מב:
שבועת הדיינין
פרק ששי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
בדרבה קמיפלגי. הכל מפורש בפרק שני דכתובות
כולהו טענתא נמי כו'. ומאי פעמים ורבנן אמאי פליגי עליה:
סב א ב
א)
ובהניזקין ואין בהן
ב)
אלא בדרבה קמיפלגי. ולעולם בטוענו קטן ומשום דאין טענתו
ג)
תשלומי כפל. דאפי' בקרקע שייכא גניבה כגון מסיג גבול אי נמי בגפנים
חשובה במקום אחר דכתיב כי יתן איש קרי ליה הכא טענת עצמו
ד)
טעונות והלה טוען טענת גנב ורבי מאיר מודה נמי בשאין עומדות
מיהו הכא טענה היא דהא
איכא נתינת איש דמכח נתינת האב
סג ג
ה)
ליבצר: ולא תשלומי ד' וה'. לא
ו)
היא באה והיינו דקאמר פעמים וכי
ז) ח)
איצטריך אלא משום הקדשות דמשום
תימא רבנן אמאי פליגי עליה בדרבה
כולהו נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו
סד ד
ט)
קמיפלגי: התם דלא אמר ברי לי.
קרקעות ועבדים לא איצטריך דאין
י)
אלא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה
סה ה ו
כ) ל)
רישא דקתני פטור דלא אמר היתום
נוהג אלא בשור ושה בלבד כדתנן
אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע
מ)
ברי לי סיפא דקתני נשבעין לקטן
בפרק מרובה :
נ) ס)
חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו
שומר
❖
חנם אין נשבע. משום
דאמר ברי לי: ליפרע מנכסי קטן.
והאי בכולי' בעי דליכפריה והאי דלא כפריה
סו ז
דקרא בשומר חנם כתיב
מנכסי יתום ואפי' הוציא שטר עליו
משום דאינו מעיז פניו בפני בעל חובו
דאיירי בשבועה נקט שבועה וה"ה
צריך שבועה שלא נתקבל חוב זה
תורה אור השלם
ובכוליה בעי דלודי ליה והאי דלא אודי
מאביו: ליפרע מנכסי הקדש. המקדיש
דאין משלם אם פשע כמו שומר
סז ח
1. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
ליה אישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה
שכר דפטור מחיוב דידיה דהיינו
נכסיו ויצא עליו שט"ח ובא ליפרע
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל
מן הנכסים צריך שבועה: תנינא.
גניבה ואבידה ונראה דשומר שכר
סבר עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה ורחמנא
שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר
סח ט
נמי פטור מפשיעה כדמוכח בפרק
במסכת כתובות ולקמן בכל
יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד
אמר רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי
הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם
הנשבעין : בין לזיבורית.
החובל גבי ההוא ארנקי
ליה בכוליה ר' אליעזר בן יעקב סבר לא
אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם
דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה
דתנן בהניזקין אין נפרעין
❖
שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז והלכך
רב יוסף גבי ההוא גברא פשע ביה
מן היתומין אלא מן הזיבורית. והיינו
סט י
לאו משיב אבידה הוא ורבנן סברי בפניו
אתו גנבי וגנבו ובעי למיפטריה משום
דתנא תרתי חדא לגדולים וחדא
הגהות הב"ח
הוא דאינו מעיז אבל בפני בנו מעיז ומדלא
לקטנים: אדם עושה קנוניא על
לשמור ולא לחלק לעניים והתם שומר
(א) גמ'
מעיז משיב אבידה הוא מי מצית מוקמת
שכר היה לרב יוסף דאמר בסמוך
ההדיוט. הלוה הזה עשה (ג) עצה רמיותא
ע כ
שומר אבידה כשומר שכר משום דלא
עליו ואמר אני חייב לזה כדי שיטרוף
לה כרבי אליעזר בן יעקב הא קתני רישא
(ב) שם
בעי למיתב ריפתא לעניא וה"ל
הקרקע ממנו ויחלוקו ברמיותא:
מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים
❖
מנה לפלוני בידי. (ד) הגביהו תחלה מן
למיתני נמי שומר שכר אין נשבע
דינר פטור מפני שמשיב אבידה הוא התם
הנכסים שהקדשתי: אין אדם חוטא ולא
שנאנס אלא בשבועה קמייתא דכתיב
(ג) רש"י
דלא אמר ברי לי הכא דאמר ברי לי שמואל
לו. בשביל יורשין: מתני' קדשים
בקרא איירי וקאמר בה דהשומר
מוסף רש"י
אמר לקטן ליפרע מנכסי קטן להקדש ליפרע
עצמו רמיה (ד) ד"ה
שחייב באחריותן. כגון אמר הרי עלי
חנם אין נשבע דהיינו גניבה קאמר
כולהו נמי טענת אחרים
«ה¿ג≈ביהו
מנכסי הקדש לקטן ליפרע מנכסי קטן תנינא
נמי דנושא שכר אין משלם גניבה
עולה והפריש בהמה לנדרו והפקידה
(ה) ד"ה
והודאת עצמו.
