לז:
שבועת הפקדון פרק חמישי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
נמי כדרבינא. שהיו קרובין בנשותיהן אבל נשותיהן
הא קיימא שניה. אלא לאו ש"מ כפירת ממון שיש עליו עדים
יט א
א) ב)
הויא כפירה: קרובין בנשותיהן. נשואי שתי אחיות דההיא שעתא
גוססות לא צריך למימר דהא הכא ליכא לאקשויי פשיטא
כ ב
ג)
לא חזו לאסהודי. ואם תאמר למה לי למיתנא איצטריך כגון
דהא קמ"ל דהודה ואח"כ באו עדים דמשלם קרן וחומש וכי באו
ד)
מהו דתימא. קיימא לן רוב גוססות
שהיו גוססות באותה שעה:
עדים ואח"כ הודה משלם
תשלומי כפל:
ה) ו)
ואין מביאין קרבן על כפירת
כא ג
ז) ח)
למיתה והוו להו כמתות והוה ליה
ט)
שעבוד קרקעות. תימה והא
ממון שיש עליו
עדים דלא תתחייב
כב ד
י) כ)
הא קיימא שניה אמר רבינא הכא במאי
רבי יוחנן גופיה אית ליה בסוף בבא
ראשונה קמ"ל
השתא מיהא לא
❖
כג ה ו
עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת כפירת
בתרא דשעבודא דאורייתא
שכיבי ואף על גב דרוב גוססין
כד ז
הראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות
וא"כ אפילו בעל פה היכי משכחת
למיתה כל זמן
שלא מת חי הוא
כה ח
טענת גנב. פטר
לה לשבועת העדות ולשבועת הפקדון
לכל דברים ט):
מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא
תורה אור השלם
עצמו על ידי גניבה שטען נגנב
והכי נמי קשה מהשולח
מיהת חיי נינהו ולא שכיבי תא שמע בעל
כו ט
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
הימני ושומר חנם פטור מגניבה
דאמר רבי יוחנן שטר שיש בו אחריות
הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
וקיימא לן בב"ק שאם
נכסים אינו משמט ואם כן אפילו
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד
ובאו עדים אם עד שלא באו עדים הודה
אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת
נשבע ובאו עדים משלם כפל כגנב
בעל פה לא משכחת לה לדידיה וכן
כז י
א משלם קרן וחומש ואשם אם משבאו עדים
עֲמִיתוֹ: ויקרא ה כא
עצמו אבל אם הודה אח"כ אין כאן
בפרק קמא דב"מ גבי
2. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
הודה משלם תשלומי כפל ואשם $ הכא נמי
ב
כפל דמודה בקנס פטור אבל חומש
מודה מקצת ובפרק הכותב
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ
כדרבינא אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע
בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף
ואשם יש משום שבועת הפקדון:
ואיתא נמי התם גבי
❖
עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ
חמורה ממנה שבועת הפקדון שחייבין על
ונשבע והודה ובאו עדים גרסי' ולא
עד אחד דאין נשבעין על כפירת
יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
❖
גרסינן אחרי כן: משלם תשלומי
שעבוד קרקעות ולמ"ד שעבודא
ויקרא ה כד
זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים
רבינו חננאל
כפל. משום עדים: ואשם. משום
דאורייתא לעולם לא משכחת שבועה
מדקאמר לוקה מכלל דאיכא עדים וקאמר
שבועה אבל חומש לא משלם וילפינן
וצ"ל (ב) דאליביה משכחת כשמחל
הא דאמר רבינא כגון
על שגגתה אשם בכסף שקלים אמר להו רב
הגהות הב"ח
מיעט
שהיו קרובים לנשותיהן
שטרות. אפילו
לה בבבא קמא מהאי קרא ושלם
השעבוד כ):
מרדכי בר מינה דההיא דהאמר להו רב
(א) גמ' בה
והיו נשותיהן גוססות
מאן דלא דאין דינא דגרמי בהגוזל
אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו י)
(ב) תוס'
כו'. וכבר פרשנוהו
כהנא אנא תנינא לה והכי תנינא לה אחד
קמא ופטר שורף
ממון המשתלם בראש מוסיף חומש
למעלה. ואמר רבינא
❖
זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים תא
דכולהו
לרבא אמאי חייבת הכת
שטרותיו של חבירו מכל מקום כיון
ושאינו משתלם בראש כגון זה שישלם
הראשונה. הא איכא
שמע לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה
עליו כפל אין מוסיף חומש: כדרבינא.
