שבועת הדיינין פרק ששי
שבועות
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עפצי. גל"ש בלע"ז ומעבדין בהן עורות: אייתי. מלוה סהדי
כמ"ד אין צריך לברר אי נמי כמו שפירש רבינו תם צריך לברר אמיתות
נז א
א)
ב) ג)
דארבעה ארבעה קיימי ותובע מאתים וזה אומר פרעתיך מ"מ אם
הדברים כמו שיכול ומכל מקום אי לא משכח להו או אתו ואמרו
נח ב
לא בעפצים פרעתיך במעות: דלא רמיא עליה דאיניש. והאי נמי
להד"ם לא מפסיד וכן מוכח בירושלמי שהביא ר"ח דגרסי' התם הבא
לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם אלא פרעתי' סתמא הלכך
לידון בשטר וחזקה רבי אומר נידון בשטר פירוש שצריך לברר רבן
ד)
ה)
לא נזכר וסבור שכך השער ולא הוחזק
שמעון בן גמליאל אומר נידון בחזקה
נט ג
ו)
כפרן ונשבע שפרעם מכל מקום:
בא מעשה לפני רבי והורה כרשב"ג
ז) ח)
עפצי דקיימי בשיתא שיתא א"ל לאו בארבעה
מדכר דכיר. והוחזק כפרן: סיטראי
קשיא דרבי אדרבי לא קשיא רבי
ס ד
ט)
❖
ארבעה הוו קיימי אתו תרי סהדי ואמרו אין
נינהו. מצד אחר היית חייב לי:
לא רצה אלא לעמוד על אמיתת הדבר
סא ה ו ז
בארבעה ארבעה הוו קיימי אמר רבא הוחזק
איתרע שטרא. הואיל ומודה שקיבלם
ואית דגרס התם בא מעשה לפני
ולאו כל כמיניה לומר סיטראי נינהו:
רבי חייא ופריך מינה אדרבי לפי
כפרן אמר רמי בר חמא הא אמרת כל
תורה אור השלם
לאו אתורי יהבת לי. לקנות מהן
שתלמידו היה כדפריך בפרק מפנין
מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה
1. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
ח
שוורים לשחיטה למחצית שכר:
מדרב הונא אדרב
א"ל רבא קצותא דתרעא מידכר דכירי
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
א
אמסחתא. מקום שמקצבין הבשר
משום דרב הונא תלמידו דרב הוה
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
אינשי ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי
❖
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
ומוכרין: ולא אידכר ליה שטרא.
ובקונטרס פירש בריש פרק זה בורר
❖
דמסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך אמר
שמות כב ו
שְׁנָיִם:
שיטול השטר מידו: מיגו דיכול למימר
למ"ד צריך לברר
ליה הנהו סיטראי נינהו אמר רב נחמן
ליה. לא פרעתי' ז) יכול למימר ליה
שאם בקש ולא מצא הפסיד:
מוסף רש"י
איתרע שטרא. מפר"ח וכן ר"ת
ב איתרע שטרא רב פפא אמר לא איתרע
נמי סיטראי נינהו: וכדאבימי בריה
הגהות הב"ח
ור' אליעזר בן יעקב
שטרא ולרב פפא מאי שנא מההוא דאמר
דרבי אבהו גרסינן. והוא במסכת
דצריך בעל השטר
(א) רש"י
לית ליה משיב אבידה
פטור.
שבועה שלא נפרע והא דאמרינן בפרק
כתובות בפרק הכותב דמטא
ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך
כי האי מעשה לידיה: (א) ההוא.
אלו נערות הא שטרא
והא שטרא א"ל לאו אתורי יהבת לי ואתית
ריעא לא מגבינן ביה דוקא בכי הך
לוה דאמר למלוה בפני עדים בשעת
ואיתיבת אמסחתא וקבילת זוזך ואמר ליה
(עי' גיטין מח:)
ריעותא דהתם כיון דמהדר אזיופא
הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר
הנהו סיטראי נינהו ואמר רב פפא איתרע
ג
אימור זיופי זייף וחתים וקשה מההוא
לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך
שטרא התם כיון דקאמר אתורי יהבת לי
פרעתיך: אימור דאמרי זיל בתר
דהכותב דההוא שטרא
ומתורי שקלת איתרע שטרא הכא אימור
(כתובות יח.)
רוב דעות הני מילי לענין אומדנא.
