מ:
שבועת הדיינין
פרק ששי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הודה
במקצת קרקע פטור. אצטריך דלא תימא טעמא דפטור
הודה במקצת קרקעות פטור. שאין נשבעין על הקרקעות כדילפינן לקמן
לח א
א)
ב) ג)
בפירקין ואף הודאתן אינה מביאה לידי שבועה: הודה במקצת
ברישא משום דהוי כטענו חטים והודה לו בשעורים:
לימוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן הא מני אדמון היא. תימה
ד)
כלים חייב. שבועה אף על הקרקעות ע"י גלגול דשבועה מקצת כלים:
הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות. כלומר משני מינין והודה באחד
דר' חייא בר אבא גופיה מוקי מילתא דאדמון כוותיה בפ'
לט ב ג
ה) ו)
ז)
וכפר באחד חייב: זוקקין. הכלים זוקקין
בתרא דכתובות דמסיק
מ ד
ח)
את הקרקעות לשבועה: תנינא.
לאדמון יש בלשון הזה לשון קנקנים
הודה במקצת קרקעות פטור במקצת כלים
ט) י)
ומיגו דמשתבע אקנקנים משתבע נמי
במסכת קדושין נכסים שאין להם
כ)
חייב טעמא דכלים וקרקעות דקרקע לאו
מא ה
על שמן מחמת גלגול וי"ל דמשום
אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן
בת שבועה היא הא כלים וכלים דומיא
❖
אחריות לישבע עליהן: הכא עיקר.
רבנן הוא דאצטריך לאסוקי דאיירי
דכלים וקרקעות חייב הוא הדין דאפי' כלים
דכולה מסכת בהלכות שבועה: וההיא.
שהודה במקצת קנקנים ואפ"ה פטרי
וכלים נמי פטור והא דקתני כלים וקרקעות
מב ו
דקדושין: אגב גררא נסבה. איידי
רבנן משום דלא תקשי ליה ממילתייהו
הגהות הב"ח
קמ"ל דכי הודה במקצת כלים חייב אף על
דתנא התם נכסים שאין להם אחריות
דרבנן כדקאמר מעיקרא טעמא דאין
(א) תוס'
❖
הקרקעות מאי קמ"ל זוקקין תנינא זוקקין
נקנין עם נכסים שיש להם אחריות
בלשון הזה לשון קנקנים הא יש בלשון
את הנכסים שיש להן אחריות לישבע
בכסף בלא משיכה תני בהדייהו שאף
הזה לשון קנקנים חייב אבל אדמון
(ב) ד"ה
לעולם מחייב אפי' הודה בכל הקנקנים
הם זוקקין את הנכסים שיש להם
עליהן הא עיקר ההיא אגב גררא נסבה ור'
רבינו חננאל
אחריות לשבועה: אדמון היא. דבעי
דבתרתי פליגי בטענו חטין ושעורין
חייא בר אבא אמר ר' יוחנן טענו חטין
באחד מהן או שהודה
והודה לו באחד מהן וביש בלשון הזה
הודאה ממין הטענה ומיהו היכא
❖
ושעורין והודה לו באחת מהן פטור והאמר
במקצת קרקעות פטור
לשון קנקנים ודייק לה מדלא קתני
דטענו שנים והודה לו באחד מהם
הודה במקצת כלים חייב
ר' יצחק יישר וכן אמר רבי יוחנן אמוראי
במתניתין פלוגתייהו בחטין ושעורין
חייב והא דאדמון במתני' היא מיהו
טעמא דכלים וקרקעות.
נינהו אליבא דר' יוחנן ת"ש טענו חטין
דקרקע לאו בת שבועה
מוסף רש"י
הכא במסכת שבועות לא מפרשין
או בשור ושה ונקט כדי (א) יין וכדי שמן
היא. הא כלים וכלים
והודה לו בשעורין פטור ורבן גמליאל מחייב
בגמרא במאי פליגי אבל בפרק בתרא
משמע דפליגי ביש בלשון הזה לשון
הודה במקצת קרקעות
דומיא דכלים וקרקעות
פטור.
טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין הא
חייב. ודחינן לה ואסיקנא
דכתובות מפרשינן דבהכי
קנקנים ומדקאמר נמי ר"ג רואה אני
לה ומאי קמ"ל זוקקין
פליגי: טענו חטין וקדם והודה
את דברי אדמון ואי דוקא בטענו חטין
חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב
תנינא בתחלת מסכת
בשעורין. מי שהיה לו לטעון על חבירו
ושעורין והודה לו באחד מהן פליגי
קדושין. ואמרינן הכא
ה"ה דאפילו חטין ושעורין נמי פטור והאי
בטוענו כלים וקרקעות
מאי רואה אני את דברי אדמון הא
חטין ושעורין וטענו חטין ולא הספיק
דקתני הכי להודיעך כחו דרבן גמליאל
(לקמן מב.)
עיקרו. והתם בקדושין
אפי' בטענו חטין והודה לו בשעורין
לטענו שעורין עד שקדם זה ואמר
במקצת כלים.