דכי איתנהו בעינייהו מחייב ליה
עלייהו סהדי דמשהדי
לאהדורינהו ה"א דכי כפר חייב ומיהו
שהיו עדים קרובים בנשותיהן בשעת
תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה היכי
דידעי בהאי סהדותא
גליון הש"ס
דפקדון כגון שהיו
לבסוף דמסיק דלענין השבה דוקא
שבועה לפיכך חייב קרבן כמאן
דמי אי דליכא עדים אמאי לוקה אלא פשיטא
גמרא ה"נ כדרבינא.
קרובין לנשותיהן כו'.
דליתניהו: בר מינה דההיא. אין
פליגי אי אומר לו כשנשתנו הרי שלך
דאיכא עדים וקתני תאמר בשבועת הפקדון
אבל השניה כיון שכפרה
לפניך ולא לענין שבועה קשיא מה
ללמוד הימנה דלא איירי במכות כלל
כת הראשונה כמי שאין
שאינו לוקה מלקא הוא דלא לקי אבל קרבן
ג
שם עדות כלל דמי.
שייך למעוטי שטרות הא אפילו שרפן
ודלמא בזדון עצמו קאמר ולא בזדון
ועלתה בתיובתא דרבא
מייתי תיובתא דרבה תיובתא רבי יוחנן אמר
עדים: אי דליכא עדים. דאתרו
פטור כ"ש נשתנו וצריך לומר דסבר
תיובתא. הא דתנן במתני'
הכופר בממון שיש עליו עדים חייב בשטר
ד
ה
בנזיר אמאי לוקה: עבידי דמייתי.
כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי אי
וחייבין על זדון השבועה
עם שגגתה כו'. פירושא
פטור אמר רב פפא מאי טעמיה דרבי יוחנן
נמי כי פטרינן היינו כי קלינהו
הלכך מהניא ליה כפירתו אם ימותו
בתוספתא היא. איזוהי
עדים עבידי דמייתי שטר הא מנח אמר ליה
העדים: משום דהוה. ליה האי שטר
באתרייהו אבל נטלן ושרפן חייב:
זדון העדות עם זדון
מתניתין נמי דיקא. אע"ג דמאן
השבועה שהוא חייב בה
ממון שהקרקעות משועבדים לו
רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא שטרא
היודע וזכור לעדות ויודע
דמחייב נמי מודה דלרבנן פטור מ"מ
והכופר בו ככופר בקרקעות וקיימא
נמי עביד דמרכס אלא אמר רב הונא בריה
שכל הנשבע חייב קרבן
מייתי דסתם מתניתין דיקא כמאן
לן לקמן דאין נשבעין על
זהו זדון העדות עם זדון
דרב יהושע היינו טעמיה דרבי יוחנן ו משום
השבועה שחייב. וכן מי
דפטר ומיהו קצת תימה דמייתי
הקרקעות הלכך כי אישתבע נמי אין
דהוה שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין
שיודע לעדות אבל אינו
ז
ממתניתין דדחי לה לייתי ממתניתין
לה דין חיוב שבועה להביא עליה
יודע שכל הנשבע חייב
קרבן על כפירת שעבוד קרקעות איתמר
קרבן: וכדרב הונא בריה דרב יהושע.
דשבועת הדיינין
קרבן זהו זדון העדות
משביע עדי קרקע פליגי רבי יוחנן ור"א
עם שגגת השבועה שהוא
דאין נשבעין על כפירת שעבוד
דפריש טעמא דרבי יוחנן משום דאין
(א)
חייב. ואיזו היא שגגת
חד אמר חייב וחד אמר פטור תסתיים דרבי
קרקעות אם כן אין כאן קרבן:
חייבין על כפירת [שעבוד] קרקעות:
ח
שבועת העדות שהוא
חייב להעמיד לו שדה. דקסבר קרקע
אלא
יוחנן דאמר פטור מדאמר רבי יוחנן הכופר
פטור. כגון שהיה יודע
לו עדות ושכחה בשעת
נגזלת וקיימא לה ברשות גזלן וקרינן
בממון שיש עליו עדים חייב שטר פטור
השבועה שהוא פטור.
ביה והשיב את הגזלה :
וכדרב הונא בריה דרב יהושע תסתיים א"ל רבי ירמיה לר' אבהו לימא
שנא' ונשבע על שקר. מי
הרי שלך לפניך. קסבר קרקע אינה
שיודע שהוא שקר בשעת
רבי יוחנן ורבי אלעזר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי דתנן
השבועה. וכן בענין
נגזלת וכי שטפה נהר ברשותיה דמרא
הפקדון היודע בפקדון
הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה דברי רבי אליעזר
קמא היא קיימא: מיעט שטרות.
