שבועות שתים פרק
ראשון
שבועות
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אף
על גב דמנחתא מינה טובא. פירש בקונטרס דלר' עקיבא
האי מאי בשלמא בלא סיד קרום ביצה לא קשה. ולשאת ולספחת
כג א ב
א)
ב) ג)
סיד וקרום הוו תרוייהו תולדה דשאת וספחת אשאת קאי
כתיב משמע לשאת ולספחת ולנטפל עמה ש"מ דרבי לה רחמנא
ד) ה)
ולא אבהרת והא דקבעי בסמוך טפילה לבהרת מנא ליה לרבנן
טפילה וטפילה כל שהוא במשמע ובלבד שיהא ממראות נגעים:
ו)
ואף ע"ג דמנחתא מינה טובא. וס"ל
קבעי דלרבי עקיבא אין
לבהרת שום טפילה וכן פירש לקמן
לר"ע דלשאת רבי לבהרת
❖
כד ג ד
ז)
וקשיא דהא בקונטרס פירש בעצמו
לא רבי דהא ספחת בשאת הוא
❖
דאית ליה לר' עקיבא ב' שהן ארבע
דכתיב הלכך שאת הוא דמצטרפא
האי מאי בשלמא בלא סיד היכל קרום
רבינו חננאל
וכן נמי מוכח בסמוך דקאמר מפני
לבהרת דסמוכה לה וכתיב והיה
ג)
ביצה לא קשיא דאע"ג דקרום ביצה מתתאי
ודחינן הא לא קשיא
מלמד שמצטרפין וסיד לשאת ממילא
מה אמרו מראות נגעים שנים שהן
תורה אור השלם
דשאת רחמנא אמר ולשאת ולספחת ספחת
1
דאע"ג דקרום ביצה
דהא דמיא לה וכן קרום לשאת
ארבעה כו' ושנים שהן ארבעה
1. וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת
מתחתיו דסיד כלומר
טפילה לשאת אע"ג דמנחתא מיניה טובא
❖
דספחת בשאת כתיבא ורבי לה תולדה
משמע שמכל אב יוצאה תולדה אחת
וְלַבֶּהָרֶת: ויקרא יד נו
מכהייה מסיד ההיכל.
אלא סיד היכל קשיא אלא מחוורתא מתניתין
רחמנא אמר ולשאת
וזו למעלה מזו דר' עקיבא בסיד
כמו שתים שהן ארבע דשבת וידיעות
ולספחת ספחת טפילה
דלא כרבי עקיבא והיכא שמעינן לרבי
ושאת ובהרת מיתוקם: אלא סיד
ושבועות ועוד כיון דלספחת לא קאי
לשאת. אלא סיד ההיכל
הגהות הב"ח
עקיבא זו למעלה מזו אילימא מהא דתניא
ההיכל. כי מפלגת להו בתרתי מיני
אלא אשאת מנ"ל לרבות שתי תולדות
קשיא. אלא מחוורתא
(א) גמרא והתנן
מתני' דלא כר' עקיבא.
זו תולדה לזו וזו תולדה לזו: קשיא.
אמר רבי יוסי שאל יהושע בנו של רבי
לא נרבה לה כ"א סיד אבל קרום
(ב) רש"י
והיכא שמעינן לר' עקיבא
נימא דטהור ועוד דאמר לקמן משל
היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו ד)
עקיבא מרבי עקיבא מפני מה אמרו מראות
שיפרש
דאמר זו למעלה מזו.
(ג) ד"ה
דרבנן למה הדבר דומה לתרי מלכי
לרבי עקיבא דאית ליה זו למעלה
אילימא כדשאיל ליה
נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו ואם לאו
והוא
בריה מפני מה אמרו
ותרי איפרכי מלכו של זה למעלה
מזו דהא ליכא למימר לרבי עקיבא
מה יאמרו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא
(ד) תוספות
מראות נגעים שנים
ממלכו של זה ופריך האי זו למעלה
דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת
בקי
שהן ד' ולא אמרו
אמר לו לומר שמצטרפים זה עם זה אמר
א
מזו וזו למעלה מזו כו' והיינו כרבי
ממשמעות איתרבאי טפילה נמי
מקרום ביצה ולמעלה
לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא
בלבנות טמא והשיבו
עקיבא משמע דלרבי עקיבא נמי יש
לבהרת מדרשא כדאמר לקמן לרבנן
אביו לומר שמצטרפין זו
ומצטרפין זה עם זה אמר לו לומר לך
לכל אב תולדה לכך נראה לפרש
דא"כ זו למעלה מזו דרבי עקיבא
ב
עם זו. ואמר לו ויאמרו
כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו
מקרום ביצה ולמעלה
דלר' עקיבא נמי סיד תולדה דבהרת
היכא איתיה אבות ותולדות הוא
טמא ומצטרפין זו עם
ואפ"ה אין מצטרפת עמה הואיל
דאיכא ואין בהם צירוף אלא לגבוה
רואה את הנגעים ואילו מסיד היכל ולמעלה
זו וכו'. ודייקת מדלא
ממנו שתי מעלות: והיכא שמעינן
שגבוהה ממנה שתי מעלות אבל עם
אמר ליה מסיד ההיכל
לא קאמר מדלא אמר ליה ש"מ דשמיע ליה
ומקרום ביצה ולמעלה
ליה לר' עקיבא. דקפיד אסדר מעלות
השאת מצטרפת שאין גבוהה הימנה
לר' עקיבא דאמר כולהו לבהדי שאת
ש"מ דשמיע ליה מאבוה
לצירוף: יהושע בנו של ר' עקיבא.
