מג:
שבועת
הדיינין פרק ששי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמרו
גמ' והשתא דאמר רב אשי זה נשבע וזה נשבע הכי קאמר מי נשבע
רבנן
שישבע המלוה ויטול. ולקמן נפרש בע"ה
פא א ב
א) ב)
ג) ד)
תחלה כו'. (ד) והא דרב אשי בבבא מציעא הוא בפ' המפקיד
אמאי לא תנא לה לקמן בהדי נשבעין ונוטלין:
❖
והשתא דאמר רב אשי. משמע הכא דקאי שינויא דרב אשי
ה)
דאמר רב הונא התם גבי שומר שכר שטען נגנבה וחייב עצמו
וא"ת דבריש המפקיד משמע דהדר ביה רב
בתשלומין משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו חיישינן שמא עיניו
פב ג
❖
אשי מהך שינויא דכי הדר פריך התם
נתן בה ורוצה לקנותה בדמים
הגהות הב"ח
גמ' אהייא אילימא
לרב הונא מרישא דסיפא דקתני סלע
ואותביניה מהא דקתני ויוציא הלה
אסיפא ותיפוק ליה
(א) גמ' הוא
הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה
את הפקדון ואי אמרת משביעין אותו
(ב) שם
דשבועה גבי מלוה (א) אמר שמואל ארישא
מוסף רש"י
אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו
שבועה שאינה ברשותו היכי מצי
וכן אמר רבי חייא בר רב ארישא וכן א"ר
(ג) שם
אהייא.
וסלע היה שוה פטור ואי איתא מגו
מפיק ליה ושני רב אשי עלה זה
בדשוי (ד) רש"י
(ב"מ לד:)
יוחנן ארישא מאי רישא סיפא דרישא סלע
דאשתבע שאין ברשותו לשתבע נמי
נשבע וזה נשבע זה נשבע שאינה
אילימא אסיפא.
הא
הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר
(שם) ותיפוק ליה
על ידי גלגול כמה היה שוה ומוקי
ברשותו וזה שהשבועה עליו נשבע
(ה) שם
כו'.
לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה
לה רב אשי במאמינו אלמא הדר
כמה היתה שוה. והכי קאמר מתני'
שאבד
❖
דינרין היה שוה חייב דשבועה גבי לוה
ביה דהא רישא נמי מצי לשנויי הכי
מי נשבע תחלה מי שהפקדון אצלו
(שם) מאי רישא.
ותהא כולה במאמינו ויש לומר דברישא
היא ושקלוה רבנן מלוה ושדיוה אמלוה
נשבע תחלה שאינה ברשותו ולעולם
סיפא
אסיפא דרישא קאי היכא דשבועה
לאו אורחיה דלהימניה ואז לא יכול
והשתא דאמר רב אשי דקיימא לן זה
דרישא.
א
רבינו חננאל (המשך)
(שם) ושדיוה
גבי לוה: קתא. בית יד: אבד אלפא
לישבע משום שמא יוציא הלה הפקדון
נשבע שאינה ברשותו וזה נשבע כמה שוה
ויפסיד: הכי קאמר מי נשבע
אמלוה.
המלוה בדינר שהשבועה
זוזי. דסבר וקביל אבל כל זמן שהן
הכי קאמר ב מי נשבע תחלה מי שהפקדון
על המלוה היא
תחלה. מה שכתוב בקונטרס ולעולם
קיימין על כרחו גובה חובו אם
אינו חייב לישבע שאינה
אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את
מלוה סתם הוא. סתם מלוה שלשים
אסיפא קאי דשבועה אמלוה נראה
ברשותו אלא כמה היה
הפקדון אמר שמואל האי מאן דאוזפיה
שוה: הא דאמר שמואל
ג
יום . ואם פירש לו זמן כשיגיע
טעות סופר אלא ארישא קאי דשבועה
מאן דאוזפיה חבריה
אבל
אלפא זוזי לחבריה ומשכן ליה קתא דמגלא
קתא ונסכא
זמנו יפרע ולא מצי למימר סברת
גבי לוה היא:
אלפא זוזי ואנח קתא
אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אבל
לא. פירש בקונטרס דכיון דנסכא
דמגלא משכון עילויהו
וקבילת דאי לשם משכון קבליה לשם
(שם) וזה נשבע.