דאתא קמיה דרבא א"ל רב פפא
סיטראי נינהו מאי הוי עלה רב פפי אמר
דשומא כדאמר במסכת ע"ז בפרק
ידענא ביה דשטרא פריעא הוא א"ל
(ב) ד"ה
איכא איניש אחרינא בהדי דמר כו'
השוכר א"ל כדשיימי (ב) בתלתא
לא איתרע שטרא רב ששת בריה דרב אידי
בי תלתא
בי ארבעה
אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי
וקאמר לא יהא רב פפא אלא כבת
אמר איתרע שטרא והלכתא איתרע שטרא
היכא דא"ל
תלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי
דרב חסדא והשתא מה היה יכול
בי ארבעה
(גיטין
והני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר
ד
(ג) ד"ה
בד' עד דאמרי בד' וכ"ש כדאמרי
לעשות יותר מלהשביעו דלית ליה
נא:) אי הכי.
ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה
הודה
טענת עצמו.
בארבעה: כיון דנחית לדעות.
לקרועי כדקתני התם קרעיה ס"ד
❖
מיגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם
והשתא אפילו כל אדם דלא קים ליה
מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי
(שם)
יכול נמי למימר סיטראי נינהו וכדאבימי
(כתובות
בגויה נאמן להשביעו מידי דהוה אעד
עדות ודאי אדעות קפיד בתלתא
יח.) טענת אחרים
בריה דר' אבהו ההוא דאמר ליה לחבריה
לעזי רש"י
אחד מעיד שהוא פרוע על כן נראה
הימניה בארבעה לא הימניה: שכחת"י
והודאת עצמו.
מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא
דבשטרא ריעא לא מיקרע קרעינן ליה
מלפר"ש המשנ"ה ח) והננ"י מפר"ש כא"ן:
גלי"ש. עפצים (גידולים
❖
מנה לי בידך אמר לו הן. ובפני עדים
ולא מיגבא גבינן ביה כי ההוא דאלו
טפיליים בעלה האלון)
אזל פרעיה באפי סהדי אביי ורבא דאמרי
נערות : ורבי אליעזר
(גיטין
ואמר להם אתם עדי: נתתיו לך
❖
תרוייהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא
נא:)
בן יעקב לית ליה משיב אבידה
פטור. מלשלם ומשבועה דאורייתא:
נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי
רבינו חננאל
ה
פטור. פירוש במיגו:
אין לך בידי. לא היו דברים מעולם:
הימניה ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי
עפצי דקיימי שיתא זוזי
אלא רבינו חננאל (המשך)
חייב. לשלם ואינו נאמן בשבועה שהרי
כל קבא. א"ל לאו בד'
כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל
הוחזק כפרן: אין לך בידי אלא
אביי ורבא דאמרי תרוייהו
ד' הוו מזדבני כל קבא.
פרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה
אתו קמיה דרבא וחייביה
הא הימניה מתקיף לה רב
ליטרא כסף פטור. שאין כאן הודאה
ללוה למפרעיה ר' זוזי.
פפא נהי דהימניה טפי
א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר
ממין הטענה: לתך. חצי כור: פטור.
א"ל רמי בר חמא והא
מנפשיה טפי משהדי לא
דלאו ממין הטענה היא: ורבן גמליאל
רוב דעות ה"מ לענין אומדנא דכמה דנפישי בקיאי טפי אבל לענין עדות
את הוא דאמרת כיון
הימניה וקי"ל כרב פפא:
דלא רמיא עליהו דשהדי
ההוא דא"ל לחבריה
מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה:
מאה כתרי ותרי כמאה לישנא אחרינא ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי
ו
אינשו ולאו אדעתייהו
מהימנת לי כבי תרי כל
כדי שמן. כדים מלאים שמן: והודה
כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל ופרעיה באפי תלתא אמר רב
וטענתיה דלוה טענא.
אימת דאמרת לא פרענא.
לו בקנקנים. הכדים יש לך בידי בלא
א"ל רבא קיצותא דתרעא
אזל פרעיה באפי תלתא.
פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה מתקיף לה רב הונא בריה דרב
מידכר דכירי אינשי.
ואסקה רב הונא כי אזלינן
שמן: הואיל והודה מקצת הטענה.
ובמקום עדים לא אמרינן
בתר רוב דעות לענין
יהושע תרי כמאה ומאה כתרי ואי א"ל כבי תלתא ואזל פרעיה באפי בי
והוה ליה טענו חטין ושעורין והודה
טענתא דלוה טענה:
אומדנא דכמה דנפישי
ארבעה כיון דנחית לדעות נחית לדעות: אין נשבעין על טענת חרש
ז
לו באחד מהן: (ג) או שהודה במקצת
ההוא דא"ל לחבריה הב
אית בהו דפקיעי טפי.
