כל הנשבעין פרק
שביעי
שבועות
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלכתא
מאי א"ל לא ידענא. והא דאמרי' בסמוך עבד רב נחמן
וכל דדמי ליה. כל שבועה לשעבר: משחק בקוביא. גזלן דרבנן הוא
לד א
א) ב)
ג) ד)
דאמרינן אסמכתא לא קניא אבל מדאורייתא לאו גזלן הוא: היכי תנן.
עובדא יחלוקו זה היה אח"כ והא דפריך מינה לקמן אם
י)
ה) ו)
ר' יוסי אומר יחלוקו או ר' מאיר אומר יחלוקו: לסיני. לשבועת הר
איתא אלמא מספקא ליה והא רב נחמן כו' ידע הש"ס דכי אמר אם
לה ב
ז)
הוה
איתא כבר עבד עובדא: יתיב ר' אבא קמיה. משמע שהיה
סיני שהשביע הקב"ה את ישראל על לא תגזול והוא יפרע מן הכופר
ח) ט)
לו ג
י)
ממון לחבירו אבל ב"ד אין נזקקין לא
תלמידו והא דקרי ליה לעיל ר' אמי
כ)
לשבועה ולא לפרעון: למחויב לה.
רבותינו הכי נמי מצינו בפרק חבית
וכל דדמי ליה: היה אחד מהן משחק
❖
א
על זה שהודה במקצת וכיון שאינו יכול
שקרא רב רבותינו
לז ד
בקוביא: הא תו למה לי תנא פסולא דאוריית'
לישבע שהרי חשוד הוא ישלם: וכן
לרב כהנא ורב אסי שהיו תלמידיו אבל
וקתני פסולא דרבנן: היו שניהן חשודין:
ה
תורה אור השלם
היתומים כו'. מתני' היא בפירקין:
קשה מפרק אלו מציאות
א"ל רבא לרב נחמן היכי תנן א"ל לא ידענא
אי נימא מן הלוה. אם הוציאו שטר
דר' אמי אשכח פרגיות שחוטות בין
1. שְׁבֻעַת יְיָ תִּהְיֶה בֵּין
הלכתא מאי א"ל לא ידענא איתמר אמר
שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ
עליו לא יפרעו אלא בשבועת יורשין
טבריא לצפורי אתא לקמיה דר' אבא
בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח
רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ר' יוסי
המפורש במשנתנו שבועה שלא פקדנו
אמר ליה זיל שקול לנפשך אלמא לא
ו
בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם:
❖
אומר יחלוקו וכן תני רב זביד בר אושעיא ר'
אבא כו': לא שנו. דבשבועה מיהת
היה רבי אבא תלמידו ולספרים דגרסי
שמות כב י
לח ז ח
אתא לקמיה דר' אסי ניחא טפי דאע"ג
יוסי אומר יחלוקו איכא דאמרי תני רב זביד
יפרעו יתמי מלוה שהוציאו שטר על
יתמי לוה: כבר נתחייב מלוה לבני
דר' אמי היה יותר גדול מרבי אסי
א"ר אושעיא ר' יוסי אומר יחלוקו אמר רב
הגהות הב"ח
❖
לוה שבועה. (א) משעה שמת לוה אין
דבכל מקום מזכיר ר' אמי קודם ר'
יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא יחלוקו:
(א) רש"י
לו למלוה ליפרע מן היתומים אלא
אסי ובהניזקין גמרא
חזרה שבועה למקומה: להיכן חזרה א"ר
דמשעה (ב) תוס'
דהמטמא והמדמע והמנסך אמרינן
בשבועה דקי"ל אין נפרעין מן
אותו
מוסף רש"י
אמי רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה
שבועה
היתומים אלא בשבועה: ואין אדם
ההוא דאתא לקמיה דר' אמי א"ל ר'
❖
לסיני רבותינו שבארץ ישראל אמרו חזרה
אילימא מלוה.
ב
מוריש. לבניו ממון שהוא מחויב
אסי רבי אתה אומר כן מכל מקום
שבועה למחויב לה אמר רב פפא רבותינו
היה חבירו והיה רבי אמי בא
עליו שבועה אלמא הואיל והוא מחויב
(כתובות פח.) לא שנו.
שבבבל רב ושמואל רבותינו שבארץ ישראל
ליטול עצה ממנו ועוד י"ל דלאחר
שבועה שלא התקבלתי חוב זה ויתומין
רבינו חננאל
(לקמן מח.) כבר
זמן היה ר' אמי ראש והיו באים
אין יכולין לישבע כן אלא שלא פקדנו
ר' אבא רבותינו שבבבל רב ושמואל דתנן
נתחייב מלוה לבני לוה
ואכל. או שאכלתי ולא אכל
הדיינין לפניו כ):
אבא ואין זו השבועה המוטלת על
שבועה.
הרי הוא כחשוד על שבועת
וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה והוינן
כיון דאמר חטפי הוה ליה כגזלן.
