לח:
שבועת הפקדון פרק
חמישי
שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שבועת
הדיינין.
או דלמא. ולא לך אפרטא קאי ויש כאן כ': אי דפריש. לכל אחד
הא דלא נקט נוהגת
באנשים ובנשים כדתנן
ל א ב
א) ב)
דמילתא דפשיטא היא ואחד ולא לך פקדון ותשומת יד גזל ואבידה: ועיקר קנס הוא תובע.
לעיל גבי פקדון משום
א ג
ג) ד)
ולעיל לא תני אלא דלא נימא נילף שבועת הפקדון משבועת העדות:
עיקר תביעתו על הקנס היא ואע"ג דבושת ופגם נמי בכלל כפירה
ה)
לאתפושי
חפצא בידיה. תימה דבשבועת העדות וביטוי ופקדון
נינהו לא מיחייב עלייהו כדמפרש ואזיל: הכא בכולה מילתא כפר ליה.
כשהוא מושבע מפי
דהא לא אנסתי קאמר והבושת ופגם
ב ד
ו)
אחרים דהוי דומיא דשבועת הדיינין או דלמא אכל חדא וחדא מיחייב תא שמע
בכלל כפירה: הא לא דמיא. קשיא
ז)
ג ה ליבעי בהו אנקוטי חפצא ש): דתני רבי חייא א הרי כאן עשרים חטאות
דאביי הוא דקמסיק למילתיה:
האי דיינא דאשבע בתפלין כו'. היכי דמי אי דפריש רבי חייא מנינא אתא
ח)
הדרן עלך שבועת הפקדון
ד ו
ט)
לאשמועינן אלא לאו דלא פריש ושמע
ואע"ג שהשביע אברהם את
ב
שבועת
ה ז
הדיינין. שהדיינים
אליעזר במילה הא אמרינן בסמוך
מינה פרטא הוי: אנסת ופתית את בתי
י)
משביעין ע"י הודאת
דתלמיד חכם לכתחלה בתפלין אי
כו': אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
כ)
מקצת הטענה שלימדוה צ) מאשר
נמי כיון דעדיין לא נצטוו יותר הוי
ו ח
מאי טעמא דרבי שמעון הואיל ועיקר קנס
ל)
יאמר כי הוא זה וכתב עלה
כספר תורה לגבייהו:
הוא תובע אמר רבא משל דרבי שמעון
מ) נ)
ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא
ז ט
ס)
למה הדבר דומה לאדם שאמר לחבירו תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי
שלח ידו דהיינו שבועה: הטענה.
ע) פ)
בידך אמר לו שבועה שאין לך בידי חטין ואשתכח דחטין הוא דלית ליה הא
צ)
שהשבועה באה על ידה לא תהא פחות
ק) ר)
שעורין וכוסמין אית ליה דפטור דכי אשתבע אחטין אקושטא משתבע אמר
משתי כסף: וההודאה. שמחייבתו
ש)
ליה אביי מי דמי התם בחטין קא כפר ליה בשעורין וכוסמין לא קא כפר ליה
לישבע לא תהא פחות מפרוטה. ובגמ'
❖
ח י
פליגי רב ושמואל בפרוטה זו אם
הכא בכולה מילתא הוא דקא כפר ליה הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו תן
מתוך שתי כסף של טענה היא או
לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלל ואשתכח
תורה אור השלם
צריך שתהא טענת הכפירה של כסף
ט כ
חטין הוא דלית ליה הא שעורין וכוסמין אית ליה דמיחייב אלא כי אתא
1. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלֹהֵי
שתי מעות כסף לבד פרוטה של
רבין אמר רבי יוחנן לדברי רבן שמעון קנס הוא תובע ולא בושת ופגם
י ל
הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ
הודאה: שתי כסף. שתי מעות כסף
אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה
לדברי חכמים אף בושת ופגם הוא תובע במאי קא מיפלגי אמר רב פפא
דהא שתי לשון נקבה היא והן שליש
לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי
ר"ש סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא
קיץ ורבנן סברי לא
הדינר: אין לך בידי אלא פרוטה
אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
❖
יא מ נ
בראשית כד ג
שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר:
פטור. שאין ההודאה ממין הטענה
יב ס
שזה טענו כסף וזה הודה לו נחשת
הדרן עלך שבועת הפקדון
יג ע
וכגון שלא טענו לו שתי מעות של
גליון הש"ס
שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה
מטבע אלא משקלו אם טענו מטבע
יד פ
גמ' אין לך בידי חייב.
