שבועת הדיינין פרק ששי שבועות
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומאן
דתני אסיפא כו'. אור"ת השתא דלא איתמר הלכתא
שבועה דאורייתא. הבאה במקצת הטענה. שבועה דרבנן הא דרב
מג א
א)
ב)
נחמן: מיפך שבועה. אם אמר הנתבע לתובע השבע וטול: מיחת
כחד מהנך לישני היכא דליכא דררא דממונא לא משבעינן
ג)
לנכסיה. אם אמר איני נשבע ואיני משלם יורדין לנכסיו ונותנין לזה:
ליה מספק דהמע"ה ואעפ"כ לא היה מוחה בדיינים המשביעין וקצת
ד)
שכנגדו חשוד. הנתבע חשוד על השבועה
ותנן לקמן שתקנו
נראה להשביע דאיכא דאמרי טפל ללשון ראשון כמו שאומר ריב"א
מד ב
ה)
חכמים שישבע התובע ויטול: תקנתא
מיהו אור"ת דאזלינן בתר המיקל וכן
ו)
מה ג
ו)
היא. שבועה עצמה של היסת תקנתא
משמע בפ"ק דב"מ גבי ההוא
ז) ח)
ומאן דמתני לה אסיפא הכא הוא דאיכא
❖
היא ותקנתא שיהא תובע נשבע ונוטל
רעיא דמייתי התם מילתא דר"נ ארישא
דררא דממונא אבל התם דליכא דררא
לתקנתא היסת שבועה שלא באה עליו
דמתני' ור"ת דוחה דאיכא למימר דהתם
מו ד
דממונא לא מאי איכא בין שבועה דאורייתא
רישא דמילתא נקט ומסיפא פריך
אלא בתקנת חכמים לא עבדינן ויפסיד
הגהות הב"ח
התובע בלא שום שבועה: דפליגי עליה
דמשבעינן ליה היכא דאיכא דררא
לשבועה דרבנן איכא בינייהו מיפך שבועה
א
(א) תוס'
דרבי יוסי. גבי מציאת חרש שוטה
דממונא דהתם נמי איכא דררא דממונא
בדאורייתא לא מפכינן שבועה בדרבנן מפכינן
ה
וקטן: נקטיה לכובסיה דלשבקיה
מאחר שהיו רגילין למסור לו בכל יום
פפא הוא
ולמר בר רב אשי דאמר בדאורייתא נמי מפכינן
מז ו
לגלימיה הוא. אוחזו בביציו התלוים
ועוד דהא איכא סהדי דאכל תרי מינייהו
שבועה מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן איכא
בו עד שיתן לו טלית שעליו כלומר
ורב האי גאון פירש דלא משבעינן ליה
(ב) ד"ה
בינייהו ב מיחת לנכסיה בדאורייתא נחתינן
כיון דמשמתינן ליה לעולם עד דליתיב
אלא משמתינן ליה על תנאי שיהא
❖
מח ז
עליה
לנכסיה בדרבנן לא נחתינן לנכסיה ולרבי יוסי
ליה לית לך למיחת לנכסיה עדיף
בשמתא $ אם הוא חייב ואינו משלם:
מאי איכא בין שבועה דאורייתא
דאמר בדרבנן נמי נחתינן לנכסיה דתנן מציאת
מהאי. כל דבר התלוי במחובר קרי
גליון הש"ס
לשבועה דרבנן. בפ' הכותב
חש"ו יש בהם גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי
ליה כובסא כדאמר אזול גרמא ומחיה
מט ח
ג
גמ' ותקנתא לתקנתא
לכובסא ואתר תמרי באלו הן הגולין
גבי הא דאמר
אומר גזל גמור ואמר רב חסדא גזל גמור
לא עבדינן.
: עד דמטי זמן נגדיה.
רב (א) נחמן אי פקח שמעון מייתי ליה
מדבריהם למאי נפקא מינה להוציאו בדיינין
נ ט י
לידי שבועה דאורייתא פירש בקונט'
לבתר תלתין יומין כדאמרינן רב מנגיד
תוס' ד"ה ומאן
מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן ד איכא
❖
וכו' אם הוא חייב ואינו
דנפקא מינה דבדאורייתא בעי למינקט
אמאן דמשהי שמתיה דרבנן עליה
בינייהו שכנגדו חשוד על השבועה
משלם.
