שבועת הדיינין פרק ששי שבועות
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
לאו בדלא שוי. פירש בקונטרס דרבי אליעזר לית ליה דשמואל
בדלא שוי שיעור
זוזי. עסקינן: ובדשמואל קמיפלגי. רבי אליעזר
פג א
א)
דמשכון שאין שוה כל החוב אין אדם מקבלו אלא לזכרון
לית ליה דשמואל
דמשכון שאינו שוה כל החוב אין אדם מקבלו
ב)
דברים בעלמא משמע אבל
אם שוה כל החוב מודה רבי אליעזר
אלא לזכרון דברים הלכך שומר חנם
הוא עליו וישבע שלא פשע
ג)
דאבדו מעותיו וי"ס שכתוב
בהם בפירוש היכי דמי אי בדשוי מאי
ד) ושאינו ברשותו ויטול כל מעותיו ור'
עקיבא כשמואל סבירא ליה
❖
❖
טעמא דרבי אליעזר וקשה דבפרק
שלשם משכון קבלו אבל הלווהו אלף
האומנין מסיק
זוז בשטר אפילו רבי אליעזר מודה
מאי טעמיה דרבי אליעזר אלא לאו בדלא
תורה אור השלם
רבינו חננאל
מתניתין דהתם דלא כרבי אליעזר
שהמשכון שקיבל אחרי כן לשם משכון
שוי שיעור זוזי ובדשמואל קא מיפלגי לא
1. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
בהא קתני ר' אליעזר
ולוקמה ככ"ע ובדשוי וי"ל דהתם לפי
קבלו שהרי אינו צריך לו לזכרון דברים
בדלא שוי כ"ע לית להו דשמואל והכא
ישבע ויטול מעותיו.
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ
שהשטר לו לראיה: ה"ג אי דלא שוי
המסקנא דלא איירי רבי יצחק אלא
ואי בדלא שוו שיעור
בדשוי שיעור זוזי ובדרבי יצחק קא מיפלגי
וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶJָ
שיעור זוזי דכ"ע לית להו דשמואל
שלא בשעת הלואתו שאין לחלק בין
זוזי בהא לימא רבי
וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ
דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה
❖
א
אֱלֹהֶיךָ: דברים כד יג
עקיבא יכול לומר לו
ובדרבי יצחק קמיפלגי. רבי אליעזר
שוי בין לא שוי שאם יתחייב בדשוי
כלום הלויתני אלא על
משכון שנאמר 1 ולך תהיה צדקה אם אינו
לית ליה דרבי יצחק ואינו עליו אלא
משום דרב יוסף א"כ בדלא שוי נמי
המשכון אבד המשכון
קונה משכון צדקה מנין לו מכאן לבעל
שומר חנם ואף על פי שהוא משכון
יפסיד כנגד המשכון אבל הכא השתא
אבדו מעותי' אלא לאו
מוסף רש"י
בדלא שוה שיעור זוזיה.
גמור: אימור דאמר רבי יצחק
חוב שקונה משכון לימא דרבי יצחק תנאי
ס"ד דרבי יצחק איירי אפילו בשעת
שקונה משכון.
ובדשמואל פליגי בדפריש
שמשכנו שלא בשעת הלואתו. כגון
הלואתו הלכך מודה רבי אליעזר
היא ותיסברא אימור דאמר רבי יצחק
(ב"מ פב.)
רבי עקיבא אית ליה
בדשוי אבל לא שוי הוי זכרון דברים
על ידי ב"ד דבהכי משתעי קרא
הא דשמואל ואמר כיון
שמשכנו שלא בשעת הלואה משכנו בשעת
דפריש וקבליה הא
בעלמא ולא שייכא התם דר' יצחק.
דכתיב לעיל מיניה בחוץ תעמוד
הלואה מי אמר אלא משכנו שלא בשעת
קבליה. ור' אליעזר לית
ומיהו תימא כיון דרבי יצחק גזירת
והאיש וגו' ואמר מר זה שליח ב"ד:
ג)
ליה הא דשמואל ואפילו
הלואתו כולי עלמא לא פליגי דאית להו
הכתוב היא מה לי שוי מה לי לא שוי
בדפריש. ודחינן כולי
כשומר
דרבי יצחק והכא במשכנו בשעת הלואתו
(פסחים
עלמא לית להו דשמואל
אטו משום דלא שוי לא קרי ביה
לא:) ולך תהיה צדקה.
ואע"ג דפריש וקבליה
ובשומר אבדה
קמיפלגי דאיתמר שומר אבדה רבה אמר כשומר חנם
השב תשיב את העבוט ולך תהיה
ולא כלום הוא. והכא
ורב
בדשוי שיעור זוזי. ובדרבי
צדקה ועוד דמסיק בסוף ותסברא
יצחק פליגי דאמר מנין
אימר דא"ר יצחק כו' ומעיקרא פשיטא ליה דבשוי יודה ר"א משום דר' יצחק על כן נראה גירסת הספרים דגרסי מאי לאו בדלא שוי פי' מאי לאו אפי'
לבעל חוב שקונה משכון
בדלא שוי דרבי עקיבא אית ליה דהפסיד כדשמואל ורבי אליעזר לית ליה דשמואל ואפי' בדשוי יטול כל מעותיו ובסיפא כשהלוהו אלף זוז בשטר
שנאמר ולך תהיה צדקה.
אם אינו קונה צדקה
מודה ר' אליעזר דאבדו מעותיו משום דאורחא דמילתא כשהלוהו בשטר שאין נותן לו משכון באותה שעה והוי שלא בשעת הלואתו וקני
(שם)
מנין. אלא מכן לבעל
משכון מדרבי יצחק וכי מוקי פלוגתייהו בדרבי יצחק לא פליג ר' אליעזר אדרבי יצחק אלא בשעת הלואתו אבל שלא בשעת הלואתו מודה
שמשכנו שלא בשעת
חוב שקונה משכון.
ר' אליעזר ולא הוי השתא אבדו מעותיו דבסיפא כאבדו מעותיו דרבי עקיבא דההיא דרבי עקיבא אבדו אפי' דמים היתירים על המשכון
הלואה.
וכשמחזירו לבעליו ממונו
נותן לו לפיכך כתיב
ובסיפא דוקא שכנגד המשכון דהא הוי טעמא משום דקנה משכון כדרבי יצחק כדפרישית ומה שפירש בקונטרס בסיפא שיש שטר אין צריך
ולך תהיה צדקה. ר'
משכון לזכרון דברים אבל ברישא שאין שטר הוי משכון לזכרון דברים ולא לגוביינא אין נראה לפרש כך דלמאי דמוקי לה דפליגי בדשוי ליכא
עקיבא אית ליה הא
למימר לזכרון דברים תפיס ליה דהא לכ"ע אין משמט אפי' משכנו בשעת הלואה כדפרישית בגיטין ובכל שעה
דר' יצחק. ור' אליעזר
: לא בדשוי וקמיפלגי בדרבי יצחק. תימה דלימא דבהא פליגי דמר סבר כיון דשוי תפיס ליה בשביל החוב ורבי
לית ליה: ודחינן וכי
הא דר' יצחק תנאי היא
אליעזר סבר אע"ג דשוי לא נקיט ליה לענין שיפסיד החוב אבל בדלא שוי כ"ע לית להו דשמואל ולפר"ח דמוקי שמואל בדפריש ניחא דכיון
ואמרינן ותסברא והא ר'
דאפי' בדפריש לית להו דשמואל סברא הוא דבשוי בסתם לא תפיס ליה לענין שיפסיד החוב באבידת המשכון: צדקה מנין. דלא
יצחק לא אמר אלא
מיקריא צדקה אא"כ מחסרו ממון: מכאן לבע"ח שקונה משכון. נראה דאין מתחייב באונסין אלא הוי כמו שומר שכר כדמוכח ס"פ
(ב"מ
כשמשכנו שלא בשעת
פב.) ובשומר אבדה
הלואתו כדכתיבי קראי כי
האומנין דבעי לאוקמא הא דתנן הלוהו על המשכון ש"ש במשכנו שלא בשעת הלואתו וכדרבי יצחק וכן מוכח בה"ג דשומר
קמיפלגי.
תשה ברעך וגו' משכנו
שכר הוי: שומר אבידה רב יוסף אמר כו' ורבה אמר כו'. פסק ר"ח דהלכה כרב יוסף דאמר בפרק אין בין המודר דכ"ע
בשעת הלואתו מי אמר
ר' יצחק שקונה משכון.
אית להו פרוטה דרב יוסף ואין נראה ראיה משם כלל דרבה נמי מודה דאי אתי עניא דלא בעי למיתב ליה דאטו מי לית ליה העוסק
אלא (קשיא להו לרבנן
במצוה פטור מן המצוה אלא דס"ל דמשום הנאה פורתא כזאת דלא שכיחא לא חשיב שומר שכר וקצת משמע באלו מציאות
(שם)
הא דתנן (שביעית פ"י מ"ב)
שומר אבדה.
המלוה את חבירו על
דהלכה כרב יוסף גבי ההיא דדריש התם השב תשיב אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת"ל תשיבם מ"מ ודייק סתמא דהש"ס ה"ד
המשכון והמוסר שטרותיו
אי דמינטרא פשיטא אי דלא מינטרא אמאי לעולם דמינטרא והא קמ"ל דלא בעינן דעת בעלים וכדרבי אלעזר והיינו כרב יוסף כדמוכח
לב"ד אין משמטין מאי
בריש הכונס דפריך מינה רבה לרב יוסף ובעי למידק דמרבינן חורבתו שאינה משתמרת דאי משתמרת היינו ביתו אלמא
(שם,
טעמא דהא משכנו בשעת
וכעי"ז ב"ק נו:) כשומר
הלואה היא. וקאמרינן
שומר חנם הוי ומשני רב יוסף לעולם דמינטרא וכרבי אלעזר וי"ל דרבה קיבלה מרב יוסף משום דלדידיה נמי לא ניחא דהא מודה
חנם.
(גיטין לז.) הא מני ר'
רבה לרב יוסף בבעלי חיים דנקטו להו ניגרי ברייתא דבעו נטירותא יתירתא כדאמר התם וקרא בבעלי חיים כתיב לא תראה את
(ב"מ כט.)
יצחק היא דאמר בעל
שור אחיך והיה צריך לדחוק דרבוייא דקרא אוכן תעשה לשמלתו קאי אי נמי בכפותין ועוד דהוה צריך לומר דאסמכתא בעלמא היא
חוב קנה משכון לימא
דר' יצחק תנאי היא
דהא טעמא דרבה דהוי ש"ח משום דמאי הנאה קממטי ליה א"נ איצטריך קרא לאשמועינן דלא ניחשביה ש"ש משום פרוטה דרב יוסף
ופרקינן לא) בשמשכנו
או משום דרחמנא שעבדיה בע"כ ועי"ל דרבה לא קיבלה אלא מתחלה לא עלה על דעתו להוכיח דינו מזה אלא לאסמכתא בעלמא
שלא בשעת הלואתו
נקט קרא לדבריו וברייתא דהכונס דדריש מקרא דהוי ש"ח אסמכתא היא ורבה נמי מודה דעיקר קרא לא אתא אלא כדרבי
כולי עלמא לא פליגי
דקונה משכון. והכא
אלעזר כדמסיק הש"ס בפרק אלו מציאות וסוגיא דהתם אתיא נמי כוותיה וה"פ אי דמינטרא למר מגניבה ולמר
במשכנו בשעת הלואתו
מפשיעה פשיטא דלאשמועינן דש"ח הוי לא איצטריך קרא כדפרי' ומינטרא דאלו מציאות לרבה כלא מינטרא דהכונס
ובשומר אבדה פליגי.
ולפירוש הקונטרס נראה היה דהלכה כרב יוסף דפירש לימא דרב יוסף תנאי היא ומילתיה דרבה ודאי תנאי היא דר"ע לית ליה
רבה אמר כשומר חנם.
דרבה וקי"ל כר"ע אבל אין לפרש כן אלא אדרבה אית לן למימר דרבה ודאי לאו תנאי היא אלא כ"ע אית להו דרבה ובדשמואל קמיפלגי
ור"ע מודה דש"ח הוי על המשכון מה שהוא יותר על החוב אבל כנגד החוב מפסיד מטעמא דשמואל אפי' לפר"ח אע"ג דלא פריש כמפורש
דמי כדפרי' לעיל ומתני' דסלע הלויתני עליו צ"ל דאבד המשכון היינו בפשיעה דאי לאו הכי לא היה מחייב במה שהוא יתר על החוב
ואדרבה יש להוכיח דהלכה כרבה כדמסיק הש"ס בהאומנין אלא מחוורתא מתני' דלא כרבי אליעזר והשתא לוקמה
ככ"ע לרב יוסף במלוה שא"צ למשכון אלא משום דקי"ל כרבה דמסיק אליבא דהלכתא ועוד ראיה מפרק א"מ גבי
פלוגתא דרבי טרפון ור"ע דמה יהיו בדמים מוכח בגמ' לרב יוסף דמשום דשרו ליה רבנן לאישתמושי בהו הוי עלייהו שואל ובס"פ
המפקיד גבי מפקיד מעות אצל שולחני ס"ל לר"נ דקיימא לן דהלכתא כוותיה בדיני דאף ע"פ שמשתמש בהן לא מחייב באונסין
והיינו דלא כרב יוסף ואין לחלק משום דגבי אבידה בלא"ה הוי ש"ש בלא היתר תשמיש לפיכך על ידי היתר תשמיש נעשה שואל דאטו
אם יוסיף שכר לש"ש יעשה שואל ועוד דקי"ל ד)כרבה לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה אע"פ שיש מפרשים דהיינו דוקא במילי דבבא
בתרא ליתא דבפרק מי שאחזו פריך והא קי"ל כרבה והשתא הא דאמרי' בפ"ק דפסחים גבי חמץ כיון דאילו
מיגניב או מיתביד ברשותייכו קאי כדידכו דמי היינו מיגניב או מיתביד באונס דאי לא מחייב באונסין אפי' מיחייב באחריות גניבה ואבידה
אין זקוק לבער דאי לאו הכי ישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו יאסר בהנאה בלא דר' יצחק ורבנן נמי אמאי פליגי שהרי חייב באחריות גניבה
ואבידה מדשמואל דקיימא לן כוותיה כיון דקיימא לן כרבה אלא ודאי כיון דלא מיחייב באונסים לא מיקרי חמצו מיהו מדרבי יצחק אע"ג דלא
מיחייב באונסים כדפרי' לעיל אסור בהנאה כיון דקני ליה והוי שלו אבל שומר לא מיחייב לבער אם לא מקבל עליו אחריות אונסים
מיהו אי הוה פסקינן כרב יוסף לא היינו צריכין לומר שצריך אחריות אונסים לענין חמץ דאיצטריך דרבי יצחק לאסור חמצו של עכו"ם
הממושכן ביד ישראל דפרוטה דרב
יוסף לא שייך בעכו"ם דליכא מצוה ועוד דאפי' שומר שכר גמור לעכו"ם
לא מחייב דגבי
שומרים כתיב רעהו ואיכא למעוטי
עכו"ם כמו הקדש ובה"ג בהלכות פסח כתב דחייב לבער
אם קיבל אחריות
דגניבה ואבידה:
ורב