מו:
כל
הנשבעין פרק שביעי שבועות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמר לקוחין הן בידי. ובעל הבית אומר השאלתים לו כדמפרש לקמן:
דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בתורת הזמה ור'
כח א
א) ב)
ג)
אינו נאמן. אפילו בשבועה: אלא דברים שאין דרכן להטמין. שאין
חייא תורת הזמה לא פריך כדאמרי' התם וכן צריך לומר לר' יוחנן
ד) ה)
אדם בוש ליטלן בידו בשוק בפרהסיא הלכך אינו נאמן חדא דאין זה
דפליג אדר' חייא בירושלמי דפרק קמא דבבא מציעא אע"ג דפטר
כט ב
ו)
עשוי למכור את כליו ועוד מדאטמנינהו איכא למימר בוש הוא להודיעו
בטענו חטין והודה בשעורים לעיל וע"כ צריך לומר דפריך תורת
❖
הזמה : בקונטרס גרסי' ולא אמרן
שהוא צריך לשאול כלים משכיניו דאי
ה)
ל ג
לקוחין הוו לא הוה מטמינן: נאמן.
אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר
ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן
לא ד ה
א
הגהות הב"ח
פי' הא דאינו נאמן וקשיא לרבינו תם
ואע"פ שאין עשוי למכור כלים זימנין
אלא בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו
לב ו
(א) גמ' כסא
דמיצטרכי ליה זוזי ומזבין: היינו
דקאמר בסמוך דרבא אפיק זוגא
אבל בעל הבית העשוי למכור את כליו
לג ז ח ט
א"ל (ב) רש"י
אורחיה. להטמין אפילו (ב) ששאר בני
דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי
היכא
נאמן ושאין עשוי למכור את כליו נמי לא
❖
אדם מוציאין בפרהסיא: ולא אמרן.
בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר
אמרן אלא דברים שאין דרכן להטמין אבל
❖
באדם בינוני דאינו נאמן אלא שזה
משמע דמההוא טעמא לחוד מפיק וכן
דברים שדרכן להטמין נאמן ושאין דרכן
אמר לקוחין וזה אמר שאולין אבל
בפרק המקבל ושם לא
גליון הש"ס
להטמין נמי לא אמרן אלא איניש דלא צניע
אם אמר לו גנבת אותם לאו כל
מדכר אלא ההוא טעמא לחוד ונראה
רבינו חננאל
גמ' ודלמא אחר עביד ליה.
אבל איניש דצניע היינו אורחיה ולא אמרן
כמיניה וישבע זה שלקוחין הן: ה"ג
לר"ת כגר"ח ושערים דרב האי
❖
מאי שקל. וטוענו דמשכנו
ולא אמרן אלא בדברים העשוין
דגרסי ובכולהו לא אמרן אלא
אלא זה אומר שאולין וזה אומר לקוחין אבל
כלים הניטלין תחת כנפיו
להשאיל ולהשכיר. בהנהו הוא דאמרי'
בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר
וכדרב יהודה דאמר
בגנובין לאו כל כמיני' לאחזוקי איניש בגנבי
ראוהו שהטמין כלים תחת
אבל דברים העשוין להשאיל ולהשכיר
דכי אמר לקוחין אינו נאמן אבל דברים
מוסף רש"י
לא מחזקינן ולא אמרן אלא בדברים העשוין
כנפיו ואמר לקוחין הן בידי
אינו נאמן וה"פ ובכולהו לא אמרן
שאין עשוין להשאיל שהבעלים חסים
זוגא דסרבלא.
אינו נאמן [ולא אמרן] אלא
להשאיל ולהשכיר אבל דברים שאין עשוין
(ב"מ קטז.)
דנאמן לומר לקוחין הן בידי אלא
עליהם לפי שמתקלקלין נאמן לישבע
בכלים שאין דרכן להטמין
להשאיל ולהשכיר נאמן דשלח רב הונא
מיתמי.
תחת כנפיו. וזה הטמינן
בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר
שלקחם ואין נראין דברי האומר
ובאיניש דלא צניע ובבעה"ב
בר אבין דברים העשוין להשאיל ולהשכיר
השאלתים לו: דשלח רב הונא בר אבין
וכגון דהוי איניש דצניע או דברים
ב
שאינו עשוי למכור את כליו
ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן כי הא דרבא
ולא אמרן אלא שזה אומר
כו'. אלמא בעשוין להשאיל ולהשכיר
שדרכן להטמין או בעה"ב העשוי למכור
שאולין וזה אומר לקוחין.
הוא דאינו נאמן: זוגא דסרבלא.
את כליו אבל דברים העשוין להשאיל
אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי
ג
(שם)
אבל בכלים שדרכן להטמין
מספריים של סורקי בגדים: מיתמי.
ולהשכיר אינו נאמן אפי' איכא כולהו
או איניש צנוע הוא או
בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אמר רבא
בעה"ב עשוי למכור את
לטיבותא ואפי' אומר בעה"ב גנובין הן
שהביא התובע עדים שהן שלו ואמר
אפילו שומר נשבע אפי' אשתו של שומר
ד
כליו נאמן. ובכולהו לא
שהשאילם לאבי היתומים ומדאפקינהו
דהא גודרות אין להם חזקה אפילו זה
אמרן אלא בדברים שאין
נשבעת בעי רב פפא שכירו ולקיטו מאי
רבא מיתמי ש"מ דסבירא ליה אי
אומר גנובין דדברים העשוין להשאיל
עשוים להשאיל ולהשכיר
תיקו אמר ליה רב יימר לרב אשי טענו
(רשב"ם ב"ב נב.)
ה
אבל דברים העשוין להשאיל
הוה אבוהון קמן ואמר לקוחין הן בידי
ולהשכיר נינהו וכשאומר לקוחין הן
דאמיד.
ולהשכיר אינו נאמן. כדשלח
(א) בכסא דכספא מאי וחזינא אי איניש דאמיד
אינו נאמן בשבועה דאי מהימן אנן
בידי לית דין ולית דיין דלא מהימן
❖
(ב"ק סב.)
ליה רב הונא בר אבין.
הוא או איניש דמהימן הוא דמפקדי אינשי
הוינן טענינן בשביל יתמי אביהם לקחם
ור"ח עצמו פי' כפירוש הקונטרס ואין
ראוי לפרש השבועה על
העיקר שהיא בנויה וראינו
גביה משתבע ושקיל ואי לא לא: נחבל כיצד:
נראה דסוגיא לא מוכח הכי כדפי'
ממך. ודוקא ספרי דאגדתא שאין אדם
שהיא בנויה על מי שמעידין
רבינו חננאל (המשך)
ועוד דגר"ח גופיה מוכח דאין לפרש
עשוי ללמוד בהם תדיר אבל שאר
אמר רב יהודה אמר שמואל ז לא שנו אלא
עליו עדים שלקח כלים
כן מדשינה הכא לומר ובכולהו לא
ספרים אינן עשוין להשאיל ולהשכיר
מביתו של זה והטמינן
עלו בתיקו: א"ל רב יימר
במקום שיכול לחבל בעצמו אבל במקום
תחת כנפיו ויצא ועתה
לרב אשי אם יש עדים
אמרן משמע דלא איירי כשיטה
לפי שמתקלקלין כמו ששנינו ד) במוצא
שאינו יכול לחבל בעצמו נוטל שלא בשבועה
טוען כי לקוחים הן בידי
כי נכנס לביתו ומשכנו
אינו נאמן בדברים העשוין דלעיל דקיימת אאינו נאמן:
ספרים לא ילמד בהן לכתחלה ולא
כלים הניטלין תחת כנפיו
וניחוש דלמא בכותל נתחכך תני רבי חייא
וספרא דאגדתא. נראה דכ"ש שאר
להשאיל ולהשכיר. ובענין
