שבועת הדיינין פרק ששי שבועות
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
בשרך אלא קרובים. ואע"ג דבפרק במה מדליקין
שכל העולם נזדעזע. לקמיה בעי ליה: את פיך. שבועת שקר:
כד א
א) ב)
ג)
לחטיא את בשרך. את קרובך: פוטרין אותו מיד. ואין משהין אותו
נפקא לן מהאי קרא דבעון נדרים בנים מתים כשהן
כה ב
ד)
כאן שלא יחזור בו וע"כ ישלם י) מיד שקיבל עליו בב"ד: הרשעים.
קטנים אבל גדולים לא וכ"ש ממשפחתו לא היינו בנדרים אבל
ה) ו)
מפרש לקמיה : אלא על דעתנו. הא פרישנא טעמא משום קניא
שבועה אפילו כל משפחתו נענשים דקרא איירי בתרוייהו אל תתן את
ז)
כו ג
ח)
דרבא בפרק ג' : לא
פיך איירי בשבועה ולמה יקצף האלהים
כ)
ט) י)
אתכם. כלומר לא כשאתכם במחשבות
על קולך וחבל את מעשה ידיך דמשמע
שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר
כ)
לבבכם: פרשת סוטה. כשמשביעין
בנים דוקא איירי בנדר:
כז ד
הקב"ה בסיני 1 לא תשא את שם ה' אלהיך
שנאמר אלה וכחש וגו'. כל
ל) מ)
אותה ישביעוה בלשון שהיא שומעת:
לשוא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה
כח ה
וידוי מעשר. בערתי הקודש
עבירות שבתורה לאו
❖
נ)
וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה
. וטעמא דכולהו מפרש במסכת
דוקא אלא כלומר הנך דלא הוו כיוצא
נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר
סוטה ל): ולא תשא עמהן. אלמא לא
בשבועה דהא מוכח בפ"ק דקדושין
כט ו
2 אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין
תורה אור השלם
חמירא מכריתות ומיתות ב"ד: מנקה
דמשום עריות לחודייהו אבלה
בשרו אלא קרובו שנאמר ומבשרך לא אם
הארץ: אמר איני נשבע פוטרין
הוא לשבים. וכאן אף לשבים לא ינקה
1. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ
3
ל ז
אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה
אותו מיד. פי' בקונטרס שלא יחזור
בלא פרעון: בדינא אחרינא. בפורענות
תתעלם וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו
יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ
קלה ולא בפורענות הבאה עליו:
בו קודם שיצא מב"ד והא דאמרינן
לא ח
וכאן ממנו ומכל העולם כולו שנאמר אלה
שמות כ ו
4
לַשָּׁוְא:
2. אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא
בריש המפקיד אמר
חלה
וכחש [א] ואימא עד דעביד להו לכולהו לא
❖
אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי
הריני משלם וחזר ואמר איני משלם
ס"ד דכתיב מפני אלה אבלה הארץ וכתיב על כן תאבל הארץ ואומלל
הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה
5
6
מהו מי אמרינן מהדר קהדר ביה או
יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ
כל יושב בה וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה
דלמא דחויי קא מדחי היינו קודם
וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
גליון הש"ס
דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל
קהלת ה ה
7
שיצא מב"ד א"נ אפילו אחר שיצא ואי
גמ' אותו בהכרת.
3. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת
❖
דעתיה למהדר אע"פ שאינו יכול
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
עציו ואת אבניו הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות
לחזור בו לא מיקני ליה כפילא דבעי
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:
אטרוחי לבי דינא כדאמרי' התם
שאין לו ממון אצל חבירו וטוענו ומשביעו ואל בית הנשבע בשמי לשקר
ישעיהו נח ז
הגהות הגר"א
גבי ההוא דאפקיד כיפי ואדרבה
4. אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב
כמשמעו ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו הא למדת דברים שאין
[א] גמ'
משם ראיה היא דלא מצי הדר דאי
וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים
אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן אם אמר איני נשבע פוטרין
הושע ד ב
נָגָעוּ:
מצי הדר ביה אמאי אית לן למימר
5. כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה
אותו מיד ואם אמר הריני נשבע העומדין שם אומרים זה לזה 8 סורו
לדחויי קמכוין ועל כן נראה פירוש
הָאָרֶץ כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה
נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו' וכשמשביעין אותו אומרים
הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר
הקונטרס ולא כמו שפר"ת בספר
וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה
לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום
הישר בפרק זה בורר
וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן:
❖
ועל דעת ב"ד שכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל אמר
בשמעתא דנאמן עלי אבא
ירמיהו כג י
6. עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ
להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום
דמצי הדר ביה ומביא ראיה מההיא
וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת
דהמפקיד והכי פירושא דפוטרין אותו
ועל דעתי שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה אין לי
הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם
9
מוסף רש"י
מב"ד שמתוך כך יהא בוש מלחזור
דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ: הושע ד ג
אלא אותן העומדין על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר
7. הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יְיָ
דכתיב מפני אלה אבלה
בו ועוד דשוב נמצא בשם ר"ת
מנין ת"ל ואת אשר איננו ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני
הארץ.
צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב
01
דההיא דהמפקיד איירי באומר הריני
וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי
מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מנין ת"ל קימו וקבלו
11
משלם חוץ לב"ד א"נ לא יצא מב"ד
לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ
קיימו מה שקבלו כבר מאי אף היא בלשונה נאמרה כדתנן אלו
וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת
כדפי' אבל אם אמר בב"ד וחזר ואמר
זכריה ה ד
אֲבָנָיו:
נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת
חוץ לב"ד איני משלם לא מצי הדר
א
ב
ג
ד
ה
8. וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר
המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון וקאמר נמי שבועת הדיינין אף
ביה ובההוא דזה בורר גופיה משמע
סוּרוּ נָא מֵעַל אָה¢ לֵי
(קדושין יג. עי"ש ובהגהות
ו
ז
הגר"א כאן) וכשמשביעין
הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה
כפי' הקונטרס דתניא היה חבירו
היא בלשונה נאמרה אמר מר אומרין לו הוי יודע שכל העולם כולו
אותו.
וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם
חייב לו שבועה ואמר לו דור לי
נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא מ"ט
פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם:
(לעיל
במדבר טז כו
בחיי ראשך ר"מ אומר יכול לחזור
אילימא משום דאתיהב בסיני עשר דברות נמי אתיהב ואלא משום דחמירא
9. וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי
כט.) ולא אתכם לבדכם.
בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור
כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת
ומי חמירא והתנן ח אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא חמורות
בו ואמרינן בגמרא לאחר גמר דין
(שם)
הָאָלָה הַזֹּאת:
זו כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן אלא כדקתני טעמא וכל עבירות
דברים כט יג
מחלוקת והלכה כדברי חכמים משמע
01. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה
(נדרים כה.) פרשת
שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה
לאחר גמר דין אע"פ שלא נדר לו
סוטה.
עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְיָ
לא נאמר בהן לא ינקה והכתיב ונקה לא ינקה ההוא מיבעי ליה לכדרבי
בחיי ראשו עדיין ומיהו י"ל דלא קרי
(ברכות מ:)
21
אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה
עִמָּנוּ הַיּוֹם: דברים כט יד
אלעזר דתניא רבי אלעזר אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא
גמר דין אלא כשנדר לו כבר בחיי
11. קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים
ראשו וכן משמע בפ' יש נוחלין
ינקה א"א לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים
(סוטה לב.) וידוי מעשר.
עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל
לפי גי' ר"ח גבי עבדי
הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר
ואינו מנקה לשאינן שבים כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו
לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי
גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו
וממשפחתו וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא והכתיב ושמתי אני
הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם
31
אצלך כו' דגרס רצונך השבע וטול
וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
את פני באיש ההוא ובמשפחתו ותניא אמר ר"ש אם הוא חטא
אסתר ט כז
ונשבע אינו יכול לחזור בו משמע
21. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים
משפחתו מה חטאת לומר לך אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה
דוקא כשנשבע אבל קודם שנשבע
נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה
מוכסין ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים מפני שמחפין עליו התם
יכול לחזור בו ויש ספרים דגרסי התם
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן
בדינא אחרינא הכא בדינא דידיה כדתניא רבי אומר והכרתי אותו מה
נשבע ואינו יכול לחזור בו מ):
אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי
קיימו מה שקבלו כבר. תימה
בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל
ת"ל לפי שנאמר ושמתי אני את פני יכול כל המשפחה כולה בהיכרת ת"ל
שמות לד ז
רִבֵּעִים:
דבפ"ק דמגילה
31. וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי
אותו $ אותו בהיכרת ולא כל המשפחה כולה בהיכרת וכל עבירות שבתורה
בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ
איכא תנאי טובא דדרשי דאסתר
נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו (שנאמר אלה וכחש וכתיב
וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים
ברוח הקודש נאמרה מקראי ושמואל
אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ
על כן תאבל הארץ ואימא עד דעביד להו לכולהו לא ס"ד דכתיב
דריש ליה מקיימו וקבלו קיימו למעלה
(סוטה
מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא כ ה
מפני אלה אבלה הארץ) וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא והכתיב
41. וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו
לב.) ושבועת העדות
מה שקבלו למטה ומסיק רבא
ושבועת הפקדון.
כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא
41 וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה
דלכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל
תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי
❖
התם
והא אדשמואל נמי אית ליה פירכא
ויקרא כו לז
אֹיְבֵיכֶם:
דאצטריך למידרשה נמי כי הכא ורבא גופיה דרש כי הכא קיימו מה שקבלו כבר בשבת פ' ר"ע והא דאצטריך לדרשא אחריתי
אי
(שם)
רבא גופיה חשיב ליה פירכא בסוף פ"ק דחגיגה גבי היתר נדרים פורחין באויר דמייתי קראי טובא שיש להם על מה שיסמכו ומסיק רבא
אפשר לומר נקה שכבר
רבינו חננאל
נאמר לא ינקה.
כולהו אית להו פירכא דאתו לדרשא אחריתי לבר מדשמואל ויש לומר דבסוף פרק קמא דחגיגה ודאי חשיב להו פירכא משום דלשמואל ליכא
(יומא פו.)
ות"ח לכתחלה בתפישת
פירכא כלל דלא מיבעי ליה לדרשא אחריתי אבל בפ"ק דמגילה פריך לכולהו אגופיה דקרא לבר מדשמואל דליכא פירכא כולי האי אלא
איש באחיו.
[תפלין]. שבועה מעומד
ואלו
נאמרין בכל לשון כו'. תימה דלא תני במתניתין שבועת הדיינין
דאצטריך לדרשא אחריתי :
(סנהדרין כז:)
ות"ח מיושב: ת"ר שבוע'
הדיינין אף היא בלשונה
ושבועת ביטוי דכיון דתנא אלו ליכא למימר תנא ושייר נ) וי"ל דאיכא שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהני להכי תני להו לחודייהו:
נאמרה. אומרים הוי יודע
:
שכל העולם נזדעזע בשעה
התם
שאמר הקב"ה למשה בסיני
לא תשא. מאי טעמא כל
העבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה ה' וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' ואין בשרו אלא משפחתו שנאמר ומבשרך לא תתעלם. וגם מכל העולם נפרעין
משבועת שוא שנאמר אלה וכחש וגו' וכתיב על כן תאבל הארץ וגו'. וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו ובשבועה לא שנאמר הוצאתיה לאלתר נאם ה' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע וגו' אל בית הגנב זה גונב דעת הבריות שאין
לו אצלו ממון וטוען ומשביעו. ואל בית הנשבע בשמי לשקר זה שבועת שקר כמשמע'. ולנה בתוך ביתו זו האלה. וכלתו את עציו ואת אבניו הא למדת כי האבנים שאין האש מכלתן שבועת שקר מכלתן. אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד.
ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים סורו נא מעל אהלי [האנשים] הרשעים האלה. וכדתניא ר' שמעון בן טרפון אומר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה על שניהם. פי' על זה שנשבע לשקר ועל זה שנתן לו בלא עדים וגרם לו
לכפור ולישבע. ואסיקנא כל עבירות שבתורה נתפש איש בעון אחיו שנא' וכשלו איש באחיו [בעון] אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה לזה. והני מילי שיש בידו למחות ולא מיחה אבל שאר ישראל לא. ובשבועת שקר נתפשין הכל וכשמשביעין
אותו אומרים לו הוי יודע שלא על מה שבדעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת ב"ד. ואמרינן למה ליה למימר הכי. משום קניא דרבא והאי קניא דרבא מפורש בנדרים פרק ד' נדרים התירו וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל
על דעתו ועל דעת המקום השביעם שנאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כלומר על דעתי. אשר ה' אלהיך כורת עמך היום כלומר על דעת המקום. דההוא גברא דאתחייב ליה שבועה לחבריה והוה נקיט [קניא] בידיה ומסתמיך עליה כדבעי לאשתבועי.
אמר לתובע נקוט לי הדין קניא דבעינא למיתפס ס"ת בידי ושקלה מיניה ונשבע לו שפרעתיך. וכיון דחזיא דאשתבע שדייה ברוגזיה לההוא קניא ואיתברא ואישתפוך זוזי לארעא. ואשתכח דבקושטא אשתבע דהא יהיב ליה קניא ובגוה הנהו זוזי