שבועת
הפקדון פרק
חמישי שבועות
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הזיד
בשבועת הפקדון מהו. פירש בקונטרס דבשבועת העדות
הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו. חייב קרבן או מלקות או
יז א
א)
ב) ג)
ליכא למבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת
שניהן. וגבי שבועת העדות אע"ג דחייב נמי מזיד כשוגג ליכא
ד) ה)
העדות דמי יודע שהם יודעים לו עדות ואין נראה דלא חשיב
למיבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות דמי
❖
יח ב ג
ו)
יודע שהם יודעים לו עדות ויכול להתרות בו: לא אשכחן מזיד
ספק כיון דלמותרה אין ספק דהא בעדים זוממין אי הוו צריכי
❖
דמייתי קרבן. לאו דוקא כל התורה
התראה הוה מתרינן בהו אף על גב
תורה אור השלם
קאמר שהרי ד' מביאין על הזדון
דהמתרים בהם אין יודעין אם הם
להו הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו
רבינו חננאל (המשך)
כשגגה הבא על השפחה (ב) ונזיר
משקרים והא דלא בעי הך בעיא
1. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ
כיון דחידוש הוא דבכל התורה לא אשכחן
אמרת בשבועת הפקדון
בשבועת העדות משום דאי אפשר
שנטמא ושבועת העדות ושבועת
בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל
מזיד דמייתי קרבן והכא מייתי קרבן לא
א
דאינו לוקה תאמר בנזיר
אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
הפקדון : ה"ג אמרו ליה תנינא חמורה
לידע לעולם אם הם מזידין שיכולין
ו)
שנטמא שלוקה הואיל
שנא אתרו ביה ולא שנא לא אתרו ביה או
הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה:
כיון
❖
דחידוש הוא
הימנה שבועת הפקדון שחייבין על
לומר שכחנו:
ויקרא ה כב
ולוקה לא יביא קרבן ת"ל
דלמא ה"מ היכא דלא אתרו ביה אבל היכא
וכפר עליו מאשר חטא
כו'. לאו חידוש גמור הוא דהא
זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף
על הנפש דברי ר' יאשיה
דאתרו ביה מילקא לקי קרבן לא מייתי או
שקלים מדקאמר על זדונה מכות
איכא טובא כדפירש בקונטרס אלא
רבי יונתן אומר בפתע זה
הגהות הב"ח
דלמא הא והא עבדינא א"ל תנינא חמורה
מכלל דאתרו ביה וקאמר מכות אין
כלומר כיון שניתן זדונו לכפרה:
שוגג. פתאום זה אונס.
מילקא לקי קרבן לא מייתי.
(א) גמ'
מדקתני בנזיר שלוקה.
הימנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה
קרבן לא ומאי חומרא דניחא ליה
תתחייב
מכלל דאתרו ביה וקתני
לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי אמר
ואף על גב דגבי שפחה
מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים
תתחייב
לא אם אמרת בשבועת
(ב) רש"י
להו רבא בר איתי מאן תנא שבועת
כתיב בקורת תהיה והביא
הפקדון שאינו לוקה.
מדקאמר ליה על זדונה מכות מכלל דאתרו
חרופה
ש"מ דאע"ג דאתרו ביה
הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה רבי
את אשמו הא אמרינן בסוף ד' מחוסרי
ביה וקאמר מכות אין קרבן לא ומאי חומרא
(ג) ד"ה מאי
בשבועת הפקדון לא לקי.
שמעון היא אמר להו רב כהנא בר
כפרה דהיא לוקה
ודחי' מאי אינו לוקה
דניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי
והוא מביא קרבן: מאי אינו לוקה
מינה דההיא דאנא תנינא והכי תנינא
דקתני דלא מיפטר
אמר להו רבא בר איתי מאן תנא זדון
במלקות אלא צריך קרבן.
