שבועת הדיינין
פרק ששי
שבועות
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכל
בהמה לשמור חזר וכלל. אע"ג דבריש ת"כ קאמר מפרט
כי יתן איש אל רעהו
כסף או כלים לשמור וגו'. פרשת שומר
חנם
עא א ב
א) ב)
פרשה ראשונה בשומר
חנם
היא דתניא בהשואל
וכלל כיצד ומייתי האי קרא לסימנא בעלמא הוא דנקטיה
דהכא כלל ופרט וכלל הוא: כבצורות דמיין. נראה דלענין
ג) ד)
ושניה בשומר שכר ושלישית בשואל וגבי שומר חנם אין לו עליו
ה)
אלא שבועה כדכתיב ונקרב
בעל הבית
אל האלהים אם
שבת לכ"ע לאו כבצורות דמיין וכמחוברות דמו דגמר מקצירת
ו)
עב ג
ז)
לא שלח ידו: אינו משלם. גניבה
סממנין שהיתה לאחר שעומדין ליקצר
ד)
ואבידה הכתובה בו ליחייב דכתיב
ולענין בעל חוב כיון דלא צריכי
ח)
1 כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים
❖
אם גנב יגנב מעמו: ידיעא
לארעא לכ"ע כבצורות דמיין כדמוכח
עג ד
פרט לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי
טענתיה. דכיון דאמר ליה בית זה מלא
בפרק נערה גבי
אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש
וזה מחזירה לו חסירה נראה חסרונה
הא דאמר רב יוסף זיל הב לה
עד ה
גליון הש"ס
והרי הוא כזה אומר עד החלון וזה
מתמרי דעל בודיא דפריך סוף סוף
דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר
עה ו
גמרא ומ"ש מנורה גדולה.
עד הזיז: ה) זיז. קורה של עלייה
כל העומד לגזוז כגזוז דמי ואי הוה
המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין
הבולטת בתוך הבית: אלא מנורה
שייך לפלוגתא דהכא מאי קשיא ליה
עו ז ח
מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות
קטנה פטור. דאין ההודאה ממין
דלמא כרבנן סבירא ליה מיהו ר"ח
יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין
עז ט
הכפירה ומה שטענו לא הודה לו:
פירש דהוי כר"מ דקיימא לן הכי
עח י
גופן ממון הקדש רעהו כתיב: נושא שכר
אין לך בידי אלא בת חמש חייב.
משום דבפרק הכונס
אינו משלם: מנלן דתנו רבנן כי יתן איש
2
לקמן מפרש לה: אזורה נמי ליתני.
פסקינן כר"ש דאמר אכלה פירות
אל רעהו כלל חמור או שור או שה פרט
גמורים משלמת פירות גמורים
אזורה בת עשר אמות יש לי בידך
עט כ
תוס' ד"ה לאו וכו'.
וכל בהמה לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל
כדמפרש טעמא בגמרא דכי אמר
והלה אומר אין לך בידי אלא בת
ולמאי דמוקי לה במנורה
פ ל מ
של חליות ניחא.