לי ק' זוזי דמסיקנא
אבל לענין עדות תרי
שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן: מ"ט אמר קרא 1 כי יתן איש אל
קרקעות פטור. משבועה דאורייתא
בך והא שטרא. א"ל
כמאה ומאה כתרי. אבל
רעהו כסף או כלים לשמור ואין נתינת קטן כלום: אבל נשבעין לקטן
לא על הקרקעות ולא על הכלים
לוה ולאו פרעתיך. א"ל
אי נחת מעיקרא לדעות
מלוה הנהו סיטראי נינהו.
וא"ל מהימנת לי כתלתא
שאין הודאת קרקעות מביאה לידי
ולהקדש: והא אמרת רישא אין נשבעין על טענת שוטה וקטן אמר
פי' מצד אחר היו לי
ופרעיה קמי ארבעה ודאי
שבועה שאין דין שבועה בקרקעות
רב בבא בטענת אביו ור' אליעזר בן יעקב היא דתניא רבי אליעזר בן
עליך ופרעת אותי. אבל
לדעות נחת. ושהדותא
כדאמרינן (בכל הנשבעין) :
מזה השטר לא פרעתני
דשהדי מבטלה להימנותא
יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד אמר לו מנה
דידיה: מתני' אין נשבעין
כלום. אמר רב נחמן
הודה במקצת כלים. דאיכא הודאה
לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו
איתרע שטרא. כלומר
על טענת חרש שוטה
וכפירה בלאו קרקעות: חייב. לישבע
אפי' כתוב בשטר נאמנות
וקטן כו'. מ"ט דכתיב
וחכ"א ח אינו אלא כמשיב אבידה ופטור ור' אליעזר בן יעקב לית ליה
אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה
אינו גובה אלא בשבועה.
כי יתן איש אל רעהו
משיב אבידה פטור אמר רב בשטענו קטן קטן והאמרת אין נשבעין על
דדייקי' מדקתני איתרע
כסף או כלים. מדכתיב כי
דילפינן לה בפרק קמא דקדושין
שטרא ולא קתני איבטיל
יתן איש ש"מ אין נתינת
טענת חרש שוטה וקטן לעולם גדול ואמאי קרו ליה קטן דלגבי מילי דאבוה
מקראי: זוקקין. גוררין:
קטן כלום: ירושלמי כי
שטרא ש"מ כדאמרינן.
אין נשבעין על טענת חרש שוטה
קטן הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו
ואסיקנא והלכתא איתרע
יתן איש אל רעהו כסף
שטרא. והני מילי דפרעיה
או כלים. פרט לקטן. עד
וקטן. כגון שטענו ברמיזה דחרש
כולהו כדון שנתן לו כשהוא
באפי שהדי ולא אדכר
שדיברו חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע ט): אבל נשבעין לקטן ולהקדש. מפרש בגמרא: גמ' וכי יתן איש. ועלה
ליה שטרא. אבל היכא
קטן ותבעו כשהוא קטן.
כתיב ונקרב בעל הבית לשבועה כדאמרינן בבבא קמא : אין נתינת קטן כלום. דהא איש כתיב והחרש והשוטה כקטנים
דפרעיה בין דידיה לדידיה
נתן לו כשהוא קטן ותבעו
מגו דיכול למימר המלוה
כשהוא גדול מנין ת"ל
הם בלא דעת: בבא בטענת אביו. הא דקתני נשבעין בנתינת איש קאמר שהקטן טוענו אבי מסרו לידך: והאכלתיו פרס.
לא היו דברים מעולם
רעהו. עד שתהא
והחזרתי לו חצי והחציו בידי חייב לישבע על השאר וקטן הבא בטענת אביו לא גרע מטענת עצמו דהכא: בטוענו קטן. יתום קטן תובע:
יכול נמי [למימר] סיטראי
נתינה ותביעה שוין: אבל
נינהו כאשר מפורש
נשבעין לקטן. אוקמה
כולהו
בכתובות פרק הכותב
רב בבן שטוענו לחברו
לאשתו דין ודברים בענין דר' אמי בריה דר' אבהו דנשבע דסיטרא הוו ליה עליה וגובה. ואי טעין עליה דסיטראי נינהו
שאתה חייב לאבי כך וכך ולא קטן ממש הוא אלא גדול הוא. ואמאי קרו ליה קטן. דלגבי מילי דאבוה קטן הוא. והודה
היכא דמודי ליה דאתורי יהבינהו ליה ומודה ליה נמי דיתיב אמסחתא וקביל זוזי דתורי וטעין השתא דסיטראי נינהו
לו [במקצת]. ומתני' ר' אליעזר בן יעקב הוא דאמר כי האי גוונא לאו משיב אבדה הוא. אבל משיב אבדה דברי הכל פטור
אפי' רב פפא מודה דאיתרע שטרא: ההוא דא"ל לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא פרעיה באנפי שהדי.