מא:
שבועת הדיינין
פרק ששי
שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תיובתא
דרב אסי. אבל לשמואל ניחא דמצי לפרש דה"ק
נתתיו לך חייב. לפרוע: בעדים הלויתיך. קס"ד בשעת הלואה קאי
נא א
א)
ב)
נתתיו לך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים
ואמר ליה ראה שבעדים הלויתיך ואף אתה אל תפרעני אלא בעדים:
ג)
דלמא בשעת תביעה קאמר.
כשתבעו בב"ד וזה אומר פרעתיך
ולמאי דמפרשינן דלשמואל נאמן לומר פרעתיך ביני ובין עצמך
אמר לו והלא בעדים הלויתיך
בעדים הוה לך לפורעני ולא אמר לו
במגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתי שפיר טפי:
נב ב ג
ד)
תיובתא דשמואל. תימה מאי
❖
ה)
כן בשעת הלואה ומשום הכי פטר
ליה ר' יהודה בן בתירא: אזל פרעיה
קושיא דלמא נתתיו לך
תיובתא דרב אסי אמר לך רב אסי אנא
נג ד
באפי סהדי אחריני. וזה אומר עדי
שלא בעדים קאמר ולהכי חייב וי"ל
כי אמרי היכא דמעיקרא אוזפיה בעדים דלא
גליון הש"ס
נד ה
שקר הם: ואיתניסו. מיד המלוה:
דשמואל הכי קאמר מתוך שיכול לומר
לדידיה הימניה הכא הא הימניה רב יוסף
נה ו
רש"י ד"ה כיון דקא
להוי פקדון בידי. ואיני עליהן אלא
פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם
מודית וכו' ודברים שהיו
מתני הכי אמר רב יהודה אמר רב אסי
למדינת הים כי אמר נמי פרעתיך
שומר חנם שלא קבלתים בתורת
בלבך.
המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפורעו
א
פרעון: כיון דקא מודית. דקבלתינהו
ביני ובין עצמך נאמן במגו ומיהו רב
נו ז
בעדים ב ואם אמר אל תפרעני אלא בעדים
וזה לא בתורת פקדון מסרם לך הוי
פפא בסמוך ודאי לית ליה האי מגו
❖
צריך לפורעו בעדים כי אמריתה קמיה
פרעון $ ודברים שהיו בלבך אינם
דהא קאמר בסמוך צריך לפורעו
דברים: דיזיף ופרע. אותה הלואה
דשמואל אמר לי יכול לומר לו פרעתיך
בעדים וצריך לדחוק לפי' זה דפליגי
ג
❖
רב פפא ושמואל בדברי רבי יהודה
שזה כופר ודאי לוה אותה באותו
בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים
רבינו חננאל
היום אבל לאחר זמן פרעיה: כאומר
בן בתירא ועוד יש לתמוה לגמרא
תנן מנה לי בידך אמר לו הן אמר לו אל
אמר רב יהודה אמר רב
לא פרעתי דמי. דכיון דלא לוה לפי
שהקשה לשמואל מסיפא דמתני' מנ"ל
מוסף רש"י
תתנהו לי אלא בפני עדים למחר אמר לו
אסי המלוה את חבירו
לפרש דברי שמואל כך מאחר שרב
דבורו לא פרע והרי יש עדים שלוה
כל האומר לא לויתי
בעדים אין צריך לפורעו
תנהו לי נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתן
כאומר לא פרעתי דמי.
פפא לית ליה האי סברא לכן נראה
נאמנין הם על הלואה ואינן נאמנין
בעדים. ואם א"ל אל
לו בעדים תיובתא דשמואל אמר לך שמואל
תפרעני אלא בעדים צריך
שהמקשה משמע ליה דמפני שצריך
על הפרעון דהודאת בעל דין כמאה
לפורעו בעדים ושמואל
תנאי היא דתניא בעדים הלויתיך בעדים
עדים: דמסיקנא בך. שאני נושה
ליתן לו בעדים משמע שצריך לברר
(כתובות
אמר יכול לומר לו
❖
פח.)
פרע לי או יתן או יביא ראיה שנתן רבי
פרעתיך בפני פלוני ופלוני
בך: לא היו דברים מעולם. לא פרע
שפרעו בעדים וקצת משמע כן בכל
הסוגיא: ורב פפא משמיה דרבא
והלכו להם למדינת הים:
לפנינו וזה אומר או בפניהם או שלא
יהודה בן בתירא אומר יכול לומר לו
ואקשינן על שמואל
בפניהם פרעתיך: הוחזק כפרן.
