שבועת הפקדון פרק
חמישי שבועות
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
מהא ליכא למשמע מינה. ואם תאמר ולידוק ממתניתין
כלל אינו חייב אלא אחת. לקמיה מפרש מאי כלל ומאי פרט: ולא
כח א ב
א)
ב) ג)
לך גרסינן בכולהו ולא גרסינן לא לך: כללו של ר' מאיר זהו פרטו
דפירקין דפטרינן בקנס וכל שכן בקרקע כדמוכח
ד)
של רבי יהודה. מאי ששמע ר' יהודה שהיה עושה ר' מאיר כלל
בפ' שבועת העדות דקאמר ולר' יוחנן דאמר משביע
ה)
עדי קרקע פטורין מאי בינייהו איכא בינייהו קנס ולאו פירכא דלקמן(א)
דהיינו ולא לך ולא לך עשאן ר' יהודה פרט. וממילא שמעינן דפרטו
כט ג
ו)
❖
ז) ח)
של רבי מאיר היינו לא לך לא לך דאי
טעמא משום דלא כפר ליה ממונא שלא
ט)
היה מתחייב בהודאתו אבל גבי עדות
לא מאי הוי פרטא לרבי מאיר והוא
י)
אלא מהא ליכא למשמע מינה: שבועת
מאן דפטר בעדי קרקע מחייב בעדי
כללו של רבי יהודה דאי לא לך לרבי
רבינו חננאל
❖
הפקדון כיצד תן לי פקדון שיש לי בידך כו':
יהודה נמי פרטא ולא חשיבא כלל
קנס שהרי יתחייב ע"י עדותן כמו בשאר
מתני' שבועת הפקדון
תנו רבנן כלל אינו חייב אלא אחת פרט הכא
גרס לא לך לא לך
ממון:
אלא שאין לכם מאי שנא ולא לך
כיצד אמר לו תן לי
ולא לך
הכל מודים בולא לך שהוא
ולא גרסינן וי"ו בכולהו אלא
דנקט:
חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ ר' יהודה
פקדוני כו'. ת"ר זה הכלל.
הגהות הב"ח
כלל אינו חייב אלא אחת
פרט. רבי מאיר לא פליג אדר'
בבתרא וכן בכל הני דמייתי דאי
אומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב
א
(א) תוס'
פרט חייב על כל אחת
יהודה בולא לך והכי קאמר רבי יהודה
גרסי' וי"ו בכולהו אם כן במסקנא
❖
קאמר
על כל אחת ואחת רבי אליעזר אומר לא
ואחת דברי ר' מאיר ר'
ולא לך הוא דהוה פרטא אבל לא
דמוקי לה כרבי לימא ר' יהודה היא
יהודה [אומר] שבועה לא
לך ולא לך ולא לך שבועה חייב על כל
לך ולא לך חייב על כל
לך כללא דלא אשבועה קאי. ולקמיה
דאמר ולא לך פרטא הוא אבל השתא
אחת ואחת ר"ש אומר עד שיאמר שבועה
אחת ואחת ר' אליעזר
מוסף רש"י
מפרש מהיכא דייק ר' יוחנן דתרוייהו
לא מתוקמא כוותיה דהא תרוייהו
אומר כו'. אמר רב יהודה
לכל אחת ואחת אמר רב יהודה אמר שמואל
אלא מהא ליכא
לרבי מאיר פרטי הוו: ושמואל אמר
חשיב פרטא בין בוי"ו בין בלא וי"ו
אמר שמואל פרטו של ר'
למשמע מינה.
יהודה שהוא לא לך ולא
כללו של רבי מאיר פרטו של רבי יהודה
לך אדמודי ליה אודויי ליפלוג עליה
ואסוגיא דשמעתין קשיא דמוכח בפ"ב
לך הוא כלל של ר' מאיר.
כללו של רבי יהודה פרטו של רבי מאיר
איפלוגי. כלומר אי ס"ד דשמעיה ר'
דזבחים דטפי הוי פרטא
כלומר בולא לך ולא לך
יהודה לרבי מאיר דמשוי לתרוייהו
בלא וי"ו מבוי"ו לר' יהודה דאמר התם
שמחייב ר' יהודה על כל
ור' יוחנן אמר הכל מודים בולא לך שהוא
אחת ואחת אינו מחייב ר'
או דלמא כזית וכזית לר' יהודה פרטא
פרטא לא הוה ליה למינקט מילתא
פרט לא נחלקו אלא בלא לך שרבי מאיר
מאיר אלא אחת על כולן.