כו'. ורב נחמן אוסיף
בת פרעון היא לא קבלו עליה אלא
פרעון לא קבליה וכיון דקבליה
תרתי קתאתי לא ורב נחמן אמר אפי' תרתי
אהא דשמואל ונהרדעאי
בדמי שוייה וקשיא דבסמוך פריך
לשם משכון כל כמה דלא מהדר
(שם לה.) מי
אוסיפו אהא דרב נחמן.
קתאתי אבד חדא אבד חמש מאה אבד אידך
נשבע תחלה כו'.
וקיימא לן דכל הני כולהו
ממתני' אמאי חייב לימא ליה הא
ליה משכוניה לא גבי ולא מצי פטר
אבד כוליה אבל קתא ונסכא לא נהרדעי אמרי
לית הלכתא כותייהו מיהו
נפשיה בדמי שווין: אבל תרתי קתא.
קבילתיה ומאי קושיא שמואל מודה
(שם) ואבד המשכון
אנן מפרישנן טעמייהו:
אפילו קתא ונסכא אבד נסכא אבד פלגא
במידי דבר פרעון וליכא למימר
לא אמרינן חדא קביל בחמש מאה
ישבע.
ואקשינן עלייהו וכי מאן
אבד
קתא אבד כוליה תנן סלע הלויתיך
דיהיב משכון לחבירו
דלנהרדעי פריך מדמשני כי קאמר
וחדא בחמש מאה ואי אבד חדא
ודמי המשכון פחות מן
עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי
שמואל כו' ובדוחק יש לחלק דמודי
מינייהו לא ליפסיד חמש מאה דהא
המלוה ואבד המשכון
אלא
סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה
רב נחמן בחד נסכא או בתרי נסכא
לא פריש חדא בפלגא וחדא בפלגא
אבדו המעות כולם. והתנן
סלע הלויתיך עליו ושקל
שוה
חייב לימא ליה הא קבילתיה מתניתין
אבל נסכא בהדי קתא מוכחא מילתא
אלא תרוייהו קבלינהו בחדא במשכונו
(שם
היה שוה והלה אומר
דקתא למשכון ונסכא לפרעון ונראה
ולא בפרעון וכיון דמהדר ליה מקצת
בדפריש שמואל בדלא פריש (ב) לימא כתנאי
פא:) אבד המשכון
לא כי אלא סלע הלויתני
אבדו מעותיך.