חפצא בידיה ובדרבנן לא בעי ואין
תלתין יומין בהאשה נקנית
בדאורייתא שכנגדו חשוד על השבועה
: אשתבע לי. דלא פרעתיך:
נראה דההיא נפקותא לא אמרינן הכא
ד"ה ולמר וכו' ואם יכול
מוסף רש"י
אפכינן ליה שבועה ושמו אאידך ה בדרבנן
אין ראיה.
וכי מה בין זה. שלא פגם שטרו
ועוד דבפרק השולח
גזל גמור מדבריהם.
תקנתא היא $ ותקנתא לתקנתא לא עבדינן
לפוגם שטרו דתנן
גבי אלמנה דקאמר אדרה בבית
(ב"מ יב.)
דין ואשבעה חוץ לב"ד פי' בקונט'
הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא
ולרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי דאמרו
(גיטין סא.)
גופיה דבב"ד לא בעי אשתבועי משום
בשבועה כיצד היתה כתובתה אלף
בדרבנן לא נחתינן לנכסיה מאי עבדינן ליה
למאי נפקא מינה.
דבעי אנקוטי חפצא בידיה אף על גב
זוז והוא אמר התקבלת כתובתיך
משמתינן ליה אמר ליה רבינא לרב אשי
דשבועה דאלמנה שבועה דרבנן היא
והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה
האי נקטיה בכובסיה דנשבקיה לגלימיה
(ב"מ יב.)
ובריש שמעתתא דהכותב
הואיל ומודית במנה פוגמת את שטר
להוציאו בדיינין.
הוא אלא מאי עבדינן ליה אמר ליה
כתובתה ולא תפרע השאר אלא
פירש נמי בקונטרס גבי
משמתינן ליה עד דמטי זמן נגדיה ונגדינן
ו
בשבועה דליכא למיסמיך תו אשטרא
הא דסבר רמי בר חמא למימר שבועה
ליה ושבקינן ליה אמר רב פפא ז האי מאן
דאיכא למימר טפי קיבלה והשתא
דאוריי' דנפקא מינה לאפוכי שבועה:
❖
(גיטין סא.)
ולמר
דאפיק שטרא על חבריה ואמר ליה שטרא
בר רב אשי דאמר בדאוריי'
דאמרת משביעין לו מה יפה כחו
ותקנתא.
נמי מפכינן. ריב"ן פי' בשם
משאם פגם את שטרו: התם. גבי
פרוע הוא אמרינן ליה לאו כל כמינך זיל
רבינו חננאל
פגם את שטרו אע"ג דלא טעין לוה
הקונטרס דהלכתא כותיה דקיימא לן
שלים ואם אמר לשתבע לי אמרינן ליה
אשתבע לי אלא אומר פרעתיך טענינן
כמר בר רב אשי במיפך שבועה וכן
דמתני לה אסיפא אמר
אשתבע ליה א"ל רב אחא בריה דרבא
לך הכא אמר רב נחמן
ליה אנן ואמרינן לבעל השטר השבע:
בתשובת רבינו גרשון מאור הגולה וכן
לרב אשי ומה בין זה לפוגם את שטרו א"ל
משביעין אותו שבועת
משלח. מפשיט: לא מזדקקינן ליה.
רב האי גאון והביא ראיה דהלכתא
היסת משום דאיכא דררא
התם ח אע"ג דלא טעין איהו טענינן ליה אנן
כותיה מדקאמר לקמיה האי מאן
להשבע דמיחזי דחשדינן ליה ולא
דממונא. פירוש עיקר.
