שבועת הדיינין פרק
ששי
שבועות
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בטוענו
בדינר מטבעות. פי' בקונטרס טבוע במטבע צורה
תדע. דשאר מתניתין שוה קתני: טריסית. מעה קטנה: דינר
לד א ב
א) ב)
כסף טריסית פונדיון ופרוטה. או או קתני: דינר מטבעות.
ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואע"פ שזה כסף
טבועה במטבע צורה ולא טענו משקל
וזה הודה לו מטבע ואע"פ
וזה נחושת ממין הטענה היא דכולהו מטבע נינהו וקשה דלעיל
ג)
דכולהו מטבע נינהו: דיקא
שזו כסף וזו נחשת ממין הטענה היא
גבי שתי כסף יש לי
בידך אין לך בידי אלא פרוטה מסקי'
לה ג
ד)
ה)
נמי כו'. אלמא טעמא משום דכל
לשמואל דפטור משום דמה שטענו לא
לו ד
ו)
מטבע חד הוא ודוקא קתני: ורב.
הודה לו וכ"ת דאיירי בשאינן טבועים
ז)
תדע דקא תני סיפא דינר זהב לי בידך אין
דבעי למימר שוה קתני הכי מפרש
א"כ חסרא לה טענה דאין כאן שוה
ח)
לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון
ט)
סיפא דקאמר שהכל מין מטבע אחד
ב' מעות דחסר מה שצריך ליתן כדי
לז ה
י)
ופרוטה חייב שהכל מין מטבע [אחת] הן
הוא כל מטבעות השנויות כאן דין אחד
להטביעה וזה דוחק לומר שאין שוה
כ)
❖
להם שאף הקטנה שבהן יש בה כדי
פרוטה באותו חסרון ועוד דמשמע
ל)
א"א בשלמא שוה משום הכי חייב אלא אי
❖
הודאה לחייבו שבועה: נימא כשמואל
בטוענו מטבעות דעד השתא לא
אמרת דוקא אמאי חייב אמר רבי אלעזר
סבירא ליה. דכולה מתני' דוקא
איירי במטבעות וסתם ב' כסף
בשטענו בדינר מטבעות וקא משמע לן
א
תורה אור השלם
קתני ומשום הכי תנן ברישא שתי כסף
טבועים הם ועוד דקאמר הא קמ"ל
רבינו חננאל
דפרוטה בכלל מטבע איתא דיקא נמי דקתני
1. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה
דפרוטה בכלל מטבע איתא משמע
שהכל מין מטבע אחת ורב שהכל דין מטבע
שוה קתני. מדקתני סיפא
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
פטור משום דמה שטענו לא הודה לו
דאין חידוש אלא מפרוטה דקתני
דינר זהב לי בידך אין
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
אחת ורבי אלעזר לימא מדסיפא כשמואל
אבל אי שוה טעין ליה הוה מיחייב
והלא בשאר מטבעות נמי יש חידוש
לך בידי אלא דינר כסף
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים
וטריסית ופרוטה ופונדיון
מתרץ רישא נמי כשמואל סבירא ליה לא
אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים
ואע"ג דתחלת טענה שתי כסף ותו
גדול דחשיב ממין הטענה ועוד דאפי'
❖
דברים יט טו
חייב שהכל מין מטבע
יָקוּם דָּבָר:
סיפא דוקא דקתני שהכל מין מטבע אחת
לא: ה"ג בתוספתא ט) דינר זהב זהוב
עבד גדול ועבד קטן חשיב מה שטענו
אחד. ואי אמרת דוקא
יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר
לא הודה לו בפרק השואל
קתני אמאי חייב מה
ורישא כרב או כשמואל תא שמע ב דינר זהב
שטענו לא הודה לו אלא
הגהות הב"ח
כסף חייב. ופי' דינר זהוב היינו
ומנורה גדולה ומנורה קטנה
זהוב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף
ש"מ שוה קתני וליטרא
טבוע וטעמא משום דהכל מין מטבע
אמרינן נמי לקמן דמה
(א) רש"י
זהב שאני. ודחי ר' אלעזר
חייב טעמא דאמר ליה זהב זהוב הא סתמא
שבועה
ואמר מתניתין בטוענו
אחד והוה ליה ממין הטענה. ומיהו
שטענו לא הודה לו אע"פ שצורתם
שוה קאמר ליה אמר רב אשי הכי קאמר כל
(ב) תוס'
בדינר מטבעות וקמ"ל
סייעתא לרב הוא דמדאצטריך
שוה ועוד דלשון בדינר מטבעות לא
דפרוטה בכלל מטבע היא
האומר דינר זהב כאומר דינר זהב זהוב דמי
לפרושי זהב זהוב מכלל דמתני' דתנן
משמע בדינר טבוע ועוד דבסמוך
עשרה כדי
ושאר השמועה פשוטה
❖
תני רבי חייא לסיועיה לרב סלע לי בידך
היא. וקי"ל בהא כרב
דינר זהב סתמא שוה קאמר ושהכל
בברייתא דדינר זהב זהוב גרסי' בכל
דתני ר' חייא לסיועיה
אין לך בידי אלא סלע
חסר ב' כסף חייב
דין מטבע אחד קתני ומדסיפא שוה
הספרים פטור ובקונטרס לפי פירושו
לרב סלע לי בידך אין
רישא נמי שוה וקתני רישא שתי כסף
דוחק להגיה חייב על כן נראה לפרש
חסר מעה פטור אמר רב נחמן בר יצחק אמר
לך בידי אלא סלע
גליון הש"ס
חסר שתי כסף שהן
יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה
בטוענו בדינר מטבעות שנתן לו דינר
שמואל לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת
גמרא טענו חטים
שתי מעין חייב. חסר
פטור וע"כ משום דליכא כפירת שתי
להחליף וליתן תחתיו מטבעות ושואל
ושעורים.
לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד
אחד פטור ש"מ כפירת
ג
❖
כסף הוא: ה"ק כל האומר דינר זהב
אותן מטבעות והלה טוען החזרתי
טענה שתי כסף בעינן
אפילו לא טענו אלא בפרוטה חייב מאי
ש"מ: פיסקא שתי כסף
כאומר זהב [זהוב] דמי. וברייתא לא
כולם חוץ מדינר כסף או טריסית
ופרוטה לי בידך אין לך
טעמא דכתיב 1 לא יקום עד אחד באיש לכל
שהטוען מפרש זהב זהוב קאמר אלא
או פונדיון או פרוטה:
בידי אלא פרוטה שהיא
מוסף רש"י
שהכל דין מטבע אחד. פירש
עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת הוא
ה"ק הטוען דינר זהב סתם דמסתמא
חצי חבה חייב: אמר רב
לכל עון ולכל חטאת
נחמן אמר שמואל לא
דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ותניא ד כל
זהב זהוב קאמר והלה אומר אין לך
בקונטרס שאף בקטנה
הוא דאינו קם.
שנו אלא בטענת מלוה
מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד
בידי אלא דינר כסף דהיינו נמי דינר
שבהם יש בה כדי הודאה לחייבו
והודאת לוה. אבל בטענת
מלוה והעדאת עד אחד
מטבע וישנה הודאה ממין הטענה
שבועה ותימה הא שמעינן מרישא
מחייבו שבועה ואמר רב נחמן אמר שמואל
אבל קם הוא לשבועה.
אפילו לא טענו אלא
חייב: חסר מעה פטור. אלמא
דקתני ההודאה שוה פרוטה ודוחק
$ טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן
בפרוטה וכפר בו והעיד
ה
כפירת שתי כסף בעינן: לא שנו.
לומר דסלקא דעתך דגבי תביעת
בו עד אחד בפרוטה
חייב אמר לו רבי יצחק יישר וכן א"ר יוחנן
חייב שבועה בפרוטה
דבעי טענת שתי כסף אלא בשבועה
דינר זהב שהיא גדולה לא חשיבא
מכלל דפליג עליה ר"ל איכא דאמרי
שאילו היה עד אחר
הבאה בטענת מלוה והודאת מקצת
הודאה פרוטה:
(דברים יט טו) כל מקום
עם זה היה חייב לשלם
אבל בטענת מלוה והעדאת עד
מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה איכא
דלוה אבל שבועה בעדות עד אחד
ששנים כו' אחד
פרוטה. עכשיו בעד אחד
דאמרי מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה
מחייבו שבועה.
חייב שבועה שנאמר לא
אחד כו'. וא"ת דבשילהי
שהלוה כפר הכל ועד אחד מעידו
יקום עד אחד באיש
לימא מסייע ליה טענו חטין והודה לו
שהוא חייב ונמצא מחייבו (א) אפילו לא
הכותב אמרינן דאין
לכל עון וגו' ואמר
טענו אלא פרוטה וכפר חייב הואיל
נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות
(כתובות פז:) יישר
בשעורין פטור ורבן גמליאל מחייב טעמא
מר כל מקום ששנים
וכן אמר ר' יוחנן.