רחמנא ובער בשדה אחר שום זה
חמש חייב ולוקמה באזורה בת
כו' עד הקדש רעהו כתיב: ר"מ אומר יש
❖
לא יהא אלא על גב שדה אחר ה"מ
חתיכות הרבה ולייפי אהדדי בתפירת
דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע כו': מכלל
מחט: לגוררה ולהעמידה על משקל
מידי דצריך לשדה הני כיון דלא צריכי
דרבי מאיר סבר כל המחובר לקרקע אינו
חמש ליטרין. אבל בגדולה וקטנה
לשדה בעינייהו בעי לשלומי אלמא
תורה אור השלם
כקרקע אדמיפלגי בטעונות ליפלגי בסרוקות
אלא
על דבר
דכתלושין דמו: ו)
ליכא למימר הכי ובאזורה ליכא
1. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
(אלא) א"ר יוסי ברבי חנינא א הכא בענבים
שבמדה כו'. פריב"א דנ"ל מההיא
למימר חתך הימנה שהרי ראשיה
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב
עומדות להבצר קמיפלגי דרבי מאיר סבר
ניכרין: מתני' שקל. חצי סלע:
דדרשינן בריש מרובה
מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא
הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:
כבצורות דמיין ורבנן סברי לא כבצורות
מי נשבע. כמה היתה שוה: מי
שלמה למעוטי דבר שאינו
❖
ב
שמות כב ו
שהפקדון אצלו. המלוה. ובגמרא
מסוים והיינו שלא במדה ובמשקל
דמיין: אין נשבעין אלא על דבר שבמדה
2. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל
מפרש אהייא קאי: ויוציא הלה את
ובמנין ומיהו י"מ שם פירוש אחר
ושבמשקל כו': אמר אביי לא שנו אלא דאמר
בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר
מוסף רש"י
הפקדון. ושמא לא דקדק זה בשומא
דאתא לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז
ליה בית סתם אבל אמר ליה בית זה מלא
אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה:
❖
ויפסלנו לעדות ולשבועה:
כדאמרינן בהזהב גבי
וסלע היה שוה פטור.
שמות כב ט
ידיעא טענתיה א"ל רבא אי הכי אדתני סיפא
קנין מה נעל דבר המסוים אף כל
גמ'
(ב"מ לד:)
זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב
דבר המסוים לאפוקי חצי רמון וחצי
ושלשה דינרים היה שוה
רבינו חננאל (המשך)
זה
ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים בבית מלא אבל בית זה מלא
אגוז דלא ז): ח) אומר עד הזיז.
חייב.
בסרוקות בגופן של גפנים:
חייב אלא אמר רבא ג לעולם אינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה שבמשקל
למ"ד הילך פטור צריך
ושתים היה שוה.
ואוקמה ר' יוסי בר' חנינא
(שם)
ושבמנין ויודה לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין תניא כוותיה דרבא
להעמיד כגון שזה עצמו שמודה אינו
דברי הכל מחובר לקרקע
בעין: ליפלוג וליתני בדידיה.
הרי הוא כקרקע. ובענבים
כור תבואה לי בידך והלה אומר אין לך בידי פטור ד מנורה גדולה יש
העומדות ליבצר פליגי. ר'
דבלאו הכי מיירי סיפא בבית זה
לי בידך אין לך בידי אלא מנורה קטנה פטור אזורה גדולה יש לי בידך
פטור.
(שם)
מאיר סבר כבצורות דמיין:
ה
דבבית סתם אפילו עד הזיז עד החלון
מתני' אין נשבעין אלא
אין לך בידי אלא אזורה קטנה פטור ו אבל אמר לו כור תבואה יש לי
אין דבר שבמדה: אלא אמר רבא.
❖
(שם)
על דבר שבמדה כו'. כיצד
בידך והלה אומר אין לך בידי אלא לתך חייב מנורה בת עשר ליטרין
אמר ליה בית מלא מסרתי
ז
וא"ת ואמאי לא חשיב בית זה מלא
לך והלה אומר איני יודע.
יש לי בידך אין לך בידי אלא בת חמש ליטרין חייב כללו של דבר
דבר שבמדה דכיון דאמר ליה בית זה
אלא מה שהנחת אתה נוטל
רבינו חננאל
לעולם אינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין ויודה
פטור: זה אומר עד הזיז
מלא וזה מחזיר לו חסירה נראית
אין נשבעין עליהם. דת"ר
וזה אומר עד החלון היה
לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כללו של דבר לאתויי מאי לאו
חסרונה והרי הוא כזה אומר עד הגג
על כל [דבר] פשע כלל.
בית זה מלא תבואה חייב.