אמר אין צריך לפורעו בעדים. אר"ת
והתנן מנה לי בידך
פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם
רבינו חננאל (המשך)
א"ל הן אל תתנהו לי
כן הלכה דהא אמר רבי אבא בגט
ואינו נאמן אפילו בשבועה לומר
למדינת הים פריך רב אחא ממאי דבשעת
משתבע ליה: ההוא דאמר
אלא בפני עדים למחר
פרעתיך שלא בפניהם שהרי אמר
פשוט וקיימא לן המלוה
ליה לחבריה כי פרעת לי
א"ל תנהו לי נתתיו
הלואה קאי דלמא בשעת תביעה קאי
פרעתיך בפניהם ונמצא שקרן: כל
את חבירו בעדים אין צריך לפורעו
לך חייב מפני שצריך
פרען באנפי סהדי דתנו
והכי קאמר ליה לאו בעדים הלויתיך בעדים
ליתנו לו בעדים: ופריק
הלכתא פרעיה ואיתניסו
מלתא דלא רמיא עליה דאיניש. כגון זה
בעדים וכן רבא ורמי בר חמא ס"ל
תנאי היא דתניא בעדים
זוזי אתא לקמיה דרב
היה לך לפורעני אבל בשעת הלואה דברי
שלא היה לו לומר פרעתיך בעדים
הכי בריש כל הנשבעין :
הלויתיך בעדים פרעני
נחמן א"ל אין קבלתינהו
אזל פרעיה באפי סהדי אחריני.
הכל חייב אמר רב פפי משמיה דרבא
שלא אמר לו זה בשעת הלואה
כו'. ואסיקנא משמיה
ולאו בתורת פרעון אלא
דרבא המלוה את חבירו
בתורת פקדון עד דפרען
הלכתא המלוה את חבירו בעדים צריך
בעדים פרע לי הלכך לא שם לבו
פי' בקונטרס וזה אומר עדי
בעדים אין צריך לפורעו
באנפי דתנו הלכתא: א"ל
לזכור אם בעדים פרע אם שלא
שקר הם ואם תאמר ואיך נאמן לומר
לפורעו בעדים ורב פפא משמיה דרבא אמר
בעדים ואם א"ל אל
רב נחמן כיון דקא
בעדים ואמר בעדים פרעתיך ולאו
שמשקרין ויש לומר דכיון דאמר באפי
תפרעני אלא בעדים
מודית דקבלתינהו מיניה
המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו
צריך לפורעו בעדים.
פרעון הוי מאי בעית
אדעתיה ואינו הוחזק כפרן בכך:
ראובן ושמעון בעי למימר מהימנת
בעדים ואם אמר אל תפרעני אלא בעדים
ואם א"ל פרעתיך בפני
לקיומי תנאיה זיל איתינהו
עפצי דהא אנא ורב ששת
לי כל היכא דאמרת לא פרען עד
פלוני ופלוני והלכו להן
צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו פרעתיך
במדינת הים אינו
דתנינן הלכתא וכוליה
דפרענא באפי ראובן ושמעון כדלקמן
בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן: סימן ראוב"ן ושמעו"ן
נאמן: ההוא דאמר ליה
תלמודא דלפרעך קמן:
ומיהו הא דקאמר בסמוך להכי קאמר
לחברי' כי פרעת לי פרעין
ההוא דא"ל לחבריה הב
דתנ"ו הלכת"א יזפ"י ופר"ע פלוני ופלוני עפצ"י סטרא"י בהימנות"א כבי
באפי ראובן ושמעון כי היכי דלא
בפני ראובן ושמעון טען
לי זוזי דאוזיפתך א"ל לא
תרי: ההוא דא"ל לחבריה כי פרעתין פרעין לי באפי ראובן ושמעון
דפרעי' בפני אחרינא.
היו דברים מעולם. אתו
לידחייה לא אתי שפיר לפירושו דמה
אמר רבא להכי א"ל
סהדי דאוזפיה ופרעיה
דיחוי שייך כיון דמייתי סהדי וה"ל
אזל ופרעיה באפי תרי מעלמא אמר אביי באפי בי תרי אמר ליה באפי
ראובן ושמעון כי דלא
אמר רבא כל האומר לא
למימר כי היכי דלא למיפטר אי אייתי
לידחייה. מסתברא כד
לויתי כאומר לא פרעתי
בי תרי פרעיה אמר ליה רבא ד להכי קאמר ליה באפי ראובן ושמעון כי
טעין פרעתיך באנפי סהדי
דמי וחייב: ההוא דא"ל
סהדי אחריני לכן נראה לר"י דמיירי
היכי דלא נדחייה ההוא דאמר ליה לחבריה כי פרעת לי פרעין לי באפי
אחריני והלכו למדינת
לחבריה הב לי מאה זוזי
דקאמר פרעתיך באפי סהדי והלכו
הים אבל אי איתנהו
דמסיקנא בך. א"ל ולאו
בי תרי דתנו הלכתא אזל פרעיה בין דיליה לדיליה איתניסו הנך זוזי
להם למדינת הים ויש פירושים שכתוב
ומסהדי דפרעיה. [לא]
פרעתיך בפני פלוני ופלוני
בהן כן וגם ר"ח פירש כן: אתא לקמיה דרב נחמן א"ל אין קבולי קבלתינהו מיניה דרך פקדון ואמינא
אמר רבא דלא מהימני:
אתו פלוני ופלוני ואמרו
ירושלמי מנה לי בידך
הא אנא והא רב ששת. בדיחותא
לא פרעו בפנינו אמר
ליהוי גבאי פקדון עד דמתרמו בי תרי דתנו הלכתא ומקיים תנאיה א"ל
א"ל הן אל תתנהו לי
רב ששת הוחזק כפרן.