כפירת ממון ונשבע שכנגדו
אביהם וגם יתמי לוה אין יכולין לישבע
בה ממאן אילימא מלוה אבוהון שקיל בלא
ונוטל: אם היה משחק
שפרעו אביהן קאמר רב ושמואל שלא
פירש' בחזקת הבתים
בקוביא ומלוה ברבית כו'.
שבועה ואינהו בשבועה אלא ג הכי קאמר
מתוך שאינו יכול לישבע
יפרעו. אלמא המחויב שבועה ואין
אסיקנא תנא חשוד
וכן היתומין מן היתומין לא יפרעו אלא
בשבועות ומלוה ברבית
משלם. דוקא בחשוד שלא יפקיעו
יכולין לישבע לא זה ולא זה סבירא
(שם)
פסולי דאורייתא. וקתני נמי
בשבועה ורב ושמואל דאמרי תרוייהו ד לא
לרב ושמואל חזרה שבועה לסיני ואין
ממונו ממנו ותקנו להפך שבועה אבל
נסכא.
מפריחי יונים וסוחרי
שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה
כאן לא שבועה ולא פרעון: לישלם.
הכא ובחמשים לא ידענא משלם וה"נ
שביעית פסולי דרבנן:
(לעיל לב:) ודידי
ירושלמי החשוד על
בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה
במתני' כיון שמוטל' על יתומין שבועת
דהא מודה דחטף ולא כל הימנו של כל
חטפי.
השבועה מאימתי מקבלין
חוטף לומר שלי חטפתי: ליכא תרי
אביהם ואין יכולין לישבע משלמין בני
שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו
(שם) נימא ליה
אותו משיבוא לב"ד שאין
זיל שלים.
סהדי. ומיגו דאי בעי למימר לא
הלוה דלא שנא מחויב התובע שבועה
מכירין אותו ויאמר להן
רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא דההוא
ה
חשוד אני: היו שניהן
ולא שנא מחויב הנתבע שבועה ואין
חטפי מהימן נמי למימר דידי חטפי:
גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרב
התובע והנתבע חשודין אמר
לפטריה. משום האי מיגו: איכא חד
יכול לישבע אותה שחייב אותו
(ב)
(שם) ליכא תרי
רב נחמן ר' יוסי אומר
אמי יתיב ר' אבא קמיה אייתי חד סהדא
סהדי.
סהדא. ואי אמר לא חטפתי הוה בעי
יחלוקו. ועבד רב נחמן
משלם הנתבע תימה דמשמע הכא
(שם) נפטריה.
דמחטף חטפא מיניה א"ל אין חטפי ודידי
עובדא כר' יוסי דאמר
לאישתבועי להכחיש את העד:
דרב נחמן דעבד עובדא יחלוקו כר'
יחלוקו: חזרה שבועה
חטפי א"ר אמי היכי לידיינו דייני להאי דינא
לישתבע. את השבועה שהעד מחייבו
יוסי דלית ליה דר' אבא וקשה לר"י
למקומה: ירושלמי רב
נימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי נפטריה
הושעיה אמר קומי ר' אמי
דבפרק השואל אמרי'
אינו יכול דהא מודה דחטף והעד
(שם) איכא
בשם רבנן דתמן חזרה
אמתני' דשואל את הפרה שאלה חצי
מחייבו לישבע שלא חטף וגבי הך
איכא חד סהדא נימא ליה זיל אישתבע כיון
חד סהדא.
שבועה לבעלין ממה דחשיד
יום כו' לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן
שבועה הוא פסול כגזלן אצל כל
ולא יכיל למישתבע ליה קום
דאמר מיחטף חטפי הוה ליה כגזלן א"ל ר'
שלם לי: אמר ר' אמי
ורב נחמן דאמרי תרוייהו מנה לי
שבועות. והא ליכא למימר לישתבע
אבא הוה מחויב שבועה ואין יכול לישבע
(שם) נימא ליה זיל
רבותינו שבבבל ומאן נינהו
בידך והלה אומר איני יודע פטור
דדידיה חטף שאין זו שבועה
אשתבע.
רב ושמואל אמרי חזרה
וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע
המוטלת עליו: בין שניהם. אם
ומשני כגון שיש עסק שבועה ביניהן
(שם) הוה ליה
שבועה לסיני. כדתרצי
משלם אמר רבא כוותיה דרבי אבא
כגזלן.