לפרש דה"ק אבל קתא ונסכא לא
משכונו במאי דחסר (נפשיה) מיניה
עליו וג' דינרין היה
המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון
[שוה] חייב. אמאי חייב
פטר נפשיה בתשלומי שוויו: ורב
אלא אבד כל חד לפי מאי דשוייה
ישבע ויטול את מעותיו דברי רבי אליעזר
הלוה נימא ליה למלוה
נחמן אמר אפי' תרתי קתאתי. ואע"ג
דאם הנסכא שוייה עשר קתי אבד
הא קבילתיה למשכון
רבי עקיבא אומר יכול הוא שיאמר לו כלום
בסלע: ופרקינן מתניתין
נסכא אבד עשר חלקים אבד קתא
דלא פריש מסתמא חדא בפלגא
הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון
בדלא פריש ואמר אע"ג
אבד חלק אחד עשר וע"נ לפרש
וחדא בפלגא קבלינהו ואי אבוד חדא
דלא שוה המשכון סלע
אבדו מעותיך אבל המלוה אלף זוז בשטר
❖
אבוד פלגא: אבל קתא ונסכא. לא
קתא ונסכא לא ואי אבד קתא לא
(שם)
אנא קבילתיה בסלע אלא
והניח משכון בידו דברי הכל אבד המשכון
בסתם לפיכך חייב כי
אבד פלגא אלא מאי דשוי דעיקר
אמרינן נסכא קביל בפלגא דכיון
אמר שמואל ורב נחמן
סמיכת המלוה על הנסכא אבד נסכא
דמידי דחזי לפרעון הוא לא קבליה
אבדו מעותיו היכי דמי אי (ג) דשוי שיעור זוזי
ונהרדעאי בדפריש ואמר
רבינו חננאל
עליה אלא בדמי שוויו: אבד נסכא
אבד כולהו ואי אבד נסכא ברישא
אע"ג דלא שוה הני דמי
מאי
ואמרינן מכדי ד' בבי
קבילתיה: נימא כתנאי
אבד פלגא גרסינן: חייב. ולא אמרינן
אבד פלגא אבד קתא אבד כולה
קתני במתני' על איזו
המלוה את חבירו על
אבד כל מעותיו: בדפריש. איני מקבלו עלי אלא באחריות דמיו
נהרדעי אמרי אפי' אבד קתא ברישא אבד פלגא וגרס ברישא
מהן שנינו זו המשנה מי
המשכון ואבד המשכון
דמילתייהו אבד קתא אבד פלגא: מתני' בדפריש כי קאמר שמואל
בשוויו: ישבע ויטול מעותיו. ישבע (ה) שאבדו ויטול את חובו:
נשבע מי שהפקדון אצלו.
ישבע ויטול מעותיו דברי
ואוקמה שמואל ור' יוחנן
ר' אליעזר. ר' עקיבא
בדלא פריש. ר"ח גריס איפכא וכן רבינו תם ומוקי דשמואל בדפריש
בדלא
וחייא בר רב אהא דתנן
אומר יכול לומר לו
דאין סברא להפסיד למלוה כל חובו לגמרי היכא דלא פריש ואם
תאמר כי מוקי בסמוך פלוגתא דרבי אליעזר ודר' עקיבא בדשמואל
סלע הלויתיך עליו ושקל
כלום הלויתני אלא על
אי בדפריש מאי טעמא דר' אליעזר ויש לומר דקסבר ר' אליעזר דאסמכתא בעלמא היא ואפי' כנגד המשכון לא מפסיד כדאשכחן באיזהו
היה שוה. פירוש הסלע
המשכון כו'. ואמרינן
יש בו שני שקלים נתפרע
היכי דמי או דשוה האי
נשך דקאמר דבאסמכתא בעלמא לא הוי אפי' אפותיקי למיגבא מיניה ור' עקיבא לא חשיב אסמכתא אלא כגון ה) אם
השקל דמי המשכון נשאר
משכון שיעור זוזי ואבד
אוביר ולא אעביד שאין בדעתו להתחייב אלא להבטיח חבירו ולהסמיכו על דבריו שיאמינהו אבל הכא דעתו לכך ולכך אומר כדי לקיים
לו שקל שהוא חצי סלע
ואפי' מאן דחשיב משחק בקוביא אסמכתא בפרק זה בורר התם שאני שלא הפסיד אבל הכא שהפסיד משכונו
על הלוה והלוה אומר
לא כי אלא סלע הלויתני
