ה:
שבועות שתים
פרק ראשון שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
כא א לא עסקינן דמעייל כו'. ואם תאמר ומאי שנא דתני תולדה
דתנן. ה) בענין אבות מלאכות המוציא מרשות
לרשות: מי לא
א) ב)
עסקינן דקא מעייל עיולי. דעל כרחך קיימא לן
נמי בהא דחייב
דהוצאה משאר תולדות של אבות ועוד תימה דקתני סיפא
ג)
וקרי ליה המוציא: הוצאה קרי לה. (ב) שמוציאה ממקומו: מתני'.
הרי אלו מ' אבות מלאכות חסר אחת משמע דלא תני שום תולדה
כב ב
ד) ה)
במסכת שבת דייק דהכנסה קרי יציאה דקאמר יציאות השבת
וי"ל דודאי המוציא מרשות לרשות עיקרה לא תנא אלא משום
❖
ו)
ז)
שתים וכו' ופירש הכנסה לאלתר
הוצאה אלא דכייל הכנסה דרך
ח) ט)
דקתני התם כיצד העני עומד בחוץ
קצרה ור"ת פי' משום דהוצאה
דתנן המוציא מרשות לרשות חייב מי לא
א
י) כ)
רבינו חננאל
ובעל הבית בפנים פשט העני את
והכנסה גרועות הן והוי חידוש תנא
ל) מ)
עסקינן דקא מעייל עיולי וקא קרי ליה הוצאה
נ)
תנן התם בתחלת מסכת
ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל
לה להכנסה לחודה בהדה:
ודלמא קא מפיק מרשות היחיד לרשות
ס)
וקמפרש הכנסות לאלתר.
נגעים מראות נגעים שנים
הבית דהיינו הכנסה: תנן התם.
שהן ד'. בהרת עזה כשלג.
הרבים אם כן ניתני המוציא מרשות היחיד
❖
בתחלת מסכת נגעים: ו) שנים שהן
ריב"א לא גריס
ע)
שניה לה כסיד ההיכל.
לרשות הרבים מאי מרשות לרשות דאפילו
שאת כצמר לבן. שניה לה
ארבעה. מראה לשון זכר הוא להכי
לאלתר דבלא לאלתר מוכח שפיר
כקרום ביצה ואמרינן הא
מרשות הרבים לרשות היחיד וקא קרי לה
דלא מצינן לאשכוחי ב' שהן ד' בפנים
תנן להו בלשון זכר כדכתיב
מתניתא דלא כר' עקיבא
הגהות הב"ח
הוצאה וטעמא מאי תנא כל עקירת חפץ
וכן בחוץ בלא הכנסות ומיהו לפי
מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות
דאמר מראות נגעים זו
(א) גמרא רבא
למעלה מזו. דאם כן
כבוד ה' וגו': שנים. כתובין שאת
ממקומו הוצאה קרי לה אמר רבינא מתניתין
מאי דפרישית לעיל גרס ליה שפיר:
טיהרת סיד ההיכל מלצרף
רבא
אמר רשויות קתני. פי' בקונ'
ובהרת ז) דספחת אינו שם נגע כדלקמן ח)
נמי דיקא דקתני יציאות שבת שתים שהן
(ב) רש"י
דבהדי מאן נצרפיה
שמוציאו (ג) ד"ה
אלא לשון טפל לאחרים: שהן ארבעה.
בפ"ק דשבת יציאות
כלומר שיעור הבהרת.
ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ וקא
הוא
כדתנן (רפ"ו דנגעים) כגריס
השבת שתים כלומר שתי רשויות רשות
יש לך לרבות להם ב' תולדות מרבויא
מפרש הכנסה שמע מינה רבא אמר רשויות
דבהרת
הקילקי מרובע מקום
הרבים ורה"י ועל ידיהם יש לך ד'
דספחת כדלקמן : בהרת עזה כשלג וכו'.
ט)
דכתיב
הגריס תשע עדשות.
קתני רשויות שבת שתים: מראות נגעים
(ד) ד"ה שאין
עזה לבנה ביותר ולקמן מפרש מנא
איסורים בפנים וד' בחוץ ולפירושו לא
מקום עדשה ד' שערות
❖
שנים שהן ארבעה: $תנן התם מראות נגעים
שניהם
נמצאו ל"ו שערות. עתה
ליה: שניה לה כסיד ההיכל. דאע"ג דצמר
ה"ל למיתני וב' שהן ארבע בחוץ
אם תהיה בהרת כחצי
שנים שהן ארבעה בהרת עזה כשלג שניה
אלא ושהן ד' בחוץ לכך מפרש ר"י
לבן עזה לבנוניתו מסיד על כרחך
ב
גריס וחציה כסיד ההיכל
לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שניה
אינה מצטרפת לדברי
דה"ק ברשויות שבת יש ב' חיובים
שאת שהוא אב קרוב אל לבנוניתו של
גליון הש"ס
ר' עקיבא דאמר זה
שהן ד' בפנים וב' חיובים שהן ד'
בהרת הוא אלא שגבוה ממנו מעט
לה כקרום ביצה (א) א"ר חנינא מאן תנא מראות
גמ' תנן התם מראות
למעלה מזה שהרי השאת
רבא
אמר. יש שמוחקים
בחוץ ס):
מתוך שאינו לבן כמוהו וכל דבר
נגעים.