הכא אמרינן ליה זיל שלים ליה ואי טעין
דהא הודה לו מקודם
דמפיק שטרא על חבריה אי אמר ליה
לגבות לו דהא אמר ליה אשתבע לי
(ב"מ
כגון הא דגרסינן בפרק
ואמר אשתבע לי אמרינן ליה זיל אשתבע
דלא פרעתיך: נתתיו לך פטור. אף
האיך אשתבע לי דלא פרעתיך
❖
ה:)
חומר בקודש (חגיגה כא:)
אמרי' ליה זיל אשתבע ליה ומה התם
משבועה ומיהו שבועת היסת איכא:
ליה ואי צורבא מרבנן הוא לא משבעינן
א"ר אילעא א"ר חנינא
ט
עשר מעלות שנו כאן כו'
והא הכא כיון דתבעיה בעדים. והודה
דאית ליה עליה ממון גמור מדאוריי'
ליה א"ל רב יימר לרב אשי צורבא מרבנן
עד מאי טעמא הראשונות
רבינו חננאל (המשך)
לו בפניהם כמאן דאוזפיה בעדים דמי:
יכול להפך עליו שבועה היכא דלית
משלח גלימא דאינשי אלא י לא מזדקקינן
דאית להו דררא דטומאה
ליה אלא שבועה דאורייתא לכ"ש
נתתיו
מדאורייתא גזרו בהו רבנן
דרבנן ל' יומין ולא קא
(ב)
ליה לדיניה: מנה לי בידך כו': אמר רב
כו': מה איכא בין שבועה
תבע לשמתיה. והא דרב
דמצי א"ל אשתבע לי את ולפי דבריו
דאורייתא לשבועה דרבנן.
מפורשת ביבמות פרק
יהודה אמר רב אסי המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים כי אמריתה
מאן דפליג אמר בר רב אשי כ"ש
ואמר בדרבנן אי אמר ליה
רבן גמליאל: אמר רב
קמיה דשמואל אמר לי יכול לומר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו
דפליג אדלקמיה מיהו הגאונים נחלקו
השבע וטול הדין עמו
פפא האי מאן דמפיק
בדאוריי' (למימר) [לא.
שטרא אחבריה וטען
להם למדה"י תנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך
בההיא דלקמיה אי אמר ליה אשתבע
ולמר] בר רב אשי אפילו
דפריע הוא לאו כל
פטור והא הכא כיון דתבעיה בעדים כמאן דאוזפיה בעדים דמי וקתני פטור
לי דלא פרעתיך אם יכול אידך לחזור
בדאורייתא מפכינן. ולית
כמיניה. אלא אמרינן ליה
הלכתא כותי. דהלכתא
זיל פרעיה ואי אמר ליה
ולומר אשתבע לי את ותפטר $ ואם
תיובתא
כותיה בכל התלמוד בר
לישתבע לי דלא פרעתיה
יכול אין ראיה לרב האי משם ועוד דלא דמי דבההיא דלקמיה ודאי תקנו רבנן משום דשכיחא דמתרמי זימנין טובא דבתר דפרעיה אשתהי
ממיפך שבועה וחיורי.
מחייבין ליה לאשתבועי
שטרא בידיה כדאמרינן בפ"ק דב"מ אשתמוטי דקא משתמיט דאמר ליה למחר יהבינא לך השתא ליתיה גבאי אי נמי אפשיטי דספרא
ליה והני מילי בדטען
וסימנך הפך לבן. והני
חיורי מפורש בפרק
הלוה ואמר לישתבע לי
זייר ליה אבל לגבי שבועה דאורייתא למה להם לתקן שיכול להופכה והשתא ההיא דלקמיה אתיא אפי' כמאן דפליג אמר בר רב אשי ורבינו יצחק
בהמה המקשה מר בר
אבל אנן לא טענינן
מצא בתשובות קדמוניות דלא מפכינא שבועה דאורייתא וכן בה"ג ובסדר תנאים ואמוראים דהלכתא כמר בר רב אשי בכוליה הש"ס בר ממיפך
ליה כי היכי דטענינן
רב אשי בענין צומת
שבועה ואודיתא אך מה שכתב בסדר תנאים ואמוראים דמיפך שבועה כגון שהיה המחויב שבועה חשוד וקאמר מר בר רב אשי דמפכינן אכנגדו
הגידין כיון דזייגי אע"ג
על הפוגם שטרו: ואי
(דחוורי) [דלא חוורי]:
צורבא מרבנן הוא האי
אין נראה דבחשוד לא איירי אלא בסמוך דאמר איכא בינייהו שכנגדו חשוד אלא כפירוש הקונטרס דאמר נתבע לתובע השבע וטול ור"ח נמי
דמפיק שטרא אחבריה
הני תרתי בלחוד לית
פסיק דהלכתא כותיה בכל הש"ס בר ממיפך שבועה וחיורי וסימנך הפך לבן וחיורי בפ' בהמה המקשה גבי צומת הגידין
הלכתא כותיה. ואליבא
לא מזדקקינן ליה ללוה
דקאמר זייגי אף על גב דלא חיורי: :
דמר בר רב אשי.
