לט:
שבועת הדיינין פרק ששי שבועות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
התם
שהיה בידם למחות ולא מיחו. לא הוה צריך לשנויי אלא
חלה על שניהן. ששניהן נענשין בה שלא דקדק למסור ממונו ביד
א) ב)
א
ג)
נאמן (ב) ובאו לידי חלול השם: כפירת טענה שתי כסף. טענה דתנן
התם בדין הקל כדמסיק בסמוך הכא בדין חמור אלא דניחא
לב ב
ד)
ליה לפרושי דאין נענשין מעונש עבירה אלא משום דלא מיחו הלכך
במתני' לאו אתחלת הטענה קאי אלא אכפירה שהוא כופר בטענת
מה
אין עונש זה חמור כל כך: כלים שנים אף כסף שנים. וא"ת
חבירו לבד הודאת הפרוטה דבעינן שתהא תחלת הטענה שתי כסף
ה)
ופרוטה: ה"ג ואילו כפירת פרוטה
היכי דריש בסוף שמעתין לשמואל לכך
❖
לג ג
ו)
לא קתני: כי יתן איש. תחלת נתינה
יצאו כלים למה שהן הא אצטריך למה
התם שיש בידם למחות ולא מיחו מאי איכא
ז)
ב' כסף ועלה קאי כי הוא זה דבר
כלים שנים וי"ל כדפי' הקונטרס דדריש
ח)
בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא בין
❖
מדלא כתיב כספים ומה שפירש
חשוב ושיערו חכמים שמעה כסף דבר
רבינו חננאל
צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא הוא
חשוב הוא: מה כסף דבר חשוב אף
בקונטרס לקמן דאי הוה כתיב כספים
דראשי ביה: הטענה שתי
בשאר עבירות בדיניה ורשעים דמשפחה בדין
כל דבר חשוב גרסינן. ולא גרסינן אף
הוה שמעינן תרוייהו שנים ודבר חשוב
כסף כו'. פירוש שהן ב'
תורה אור השלם
חמור ורשעים דעלמא בדין הקל צדיקי דהכא
מעין מכ"ד מעין לסלע:
כלים דבר חשוב דאילו בכלים אמרינן
אין נראה דבלא יתורא לא הוי משמע
1. וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה
אמר רב כפירת טענה שתי
והכא פטירי גבי שבועה הוא ורשעים
מכספים אלא ב' פרוטות כמו קדושי
לקמן דאפילו בכפירת מחטין
כסף. כלומר אינו חייב עד
לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל
דמשפחה כדיניה ורשעים דעלמא בדין חמור
אשה שמתקדשת בפרוטה אף על גב
חייב והאי אף כל במידי דלאו כלי
שיתבענו יותר משתי כסף
אָה¢ לֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים
ויכפור בשתי כסף ויודה
הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל
וצדיקי דהכא והכא בדין הקל: אם אמר איני
קאמר וקאמר רחמנא כי הוא זה על
דבפ"ק דקדושין
א
בשאר ואם תהיה הכפירה
אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל
זה באה השבועה כשיאמר כי הוא זה
גמר לה קיחה משדה עפרון דכתיב
נשבע פוטרין אותו מיד ואם אמר הריני נשבע
פחות משתי כסף אינו
חַטֹּאתָם: במדבר טז כו
2. שְׁבֻעַת יְיָ תִּהְיֶה בֵּין
ביה כסף אלא הו"ל למכתב כסף או
כשמודה במקצתה. אלמא הודאה מתוך
חייב שבועה. ושמואל
העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל
1
אמר הטענה לא תהיה
שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ
טענת שתי כסף היא: ההוא. זה
כספים א"נ כסף או חפצים והוה
אהלי האנשים הרשעים האלה: בשלמא
פחות משתי כסף אבל
בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח
מיבעי ליה דאין שבועה אלא בהודאה
ידעינן שנים ודבר חשוב מיתורא
אם טענו בשתי כסף
בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם:
ההוא דקא משתבע קאי (א) באיסורא אלא
במקצת כלומר את זה אני מודה ולא
דכסף ומדכתב כלים דרשינן יצאו
אפילו כפר בכל ולא
שמות כב י
ההוא דקא משבע ליה אמאי (ההוא מיבעי
3. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
הודה לו אלא בפרוטה
לאגמורן דאטענת ב' כסף קאי ולעולם
כלים למה שהן וא"ת לרב דמוקי דכסף
(שהיא חצי חבה) או הוד'
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
ליה ל)כדתניא ר"ש בן טרפון אומר שבועת
הודאה לבד מכפירת שתי כסף קאמר:
לכפירה הוא דאתא מנ"ל דבעינן דבר
2
בכל וכפר בפרוטה: אמר
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה שבועה
רבא דיקא מתניתין כרב
ולאו ממילא שמעת מינה דחסרה לה
חשוב וצ"ל דכולה מכלים דריש ונפקא
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
דקתני הטענה שתי כסף
שמות כב ו
שְׁנָיִם:
טענה. לרב פרכינן נהי נמי דלמקצת
ליה דבר חשוב מכלים דאפילו מחט
על שניהם: וכשמשביעין אותו אומרים לו
4. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
וההודאה שוה פרוטה.