למעלה מן הסיד של
נגעים דלא כר' עקיבא דאי ר"ע כיון דאמר
היכל הוא. תצטרף הסיד
שחור נראה גבוה מן הלבן ולפיכך
רב אשי בתירוצא דלעיל דתנא הכנסה
זו למעלה מזו וזו למעלה מזו א"כ טיהרת
❖
בהדי שאת לאו תולדה
נקרא שאת. והשניות שנתרבו להם
הוצאה קרי לה דהש"ס לא היה קובע
דשאת היא. ואקשינן אי
סיד היכל מלצרף בהדי מאן ליצרפי' ליצרפיה
סיד וקרום ביצה והסיד לבן מן
דברי רבא אחר רב אשי דביום שמת
הכי נימא כקרום ביצה
בהדי בהרת איכא שאת דעדיפא מיניה
נמי בהדי מאן נצרפיה
הקרום ולמטה מן הקרום אינו נגע
רבא נולד רב אשי ע) ואין למחקו
מוסף רש"י
בהדי שאת הרי סיד
ליצרפיה בהדי שאת לאו תולדה דידיה
בשביל כך דמילתא דרבא לא קאי
אלא בוהק וטהור הוא ושני מראות
המוציא
מרשות
עדיף מיניה. בהדי סיד
הוא אי הכי קרום ביצה נמי בהדי מאן ליצרפי'
לתרוצי קושיות ורבא לא בא אלא
של תולדות הלבנה לאב הלבן הגבוה
לרשות.
י)
תרוייהו תולדות נינהו.
ליצרפיה בהדי שאת איכא סיד דעדיף מיניה
ליישב דמתני' דקתני יציאות ולא קתני
לאב הגבוה הלכך סיד לבהרת וקרום
מי לא
(שבת ב:)
הוצאות דיציאות משמע מוצאות
לשאת וריבה הכתוב את התולדות
ליצרפיה בהדי סיד
לאו בר מיניה הוא
עסקינן דקא מעייל
כו'.
ומבואות דהיינו רשויות והש"ס קבעה
להצטרף עם אבותיהן לכגריס שהוא
כ)
האי
שיעור נגע: מאן תנא מראות נגעים
כאן משום דבהכי מיתרצא פירכא
דוהא יציאות קתני תדע דאי בא לתרץ מי דוחקו לומר כן הא ע"כ
גרסינן. ולא גרסינן שנים שהן ארבעה דכולי עלמא הכי אית להו.
(שם) מתניתין
נמי דיקא.
תנא הכנסה הוצאה קרי ליה מההיא דהמוציא מרשות לרשות:
אלא הכי קאמר מי שנה משנה זו בלשון אבות ותולדות דלא כר'
שנים שהן ד' בהרת כו'. סדר לבנוניתן שלג צמר לבן סיד
דקתני
עקיבא דאי כר' עקיבא כיון דאמר לקמן מראות נגעים זו למעלה
יציאות.
ההיכל וקרום ביצה והיה נראה לומר דכל למעלה משלג
מזו ל) נשנו כסדר מעלתן השלג והצמר והסיד והקרום ואמרינן
לקמן שכסדר משנתן הן מצטרפין זה לזה ואין אחד מצטרף
בכלל שלג ומצמר ועד שלג בכלל צמר ומסיד ועד צמר בכלל סיד
לגבוה הימנו שתי מעלות אלא מעלה אחת: אם כן. דהוא שנאן
ומקרום ועד סיד בכלל קרום והוה אתי שפיר הא דתנן במסכת
בלשון אבות ותולדות: טיהרת. מראה הסיד מלהצטרף דמדתניא
נגעים ע"ב מראות דהרבה מראות נגעים יש אבל
אין לחלקם לענין צירוף אלא לארבעה אבל קשה דהיכי פריך לקמן
לסיד שניה לבהרת ולא תניא נמי שניה לשאת והרי אף משאת
ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף איך היינו מחלקים אותן
היא פחותה ש"מ סבירא ליה לתנא דלא בת מינה דשאת היא ולא
לד' מראות הללו והיאך הייתי יודע סדר צירופן אם לא מנאם
מיצטרפא בהדה ומהשתא בהדי מאן נצרפה אי בהדי בהרת אביה הא
(שם) רבא
אמר.
לכך נראה דאין דרך הנגע לבא אלא בד' מראות הללו ואין מראות
איכא שאת שהיא כצמר דעדיפא מינה בלובן נמצאת בהרת למעלה מן
הסיד שתי מעלות ור' עקיבא זו למעלה מזו בעי: נצרפיה בהדי
אחרות בינתיים וכן פירש בקונט' בסמוך וע"ב דחשיב במסכת
רשויות קתני.