מחייבין אותו ממון אחד
ואם היו שנים היו מחייבין אותו ממון
אפי' בהעדאת עד אחד אלמא משוינן
דטענו חטין והודה לו בשעורין הא חטין
מחייבו שבועה. וא"ר
לפרוע דהא שוה פרוטה ממונא הוא
עד אחד להודאה במקצת ויש לומר
(שבת סג:)
ושעורין והודה לו באחד מהן חייב לא הוא
נחמן אמר שמואל טענו
היחיד מחייבו שבועה: יישר וכן א"ר
דשמואל דהכא לטעמיה דמחייב לעיל
(פסחים נג: חולין
חטין ושעורין והודה לו
הדין דאפי' חטין ושעורין נמי פטור
והאי
עה:) מישהה הוה שהי
באחד מהן חייב. א"ר
יוחנן גר' ול"ג תו יישר: מכלל
בכפירת פרוטה דכיון דמשתבע
ליה.
יצחק וכן א"ר יוחנן:
דקמיפלגי בחטין להודיעך כחו דר"ג ת"ש
דפליג עליה ר"ל. בעיא הוא דקא
אפרוטה מוקמיה קרא דאבל קם
פירוש מישהא שהי יגע
טענו כלים וקרקעות הודה בכלים
וכפר
לשבועה בפרוטה אבל בקרקעות לא
בעי גמרא לימא מדקאמר וכן אמר
היה ולפיכך לא השיב.
וי"א שותה היה: לימא
בקרקעות בקרקעות
וכפר בכלים פטור
משכחת דמשתבע בשום מקום ולפי
ר' יוחנן מכלל דפליג עליה בר
מסייעא ליה טענו חטים
הודה
פלוגתיה: א"ד מישהא הוה שהי ליה
זה צ"ל דלית הלכתא כותיה דשמואל
והודה לו בשעורים פטור
ורבן גמליאל מחייב.
ושתיק ליה. כך היה דרכו של ריש לקיש כשהיה ר' יוחנן אומר
בהך דהכא כיון דתליא בההיא דלעיל דבההיא דלעיל לית הלכתא
(חולין עה:) מישתא הוה
טעמא דטענו חטים
כותיה מדתני ר' חייא לסיועיה לרב ועוד דרב פפא דה"ל בתראה
דבר בבית המדרש היה שוהה מלהשיב עד שיגמר רבי יוחנן כל
שתי ליה.
והודה לו בשעורים כו':
סבירא ליה כרב לקמן בשמעתין י):
צרכו וכל טעם דבריו ואח"כ היה חולק עליו ובתוך כך יצא רבי
ת"ש טענו כלים וקרקעות
וכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה. לאו
(שם) טענו
הודה באחד מהן וכפר
יצחק זה מבהמ"ד ולא שמע אם נחלק עליו: איכא דאמרי
חטין והודה לו
מישתי הוה שתי. ריש לקיש מיא בבי מדרשא כי אמרה ר'
דוקא דהא איכא כפירת שעבוד קרקעות:
בשעורין פטור.
והודה לו בשעורים פטור. בס"פ המניח
יוחנן להא מילתא: ור"ג מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה:
(לקמן
כ)
מב.)
מסיק רבה בר נתן דפטור אף מדמי שעורין ותימה
הודה
(ב"מ ק:)
דמנ"ל הא דהא לר"ג חייב בדמי שעורין דאי לאו הכי אין כאן הודאה כלל ואם כן מנ"ל דלרבנן פטור ופליגי אף בדמי שעורין דלמא
לא פליגי אלא אם חייב שבועה על החטין דלמר בעי שבועה ולא בעי הודאה ממין הטענה ולמר לא בעי ליה כו' ושמא משמע
ליה לרבה בר נתן לשון פטור דפטור לגמרי א"נ אע"ג דמיפטר מדמי שעורין אף לר"ג אפ"ה חשיב ליה הודאה:
(ב"ק לה:)
ור"ג
מחייב. תימה דבפרק בתרא דכתובות גבי פלוגתא דאדמון ורבנן קאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון
ל)
דמחייב בטוען חבירו (ב) כדי יין וכדי שמן וקאמר ליה אידך שמן להד"מ קנקנים נמי חמשה אית לך חמשה לית לך משום
דיש בלשון הזה לשון קנקנים והשתא לר"ג אפי' אין בלשון הזה לשון קנקנים חייב דאפילו בטוענו חטים והודה לו בשעורים מחייב
וי"ל דלדידיה נמי נפקא מינה אם טענו עשרה כדי שמן ואמר ליה אידך אין לך אלא חמש חייב גם בקנקנים בהודאתו ולא מצי למימר
הזה לשון קנקנים: להודיעך
כחו דר"ג.
דכחו עדיף דמילתא דרבנן
הוי כח דפטור:
לא הודיתי לך בקנקנים דיש בלשון
הודה