולא מכרתי משביעך אני ואמר אמן פטור המית שורך את
ופרקינן איפוך אימא
צ
שגגתה גרידתא. אם סבור לישבע
משלם בושת ופגם.
ר' מאיר פוטר וחכמים
שורי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב המית שורך
באמת משום דאנוס הוא: בכסף
ק
מחייבין כו'. ואסיקנא
לענין איסורא כי הא.
את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמר לו
שקלים. הקנוי בשני סלעים דהכי
ר
וכגון פרועי ראש ושתויי
כתיב גבי איל האשם בערכך
חבלת בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך
יין דכתיב בהו שלא ישתו
כסף שקלים: מפני שיכול לחזור
יין בבאם אל אהל מועד
חבורה משביעך אני ואמר אמן חייב ש אמר לו עבדו הפלת את שיני
ולא ימותו. מכלל שאם
ולהודות. אחר כפירה נמצא שבכל
וסימית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר
(שם)
ישתו ויבואו אל אהל
שבועה הוא כופרו ממון: שבועה
מועד ימותו. כי האי גוונא
אמן פטור ת זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם על פי
באחרונה. אין לך בידי לא לך ולא
דהיא איסורא. א"ר מאיר
עצמו פטור: גמ' רב אחא בר הונא ורב שמואל בריה דרבה בר בר חנה
מכלל לאו אתה שומע הן.
לך בשבועה דהשתא קיימא שבועה
אבל לענין ממונא כגון
ורב יצחק בריה דרב יהודה תנו שבועות בי רבה פגע בהו רב כהנא אמר
אכולהו: אפילו אמר חטה ושעורה
תנאי בני גד ובני ראובן
להו
וכוסמת. בגמרא מפרש לה:
לא אמר ושאני סוטה
דאע"ג דאיסורא היא
שאינו משלם קנס על פי עצמו. וכיון דאי אודי לא מיחייב לשלומי כי כפר נמי לאו ממונא קא כפר ליה: אבל משלם בושת
(כגון) [כיון] דאית ביה
ופגם וכו'. הילכך ממונא כפריה. ובגמרא מפרש פלוגתייהו: המית שורך את עבדי. קנסא הוא דמשלם שלשים סלעים אפילו אינו
ממונא דצריכה להפקיעה
שוה אלא דינר: אמר לו עבדו הפלת את שיני. קנסא הוא שיוציא את עבדו לחרות בשביל אבר והרי הוא כבהמתו: גמ'
כתובתה לא אמר מכלל
לאו אתה שומע הן:
הזיד
ירושלמי הא דתנן עובר
בלא תעשה מהו ללקות. חברייא אמרין אינו לוקה. א"ר יוסי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה גרסינן בכריתות [פרק] אמרו לו אכלת חלב (דף יב:) אמר אביי מודה ר' מאיר שאם [אמרו לו שנים יודע אתה
בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי] בעי אמר לא נתכונתי לעדות: תוספתא המשביע נשים קטנים או קרובים ופסולין פטורין:
הדרן עלך שבועת העדות
שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בב"ד דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין זה ובין זה כיון שכפר בו חייב.
וחייב בין בזדון השבועה בין בשגגת הקרבן. והוא דידע בפקדון דאיתיה גביה וכפר ביה. אבל אם שגג בפקדון [פטור] ומהו חייב על הזדון אשם בכסף שקלים: רב אחא ורב שמואל ורב יצחק בעא מיניהו רב כהנא