שאין בה שוה פרוטה מ"מ חשיבות
הטענה וממין הטענה אתו מיהו לאו
ואילו כפירה בפרוטה
הוי יודע שלא על דעתך וכו': למה לי
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
לא קתני כמו שאמר
גדול יש בו שראוי לעשות בו מלאכה
ממילא שמעת מינה דחסרה לה טענה
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
למימרא ליה הכי משום קניא דרבא: הטענה
שמואל. ותנן נמי בפרק
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
גדולה ואית ספרים דגרסי הכא מה
ראשונה ואין כאן עוד כפירה משתי
הזהב קונה את הכסף.
שתי כסף: אמר רב ב כפירת טענה שתי כסף
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
כסף: אלא אמר לך רב כסף כי אתא
כלים דבר חשוב כו' אע"ג דאליבא
ה' פרוטות הן ההודאה
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף אפי'
שוה פרוטה. ואילו כפירה
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
מעיקרא לכפירה אתא. ולאו לתחלת
דשמואל קיימא דדייק קראי כותיה
❖
בפרוטה לא קתני. ודייקי
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא
טענה: ואנא אמינא אף כל שנים.
ובסמוך אמר לשמואל אי כתב כלים
קראי כשמואל שנאמר
בפרוטה חייב אמר רבא דיקא מתניתין
והו"ל כסף נמי בהאי כללא: אבל דבר
ולא כתב כסף ה"א מה כלים שנים וכו'
כי יתן איש אל רעהו
כסף או כלים לשמור.
חשוב לא בעינן. וה"א כי היכי דגבי
כותיה דרב וקראי כותיה דשמואל דיקא
אבל דבר חשוב לא בעינן י"ל דודאי
הגהות הב"ח
מה כלים שנים אף כסף
מכסף ילפינן דבעינן שיהא בכלי שוה
כלים אפי' טענו ב' מחטין והודה לו
מתני' כותיה דרב דקתני הטענה שתי כסף
(א) גמ'
שנים וכתיב כי הוא
בסורו
פרוטה דלא תימא גזירת הכתוב היא
באחד מהן חייב כדלקמן כל
זה. פי' כי הוא שאתה
וההודאה שוה פרוטה ואילו כפירת טענה
(ב) רש"י
תובעני בשתי כסף זה
בכל הכלים אע"פ שאין בהן שוה
מידי נמי דטעין ליה תרי ואודי ליה
פרוטה לא קתני ותנן נמי ההודאה בפרוטה
יבא
בלבד יש לך אצלי. הנה
פרוטה וה"נ אמרינן בירושלמי דטענו
בחד לחייב ואפי' ליכא טענה קמייתא
נמצאת כל הטענה שתי
ואילו כפירה בפרוטה לא קתני וקראי כותיה
❖
כסף ומכללא ההודאה.
שתי מחטין צריך שיהא שוין ב' פרוטות
שתי כסף להכי אצטריך כסף למילף
דשמואל דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף
ומוקים רב להאי קרא
3
שתהא הכפירה פרוטה וההודאה
מיניה מידי דלאו כלים בעינן דבר
כוליה שתי כסף לכפירה
או כלים לשמור מה כלים שנים אף כסף
חשוב: שתי כסף יש לי בידך. קס"ד
פרוטה והדר מקשינן כסף לכלים
הוא דאתא. אבל להודאה
מוסף רש"י
שנים מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב
מקצת הטענה ולהודאה
להצריך כסף יותר מפרוטה דמה כלים
דשוה כסף טעין ליה וקא"ל אין לך
משום קניא דרבא.
ממין הטענה מדכתיב הוא
דלאו כל דהו אלא כלי חשוב אף כסף
בידי אלא שוה פרוטה דהויא ליה
וקאמר רחמנא כי הוא זה ורב ההוא מיבעי
4
וכתיב זה: ומקשינן על
הודאה ממין הטענה ואפ"ה פטור
לאו כל דהו אלא כסף חשוב דהיינו מעה
שמואל שתי כסף לי
ליה להודאה במקצת הטענה ושמואל כתיב
בידך אין לך בידי אלא
שבכך יש בו חשיבות והשתא אין צריך
מאי טעמא לאו משום דחסרה לה
הוא וכתיב זה דאי כפר במקצת ואודי
פרוטה פטור. מאי לאו
כפירת טענה משתי כסף: דוקא קתני.