שאת. שהוא מעלה אחת: לאו תולדה דידיה (ג) . דהא שקלת לה מיניה
נגעים חשיב פתיכי או נגעי בתים ובגדים כדפי' במתני' ומיהו
אפשר שבכל אחד יש כמה מראות שיש שלגים לבנים זה מזה וכולן
ושויתיה מין בהרת ולר' עקיבא הכי איבעי לי' למיתנא בהרת עזה כשלג
מראה שלג וכן צמר לבן נקי בן יומו דמפרש לקמן לבן מצמר אחר
ושאת כצמר לבן ושניה לה סיד ההיכל וקרום ביצה דנימצי למימר כולהו
והכל מראה צמר וכן סיד וקרום אבל לעולם לא יבא הנגע כ"א
מינא דהדדי נינהו ובהרת ושאת מצטרפין ושאת וסיד נמצא לו צירוף
בד' מראות הללו: שאת כצמר לבן. הש"ס מקצר ומדלג
לסיד והכי אמרינן בת"כ בבהרת ושאת דמצטרפי והיה מלמד
דר"מ דאמר בריש מסכת נגעים שאת כקרום ביצה שניה לה כצמר
דמצטרפין זה עם זה מ) אבל השתא דמחלקת תולדה לזו ותולדה לזו סבירא
(שם)
לן שאין מצטרף כל אחד אלא עם אביו: אי
הכי. דאית ליה
לבן ונראה דצמר לבן דר"מ לא איירי בנקי בן יומו כמו חכמים
לר"ע דלא מצטרפי לגבוה ממנו שתי מעלות: קרום של ביצה
אלא צמר שאינו נקי ושחור מסיד דאין סברא דלשאת שהיא שחורה
נמי. אמאי לא קשיא לך נ) בהדי מאן נצרפיה אי בהדי שאת אביו
מכולן שתהיה תולדתה לבנה מתולדה דבהרת שהיא לבנה מכולן:
אם כן טיהרת סיד מלצרף. תימה תקשה נמי ליה טיהרת בהרת
איכא סיד דעדיף מיניה הרי השאת גבוה שתי מעלות: נצרפיה
בהדי סיד. לאו בר מיניה הוא (ד) שאינה תולדה לאב אחד. ומשנינן
מלצרף דאי בהדי סיד איכא צמר דעדיף מסיד ואי בהדי צמר
לאו מינה הוא ובקונטרס פירש דבהרת ושאת שמצטרפים כדדרשינן
האי
בת"כ והיה מלמד שמצטרפים זה עם זה וקשה דא"כ תולדות נמי יצטרפו וע"ק דבירושלמי בריש מכילתין אומר רבי יוסי ב"ר בון והיו אין
כתוב כאן אלא והיה מלמד שאין מצטרפות זה עם זה תני חזקיה לנגעי צרעת אין כתוב כאן אלא לנגע מלמד שאין מצטרפות ומיהו ההיא
גופה תימה דמייתי לה אהך דמסיק התם דמצטרפים וצ"ע שם: טיהרת סיד ההיכל מלצרף. וא"ת אמאי לא מקשה בפשיטות דמתני'
דלא כר' עקיבא דבמתני' קתני שניה כסיד ההיכל משמע דמצטרפין סיד עם השלג אבל לא עם הצמר ולר"ע אדרבה מצטרפת
עם הצמר ולא עם השלג שגבוה ממנו ב' מעלות וי"ל דה"פ אם נאמר מתני' ר"ע היא והא דקתני שניה לה כסיד ההיכל
לא להצטרף עמהם אלא לומר שתולדה היא ולא תצטרף עם הצמר אע"פ שאין גבוה ממנו כ"א מעלה אחת ור' עקיבא
דקתני זו למעלה מזו לא שיצטרף הסיד עם הצמר דהא לאו תולדה היא אלא לומר שלא יצטרף הסיד עם השלג אע"ג דתולדה היא הואיל
וגבוה ממנו ב' מעלות א"כ טיהרת סיד ההיכל: אי הכי קרום של ביצה נמי. פירוש אא"ב דמתניתין דלא כר' עקיבא שפיר והר"ר
משה מאייבר"א פירש אא"ב דר' עקיבא דקאמר זו למעלה מזו מודה נמי דאב ותולדה דידיה מצטרפין והא דקאמר זו למעלה מזו אתא
לאוסופי דאפילו סיד וצמר או סיד וקרום מצטרפין אף על גב דלאו בר מיניה הוא ומתניתין נמי דקתני ושניה לה כו' סבירא לה
נמי זו למעלה מזו אלא דאתא לאשמועינן דאפי' שלג וסיד או צמר וקרום שגבוהות זו מזו שתי מעלות מצטרפין הואיל ובר מיניה
הוא אתי שפיר דכולהו מצטרפין אהדדי בר משלג וקרום שאין מצטרפין זה עם זה יחד אלא לדידך דפרכת א"כ טיהרת סיד ההיכל
אם כן סבירא לך דלרבי עקיבא לעולם לא מצטרפין אלא עם סמוכה מעלה אחת ולמתני' אין מצטרפין אלא אם כן בר מינה ואי
אתיא מתניתין כרבי עקיבא לא מצטרפין אלא אב
ותולדה
דידה שהיא גבוה מעלה אחת
א"כ קרום נמי תקשי לך:
אף