פרוטה ואם אין
ג
ד
הרי הודה לו במטבע כדלקמן:
ההודאה ממין הטענה פטור כיצד שתי כסף לי בידך אין לך בידי
❖
ה
שתי כסף ופרוטה כו'. קסבר טענו
טו צ
אלא פרוטה פטור ו שתי כסף ופרוטה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה
חטין ושעורין והודה לו באחד מהן
חייב מנה לי בידך אין לך בידי פטור מנה לי בידך אין לך בידי אלא
ז
חייב: אין לך בידי פטור. שאין
מוסף רש"י
טז ק
חמשים דינר חייב ח מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא נ' דינר פטור מפני
כאן הודאה: שהוא כמשיב אבידה.
שבועת הדיינין.
שהוא כמשיב אבידה מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי
שהיה יכול להעיז פניו ולכפור ומדלא
יז ר
ט
הטענה שתי
העיז הרי הוא כמשיב אבידה שאינו
נתתיו לך פטור $ אין לך בידי חייב י מנה לי בידך אמר לו הן אל תתנהו לי
כסף.
חייב שבועה כדאמרינן במסכת גיטין
אלא בעדים למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתנו בעדים
יח ש
המוצא מציאה לא ישבע
כ ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור ל דינר זהב יש
מפני תקון העולם: גמ' כר' חנינא
יט ת
לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיות ופרוטה חייב שהכל
בר אידי.
בשלהי שבועת העדות
(בכורות נ: ושט"מ
מין מטבע אחת מ כור תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור
השבע ולא תשבע כו': אפי'
שם)
כ א
כור פירות לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית חייב שהקטנית בכלל
תימא בכינוי. והא דאמר רב בשבועה
נ
פירות טענו חטין והודה לו בשעורין פטור ורבן גמליאל מחייב הטוען
האמורה בתורה: לאתפוסי חפצא.
ס
כא ב ג
קאמר או ספר או תפילין כאברהם
לחבירו בכדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת
דאתפסיה לאליעזר ברית מילה:
ממין הטענה ישבע וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה אמר רבן
כב ד ה
ע
דאשבע בה' אלהי השמים. ולא
(ב"מ נה.) מנה לי בידך
גמליאל רואה אני את דברי אדמון פ טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר
כג ו
אמר לו הן.
התפיסו חפץ נעשה כטועה בדבר
בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור הודה במקצת הקרקעות פטור במקצת
❖
(לקמן
משנה. ואע"ג דלא תנן לה במשנה
מב. וב"ב ו.) נתתיו לך
הכלים חייב שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות
שמעתא דרב היא והרי היא כדבר
פטור.
לישבע עליהן אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את
(לקמן מב.) אין
צ
ק
משנה כדאמרי' בסנהדרין
רבינו חננאל
הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש: גמ' היכי משבעינן ליה אמר רב יהודה אמר
לך בידי.
דטועה בדבר האמוראים חוזר ולא
חייב.
א"ל שבועה שאין לך
רב משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה דכתיב ואשביעך בה' אלהי
אמרינן מה שעשה עשוי וישלם מביתו:
בידי אלו כולם שאתה
1
(שם) אין
טוען עלי הרי נתחייב
תלמיד חכם. נשבע מיושב: בספר
השמים אמר ליה רבינא לרב אשי כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר בעינן שם
לך בידי אלא ליטרא
אחת. ופרט עוד שלש
תורה. ואע"ג דאוקימנא דלא כרב
המיוחד אמר ליה אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי ונפקא מינה צריך לאתפושי
כסף פטור.
שלש. הנה ד' חטאות
ר
ש
פפא לכתחלה מיהא ספר תורה
(שם)
נתחייב בכפירתו לכאו"א.
חפצא בידיה וכדרבא דאמר רבא תהאי דיינא דאשבע בה' אלהי השמים נעשה
וטריסית.
ואקשינן על מאן דאמר
בעינן. ובדורותינו בטלו הראשונים
כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ואמר רב פפא האי דיינא דאשבע בתפלין נעשה
ופונדיון ופרוטה.
אכללי נמי מיחייב. והתני
שבועה דאורייתא לפי שענשה גדול
(לקמן מ.) אלא
ר' חייא הרי כאן
כמי שטעה בדבר משנה וחוזר והלכתא כוותיה דרבא ולית הלכתא כוותיה
ותקנו לגזור עליו ארור בעשרה והא
לתך. (לקמן
ט"ו חטאות. פירוש הנה
דרב פפא הלכתא
כוותיה דרבא דהא לא נקיט חפצא בידיה ולית הלכתא
מב.) טענו חטין והודה
חמשה תובעין אותו וכפר
אמרן ק) ארור בו שבועה: ת"ח. די לו
א
לו בשעורין פטור.
להן ונתחייב ט"ו חטאות
דהא נקיט חפצא בידיה שבועה מעומד תלמיד חכם
כוותיה דרב פפא
לכתחלה בתפלין מפני כבודו: אף
ב
ג
ג' לכאו"א ש"מ אפרטי
היא. לקמן מפרש מאי אף: בלשונה.
(שם)
ר)
מיושב שבועה בספר תורה תלמיד חכם לכתחלה בתפלין ת"ר
מיחייב. דאי הוה מיחייב
ד
ה
(ב"מ ק:)
אכללי נמי עשרים חטאות
בכל לשון שהוא מבין בו:
שבועת הדיינין
אף היא בלשונה נאמרה אומרים לו הוי יודע
ו
הוה ליה למימר שפרטיהן
שכל
שכל
ט"ו וכלל לכאו"א מהן
ה' הרי עשרים. אין הכי
(ב"ק לה:) ורבן גמליאל מחייב. (לקמן מ. מב.) בכדי שמן.
נמי דהתני ר' חייא לקמן הרי כאן כ' חטאות. ודחינן הא דתני ר' חייא כ' חטאות במתניתין דמקמי הא תני לה דתנן היו
והודה לו בקנקנים. (לקמן מב.) (כתובות קח:) הואיל והודה לו
חמשה תובעין אותו בפקדון בתשומת יד ובגזל ואבידה שהן ארבעה פרטי לחמשה תובעין נמצאו כ' פרטי. ואהאי תני
מקצת ממין הטענה. (לקמן מב.) טענו כלים וקרקעות כו' פטור.
ר' חייא כ' ונתברר דאפרטי מיחייב והאי דאמר אכללי נמי מיחייב לא מצא סיוע לדבריו. והלכתא כמאן דאמר אפרטי
מיחייב דקיימא לן (פסחים עד: חולין צג:) כל היכא דפליגי הלכתא כמאן דמיקל. והוא רבינא דלא מחמר רבינא אלא באומצא
(שם) (ב"מ ד:) במקצת הכלים.
ביעי ומיזרקא בלבד. ואסיקנא דלא מבעיא כדפריש שבועה לכאו"א דודאי חייב אלא אפילו היו ה' תובעין אותו בפקדון
חייב. (לקמן מב.)
ותשומת יד וגזל ואבידה [ואמר לאחד מהם שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה] ולא לך ולא לך ולא
זוקקין. (שם) (ב"מ ד: ק: וכעי"ז לקמן מ:)
לך שחייב כ' חטאות. והא אתא ר' חייא לאשמועינן דאע"ג דלא פריש שבועה לכל אחד ולא לך ולא לך פרטא הוי
וקאי כר' יוחנן לדברי הכל: מתני' אנסת ופתית בתי כו'. א"ר יוחנן לדברי ר' שמעון דפוטר קנס הוא תובע וכיון דאילו
(קדושין כו.) אין נשבעין על טענת חרש.
(לקמן מב.) אבל נשבעין לקטן ולהקדש. (שם)
הוה מודה פטור הוא. השתא לאו ממונא קא כפר ליה הלכך פטור הוא מקרבן שבועה. לדברי חכמים בושת ופגם תובע:
הדרן עלך שבועת הפקדון
פ"ו שבועת הדיינין הטענה שתי כסף. וההודאה שוה פרוטה פירוש שתי כסף שני מעין. (פרוטה חצי חבה). היכי משבעינן ליה א"ר יהודה משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה שנאמר ואשביעך בה' אלהי השמים.
ואקשינן
כמאן כר' חנינא בר אידי דאמר בשם המיוחד. ואמר רב אשי אפילו תימא רבנן דאמרי אפילו בכנוי חייב. ומאי בשבועה האמורה בתורה דצריך לאתפושיה לנשבע חפצא בידיה כאליעזר עבד אברהם
ידו וגו' וכדכתיב (בראשית מז) ויאמר השבע לי וישבע לו
ואמר מקודם לכן אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך וגו'. וכן אמר רבא האי דיינא דאשבע בה' אלהי
ישראל. פירוש ולא אתפשיה
שנאמר וישם העבד את
חפצא בידיה נעשה
כמי
שטעה
בדבר משנה וחוזר ומשביעו בתפישת חפצא בידיה
וכן
הלכתא. והא דאמר
רב
פפא
דדיינא דאתפיס תפלין
לנשבע
ואשבעיה הכי טעה לית
הלכתא כותיה. אלא
כי
הא
שבועה בתפיסת ס"ת