גמר בדעתו להפסיד כל החוב וכל שכן אי שמואל איירי בדלא פירש שאנו צריכים לטעם זה ועוד יש לומר דבלאו אסמכתא פליגי ופריש
עליו וג' דינרין היה שוה
לאו היינו שפירש בהדיא שיפסיד כל החוב אלא כמו שפר"ח דפריש ואמר אע"ג דלא שוי אלפא זוזי קבלתיה דרבי אליעזר סבר דלענין
נשאר לך בידי דינר נמצא
המלוה טוענו בב' דינרין
זה קיבלה שיעכבנו בידו עד שיפרע כל חובו ורבי עקיבא סבר דלהכי קבלו דאם אבד המשכון אבדו מעותיו ואם תאמר בפרק האומנין
והלוה מודה לו בדינר
אמאי לא מוקי מתני' דהמלוה על המשכון שומר שכר אפי' כר' אליעזר ולימא בדפריש מודה רבי אליעזר כדשמואל ויש
חייב הלוה שבועה כי ג'
לומר אי מודה בדפריש ופלוגתא בדלא פירש אמאי לא יפסיד כנגד המשכון לר' אליעזר דישבע ויטול מעותיו משמע אפי' מה שכנגד
דינרין היה שוה ויוציא
המלוה המשכון ויכחישנו
המשכון דמה שכנגד המשכון חשיב כמפרש והשתא נמי ניחא הא דקאמר דכ"ע לית להו דשמואל דהוה ליה למימר דכ"ע אית להו
ונמצא חשוד על השבועה
דשמואל דבשלמא לפי גירסת הספרים והקונטרס דשמואל איירי בדלא פריש לא מ"ל כ"ע אית להו דשמואל דכיון דאפי' לא פירש מפסיד
לפיכך רמו עליה שבועה
כל החוב אם כן בדפריש נמי נהי שלא יפסיד כנגד כל החוב מכל מקום כנגד המשכון יפסיד ואמאי לר' אליעזר יטול מעותיו דמשמע
על מי שהפקדון אצלו
כי אינה ברשותו
אפילו כנגד המשכון אבל לפירוש רבינו חננאל דמוקי שמואל בדפירש הוה ליה למימר דכ"ע אית להו דשמואל ולר' אליעזר ישבע ויטול
ונמצאו שניהן נשבעין
כיון דלא פירש וטעמא דרבי עקיבא משום דר' יצחק כדמפרש השתא אבל לפי מה שפירש דכנגד המשכון חשיב כמפורש ניחא דודאי
והכי קתני מאחר שזה וזה
ר' אליעזר לית ליה דשמואל מדיטול אפי' מה שכנגד המשכון דלא שייך למימר דלזכרון דברים בעלמא תפיס ליה לענין מה שכנגד
נשבעין מי נשבע תחלה
ואמרינן מי שהפקדון
המשכון והא דקאמר לקמן למאי תפיס ליה לזכרון דברים בעלמא היינו אי כולי עלמא לית להו דשמואל ואי הוה אמר דאין הלכה
אצלו נשבע תחלה שמא
כשמואל הוה ניחא טפי הא דלא קאמר דכולי עלמא אית להו דשמואל ומטעם זה פסק רבינו חננאל דאין הלכה כשמואל וכן בה"ג ואין
ישבע זה ויוציא הלה
נראה דמכאן אין ראיה דלא הוה מצי לומר כולי עלמא אית להו כדפרישית ואדרבה נראה דהלכתא כוותיה דקיימא לן כרב נחמן בדיני
את הפקדון אבל סיפא
דקתני סלע הלויתיך עליו
ועוד דלרבה דקיימא לן כוותיה לגבי רב יוסף דבסמוך צריך לאוקמה פלוגתייהו דר' אליעזר ור' עקיבא כדשמואל כמו שמפרש וקיימא
ושתים היה שוה והלה
לן כר' עקיבא דר' אליעזר שמותי הוא ועוד מדמה לקמן ההיא דאין שוה אלא פלגא לשמואל ובפרק הזהב מדמה לרבי
אומר לא כי סלע
הלויתני עליו וה' דינרין
יוחנן דאמר בערבון כנגד כולו הוא קונה א"כ ר' יוחנן כשמואל ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומדשמואל אין ראיה דאף על גב דלענין
היה שוה שנמצא הלוה
דינא מיתשיל והלכתא כוותיה בדיני ההיא דערבון לענין איסור איתשיל ולפי פר"ח דאיירי שמואל בדפריש ההיא דערבון איירי נמי בדפריש:
טוענו בסלע והודה לו
מאי