דלא מיפטר במלקות. תימה דמעיקרא
לה אחד זדונה ואחד שגגתה אשם
ואקשינן אי הכי האי
שבועת הפקדון לא ניתן לכפרה ר"ש אבל
בכסף שקלים ומאי חומרא דאילו התם
ס"ד דבעי למילף מיניה חומרא דדין
דקתני תאמר בנזיר
לרבנן קרבן נמי מייתי אמר להו רב כהנא
שלוקה מכלל דנזיר
חטאת בת דנקא והכא אשם בכסף
הוא שנחמיר בנזיר שכן לוקה ולמאי
❖
שנטמא מיפטר במלקות.
שקלים וליגמר מינה התם בדלא
דמסיק השתא צ"ל דמיתניא לענין
בר מינה דההיא דאנא תנינא לה והכי תנינא
והא בהדיא כתיב ביה
אתרו ביה. והכי פירושה חמורה
קולא דדין הוא שנקל בנזיר שכן
וביום השמיני יביא שתי
לה אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף
תורים וגו'. ושנינן האי
ממנה שבועת הפקדון משבועת
מיפטר במלקות ונראה דלא ידע
מוסף רש"י
שקלים ומאי חומרא דאילו התם חטאת בת
קרבן דמייתי נזיר זה
העדות שחייבין על זדונה מכות מה
לגבי מאי מיתניא אי נמי מעיקרא
מאן תנא כו' ר"ש.
למיחל עליה נזירות
דנקא והכא אשם בכסף שקלים וליגמר מינה
שאין כן בעדות שאין בה התראת
ס"ד דה"פ לא אם אמרת בנזיר
בטהרה הוא ולא משום
דלמא דלא אתרו ביה ל"א ת"ש אין חייבין
(לעיל לד:)
דהזיד בטומאה: אמרוה
ודאי ועל שגגתה עם זדון הפקדון
שהוא טמא שכן כפרתו תלויה במלקות
דהא כפרה לה כת
להא שמעתא קמי דרבא
על שגגתה מה הן חייבין על זדונה אשם
אשם בכסף שקלים ובעדות קרבן
הקל ולא בקרבן תאמר בשבועת
ראשונה.
אמר להו לדידכו
בכסף שקלים מאי לאו בדאתרו ביה ה"נ
עולה ויורד: מכות אין קרבן לא
הפקדון שאין כפרתו תלויה במלקות
דאמריתו דלא מיפטר
❖
(לעיל לב:)
במלקות היכא דאתרו ביה
ומאי חומרא. דמכות מקרבן הואיל
דלא אתרו ביה ת"ש לא אם אמרת בנזיר
אלא בקרבן דחמור ודלא כמ"ד
אלא צריך נמי קרבן אי
ולא תרוייהו עבדינן ביה הא בעדות
לעיל ניחא ליה לאיניש דליתי קרבן
טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון
לא אתרו ביה מילקא הוא
מייתי קרבן. ומשני ניחא ליה לאיניש
ולא לילקי ומיהו בסיפרי מיתניא הך
דלא לקי הא קרבן חייב.
רבינו חננאל
שאינו לוקה מדקאמר לוקה מכלל דאתרו
ואע"ג דאיכא שהדי דהאי
כו'. אמר להו רבא בר איתי לרבנן
ברייתא ומיתניא איפכא והכי איתא
ביה וקאמר תאמר בשבועת הפקדון שאינו
הזיד בשבועת הפקדון
פקדון בהאי שעתא
הך מתני' דקתני להו מהכא לא
התם בפרשת נשא גבי נזיר בפתע
והתרו בו מהו. כיון
דמישתבע איתיה גביה
לוקה אבל קרבן מייתי מאי אינו לוקה דאינו
אמאי כפירת דברים
[דמייתי] קרבן על המזיד
תפשטה דלעולם קרבן איכא לרבנן
להביא את האונס פתאום להביא
נפטר במלקות מכלל דנזיר טמא נפטר
כשוגג לא לקי [או דלמא
בעלמא נינהו. דהא הני
והך מתני' דקתני קרבן לא רבי
את השוגג והדין נותן ומה במקום
כו'] או דלמא תרוייהו
שהדי מחייבי ליה בפקדון
במלקות הא קרבן כתיב ביה התם דמייתי
שמעון היא דקאמר שבועת הפקדון
שלא חייב את המזיד חייב בו את
וליכא הכא כפירת ממון.