וטוען בעה"ב דכסא דכספא
יקרא אחר עמו ויכול לומר לקוחין הן
שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו
הזה דין ההוא דאחבל
שקל מהו. ופשט ליה רב
ח
ספרים שדרך להשאילן
בידי ואין צריך לכתוב עליהן שטר
סכינא דאשכבתא מחבריה
אשי אי איניש עשיר הוא
$ ודלמא אחר עביד ליה דליכא אחר:
יותר כדאמרי' בפרק נערה בכתובות
מכירה אלא לרווחא דמילתא שלא
ט
(ב"מ קטז.): וכן הא דרבא
דאית ליה בביתיה כגון הני
וכשנגדו חשוד [וכו'] ואפי' שבועת שוא:
דאפיק זוזא דסרבלא וספרא
מאני. או איניש מהימן הוא
וצדקתו עומדת לעד זה הכותב
יצטרך לישבע. וכן קבלתי מרב יצחק
דאגדתא מיתמי בדברים
דמפקדי אינשי גביה וטעין
הלוי: אפילו שומר נשבע. אמתני'
ספרים ומשאילן לאחרים ותימה כיון
מאי אפילו שבועת שוא לא מיבעיא קאמר
העשוין להשאיל ולהשכיר:
דפקדון הוה בידיה ואיהו
דספרים עשוין להשאיל ולהשכיר
קאי בראוהו שנים שנכנס לתוך ביתו
כל (אשבועה) [השמוע']
דשקליה משתבע ושקיל. ואי
לא מיבעיא הנך דאית בהו כפירת ממון
כגון דאשהידו על אבוהון
ליתא אמיד ולא מהימן.
הא דתנן בהגוזל בתרא
למשכנו שלא ברשות אפי' שומר הבית
אלא אפילו הא נמי דכפירת דברים בעלמא
שהדי דהטמין כלים תחת
טענתיה לאו טענה: הנחבל
נאמן לישבע וישלם זה: שכירו ולקיטו.
המכיר כליו וספריו ביד אחר ישבע
כנפיו ויצא מביתו של זה.
כיצד כו'. אוקמה שמואל
הוא לא מהימן וליתני נמי שבועת בטוי
כמה הוציא ויטול ופריך בגמ' ודלמא
של בעל הבית ולא מסר לו שמירת
דאי לא תימא הכי
שנשבע ונוטל במקום שיכול
כי קתני שבועה דכי קא משתבע בשקרא
נמצאת דוחה כלל גדול
לחבול בעצמו. דחיישינן
הבית: מהו. להיות נאמן אשבועה
איהו אפקיה לקלא ומסיק כגון שלנו
בדין שהמוציא מחברו עליו
שמא חבל בעצמו. אבל
קא משתבע אבל שבועת בטוי דאיכא
זו: אמיד. עשיר: לא שנו. דצריך
בני אדם בביתו ועמד והפגין בלילה
הראיה. ואי ליכא שהדי
במקום שאינו יכול לחבול
למימר דבקושטא קא משתבע לא קתני
שבועה: תני ר' חייא. במתניתי'
וכגון שהיתה מחתרת חתורה ובני
כי האי גוונא נשב מי
בעצמו כגון נשיכה בשיניים
שהן אצלו לקוחין הן בידי
בגבו או בין אצילי ידיו
תינח אוכל ולא אוכל אכלתי ולא
אדם שלנו יצאו והכל אומרים נגנבו
הכי היו מעידין אותו שנכנס לתוך
ומיפטר וכן אמר רבינו
ואדם אחר אין שם אלא
כליו וספריו של פלוני ואמאי בעי כולי
ביתו שלם ויצא חבול כגון שעלתה
אכלתי מאי איכא למימר תנא שבועת שוא
[האי] גאון: שומר שלו
הם שניהם בלבד ונכנס
האי ניהמני' במגו דאי בעי אמר
נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו נוטל שלא
או אשתו של שומר היא
תחת ידו שלם ויצא חבול
וכל
שהיתה בבית ונכנס זה
כי הני דליכא חשש דהוא
שאולין הם בידי דאין האחד נאמן
בשבועה דנשיכת שינים לאו חיכוך