אלא מעלה אחת והא דקאמר האי
דבהדי שאת מצטרפי
מצטרפין ודלמא שאת ותולדתה בהרת
לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין
הוא יהושע בן קרחה שר' עקיבא
דבעינן זו למעלה מזו.
ותולדתה אלא מדרבי חנינא דאמר ר' חנינא
דלמא לא אמר הכי.
כר' עקיבא אתיא וקרום שהיא תולדה
קרח היה כדאמרי' בבכורות
אלא שאת ותולדתה דהוא
משל דרבי עקיבא למה הדבר דומה גלארבעה
חוץ מן הקרח הזה: מפני מה כו'.
דשאת מצטרפת עמה ואע"ג דמרחקא
קרום ביצה והוא הדין
כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי טיפין
כדמפרש בעי ואזיל יאמרו מקרום
טובא מדכתיב טפי ספחת אשאת
לבהרת ותולדתה דהוא
סיד ההיכל אלא (מדתניא
כו': ואם לאו מה יאמרו. מחזר
של דם ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין של
מבהרת מדלא כתיב ולשאת ולבהרת
המזוג שבזה ושבזה כיין
היה (ב) שמפרש מה הוא שואל: יאמרו
ולספחותיהם והשתא הא דקבעי
דם ואחד נפלו לתוכו שמונה ואחד נפלו
המזוג במים. אלא של
מקרום ביצה ולמעלה טמא. אחר
לקמן טפילה לבהרת מנא ליה בעי
שלג עזה ושל סיד דיהה
לתוכו שתים עשרה טיפין ואמרי לה שש
ד
נמי לר"ע: מפני מה אמרו.
הימנה ואמר) [מדר"ח
שאין לנו חלוק במראות לובן למעלה
עשרה טיפין שכולן מראות לובן הן אלא
דאמר] ר' חנינא משל דר'
פירוש למה הזכירו כלל שמותיהן:
מקרום ביצה אלא ד' מראות הללו
עקיבא למה הדבר דומה
שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה אימור
ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה
לד' כוסות של חלב אחד
יאמרו כל מראה לובן שהוא מקרום
דשמעת ליה לרבי עקיבא בפתוך בחלוק מי
נפל לתוכו שתי טיפות
טמא ומצטרפין. פירוש
ולמעלה טמא דקיימא לן
דם ואחד נפל לתוכו ד'
שמעת ליה וכי תימא כי היכי דשמעת ליה
ויפרשו דמצטרפין זה לזה הסמוכים
לעולם ישנה אדם לתלמידו
טיפות דם כו' עד שכולן
בפתוך הכי שמעת ליה בחלוק ובפתוך גופיה
מראה לבן הן אלא שזו
במעלה אחת דאם לא יפרשו הוה
דרך קצרה ולמה הזכירו שמותן:
למעלה מזו. ודחינן אימור
אמר לו לומר לך שמצטרפין זה עם
אמינא דכולהו מצטרפי בהדי הדדי
מי שמעת ליה (א) והתניא רבי עקיבא אומר
דשמעת ליה לר' עקיבא
זה. לכך שנאום וסידרום לומר לך
ואע"פ שלא הייתי יודע כל דין צירופן
זו למעלה מזו בפתוך.
אדמדם שבזה ושבזה
כיין המזוג במים אלא
פי' במעורב. בחלוק.
כגון קרום בהדי צמר בזה לא היה
שכסדר הזה משנתן וכך דרך צירופם.