וזה אומר עד הזיז וי"ל דבשאין חסירה
לאתויי בית זה מלא $ ומאי שנא מנורה גדולה ומנורה קטנה מה שטענו
על שור על חמור על
אוקמה רבא דאינו חייב
שה על שלמה פרט. על
עד שיטעון בדבר שבמדה
אלא מעט מקריא מלאה ואין ידוע
לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אי הכי בת עשר בת חמש נמי מה
כל אבדה חזר וכלל. כלל
ושבמשקל ושבמנין ויודה
מה ביניהם אי נמי בעינן שיזכיר מדה
שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אמר ר' שמואל בר רב
ופרט וכלל אי אתה דן
לו בדבר שבמדה ושבמשקל
בהודאתו: לאו לאתויי בית זה
אלא כעין הפרט. מה הפרט
ושבמנין. תניא כוותיה דרבא
יצחק הכא במנורה של חליות עסקינן דקא מודה ליה מינה אי הכי אזורה
ח
מפורש דבר המיטלטל
כור תבואה לי בידך אין לך
מלא. ואם תאמר ודלמא לאתויי בית
וגופו ממון אף כל כיוצא
בידי פטור. כור תבואה לי
נמי ניתני ולוקמי בדלייפי אלא דלייפי לא קתני הכא נמי בשל חליות לא
סתם דאכתי לא תנא ליה דטעמא
בו. יצאו קרקעות שאינן
בידך אין לך בידי אלא לתך
קתני אלא אמר ר' אבא בר ממל שאני מנורה הואיל ויכול לגוררה
ט
דפטורא ברישא הוי משום דמה
מטלטלין. יצאו עבדים
חייב: מנורה גדולה לי בידך
ולהעמידה על חמש ליטרין: מתני' י המלוה את חבירו על המשכון ואבד
דכתיב בהו לרשת אחוזה
אין לך בידי אלא מנורה
שהודה לו לא טענו כדפירש ובית
והוקשו לקרקעות. יצאו
קטנה פטור. מנורה בת עשר
המשכון אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע
סתם הודה לו מה שטענו וי"ל
שטרות שאין גופן [ממון]
ליטרין לי בידך אין לך בידי
דלראיה בעלמא עבידי. יצאו
אלא בת ה' ליטרין חייב:
דלשון שיטעננו משמע שניכרות
הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור כ סלע הלויתיך עליו ושקל היה
שוה
הקדשות רעהו כתיב ולא
אזור גדול לי בידך. אין
טענותם וידוע מה שביניהם והיינו
והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה
שוה
הקדש. ואין בקרקעות ולא
לך בידי אלא קטן פטור.
נמי לישנא דרבא גופיה ולשון ויודה
בעבדים ולא בשטרות ולא
כללו של דבר אינו חייב
חייב ל סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא
סלע
בהקדשות תשלומי ד' וה'.
עד שיטענו בדבר שבמדה
משמע שמזכיר בהודאתו מדה אבל
שוה
הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור סלע הלויתני עליו ושתים היה
דכל היכא דאיכא כפל כגון
ושבמשקל כו': ואקשינן
מ
קשיא אמאי תני זה הכלל הא לא שייך
מ"ש בשטענו מנורה גדולה
הגונב שה ונמצא בידו כמות
והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וחמשה דינרים היה שוה
לרישא דהוי מה שטענו לא הודה לו
והודה לו בקטנה דפטור
שהוא ולא מכרו משלם
חייב ומי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון:
[כפל] כשמכרו ד' והוא הדין
דאמרי' מה שטענו לא הודה
$ולמאי דמוקי לה במנורה של חליות
לו ומה שהודה לו לא טענו.