אגב גררא נסבה ותנא
ת"ש טענו כלים וקרקעות והודה בכלים
מחייב ופליגי נמי בטענו חטין ושעורין
חטין אין לך בידי אבל שעורין יש לך
זוקקין. ר' חייא בר אבא
וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים
א"ר יוחנן טענו חטים
בידי: אם כמערים. אם נראה לב"ד
והודה לו באחד מהם דאי ביש בלשון
חייב.
ושעורין והודה לו באחד
פטור הודה במקצת קרקע פטור במקצת
שקפץ להודות כדי שלא יטעננו זה
הזה לשון קנקנים דוקא פליגי הוה
מהן פטור. איתיביה ר'
כלים חייב טעמא דכלים וקרקעות דקרקע
שעורין ויתחייב לו שבועה בהודאת
להו לרבנן למימר בהדיא אין בלשון
אבא בר ממל טענו שור
והודה לו בשה פטור.
לאו בת שבועה היא הא כלים וכלים דומיא
שעורים חייב לו שבועה אם אמר
הזה לשון קנקנים ואדמון מחייב
זוקקין.
טענו שור ושה וחמור
(שם)
לו זה שניהם יש לי בידך: ואם
במודה בכל הקנקנים מדלא נקט
דכלים וקרקעות חייב ה"ה דאפילו כלים
(שם)
והודה לו באחד מהן
במתכוין. להשיב לו על טענתו של
במתניתין והודה לו מקצת קנקנים
חייב. ודחה הא רבן
וכלים נמי פטור והא קמשמע לן דהודה
(ב"מ ד: ק:)
גמליאל היא. ואקשינן
חטין ולא כקופץ פטור: לפיכך יצאו
אלא נקט בקנקנים דמשמע בכולהו
במקצת כלים חייב אף על הקרקעות מאי
עליה אי רבן גמליאל
כלים. ליכתב בפירוש: למה שהן.
ולא מוקי לה במקצת קנקנים אלא
אפילו טענו בשור והודה
קמ"ל זוקקין תנינא זוקקין את הנכסים שיש
(קדושין כו.) ומשביעין
לו בשה ליחייב. אמאי
להתחייב עליהם בכל שהן דהוה ליה
משום רבנן דלא משתמע מילתייהו
אותו.
להן אחריות לישבע עליהן הא עיקר ההיא
תני רישא פטור. ומשני
דאין בלשון הזה לשון קנקנים אלא
למכתב כי יתן איש אל
(ב"מ ו.) שבועת
הא מני אדמון היא
אגב גררא נסבה איתיביה ר' אבא בר ממל
רעהו כספים לשמור ואנא אמינא
בכה"ג וה"ק אין ההודאה ממין הטענה
היסת.
דתלמוד ערוך הוא בפי
לר' חייא בר אבא טענו שור והודה לו בשה
ר' יוחנן אדמון היא
דלא מיבעיא במודה בכל הקנקנים
מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל
(שם ה.) הכופר במלוה.
מפורשין בסוף כתובות
דפטרי דהא אפי' יש בלשון הזה לשון
שנים ודבר חשוב אלא כתב כלים
שה והודה לו בשור פטור טענו בשור
בהטוען חברו כדי שמן
קנקנים נמי פטור אלא אפילו הודה
לומר דהוי דבר חשוב ולא בעינן
כשר לעדות.
והודה לו בקנקנים אדמון
ושה והודה לו באחד מהן חייב א"ל הא מני
אומר הואיל והודה ממין
שווייהן שתי כסף: וכפר בפרוטה
במקצת קנקנים נמי פטור דאין בלשון
רבן גמליאל היא אי רבן גמליאל אפילו
הטענה ישבע. יש לומר
פטור. כדמפרש ואזיל כרב דאמר
הזה לשון קנקנים:
(ב"ק קה:)
הא שינויא דר' חייא
רישא נמי אלא הא מני אדמון היא ולא
וחדא
כשמואל. וכן הלכה ואע"ג
כפירה שתי כסף בעינן: כפר בכלים.
דאמר משמיה דר' יוחנן
דחויי מדחינא לך אלא תלמוד ערוך הוא
הא מני אדמון היא
דקי"ל ח) כרבי יוחנן לגבי
ואפילו כל דהו כדאמרינן לכך יצאו
(ב"מ
להעמיד דבריו הוא דאמר
בפיו של ר' יוחנן הא מני אדמון היא אמר
שמואל חדא דלרבי יוחנן נמי חייב
כלים למה שהן ואי משום הודאה
ה:) בפקדון פסול
הכי ולא סמכינן עליה
רב ענן אמר שמואל טענו חטין וקדם
לעדות.
אליבא דחד אמורא ועוד דקי"ל כרב
ממין הכפירה בהא סבירא ליה
ור' יצחק פליג עליה.
ט)
א
אמר רב ענן אמר שמואל
והודה לו בשעורין אם כמערים חייב אם
כשמואל דאמר טענו בחטין ושעורין
נחמן בדיני ועוד דרב פפא דהוא
טענו חטים וקדם והודה
והודה לו באחד מהן חייב: היסת.