של בהרת עזה כשלג
ושל סיד דיהה הימנה
כלומר בשאינו מעורב מי
חושש דהשתא נמי דתני ב' שהן ד'
ועדיין אין אנו יודעין באיזה סדר
שמעת ליה הכי. ואפי'
ואם
לא שמעינן כל סדר צירופן:
הוא שונה אותן ומתשובות בנו אנו
בפתוך גופיה מי אית
כל
ליה האי סברא. והא
כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן כו'. כשאין ישראל (ד) חכם
באין ללמוד: אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין
תנן בתחלת מסכת נגעים
זה עם זה. ומתשובתו אנו למידין סדר משנת אביו: ואילו מסיד
עמו דאם ישראל בקי עמו אפי' כהן שוטה אומר לו ישראל
ר' עקיבא אומר אדמדם
ולמעלה לא קאמר ליה. יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף
אמור טמא והוא אומר וישראל בקי היינו דמסברו ליה וסביר כדאמר
שבזה ושבזה כיין המזוג
במים אלא של שלג עזה
בריש ערכין ואם תאמר ומה לנו לזה הישראל הואיל
ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף. שמע מינה שמיע ליה מיניה כולהו
ושל סיד דיהה הימנה.
ויש שם ישראל אחר המסבירו ויש לומר כגון שהמסביר עיניו כהות
בהדי שאת מצטרפין עליון אחד לשתי תולדות דאי סלקא דעתך
ואחד
נפל לתוכו י"ב. כאן לא כפל טיפות
ואינו יכול לראותז):
משנת אביו כסדר משנתנו תולדה לבהרת סיד ותולדה לשאת קרום
ביצה הכי הוה ליה למימר יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא
משום דכבר נפלו הרבה ובדבר מועט שמוסיפין עליו ניכר:
ומצטרף מסיד ולמעלה טמא ומצטרף ומדיהבינן עליון לסיד בפני
ואם
עצמו ועליון לקרום בפני עצמו ממילא שמעינן דמצטרפין דקאמרי רבנן כל חד לעליון שלו אמרי והא מסברא ידעינן דעליונו של סיד שלג
של ה) קרום צמר דכיון דאין חלוק מראות בלובן מקרום ולמעלה אלא ד' אלו ובקרא תרי כתיבי והכתוב מעיד שבהרת לבנה כדלקמן והשאת
קרובה לה כמשמעה גבוהה ממילא כי יהבת תולדה לזה ותולדה לזה מראה הסיד תתן לבהרת ומראה הקרום תתן לשאת שאם באתה
ליתן מראה סיד לצמר מפני שהוא קרוב לה למי תתן מראה הקרום הכי הוה ליה למימר ולא הוה ליה למימר יאמרו מקרום ולמעלה
טמא ומצטרפין דאי הוה תני הכי לא הוה סלקא דעתך לחלק תולדה לזה ותולדה לזה ומדאותביה הכי ש"מ שמיע ליה שאין תולדה לבהרת
אלא עליון אחד לשתי תולדות והלכך על כרחך הוא שאת דרבי ליה רחמנא טפילה וסדר משנתן דקא"ל שנשנית כסדר צירופן הכי קא"ל
זו למעלה מזו נשנו שלג והצמר והסיד וקרום ומצטרפין שלג עם הצמר והצמר עם הסיד והקרום דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה
שתיהן תולדה לשתיהן דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא כסדר מעלות ולא מן המקרא אלא ודאי בהדי שאת הוא דשמיע
ליה מיניה דמצטרפין דרחמנא יהבינהו ליה טפילה לשאת ולא לבהרת ולכך השיבו יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין והכל יודעין
דצירוף מראה דאמרי' לדומה ו) הוא לו דקאמרינן וכל מה שאדם יכול להבין מסדר משנתן בהזכרת שמותן היה מבין מאליו שאין לך אדם
מסדרן אלא כסדר שהן שנויים עכשיו: ודלמא שאת ותולדתה בהרת ותולדתה. שמיע ליה והכי נמי קא"ל יאמרו מקרום ולמעלה מסיד
ולמעלה ותנא הוא דלא קפיד למיחשב ולמיזל כי רוכלא: משל דרבי עקיבא. סדר צירופן: פתוך. מעורב (ג) הוא נגע לבן אדמדם
הכתוב בתורה דמדקאמר שנפלו לתוכו טיפי דם מכלל דבפתוך קאמר: שבזה ושבזה. על כרחך על ראשון ושני קאמר שכן
לשון משנה והכי קאמר אדמדם שבראשון ושני סימן פתיכת אודם שבהם נכרת במקום אחר כגון טיפת דם בחלב ומראהו לא
אדום ולא לבן אלא כיין המזוג וסביבותיו לבן: אלא שאדמומיתו של שלג עזה. כלומר לבנה משל סיד
ושל סיד דיהה הימנה
ומדקתני הכי בסיפא שמעינן לרישא
דשבזה ושבזה דקאמר בשלג
וסיד קאמר. אלמא
סדר
משנתו של רבי
עקיבא
סיד אחר שלג:
ואם