❖
מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה
והמ"ל נמי דשואל אין משלם אם
לזה נשבע עליה אותו שהפקדון בידו
דכיון
א
תרתי למה לי הא קמשמע לן כדאביי
נאנסה או אפי' נגנבה דהא איתקיש
דרעהו נ) קרינן ביה דדבר הגורם
לממון לרבי שמעון כממון דמי:
לשומר שכר [א] ואם שאל בית ונשרף
קשישא דתני אביי קשישא יתומין שאמרו
ב
הגהות הגר"א
(גיטין נא:) אלא.
יש דברים שהן בקרקע. שמחוברין
פטור. ועוד דמש"ה לא תני לה דלא
גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה
[א] תוס'
שייך בהקדש שאלה ואע"ג דתניא
לקרקע ואינן כקרקע ונשבעין עליהן.
ג בין לזיבורית להקדש ד ליפרע מנכסי הקדש
גמ'
ובגמ' מפרש פלוגתייהו: ולא
תשלומי ד' וה' משום דשייך בכולהו
תנינא מנכסים משועבדים לא יפרעו אלא
תשלומי שלשה וארבעה. (ה) וכיון דכפל
אם מכר אלא דמיעט קרא אפי'
❖
בשבועה ומה לי משועבדים להדיוט ומה
על
שאר מטלטלין: כל דבר פשע
ליכא הוו להו שלשה וארבעה:
לי משועבדים לגבוה איצטריך סלקא דעתך
כלל. תימה בשלמא למ"ד במרובה
כי
אמינא הדיוט הוא דאדם עושה קנוניא על הדיוט אבל הקדש דאין אדם רבינו חננאל
חד בגנב וחד בטוען טענת
גנב איצטריך למעוטינהו מכפל משום
עושה קנוניא על הקדש קא משמע לן והאמר רב הונא שכיב מרע
ה
ור' אליעזר בן יעקב ורבנן
גנב עצמו אלא למ"ד תרוייהו בטוען
בהאי דרב' פליגי דאמר
שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה
מפני מה אמרה תורה מודה
טענת גנב לא איצטריך כיון דאימעוט
(גיטין נא: וכעי"ז כתובות יח.)
קנוניא על הקדש אמרי ה"מ שכיב מרע דאין אדם חוטא ולא לו אבל
ו
(א)
מקצת הטענה ישבע חזקה
משבועה דאין שייך כפל בטוען טענת
גבי בריא ודאי חיישינן: מתני' ואלו ז דברים שאין נשבעין עליהן העבדים
אין אדם מעיז פניו בפני
גנב אלא היכא דנשבע כדאמרינן
בעל חובו כו'. ר' אליעזר בן
והשטרות והקרקעות וההקדשות אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי
(כתובות שם) מפני מה
יעקב סבר לא שנא בו ולא
ח
התם וליכא למימר בקפץ ונשבע
אמרה תורה מודה מקצת
שנא בבנו אינו מעיז. הלכך
ארבעה וחמשה ט שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם ר' שמעון
דבהגוזל קמא משמע
הטענה ישבע.
לאו משיב אבדה הוא לפיכך
אומר קדשים שחייב באחריותן נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין
דליכא כפל אלא אם כן השביע בבית
תני אבל נשבעין לקטן. ולא
(ב"מ ג.) אין
קטן ממש הוא. אלא אפי'
נשבעין עליהן רבי מאיר אומר יש דברים שהן בקרקע ואינן כקרקע ואין
דין וי"ל דאיצטריך להיכא דנתחייב
אדם מעיז פניו בפני בעל
גדול כמו שאמרנו למעלה.
לו שבועה ע"י גלגול אבל קשה
חכמים מודים לו כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא
חובו.
ואקשינן ליה לרב ומי מצית
דאמאי איצטריך רעהו למעוטי הקדש
אמרת לה למתני' בהדין
חמש רבי מאיר מחייב שבועה וחכ"א כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע
י
אורחא. ור' אליעזר היא.
מכפל דהתם לא שייך גלגול וי"ל
כ אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כיצד בית מלא
והא קתני סיפא דרישא מנה
דלמסקנא דריש מרובה
לאבא בידך אין לו בידי אלא
מסרתי לך וכיס מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת
נ' פטור. מפני שהוא כמשיב
ליכא אלא חד כלל ופרט וכלל
אתה נוטל פטור זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב: גמ' תשלומי
אבדה לבעלים. ופרקינן התם
אשבועה ואכפל ותרוייהו מימעטי
בסיפא דרישא בדלא טעין
כפל מנלן דתנו רבנן על כל דבר פשע כלל על שור ועל חמור ועל שה
מעל כל דבר פשע כדמשמע במרובה
(ב)
1
(ב"ק קז.)