ונטל הכלים מתוך הבית
חביל בעצמו נוטל שלא
כותל הוא: לא מיבעיא הנך. דאית בהו כפירת ממון והוה ליה רע
לומר לקוחין הן בידי כיון דעשוין להשאיל ולהשכיר בההוא טעמא
נשבע השומר או אפילו
בשבועה: שכנגדו חשוד על
אשתו של שומר נשבעת
השבועה. אחד שבועת שוא
לשמים ורע לבריות: שבועת בטוי. דלהבא כי משתבע איכא
לחוד כדפי' לעיל וליכא למימר התם טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי
ומשלם הגוזל לנגזל מה
ואחד שבועת העדות ואחד
לא מחזקינן כדאמרי' הכא דהתם לא קאמר שהוא גנבם אלא אומר
למימר בקושטא אשתבע שבדעתו לקיימה ואפי' עבר עליה
שנשבעין הללו: כדרב
שבועת הפקדון. ואסיקנא
שהגנבים גנבום וכמה גנבים איכא בעלמא אר"ת דהתם איירי באדם
שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה שעבר להוציא לשקר מפיו:
פפא דאמר רב פפא אפילו
לא מיבעיא שבועת העדות
שומר נשבע ואפי' אשתו של
ושבועת הפקדון דאית בהו
שאינו רגיל עמו דאנן סהדי שלא השאיל לו ורבא דאפיק הכא היה
וכל
שומר נשבעת כ"ש אשתו
כפירת ממון אלא אפי'
יודע שבעל הספר היה דרכו להשאיל לאביהם בחייו ומורי ה"ר דודי תירץ דהתם הוי מגו להוציא דלא אמרי': :
של נגזל. דקי"ל שלוחו של
שבועת שוא דכפירת דברים
ואפי' שבועת שוא.
הק' ר"ת דבפרק זה בורר אמרינן עבריין אוכל נבילות להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמר
ו)
אדם כמותו. והני במקום
בעלמא הוא כגון אם לא
הנגזל עומדין. וכאילו הן
ראיתי נחש כקורת בית
כשר רשע דחמס בעינן ופריך מדתניא אל תשת רשע עד אלו הגזלנים ומועלין בשבועה מאי לאו אחת שבועת שוא ואחת שבועת
הנגזלין. אבל שכירו ולקיטו
הבד וכיוצא בו נשבע
ממון אלמא לא בעינן רשע דחמס לא אידי ואידי שבועת ממון והשתא אמאי לא פריך ממתני' דפסל בהדיא נשבע לשוא לשבועה
שלא מסר להן שמירת ביתו
התובע ונוטל. ואפי' אם
ולא פליג שום תנא וה"ה דיפסל לעדות וי"ל דהתם גבי עדות מכשרינן נשבע לשוא כיון דלא הוי רשע דחמס אבל הכא שהוא
הוא חשוד בשבועת בטוי.
כגון שנשבע שלא אכלתי
כבר רע לבריות אם הוא משקר וכופר ממון וכבר משנשבע לשוא הוי רע לשמים הלכך הוי פסול לשבועה:
אבל
שבועת בטוי דאיכא למימר בקושטא משתבע לא קתני. מכאן רצו לדקדק דמי שעבר על החרם לא יפסל לשבועה כיון
דבשעת קבלת חרם איכא למימר בקושטא משתבע ואר"ת דפסול הוא והכא לא קאמר אלא דלא קתני פי' דלא קמיירי במידי
דבקושטא משתבע וראיה מפרק הכותב דאמרי' ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבא אמרה ליה בת
רב חסדא ידענא בה בההיא איתתא דחשידא אשבועה ובה"ג גרס ידענא בה בההיא איתתא דמפקא שם שמים לבטלה ופירושו
שנשבעת ואינה מקיימת כגון שלא תאכל ואוכלת ואפכה רבא אשכנגדה אע"ג דאיכא
למימר
בקושטא משתבע
חשיב ליה חשודה:
הלכתא