מיחייב. א"ל מדתנינן
קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה
חמורה ממנו. פירוש
וכל הנשבע כי האי גוונא
לא ניתן זדונה לכפרה כדאמרן
השוגג כאן שחייב את המזיד
משבועת העדות שבועת
היכא דאיכא שהדי פטור
אינו דין שנחייב את השוגג ומנין
בפירקין דלעיל שכן לא עשו בו
אמרוה רבנן קמיה דרבה אמר להו מכלל דכי
הפקדון שחייב על זדונה
הוא: א"ל רב חנניה לרבה
מושבע כנשבע ומזיד כשוגג: אמר
שחייב את המזיד אמרת ק"ו מה
תניא דמסייעא לך ונשבע
מכות ועל שגגתה אשם
לא אתרו ביה ואיכא עדים מיחייב כפירת
בכסף שקלים ש"מ שאם
על שקר פרט ללוה בשטר
להו רב כהנא. לא תדחקוה לאוקומה
שבועת העדות שלא חייב את השוגג
דברים בעלמא הוא אלמא קסבר רבה הכופר
הזיד לוקה ואין מביא
וללוה בעדים. אמר ליה
פירוש שגגתה גרידא חייב את המזיד
כר' שמעון ובעיין נמי לא תפשטוה
הא איכא לאוקומא בטוען
קרבן. ואוקמוה להא לרבי
בממון שיש עליו עדים פטור א"ל רב חנינא
דאנא תנינא לה כו': ומאי חומרא.
כאן שחייב את השוגג אינו דין
שמעון דסבר לא ניתנה
לויתי ולא לויתי ממך לא
לרבה תניא דמסייע לך וכחש בה פרט
זדון שבועת הפקדון
בשטר ולא בעדים
ב
1
שנחייב את המזיד לא אם אמרת
הא שבועת העדות נמי זדונה
דבממון מודה ואינו כופר
לכפרה בקרבן. ומאי
למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין
בשבועת העדות שכן אינו לוקה
ושגגתה קרבן: היינו חומרא דאילו
חומרא דשבועת הפקדון
אלא בעדים. דהא ודאי
ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וללוה
תאמר בנזיר שלוקה והואיל ולוקה
בעדות חטאת היא ולא נתנה בה
משבועת העדות דניחא
לאו כפירת ממון היא.
1
ורישא דהא מתניתא
ליה לאיניש דניתי קרבן
בעדים אמר ליה אי משום הא לא תסייען
לא יביא קרבן ת"ל וכפר מאשר
תורה קצבה ויכול לקנותה במעה
ולא לילקי. אי נמי
מוכחא הכי דקתני וכחש
חטא וגו' ונראה דהיינו הך דמייתי
כסף. דנקא שתות והיינו מעה שהיא
באומר לויתי ולא לויתי בעדים לויתי ולא
בשבועת העדות כתיב
בה פרט למודה לאחד מן
אחד מששה בדינר: וליגמר מינה.
בשמעתין ובמקום שבועת העדות
השותפין או לאחד מן
נקבה מן הצאן כשבה וגו'
לויתי בשטר ממאי מדקתני וכחש בה
אפילו תימא בת דנקא.
האחים כו' ופשוטה היא:
אית למיגרס שבועת הפקדון ואית
למיפשט בעיין דמייתי
קרבן ולא
פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן
ובפקדון אשם בכסף
ת"ש אין חייבין על שגגת
לקי: ומשני דלמא התם בדלא אתרו
למיגרס נמי הכא איפכא כדאמרינן
הפקדון. ומה הן חייבין
שקלים. ואמר להו רב
השותפין האי לאחד מן האחין ה"ד אילימא
כהנא הא מתניתא לאו
על זדונו אשם בכסף
ביה. קאמר דהא לא איירי בה
בסיפרי מה לשבועת הפקדון דכן
דאודי ליה בפלגא דידיה הא איכא כפירה
הכי שנויה כדקאמריתו.