כד טעין לישתבע לי:
ולרבי יוסי דאמר בדרבנן נמי נחתינן. קצת תימה דרבנן נמי לא איירי אלא בההיא דלא הוי גזילה אלא מפני דרכי שלום אבל
תוספתא (פ"ה) מנה לי
מאי בינייהו ואמרינן
בידך אין לך בידי. וכן
בדאורייתא אם לא ישבע
וכי
היכא דהוי גזל גמור מודו דנחתינן לנכסיה וה"נ היכא דאיכא שבועה דרבנן: מה בין זה לפוגם שטרו. וא"ת תקשה
הטוען היה לך בידי
נחתינן לנכסיה ונותנין
ליה אמתני' דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וטעמא משום דלמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר אשתבע לי
ונתתיו לך או שיש לי
אותן לתובע אבל בדרבנן
ז)
בידך במנה כסות במנה
לא נחתינן לנכסיה. ולר'
אלמא מצי משתבע ליה ומיהו נראה דטעמא לאו משום הכי הוא דאפי' לא מצי אבוהון טעין טענינן ליתמי דבפרק הכותב
פירות פטור: מנה לאבא
יוסי דתנן בגיטין פרק
אמרינן כתב לאשתו נקי נדר נקי שבועה לא תפרע מן היתומים אלא בשבועה אלמא עבוד רבנן תקנתא ליתמי
בידך אין לו בידי או
הנזיקין מציאת חרש
נתתיו לו או שיש לי בידו
שוטה וקטן יש בהן
אפי' במקום שאין האב יכול להשביע:
אין
במנה כסות במנה פירות:
גזל מפני דרכי שלום
ח) לך בידי אלא ליטרא כסף פטור. מהשתא הו"ל לרב לאפלוגי [ר"ג] כדפליג בסיפא בשטענו חטין והודה לו בשעורין ולשמואל אדלעיל שתי
מנה לי ביד אביך אין לך
ר' יוסי אומר גזל גמור.
כסף יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי כו' אלא נטר עד לבסוף ופליג אכולהו וצריך לדקדק אמאי צריכי כל הנך ואיכא מינייהו דתני איידי:
בידו כלום או נתנו לך
ואוקימנא קסבר מוציאין
או שיש לו בידך במנה
אותו בדיינין. הנה אפילו
תיובתא
כסות במנה פירות פטור.
בדרבנן מחתינן לנכסיה.
בתחלת שנים אוחזין בטלית תני ר' חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ועדים מעידין אותו שיש לו
מאי בינייהו ואמרינן בדאורייתא אם היה הנתבע [חשוד על השבועה] אפכינן השבועה ונשבע התובע ונוטל ובדרבנן
עליו נ' זוז ישלם (עליו) נ' וישבע על השאר וק"ל כר' חייא: וקשיא לן הא דתנינן בתוספתא היה טוען
לא מאי טעמא דעיקר השבועה מדרבנן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לישבע התובע וליטול לא עבדינן. ולרבנן דפליגי
מנה בב"ד וכפר ובאו עדים והעידו שחייב לו חמשים זוז הרי זה משלם ופטור על השבועה. ואם היה עד
על ר' יוסי דאמרי לא נחתינן לנכסי דגוזל מציאת קטן מאי עבדינן ליה: ואסיקנא משמתינן ליה ואי לא אתי ותבע
אחד מעידו הרי זה נשבע על הכל: מתני' מנה לי בידך א"ל הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור:
למישריה עד תלתין יומין בתר ל' יומין הוא עידן נגודיה מנגדינן ליה כרב דרב מנגיד אמאן דחייל עליה שמתא