כיון דקא מודית דודאי שקלתינהו מיניה פרעון מעליא הוי אי אמרת לקיומי
בעלמא הוא דקא מהדר ליה
אלא בפני פלוני ופלוני
כלומר אם יטעון אח"כ
ה
א"ל נתתיו לך בפני
שפרעתי אינו נאמן: רבא
תנאיה זיל אייתינהו דהא אנא ורב ששת דתנינא הלכתא וספרא וספרי
ולאו משום דצריך לקיים תנאו:
פלוני. אתא עובדא קמי
אמר כל מלתא דלא
כל
האומר לא לויתי כו'. ואביי
ותוספתא וכולא גמרא ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי
רבי אמר יבואו פלוני
רמיא עליה דאיניש לאו
לית ליה והא דתנן למחר אמר
ופלוני ויעידו. הבא לידון
אדעתיה. פירוש העדים
דאוזיפתך אמר ליה לא היו דברים מעולם אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה
בשטר ובחזקה רבי אומר
כיון דלא רמיא עליהו לאו
לו תנהו לי אין לך בידי חייב וטעמא
אמר אביי מאי ניעבוד אינהו אמרי אוזפיה אינהו אמרי פרעיה רבא אמר
ידון בשטר רשב"ג אומר
אדעתיהו. והן ששכחו
דכיון דאמר לא לוה הוי כמודה שלא
בחזקה: מעשה בא לפני
וטענתיה דלוה טענה
כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ההוא דאמר ליה לחבריה הב
ו
ר' חייא והורה כרשב"ג
היא: ההוא דאמר ליה
פרע התם ליכא עדים דאמרי פרעו
לי מאה זוזי דמסיקנא בך א"ל לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פלוני ופלוני
קשיא דר' אדר' לא קשיא
לחבריה הב לי שית מאה
כי הכא ולהכי אביי גופיה אית ליה
לא רצה רבי אלא לעמוד
זוזי דמסיק בך. א"ל
אמרי לא היו דברים מעולם סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן אמר ליה
בפ"ק דב"ב דכל האומר
על אמתת הדבר: המחזיק
ולאו פרעתיך ק' קבי
מחמת אונו ונמצא פסול
רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ההוא דאמר ליה
לא לויתי כו' כיון דליכא עדים שפרע
ז
בטלה החזקה: ההוא
וא"ת אמאי לא מתרצינן הכא דבוריה
לחבריה הב לי שית מאה זוזי דמסיקנא בך א"ל ולא פרעתיך מאה קבי
דאתה קמיה דרב וטען
לא לויתי כלומר לא עמדתי בהלואתי
על חבריה חטין ושעורין
עפצי
וכוסמין. ואמר ליה המתן
אלא פרעתי כמו בפ' אמרו לו
עד דיגלגל עלך כל
גבי לא נטמאתי דמתרצינן דבוריה לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי ואומר ריב"א דהכא לא קאמר לא לויתי אלא להד"מ דלא שייך לתרוצי
מאי דבעי. ובסיפא את
לישניה אבל בפרק הכותב קשה דקאמר אבל אמרי יתמי אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין מהם שלא בשבועה דכל האומר
לא לויתי כו' ויש לומר דהאב היה יכול לטעון ולתרץ דבריו אבל ליתומים לא טענינן מילתא דלא שכיחא ועוד יש לחלק דהכא כשטוענין
כל
עליו בבית דין יש לו להשיב בענין שיפטר ואין לנו לתרץ דבריו: מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה. תימה בגט
פשוט
גבי עובדא דרב יצחק בר
יוסף דהוה
מסיק זוזי ברבי אבא מסיק אף על גב דהמלוה חבירו בעדים אין
כו' כי
טעין ואמר
פרעתי בפני פלוני
ופלוני צריך
לברר ויבואו
פלוני ופלוני ויעידו ואמאי
הא אמרינן לאו אדעתיה וי"ל דרבא סבר ליה
כמ"ד