הוי וכל שכן כזית כזית ובספר ישן
בולא לך דמודי ליה בגויה אלא הכי
(שבת קכא.) שבועה.
ואיזהו פרטו של ר' מאיר
אומר פרט ורבי יהודה אומר כלל ואיזהו
שמחייב על כל אחת
גרס הכא כולה סוגיא איפכא ור' יוחנן
הוה ליה למתני רבי יהודה אומר לא
כללו של ר' מאיר שבועה שאין לכם בידי
חייב.
ואחת באומר אין לך בידי
ב
אמר הכל מודים בלא לך שהוא פרט
לך אינו חייב אלא אחת למינקט
(קדושין מד.) לא
לא לך (ולא) [לא] לך ור'
במאי קמיפלגי שמואל דייק מברייתא ור'
לא נחלקו אלא בולא לך וגרסינן תני
מילתא דפליג עליה בגוה: סתם
לך ולא לך ולא לך
יהודה סבר זהו כלל ואין
יוחנן דייק ממתניתין שמואל דייק מברייתא
שבועה.
חייב אלא אחת על הכל.
מתניתין ר"מ ח): תנן ולא לך ולא לך.
ולא לך תני פקדון ותשומת יד כו':
כללו של ר' יהודה. פי' לא לך
מזו הברייתא דייק שמואל
מדקאמר רבי יהודה ולא לך פרטא הוי
וי"ו גרסינן בכולהו אלמא לר"מ
הכי ואמר מדקא מפרש ר'
פרטא הוי ותיובתא דשמואל: ר' היא
פרטו של ר"מ פי' בקונטרס
מכלל דשמעיה לר' מאיר דאמר כללא הוי
(שם,
יהודה ואמר (לא) [ולא]
לך פרטא הוא מכלל
והוסיף: לא לך לא לך,
דאמר. במס' זבחים בפ' שני לא שנא
דאי לרבי יהודה נמי פרט הוי אמאי
ואמר ליה ר' יהודה פרטא הוי ור' יוחנן אמר
דשמעיה לר' מאיר דאמר
דוקא בלא וי"ו אבל ולא לך
נקט ר' יהודה טפי ולא לך וא"ת הא
שוחט את הזבח ע"מ לאכול כזית
תרוייהו לר' מאיר פרטא הוי ואמר ליה רבי
כללא הוא ופליג עליה
ולא לך כללא הוי, עי"ש
דלא נקט לא לך משום דמודה בה
למחר כזית בחוץ ל"ש כזית למחר
ובמהרש"א) פרוטה
ואמר כי האי גוונא פרטא
יהודה בולא לך מודינא לך בלא לך פליגנא
מכולם מצטרפת.
הוא לא לך לא לך לא לך
ר"מ וי"ל דמכל מקום הוה ליה למימר
וכזית בחוץ פרטא הוי ב' מחשבות
הוא דהוי כללא. ור' יוחנן
עלך ושמואל עד דאודי ליה אודויי לפלוג
הרי
כאן ט"ו
אף ולא לך:
הן ותפיס את הראשונה והוי פיגול
[אמר] ר' מאיר ור' יהודה
עליה איפלוגי ורבי יוחנן דייק ממתניתין
חטאות. גבי שבועת העדות מיתנייא
(לעיל כג:) פליגי
ושוב אין מחשבה שניה מוציאתו מידי
תרוייהו מודו דולא לך
בה רב אחא ורבינא.
שהוא פרט לא נחלקו
מדקאמר ר' מאיר שבועה שאין לכם בידי
פיגול אליבא דר' יהודה דאמר התם
דגבי פקדון הוה ליה למימר אשמות:
אלא בלא לך לא לך
אנסת
ופתית כו'. תימה למאי
כללא הוי מכלל דולא לך פרטא הוי דאי
זה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה
ט)
חד
(ולא) [לא] לך שר' מאיר
אמר אפרטי מיחייב.
אומר זה פרט הוא וחייב
למחשבת המקום פיגול וחייבין על
דלא מחייבין בהזהב
סלקא דעתך ולא לך כללא הוה אדמשמע
על כל אחת ואחת. ור'
אכילתו כרת ומתניתין דהכא רבי היא
אלא ביחוד כלי א"כ הכא כיון
לן שבועה שאין לכם בידי נשמעינן שבועה
יהודה אומר זה כלל הוא.