להגיה אף כל דבר חשוב כמו שהגיה
משום דלית כפירה שתי
במקצת חייב ורב חד להודאה במקצת
הקונטרס משום דשמואל אית ליה יצאו
זה טוען כסף וזה הודה לו נחשת
(לעיל כט.
כסף משו"ה פטור. ודחי'
הטענה וחד להודאה ממין הטענה ושמואל
ועי' נדרים כה.) ההודאה
שמואל לאו משום דלית
דליכא הודאה ממין הטענה: מידי הוא
כלים למה שהן ושפיר גרסי' אף כלים
בפרוטה.
בכפירה שתי כסף הוא
לאו ממילא שמעת מיניה דחסרה לה טענה
טעמא אלא לשמואל. כלום אתה משיב
דבר חשוב דבכלים נמי בעינן שיהא
דפטור אלא משום דטענו
אלא אמר לך רב כסף כי אתא מעיקרא
(ב"מ נה.) מה כלים
שוין שתי פרוטות ולמה שהן דקאמר
תשובה זו אלא לשמואל כלומר אילו
בכסף והודה לו בנחשת
שנים.
והיא פרוטה. שאין
לכפירה הוא דאתא דא"כ לכתוב רחמנא כי
היינו אע"פ שאין שוין שתי מעות וכן
אמר חכם אחר דוקא קתני היינו יכולים
ההודאה ממין הטענה.
להשיב תשובה זו אבל לשמואל אינו
היה גירסת רבותיו בפ"ק דקדושין
יתן איש אל רעהו כלים לשמור ואנא אמינא
(בכורות נ: עי"ש) מה
ואקשינן עליה מסיפא.
כסף דבר חשוב.
תשובה דשמואל הודאה ממין הטענה
ושם הארכתי :
ומשני דשני סיפא דהא
ח)
מה כלים שנים אף כל שנים כסף דכתב
אף כלים
טענו שתי כסף ופרוטה
חשיב ליה מאחר שטענו נחושת עם
בטוענו
רחמנא למה לי אם אינו ענין לטענה תנהו
דבר חשוב.
דכיון דאית בכלל הטענה
הכסף וכפר לו באחד: הכי נמי
(שם)
פרוטה מודה במקצת
ענין לכפירה ושמואל אמר לך אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף הוה אמינא
הטענה הואי. ושמואל
מסתברא. דמתני' דוקא קתני: טובא
מאי כלים שנים אף כל שנים אבל דבר חשוב לא בעינן קמ"ל תנן שתי כסף
לטעמיה דאמר טענו
הוי. כפירה והודאה: אלא מדסיפא
חטים ושעורים והודה לו
יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור מאי טעמא לאו משום דחסרה
דוקא כו'. לשון קושיא הוא. נימא תהוי
(קדושין יא:)
באחד מהן חייב. ואמרינן
ה"נ מסתברא מדקתני
לה טענה ותיובתא דשמואל אמר לך שמואל מי סברת שוה קתני דוקא
תיובתא דרב מרישא דקתני שתי כסף
סיפא ליטרא זהב יש לי
יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה
קתני מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אי הכי אימא סיפא
בידך אין לך בידי אלא
פטור וטעמא משום דוקא תנן ומה
ליטרא כסף פטור ש"מ
שתי כסף ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב אי אמרת
דוקא קתני. ולא שוה
שטענו לא הודה לו הא טענו שוה
בשלמא שוה משום הכי חייב אלא אי אמרת דוקא אמאי חייב מה שטענו
ליטרא כסף יש לך בידי
והודה לו שוה חייב ואף על גב
זהב קתני: ואקשינן אי
לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו מידי הוא טעמא אלא לשמואל האמר
דטענה קמייתא לא הוה אלא שתי
הכי הא דתנן שתי כסף
ר"נ אמר שמואל טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב ה"נ מסתברא
יש לי בידך אין לך
כסף: ליטרא שאני. דכיון דטענו
בידי אלא פרוטה פטור
מדקתני סיפא ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור
משקל ודאי דוקא קתני אבל כל
דמשום דהודה לו מה
אי אמרת בשלמא דוקא קתני משום הכי פטור אלא אי אמרת שוה אמאי
מטבעות דמתני' שוה
קאמר שדרך
שלא טענו הוא דפטור.
הא אילו הודה לו כסף
פטור ליטרא טובא הוי אלא מדסיפא דוקא רישא נמי דוקא לימא
מטבע לעשותו
דמים
לכל דברים:
מכללן היה חייב. נימא
תדע
תיהוי תיובתא
דרב אמר לך
רב כולה מתני' שוה
וליטרא זהב שאני
תהוי תיובתא דרב דבעי
ג
כפירה שתי כסף. ופריק
תדע
רב ואמר
מתניתין כולה