בתרא סבירא ליה כשמואל וכן פר"ח
במתכוין פטור ואמר רב ענן אמר שמואל
(שם)
לו בשעורין אם כמערים
בשמעתין וכן עיקר ולא כמו שפסק
לשון שומא ששמו חכמים עליו שבועה
הקדים והודה עד שלא
טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן
ב
יטעון עליו חייב: אם
ר"ח בכתובות כרבי חייא
כמו אם ה' הסיתך בי:
חייב לפיכך יצאו כלים למה שהן אמר רב
במתכוין פטור. פירוש
אין אדם מעיז פניו [כו']: תדע.
בר אבא:
כגון שהנתבע אינו
פפא טענו כלים ופרוטה והודה בכלים
אדרבה אין אדם מעיז כו'. וא"ת
ג
טוען שנושה בו שעורין.
דאמרינן אשתמוטי אשתמיט: הכופר
וכפר בפרוטה פטור הודה בפרוטה וכפר
ועוד אמר טענו שני
במלוה. ובאו עדים והוא לא נשבע
דאמרי' בפירקין י) מפני
(ב"ק קו.) מנה לי בידך
מחטין והודה לו באחת
בכלים חייב חדא כרב וחדא כשמואל חדא
מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה
כשר לעדות ולא אמרן חשיד אממונא
אמר לו הן.
מהן חייב לכך יצאו כלים
(לקמן
למה שהן. ומסתברא
כרב דאמר כפירת טענה שתי כסף חדא
ישבע חזקה אין אדם מעיז כו' וי"ל
הוא אלא אשתמוטי קמשתמיט ליה
מב.) נתתיו לך פטור.
כשמואל דהא ר' יצחק
אע"ג דכופר הכל נמי משתמיט מ"מ
משום דמלוה להוצאה ניתנה ז) ואין
כשמואל דאמר טענו חטין ושעורין והודה
אמר וכן אמר ר' יוחנן.
❖
עכשיו בידו במה לפרוע: בפקדון
אין לו כל כך פנים לכפור הכל כמו
(שם)
ורב פפא דהוא בתרא
לו באחת מהן חייב: מנה לי בידך אין לך
אמר חדא כרב דכפירת
פסול לעדות. ואפילו לא נשבע
לכפור במקצת וליכא מיגו כ):
בידי פטור: אמר רב נחמן ומשביעין
אשתמוטי הוא דקמשתמיט.
ד
טענה שתי כסף וקיימא
דמשעה דכפר איחשיד ליה אממונא
לן כותיה דרב בהא.
אותו שבועת היסת מאי טעמא חזקה אין
רבינו חננאל (המשך)
תימה דבפ"ק דב"מ
ובב"מ בפ"ק מוקמי' ליה
ואמר חדא כשמואל טענו
אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו אדרבה
חטין ושעורין והודה לו
חזקה אין אדם תובע אלא
דייק אלא הא דאמר רב
בדאתו סהדי דההיא שעתא הוה בידיה
באחד מהן חייב וקיימא
אם כן יש לו. אדרבה כו'
חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו
נחמן משביעין אותו שבועת היסת
דליכא למימר אירכס ליה ומשתמיט עד
לן כותיה. והא דדחי
עד הכופר במלוה כשר
אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה סבר עד
דבחיש ומשכח ליה: מתני אסיפא. להא
(דרבנן) נימא מגו דחשיד אממונא
ר' חייא ואמר תלמוד
בעדות. בפקדון פסול
ערוך בפי ר' יוחנן הא
לעדות. רב חביבא מתני
דרב נחמן: כ"ש אסיפא. דהא אודי
דהוה לי ופרענא ליה תדע דאמר רב אידי בר
חשיד נמי אשבועתא אמאי לא משני
מני אדמון היא. ר' חייא
להא דרב נחמן אסיפא
ליה עליו ואיכא דררא דממונא:
דאשתמוטי קא משתמיט כדמשני
אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר
הוא דאמר הכי להעמיד
מנה לי בידך א"ל הן
ה
דבריו ולא סמכינן עליה.
למחר א"ל תנהו לי
אהתם דלעיל וי"ל משום דפריך בהדי
שבועה
לעדות בפקדון פסול לעדות רב חביבא מתני
דכל כי האי גונא שינויא
נתתיו לך פטור. אין לך
הך פירכי טובא ותו הא דתני רבי
אסיפא מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור ואמר
הוא ולא דחי' הלכתא
בידי חייב. מאן דמתני
חייא כו' דלא מצי לשנויי הכי:
מפורשת בשינויא: מתני'
לה דרב נחמן ארישא
רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת מאן דמתני ארישא כל שכן אסיפא
בפקדון פסול לעדות. בפרק
ו
כ"ש אסיפא. אבל מאן
מנה לי בידך אין לך
ומאן
בידי כלום פטור. אמר
קמא (ב)
דב"מ
רב נחמן ומשביעין אותו
מוקי לה דנקיט
ליה
בידיה ובמלוה אפילו נקיט ליה
בידיה
זוזי כשר דמלוה להוצאה
ניתנה והוא שמא צריך למעות:
שבועת היסת. מאי טעמא
ומאן