הבן ברי לי דמנה לאבא
בידך אלא מספק. לפיכך
ועל שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין
וקרא אכולה עניינא קאי דקאמר
אמרינן כיון דהודה לו
אי ס"ד על כל דבר פשע לכלל ופרט
הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל
(גיטין נא:) ובכוליה
במקצת משיב אבדה הוא
הוא דאתא ליכתבינהו הני פרטי גבי
בעי דלודי ליה.
ופטור משבועה דאורייתא.
וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו
אבל הכא בנשבעין לקטן.
הנהו כו' וכי היכי דדרשא דכי יתן
שטרות שאע"פ שהן מטלטלין אין גופן ממון הקדש רעהו כתיב: (ולא תשלומי
ואוקימנא כר' אליעזר
קאי אכולה פרשתא ה"נ על כל דבר
(בטוען) בטוענו ברי לי
כפל) ולא ארבעה וחמשה: מ"ט תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא
פשע קאי אכולהו וכ"ת פרטי דכסף
שאבא נושה בך מנה. הודה
תשלומי שלשה וארבעה: שומר חנם אינו נשבע: מנא הני מילי דתנו רבנן
לו במקצת חייב. וי"א הכי
או כלים למה לי הא דרשינן לעיל
פירק רב התם בסיפא דרישא
כי
מה כלים שנים כו' וא"ת ומ"מ אמאי
בדאמר הנתבע ברי לי דלית
איצטריך רעהו למעוטי הקדש תיפוק ליה מוגונב מבית האיש דדרשינן במרובה ולא מבית הקדש וי"ל דהתם ארעהו
ליה עלי [אלא] נ' הלכך
(שם)
פטור. סיפא בדאמר מספקא
סמוך ועיקר קרא לא אתא אלא לדרוש וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב ס) ונקטיה נמי לענין הקדש אי נמי התם בגנב עצמו
לי לפיכך רמו עליה שבועה
כל ריבויא הוא
והכא איצטריך לטוען טענת גנב ולמסקנא דמרובה לא הוי כלל ופרט קרא דעל כל דבר פשע דמסיק
כי היכי דלודי. ושמואל אמר
(ב"מ ג:) לא שנא בו
הא דתנן אבל נשבעין לקטן
והני פרטי חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וכו' ואגב ריהטא נקט האי תנא כלל ופרט וכלל דבמדה זו נמי ממעטי כל הני:
ולא שנא בבנו.
להפרע מנכסי קטן כגון
וכל אלמנה מנכסי יתומין וכיוצא
אינו מעיז.
(כתובות יח:) אבל בפני בנו מעיז. (שם) מנכסי
בה. הבא ליפרע מנכסי יתומין נשבע להן. וכדתני אביי קשישא יתומים שאמרו יתומים גדולים ואין צ"ל קטנים בין
יתומים לא יפרע אלא בשבועה.
לשבועה בין לזיבורית. אבל נשבעין להקדש נמי להפרע מנכסי הקדש. כדתנן מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה.
(גיטין נ.) מנכסים משועבדים לא יפרעו
ואקשינן מכדי משעבדי נינהו לא [שנא] משעבדי להדיוט ולא שנא משעבדי להקדש. ופרקינן מהו דתימא משעבדי דכי
אלא בשבועה.
פרע מן ההקדש אין נשבעין כדרב הונא דאמר שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר ק' לפלוני בידי נאמן. חזקה אין
אדם עושה קנוניא על ההקדש. אמרינן הני מילי שכיב מרע דאין אדם חוטא ולא לו. אבל ברי חיישינן שמא קנוניא
עשו על ההקדש. לפיכך שנינו נשבעין להקדש: מתני' אלו דברים שאין נשבעין עליהן כו'. מנהני מילי שאלו כולן
(כתובות פז.) דאין אדם חוטא ולא לו.
(קדושין סג:) ולא תשלומי ארבעה וחמשה.
(ב"מ נו.) שומר חנם אינו נשבע. (שם) ונושא שכר אינו משלם.
(שם) (לקמן מג.) קדשים שחייב באחריותן. (ב"מ נח.) ואינן כקרקע. (סנהדרין טו.)
(גיטין לט.) מסרתי לך. (שם) מחייב שבועה.
(סנהדרין טו.) הרי הוא כקרקע. (ב"מ ק:) הזיז. (לקמן מג.) על כל דבר פשע. (ב"מ נז:) שהוקשו לקרקעות.
(ב"ק סב:) אין גופן ממון. (שם) ולא תשלומי שלשה וארבעה. (ב"מ נז:)