ולאו ר' מאיר: מדידיה. מדר' מאיר
דפרעיה י) תו לא מיפטר בהודאה
ואיזהו כללו של ר' מאיר
לא לך ולא לך ולא לך כל שכן שבועה
באומר כולכם. ור' יוחנן
גופיה: חטה בכלל חטין. אם טענו
וי"ל כגון שיחד לו בענין זה שיגבה
שאין לכם בידי ושמואל אמר כל האומר
האי דוקיא דייק לה
חטה הרי הוא כטענו חטין כדכתיב
מן הכלי כל מה שיחייבוהו בית דין:
ממתני'. דתנן שבועה
ולא לך כאומר שבועה שאין לכם בידי דמי
והחטה והכוסמת לא נכו:
שאין לכם בידי אינו חייב
הדרן עלך שבועת הפקדון
תנן לא לך ולא לך ולא לך תני לא לך ת"ש
אלא אחת וקסבר סתם
פרוטה מכולן מצטרפת. אם אין לו
משנה ר' מאיר. וכיון
תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה תני
עליו מכולן אלא שוה פרוטה מצטרפין
דאמר שמצאנו לר' מאיר
לחייבו: פליגי בה רב אחא ורבינא.
תשומת יד גזל אבידה ת"ש תן לי חטין
ושעורין וכוסמין תני שעורין
דאמר לכם כללא הוא
מכלל דולא לך ולא לך
במתני' ובמילתיה דרבי יוחנן: חד אמר
כוסמין והאי תנא כל הכי שביש תני ואזיל
אלא הא מני רבי היא דאמר
פרטא הוא. דאי ס"ד
אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב.
לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית פרטא הוי תא שמע מדידיה
כשמואל דאמר ולא לך
חייב על כל אחת ואחת דקתני מתני'
ולא לך כללא הוא ליתני
ר' מאיר אומר אפילו חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת
במתני' ולא לך ולא לך
חייב שלש קאמר חדא אחטין וחדא
(לעיל כג:) אכללי
אינו חייב אלא אחת וכ"ש
תני חטה שעורה כוסמת מאי אפילו אמר רב אחא בריה דרב איקא
אשעורין וחדא אכוסמין ארבעה לא
נמי מיחייב.
שבועה שאין לכם בידי.
אפילו חטה בכלל חטין ושעורה בכלל שעורין וכוסמת בכלל כוסמין:
מחייבין ליה למימר שבועה שאין לך
ודחי שמואל ואמר ר'
מאיר סבירא ליה האומר
תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך כו': תן לי חטין
בידי חדא שבועה באפי נפשה היא
לא לך ולא לך כאומר
ושעורין א"ר יוחנן פרוטה מכולם מצטרפת פליגי בה רב אחא ורבינא חד
שכלל בה אין לך בידי כלום וחזר ופרט
ג
שבועה שאין לכם בידי
דמי. ואקשינן לשמואל
לא חטין ולא כוסמין ולא שעורין אלא
אמר אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב וחד אמר אכללי נמי מיחייב והתני ר'
ממתניתין דתנן שבועה
פרטא פירושה דשבועה שאין לך בידי
חייא הרי כאן חמש עשרה חטאות ואם איתא עשרים הויין האי תנא דפרטי
שאין לך בידי ולא לך ולא
הוא וכי אמר רבי יוחנן פרוטה מכולן
לך חייב על כל אחת
קא חשיב דכללי לא קא חשיב והא תני רבי חייא הרי כאן עשרים חטאות
ואחת הנה מתני' לר'
מצטרפת לאו אסיפא דמתני' דחייב
ההיא אפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה בעא מיניה רבא מרב נחמן היו
מאיר היא דסתם הוא
ליה על כל אחת ואחת קאי דכיון דכל
וקתני דולא לך פרטא הוא
חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פקדון תשומת יד וגזל ואבידה שיש
חדא וחדא באנפי נפשה הוא לא
ומפרק תני במתני' לא לך
לנו בידך אמר לאחד מהן שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת
לא לך והוא פרטי דר'
מצטרפי אלא ארישא אמר שבועה
מאיר. ותו אקשינן שבועה
יד גזל ואבידה ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך מהו אחדא מיחייב
(שם) שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת
שאין לך בידי פקדון
או
פרוטה מכולן מצטרפת לאותה שבועה
הדרן עלך שבועת
ותשומת יד וגזל ואבידה
הפקדון
חייב על כל אחת ואחת.