בקר ה'. אבל אלו שאין
גמ'
ניחא דברישא אפילו של חליות פטור
בשטענו מנורה בת עשר
כפל דמעטינהו מדכתיב כי
אף על גב דהודה לו מה שטענו דבעינן דבר שבמדה והשתא ניחא נמי דמייתי בזה הכלל בית זה מלא דלבית סתם לא איצטריך דמרישא
ליטרין והודה לו במנורה
יתן איש אל רעהו כסף או
שמעינן לה כיון דלא הוי דבר שבמדה: ויוציא הלה את הפקדון. פירש בקונטרס שמא לא דקדק זה בשומא ויפסלנו לעדות ולשבועה
בת ה' ליטרין נמי נימא מה
כלים לשמור. וכתיב בהן
שטענו לא הודה לו כו'.
אם ימצא הגנב ישלם שנים
וכן פר"ח כאן אבל בריש המפקיד הקשה לדברי המפרש כן וכי עבדינן תקנה לרשיעי אלא טעמא שמא יוציא הלה
ופרקינן בשטענו במנורה
ודיינינן להו בכלל ופרט
הפקדון ונמצא שבועת לוה לבטלה :
של חליות בת י' ליטרין
וכלל. דת"ר כי יתן איש אל
והודה לו במקצת הטענה
רעהו כלל. כסף או כלים
ואמרו ממנה בה' ליטרין. ודחינן
פרט. וגונב מבית האיש חזר
אי הכי אזור נמי נימא חייב ונוקמה בדלייפי והוא דאודי באזור קטן מקצת ממנו אלא מדלא קתני אזור בדלייפי. הכא
וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל
נמי מנורה של חליות לא קתני. ושאני מנורה הואיל ויכול למנורה של עשר ליטרין לגורדה ולהעמידה אותה בעצמה בה'
וגופו ממון. יצאו אלו כולן. הנה נתברר שאין להן כפל. מה יש לומר כשימכרם יוסיף על הקרן שנים כדין הצאן. או
ליטרין ונמצאת הטענה וההודאה בדבר אחד: והני קרקעות ועבדים ושטרות ששנינו אין נשבעין עליהן שבועתא דאורייתא.
ג' כדין הבקר. דבר שגורמתו המכירה. אבל הכפל הגניבה מחייבתו ולא המכירה. ואלו כיון שנתמעטו מן הכפל של
הגניבה פשו להו שנים או שלשה חיוב המכירה כשתוסיף אותן על הקרן יביאו ג' או ד'. והיינו דאמרי' תשלומי ד'
אבל שבועה דרבנן נשבעין עליהן. דגרסי' בכתובות פרק הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך (דף פז:) בענין הפוגמת
כתובתה סבר רמי בר חמא שבועתא דאורייתא כו'. ואסיקנא. אלא אמר רבא שבועה מדרבנן אלא להפיס דעתו של
וה' אמרה תורה ולא תשלומי ג' וד'. שומר חנם אינו נשבע בהם מהאי טעמא ממעטי להו משום שאין מטלטלין
בעל (הבית): מתני' המלוה את חברו על המשכון ואבד ואמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה. והלה אומר לא
ואין גופו ממון כו' לפי שאין נשבעין אלא על דבר המיטלטל וגופו ממון כו' נושא שכר אינו משלם. דת"ר כי
יתן איש אל רעהו כלל חמור או שור או שה פרט וכל בהמה חזר וכלל כלל ופרט כו': מתני' ר' מאיר אומר יש
כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור כי לא הודה לו הלוה שנשאר לו כלום עליו. אלא [אמר] לו ההלואה
היתה כנגד המשכון כיון דקיימא לן שהמלוה על המשכון שומר שכר ושומר שכר חייב בגניבה ואבידה חייב המלוה בדמי המשכון.
דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע כיצד עשר גפנים מסרתי לך והלה אומר אינן אלא ה' ר' [מאיר] מחייב וחכ"א כל
לפיכך יצאה המלוה בדמי המשכון כו'. עד מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון.
המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: ואקשינן מכלל דרבי מאיר סבר מחובר אינו כקרקע. אדמפלגי בטעונות ובענבים ליפלוג