שקלים. מאי לאו זדון
אמרת. לא
במלקות כלל: לא אם
אינו לוקה כו' וכן גר"ח וזה לשונו
אלא הכי שנויה שבועת
עדים כגון דאיכא שהדי
דאידך אלא לאו דאמרי ליה מתרוינן יזפת
ואתינן למפשטה מהא דתניא בסיפרי
ידעינן במאי קאי לא אם אמרת:
דהאי פקדון איתיה לגביה
הפקדון אחד שגגתה
ואחד זדונה אשם בכסף
וקתני חייב אשם. ודחינן
ואמר להו לא מחד מינייכו יזפי דהויא ליה
הא קרבן כתיב ביה. והזיר לה' את
דבי רב לא אם אמרת בשבועת
ג
שקלים. ונפשוט מינה
לא בזדון עצמו. פירוש
הפקדון שכן אינו לוקה תאמר בנזיר
ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו'
כפירת דברים בעלמא ומדרישא כפירת
כגון שהודה כי הזיד
דלא לקי ואפי' בזדונה.
: כי היכי דתיחול עליה
שנטמא דלוקה והואיל ולוקה כו'
ואמרינן דלמא מתניתא
בשבועתו. דאמרי' לא
דברים סיפא נמי כפירת דברים (סימן חובה
בדלא אתרו ביה. ואתינן
מיכפר לך עד דמייתית
נזירות בטהרה. שמתחיל למנות
ואם תאמר מאי קמשני דלא מיפטר
כיתות דבעל הבית חומר נזירא) ת"ש אינו
אשם: ת"ש היו [ב'] כתי
למפשטה מהא דתניא
במלקות כלומר אלא צריך עדיין
מעכשיו ותלה הכתוב בקרבן ולא
בספרי דבי רב לא [אם]
עדים כפרה הראשונה כו'
חייב על שגגתה ומהו חייב על זדונה
לכפרה הוא בא: אמרו רבנן קמיה
קרבן והא היא גופה אתינן למילף
אשם בכסף שקלים מאי לאו זדון עדים
דרבה. הנך רבנן דלעיל דתנו שבועות
בנזיר שיהא עדיין צריך קרבן ואר"ת
לא זדון עצמו ת"ש היו שתי כתי עדים
דה"פ דלא מיפטר במלקות שאין
בי רבה אמרו לפניו שכך שאל רב
כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה
כהנא מהם: אמר להו. מדקא מיבעי
מתכפר במלקות לחודיה תאמר בנזיר
ליה באתרו ביה: מכלל. דפשיטא ליה
שתיהן חייבות מפני שיכולה עדות להתקיים
שמתכפר במלקות לחודיה דכי מייתי
נמי בשוגג קרבן לא מייתי אלא
דכי לא אתרו ביה הני סהדי דמיחייב
בשתיהן בשלמא שניה (א) תחייב דהא כפרה
למיחל עליה נזירות טהרה כדמסיק
קרבן ואף על גב דידעי הני סהדי
לה כת ראשונה אלא ראשונה אמאי מיחייבא
ודלא כרבי אלעזר הקפר דאמר
שהוא חייב לו ואמאי מיחייב והא לא
הא
נזיר טמא חוטא הוא והא
תועיל לו כפירתו וע"כ ישלם
הוא: פטור. מקרבן:
דפריך והא קרבן כתיב ביה פירוש הא בשוגג כתיב קרבן ולמאי קאתי
נמצא שכפירת דברים בעלמא
פרט למודה לאחד מן האחין. שיש לו חלק בממון זה וכשתבעו
אם לא לכפר וא"כ נילף משבועת הפקדון דבמזיד לא יפטר
במלקות אלא יצטרך עדיין קרבן ומשני כו': פרט ללוה
האח השני כפר: פרט ללוה בשטר. קס"ד לכופר ממון שיש לו עליו
בשטר ולוה בעדים. כגון דאמר לא לויתי דכאומר לא פרעתי דמי:
שטר או עדים: לא תסייען. דהא מתנית' לאו בכופר ממון קאמר
אלא במודה בממון וכופר שלא מסר
לו שטר עליו ולא היו עדים
הכא
בדבר: מתרוינן יזפת.
מינך
יזפי. ממך לויתי כל המנה
בו: (ג) לאו זדון
עדים. שהתרו בו:
משנינו לוית:
ולא היה לחבירך חלק
הא