דהא חדא היא: וחד אמר. חייב על כל אחת ואחת דקתני מתני' ד' נינהו חדא אכללא ותלת דפרטא ודר' יוחנן אסיפא נמי קיימא ואשבועתא
ופריק נמי כדקמייתא תני
דכללא ומיחייב מיהא חדא: ט"ו חטאות. היו חמשה תובעין אותו דמתני' וכל אחד תבעו חטין ושעורין וכוסמין ואמר שבועה שאין לך בידי חטין
תשומת יד והא וגזל קתני
ושעורין וכוסמין ולא לך ולא לך הרי כאן ט"ו חטאות ואם איתא דארבע חטאות הן כ' הויין: דכללי לא קחשיב. אע"ג דאיתנהו: והתני
תני גזל כו'. (והא) [ותו]
אקשו עליה ממתני'
ר' חייא. בדוכתי אחריתי הרי כאן כ' ש"מ ד' שבועות הן ובקמייתא לא חשיב דכללא: ומשני לעולם תלת נינהו דההיא דכללא ליתא וכי
דבתרא תן לי חטים
קתני עשרים אפקדון אתשומת יד אגזל ואבידה דאיכא ד' פרטי לכל חד וחד דהוה להו עשרים: אחדא מיחייב. אכל חד וחד מהנך
ושעורין וכוסמין כו'.
ופריק תני חטים תני
בתראי דולא לך דקאמר לאו אפרטא דפקדון ותשומת יד קאי ואין כאן אלא ח' חטאות ד' משום ראשון ואחד לכל אחד מן האחרונים:
שעורים תני כוסמין.
או כלומר משנתנו אין בהן
ווין הללו כל עיקר. ואקשינן עליה וכי זה התנא טעה באלו הדברים כולן והוסיף וי"ו בכולן בטעות. ופריק מתניתין לאו ר' מאיר היא: הא מתניתין רבי היא דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית כולהו הני לישני פרט הוו. ודברי רבי
מפורשין בשחיטת קדשים פרק כל הזבחים שקבל דמן. וכבר פירשנוהו בקדושין. ואקשי על שמואל מדברי ר' מאיר עצמו שאמר במשנתנו ר' מאיר אומר אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת. הנה ו' לר' מאיר פרטא הוא.
ודחי לעולם לר' מאיר ו' מוסף האחרון לראשון וכללא הוא וגרעיה לו' ותני שעורה כוסמת דהוא פרטיה דר' מאיר. והאי דקתני אפילו אתיא לאשמועינן דחטין וחטה אחת הן ומה שטענו הוא שנשבע לו שחטה בכלל חטין וכן שעורה וכן כוסמת:
א"ל תן לי פקדון שיש לי בידך כו' השביע עליו ה' פעמים בין בב"ד ובין שלא בב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת. א"ר שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות. פירוש כיון שאילו חזר והודה בפקדון חייב לשלם אם כפר. ועוד נשבע חייב
דהא ממון קא כפר. היו ה' תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון כו'. או כל אחד אומר לו תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שבועה שאין לך בידי אין חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה חייב על כל אחת
ואחת. וכן היו ה' תובעין אותו וכל אחד אומר לו תן לי חטין ושעורין כוסמין כו': גמ' א"ר יוחנן אפילו פרוטה מכולן מצטרפת. פירוש כיון שטענו בחטין ושעורין וכוסמין והוא פתח ואמר שבועה שאין לך בידי חלה השבועה עליו על הכל בכלל.
לפיכך אפילו אין בכולן אלא פרוטה נצטרפו וחייב. ולא אמרינן דהא ליכא בכל חדא וחדא פרוטה. וכיון דלית בכל חדא פרוטה לא חלה שבועה בפחות מפרוטה. שבועה שאין לך בידי זהו כלל. פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה זהו פרט וחלקו
בזה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטי מיחייב וחייב בכפירתו לאלו החמשה שלש חטאות לכל אחד ואחד חטאת אחת שכפר לו בחטים. וחטאת אחת בשעורים וחטאת בכוסמין. וחד אמר אכללי מיחייב נמי כיון שפתח שבועה שאין לך בידי כאילו