שהוא אצלו ויודע שכל
וחכ"א אומר לו הרי שלך לפניך ואמרינן במאי קמיפלגי רבי אליעזר דריש
ט
שאין גופן ממון שאינן אלא לראיה
הנשבע בפקדון על
שקר חייב קרבן. זהו
רבויי ומיעוטי ורבנן דרשי כללי ופרטי רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי
שבהן: מאן דמחייב. עלייהו דין קרבן
זדון הפקדון עם זדון
וכחש בעמיתו ריבה בפקדון או בתשומת יד מיעט או מכל אשר ישבע
שבועה כרבי אליעזר כי היכי דמרבה
השבועה שחייב. וכל
1
2
היודע שהפקדון אצלו
להו לענין השבה מרבה להו נמי לכל
חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט
אע"פ שאינו יודע שכל
האמור בענין וקרבן בההיא עניינא
מיעט שטרות ורבנן דרשי כללי ופרטי וכחש בעמיתו כלל בפקדון או בתשומת
הכופר ונשבע בפקדון
❖
כתיב: אפילו רבי אליעזר מודה.
מביא קרבן חייב. וזהו
יד או בגזל פרט או מכל אשר ישבע עליו חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי
זדון הפקדון עם שגגת
דאף על גב דאיתרבו בענין השבה לא
אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון
השבועה שהוא חייב.
איתרבו לענין חומש ואשם דכי אהדר
אבל מי שאינו יודע
מוסף רש"י
אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטל יצאו עבדים
י
קרא ונקט ענין חומש ואשם כתיב
שיש לו פקדון בידו
שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון
הא קיימא שניה.
או שהיה יודע ובשעה
או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו'
שנשבע נעלם ממנו פטור
מאן דמחייב כרבי אליעזר ומאן דפטר כרבנן אמר ליה לא מאן דמחייב
וחמישיתו יוסף עליו את אשמו יביא
(לעיל לג.) קרובין
הוא שנאמר ונשבע על
מכל ולא הכל ואימעיט להו דבר
בנשותיהן.
כרבי אליעזר ומאן דפטר אמר לך בהא אפילו רבי אליעזר מודה
שקר: ר' יוחנן אמר
הכופר בממון שיש עליו
שאינו דומה לפרט: מתניתין נמי
דרחמנא אמר מכל ולא הכל אמר רב פפא משמיה דרבא מתניתין נמי
עדים ונשבע חייב. בשטר
דיקא. כרבי יוחנן דאין חיוב קרבן
פטור. מאי טעמא רב
דיקא דקתני גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר
שבועה בקרקעות: דעבד איתקש
פפא אמר עדים עבידי
אמן חייב ואילו גנבת את עבדי לא קתני מ"ט לאו משום דעבד איתקש
דשכבי וכמאן דליתניהו
לקרקעות. והתנחלתם אותם [וגו']
דמו. אבל שטר הא מנח.
לקרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות אמר רב פפי
לרשת אחוזה כאחוזה:
(שם) מהו
ורב הונא בריה דרב
משמיה דרבא אימא סיפא זה הכלל כל המשלם על פי עצמו
דתימא רוב גוססין
יהושע אמר אפילו שטרא
כלל
למיתה.
נמי עביד דאירכס. אלא
חייב ושאינו משלם על פי עצמו פטור זה הכלל לאתויי מאי לאו לאתויי גנבת את עבדי
היינו טעמא דר' יוחנן
אלא
משום דשטר שעבוד
קמ"ל השתא מיהת חיי נינהו. (שם) משלם קרן
קרקעות דקי"ל מלוה בשטר גובה מן הקרקע ואפילו ממשעבדי. ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד
קרקעות: המשביע עדי קרקע. אסיקנא ר' יוחנן פוטר ור' אלעזר מחייב נימא בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן וחומש ואשם. (ב"ק סה.) (שם קו.) ושטפה
פליגי דתניא הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה דברי ר' אליעזר וחכ"א אומר נהר. (שם קיז:) ריבה כל
מילי. (שם) מיעט שטרות. (שם)
לו הרי שלך לפניך. ואמרינן במאי פליגי ר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי ורבנן דרשי כללי ופרטי.
ר' יוחנן כרבנן ור' אלעזר כר' אליעזר. ודחי' ר' אלעזר ודאי כר' אליעזר. אבל ר' יוחנן אמר לך [בהא]
אפילו רבי אליעזר מודה דפטור. שנאמר או מכל אשר ישבע עליו לשקר. ולא כל למעוטי קרקעות. אמר רב פפא מתני' נמי דיקא דקתני גנבת שורי והוא [אומר] לא גנבתי כו' ופשוטה היא: