כל
הנשבעין
פרק שביעי
שבועות
מה.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
גדולות
מכלל דאיכא קטנות. תימה דלא דייק הכי בפרק השולח
אחת שבועת העדות כו'. בין שנחשד על שבועת העדות בין שנחשד
ו א
א)
ב)
על שבועת הפקדון שכפר ונשבע על שקר: ואפי'. נחשד על שבועת
דאמר רשב"ג תקנה גדולה התקינו שיהיו
ג)
שוא שהוא רע לשמים עליה ולא לבריות אעפ"כ הוא נפסל על ידה
העדים מפרשין שמותיהן בגיטין כו' ובהגוזל קמא א"ר
לשבועה: חזרה שבועה למקומה. בגמ' מפרש לה: כיצד אלו ואלו
אליעזר בר צדוק תקנה גדולה התקינו שאם היתה היציאה יתירה על
ז ב
ד)
ה)
באין. לב"ד לישבע שבועת שוא
הקרן כו' וי"ל דהתם קרי ליה גדולות
ו) ז)
מביניהם דלית בהו דאינו משקר:
לפי שהיה בה צורך גדול והכא דייק
ח)
מדאמר שנו כאן: עקרוה רבנן
אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון
ונתתו באנפילי. תיק העשוי למעות:
ח ג ד ה ו
ט)
ואפילו שבועת שוא היה אחד מהן משחק
י)
ישבע בעל הבית. (ב) $ שבועת היסת:
שבועה מבעל הבית. אף על גב
כ)
בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי
כל שהפירות בידו ידו על העליונה.
דכופר הכל פטור דלא נתקנה שבועת
ל) מ)
ט ז
ארישא פליג פ) דקתני ישבע בעל הבית
נ)
שביעית שכנגדו נשבע ונוטל היו שניהן
היסת עד בימי רב נחמן מ"מ על
א
ס)
שנתן לו את הדינר ואתא רבי יהודה
בעל הבית שייכא טפי ועוד דאפילו
חשודין חזרה השבועה למקומה דברי רבי
❖
ע) פ)
למימר אין צריך שבועה שאין דרך
במודה במקצת שדיוה אשכיר:
יוסי רבי מאיר אומר יחלוקו והחנוני על
בעל הבית טרוד בפועליו. ולא
חנוני המוכר שלא בהקפה ליתן את
פנקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב על פנקסי
הפירות עד שיקבל את הדינר: מעות.
תורה אור השלם
פלוג בין פועל אחד ליש לו
י ח
שאתה חייב לי מאתים זוז אלא ב אומר לו תן
פרוטות של נחושת: כשם שאמרו.
פועלים הרבה ובירושלמי קאמר
1. שְׁבֻעַת יְיָ תִּהְיֶה בֵּין
לבני סאתים חטין תן לפועלי סלע מעות
עסקיו מרובין: וניתב ליה בלא
(א)
משנה היא במסכת כתובות
שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ
הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו הוא
בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח
(ג) במוציאה שטר כתובתה ומודה שקבל'
שבועה. וא"ת ולא יהא ברי של
בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם:
נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין אמר בן
מקצתה ונמצא שאין לסמוך על שטר
❖
יא ט
בעל הבית אלא כאיני יודע והניחא
שמות כב י
כתובתה ואם טוען בעל דנתקבלה
ננס כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא
למ"ד בהשואל ברי עדיף
כולה לא תפרע אלא בשבועה: עד
אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין
אלא למ"ד לאו ברי עדיף אמאי וי"ל
הגהות הב"ח
אחד מעידה כו' ומנכסים משועבדים
דהוי כמנה לי בידך והלה אומר איני
שלא בשבועה אמר לחנוני תן לי בדינר
יב י
(א) משנה בסלע
ונפרעת שלא בפניו. כולהו אכשם
יודע אם החזרתיו לך דחייב לכ"ע
פירות ונתן לו אמר לו תן לי אותו דינר אמר
(ב) רש"י
קיימי כשם שאין אחד מאלו נפרע
כדמוכח בהגוזל בתרא
לו נתתיו לך ונתתו באונפלי ישבע בעל
ג
אלא בשבועה כך היתומין לא יפרעו
וא"ת אכתי אמאי ניתיב ליה בלא שבועה
הבית שנתן לו את הדינר אמר לו תן לי את
כו' ובגמרא מוקי ביתומים מן
וכי אי אפשר להיות בשום פעם
יג כ
הפירות אמר לו נתתים לך והולכתים לתוך
היתומים: נפרעת שלא בפניו. ששלח
שיהיה ברי שלו טוב דפעמים יהיה
גט ממדינת הים: שלא פקדנו אבא.
ביתך ישבע חנוני רבי יהודה אומר כל
ד
כדבריו דהא רבי יהודה לא מיחייב
בשעת מיתה: ששטר זה פרוע. שלא
שהפירות בידו ידו על העליונה אמר לשולחני
אלא בהודאה במקצת וי"ל דנהי דרבי
אמר לנו קודם לכן: שלא מצאנו בין
יד ל מ
(ג) ד"ה
תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר לו תן לי את
יהודה לא חשיב לגמרי כאיני יודע
שטרותיו. שובר על שטר זה: הרי זה
הדינר אמר לו נתתי לך ונתתו באונפלי
רבנן מיהא חשבי ליה כודאי שכח:
בפוגמת כתובתה מוציאה
נשבע. שלא מצא שובר: גמ' ולקח
כדי
❖
להפיס דעתו של בעל הבית.
ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו
ה
בעליו. רישא דקרא שבועת ה' תהיה
טו נ
הכא ודאי שהוא עומד וצוח
תן לי את המעות אמר לו נתתים לך והשלכת
בין שניהם ולקח בעליו את השבועה
שפרע שייך תקנה כדי להפיס דעתו
לתוך כיסך ו ישבע שולחני רבי יהודה אומר
ולא ישלם הנתבע שוב כלום: הני
גליון הש"ס
אבל בההיא דהגוזל בתרא
אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינר
הלכתא נינהו. בתמיה וכי הלכה
מתני' ארשב"ג אם יש
דקאמר איני יודע אם החזרתיו לך
טז ס ע
עדים.
למשה מסיני הם: ומשום כדי חייו
כשם שאמרו ז הפוגמת כתובתה לא תפרע
אין צריך לתקן:
כו'. בתמיה: כי היכי דליתגרו ליה
אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא
רש"י ד"ה ישבע בעה"ב
ח
פועלים. שאם ישבע הוא ויפסידו
יז פ
(וכו') שבועת היסת.
אפילו קצץ נמי. וא"ת והא ה"ל
פרועה לא תפרע אלא בשבועה ט מנכסים
פועלים לא ימצא עוד פועלים
❖
משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא
כאיני יודע אם גזלתיך
י
למלאכתו שיגורו ממנו שהוא כופר
❖
בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע
דפטרי רב נחמן ורבי יוחנן בהגוזל
כ
בשכר פועליו: כי היכי דליגריה
בתרא ובהשואל וי"ל
אלא בשבועה וכן היתומים לא יפרעו אלא
בעל הבית. שלא יחשדוהו בתובע
ל
רבינו חננאל
דהתם לא מודה מידי אבל הכא
מוסף רש"י
בשבועה שבועה שלא פקדנו אבא ולא
שכרו אחר שקבלו: בעה"ב על כרחיה
כל הנשבעין שבתורה
שמודה במקצת ה"ל כמנה לי בידך והלה
אגר. פועלים כשהוא צריך להם:
(ב"ק צו:) ואלו
אמר לנו אבא שלא מצינו בין שטרותיו של
נשבעין ולא משלמין כו'.
נשבעין ונוטלין.
אומר אין לך בידי אלא נ' ונ' לא
מנא לן שנאמר ולקח בעליו
שכיר נמי על כרחיה מיתגר. שהוא
אבא ששטר זה פרוע ר' יוחנן בן ברוקה אומר
(כתובות
ולא ישלם. מי שעליו
ידענא דאמרינן התם מתוך שאינו יכול
צריך למזונות: טרוד בפועליו הוא.
ושכנגדו חשוד על
אפי' נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה
לשלם לו השבועה: ואלו
פז:)
קציצה
ודאי
לישבע משלם:
השבועה.
שנותן שכר לכמה פועלים וכסבור
נשבעין ונוטלין. השכיר.
נשבע ונוטל $ א"ר שמעון בן גמליאל אם
מ
מידכר דכירי אינשי. לא קאמר
אמר רב נחמן אמר שמואל
שנתן לזה: וליתיב ליה בעדים. יתקנו
תקנות קבועות שנו כאן
יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר
המע"ה ואי לא מייתי ראיה מפסיד
חכמים שלא יתן אדם שכר לפועל
עקרוה רבנן לשבועה זו
זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה
אלא ישבע בעה"ב ויפסיד אומן כדאמר
(ב"ק קה:) וחנוני על
אלא בעדים ולא יבא לידי שבועה:
מבעל הבית ושדיוה אשכיר
פנקסו.
משום כדי חייו דשכיר
ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין
לקמן וא"ת ולישני ליה כגון ששכרו
וליתיב ליה מעיקרא. ליתקון רבנן
נ
ומשום דבעל הבית טרוד
שלא בעדים ונאמן מתוך שיכול לומר
והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת
שיתן אדם לפועליו שכרן שחרית עד
בפועליו ושוכח: ואמרינן
לא שכרתיך מעולם כדאמרי' בסמוך
וליתן ליה בלא שבועה.
שלא יתחילו במלאכה ואם תבע לערב
והנותנת בתוך הבית ובן הבית אמר לו מה
(כתובות פז:) והוא
ופרקינן שבועה זו כדי
וי"ל דשאני הכא דמודה במקצת לא
לא יטול כלום ולא תהא שם שבועה:
אתה טועניני רצוני שתשבע לי חייב חלקו
אומר לא נטלתי.
להפיס דעתו של בעל
ס
היה יכול להעיז ולכפור הכל אי נמי
שניהם רוצים בהקפה. בעה"ב פעמים
הבית: וליתן ליה בעדים.
השותפין והאריסין אין יכול להשביעו
(שם)
טריחא ליה מלתא: וליתן
דלקמן מוקי לה בשכרו בעדים
שאין מצויות לו מעות שחרית ופועל
נתגלגל לו שבועה ממקום אחר מגלגלין
לא שיאמר לו כתוב על
ליה מעיקרא שניהן רוצין
ע
דומיא דרישא:
שלא יוציא המעות עד הלילה לפרנסתו:
פנקסי כו'.
בהקפה. בעל הבית שמא
אי עליו את הכל והשביעית משמטת את
פ
אי
אין בידו מעות מצויות וא"ת
השבועה: גמ' כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין מנלן דאמר
(לקמן
ליתן לו שכרו מקודם נמנע
מז:) תן לבני סאתים
ואינו שוכר. והשכיר שלא
קרא 1 ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם לו שבועה: ואלו נשבעין ונוטלין כו': מאי שנא שכיר דתקינו
חטין. (ב"מ ב:)
יוציאנו מעיקרא ויהיה עליו
תן לפועלי בסלע מעות.
ליה רבנן דמשתבע ושקיל אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הלכות הני הלכתא נינהו
אלא אימא תקנות גדולות שנו כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות אלא אמר רב נחמן אמר
(שם) הוא אומר נתתי
כו'.
שמואל תקנות קבועות שנו כאן עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו משום
(שם) הוא נשבע
כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דאיתגרון
ונוטל כו'.
(שם)
ליה פועלין אדרבה שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית ונפקע כי היכי דליגריה בעל הבית בעה"ב על
כורחיה אגר שכיר נמי על כורחיה מיתגר אלא בעה"ב טרוד בפועליו הוא וליתב ליה בלא שבועה
כדי להפיס דעתו של בעה"ב וליתב ליה בעדים טריחא ליה מילתא וליתב ליה מעיקרא שניהן רוצין בהקפה
אי
(לקמן מז:) כיצד אלו ואלו כו'. (ב"מ ב:) הפוגמת כתובתה.
מנכסים משועבדים כו' לא תפרע אלא בשבועה.
(כתובות פז.) וכן היתומים. שבועה שלא פקדנו אבא. (ב"מ כ:) ואלו נשבעין שלא
בטענה. (לקמן מח:) השותפין והאריסין. (שם) והאפוטרופין.
(שם) והאשה הנושאת כו'. (שם) ובן הבית. (שם) חלקו השותפין כו. (שם) נתגלגל לו שבועה.
(שם) והשביעית משמטת את השבועה. (שם) הלכות גדולות שנו כאן.
(ב"מ קיב:) הני הלכתא נינהו. (שם) תקנות קבועות.
(שם) ונפקע. כי היכי דליגריה. (שם) על כורחיה אגר.
(שם) טרוד בפועליו. (שם) (שם קג.) וליתב ליה בעדים. (שם) טריחא ליה
מילתא. (שם) וליתב ליה מעיקרא. (שם) שניהם רוצים בהקפה. (שם)