למתניתין. האי דתנן וכן
בעלי הדין קיימין: מה לי הוא
כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך
היתומים לא יפרעו אלא
מסתברא דתני רבי אמי 1 שבועת ה' תהיה
ומה לי אבוה. מאחר שהוא טוען
והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים
בשבועה. רב ושמואל
בין שניהם ולא בין היורשין היכי דמי
וחמשים איני יודע מתוך שאינו יכול
טענת ברי למה אינו יכול לישבע:
דאמרי תרוייהו לא שנו אלא
ו
דמת מלוה בחיי לוה
אביו אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד
לישבע משלם והיינו כר' אבא וי"ל
שנשבעין יורשי מלוה
דרב נחמן ודאי לית ליה דר' אבא
אביך ואמר ליה חמשין אית ליה וחמשין
ונפרעין מיורשי לוה. אבל
אלא דמוקי מתני' דהשואל כר'
מת לוה בחיי מלוה כבר
לית ליה מה לי הוא ומה לי אבוהא אלא לאו דאמר ליה מנה
ו
ז
נתחייב מלוה לבני לוה
מאיר וכמו שמפרש רבי אבא מילתיה
לאבא ביד אביך אמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא
שבועה ואח"כ יפרע מהן.
דר' מאיר ואיהו סבר כר' יוסי והשתא
(שם) הוה מחוייב
כדתנן אין נפרעין מנכסי
אי
שבועה.
יתומין אלא בשבועה. וכיון
נמי ניחא הא דלא מוכח בפרק קמא
שנתחייב שבועה ומת. אין
דכתובות דהא דרב יהודה דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חיי' דשמואל היא דהא לא מצי מוקמי מתני' דהשואל כגון שיש
אדם מוריש שבועה לבניו
עסק שבועה ביניהן וכדרבא דהא פליג הכא אדר' אבא והשתא ניחא דשמואל מוקי מתניתין כתנא דבסמוך ומסייע ליה לדר' אבא מיהו סבר
דהו"ל כאילו חזרה שבועה
לסיני אין כאן דין שבועה.
כר' שמעון בר' טרפון דדריש לקרא למילתא אחריתי ופליג אדר' אבא ע"ק לר"י דבחזקת הבתים משמע דהלכה כר' אבא
וכל כי האי גוונא פקעה
דקאמר סברוה רבנן קמיה דאביי למימר היינו נסכא דר' אבא אעובדא דהתם ומסיק נמי אלא אי דמי הא דר' אבא כו' ואילו לקמן
מלוה. רבותינו שבא"י ומאן
אמרינן האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד ודעבד כר' אלעזר עבד ור' אלעזר סבר כר' אבא דנוטלין היתומין ולא מפסידין משמע
(שם. וראה רשב"ם ב"ב
אינון ר' אבא אמרו חזרה
לד. הובא לעיל לב:)
שבועה למחוייב לה. ואינו
דמילתא דרב ושמואל עיקר כמו ר' אבא ועוד תימה דבכל מקום קיימא לן כרב נחמן בדיני ולקמן קאמר דעבד כרב ושמואל עבד כר'
יכול לישבע משלם. דההוא
אלעזר עבד ורב נחמן דאמר יחלוקו לא מדכר כלל משמע דלית הלכתא כוותיה ורבינו תם פירש בספר הישר דהלכתא כרב נחמן דאמר
גברא דחטף נסכא מחבריה
יחלוקו כששניהם חשודים דקיימא לן כוותיה בדיני וכר' אבא בנסכא כדאמרי' בחזקת הבתים וכן בחמשין לא ידענא כדאמר רבא
אתא לקמיה דר' אמי והוה
ר' אבא יתיב קמיה אייתי חד
בהשואל ורב נחמן נמי סבירא ליה כר' אבא בנסכא ובחמשין לא ידענא מתוך שאין יכול לישבע משלם וכ"ש נמי דהוה
שהדא דחטפה מיניה א"ל
לן למימר כשהתובע מחויב שבועה דמפסיד אלא משום דשבועת התובע לא הוה אלא מדרבנן ואין מפסיד [ולא] משלם כשאין יכול לישבע
אין חטפי ודידי חטפי. א"ר
אלא במחויב שבועה דאורייתא ולהכי ביתומין מן היתומין ומת לוה בחיי מלוה או בפוגם שטרו דהויא שבועה דרבנן נשבעין שבועת
אמי היכי לידיינו דייני להאי
דינא נימא ליה שלים ליכא
יורשין ונוטלין ולא מפסידין לרב נחמן ור' אבא ובשניהן חשודין מפסיד התובע
חצי אף על גב דלא רמיא עליה אלא שבועה
שהדי דחטפה ליפטר הא
דרבנן וטעמא משום דקנסינן ליה לפי שהוא חשוד ולרב ושמואל אית להו דאפילו בשבועה דרבנן מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד
איכא חד שהדא דחטפה
ניחייביה שבועה כיון
הכל ובשניהן חשודין נמי מפסיד התובע הכל דחזרה שבועה לסיני וביתומין מן היתומין דוקא דעבד כרב ושמואל עבד
דבחטיפה משהיד עליה
ולא
והוא אינו [מכחישו] אלא
טוען אין חטפי ודידי חטפי הוה ליה כגזלן. א"ל ר' אבא הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם: אמר רבא כותיה דר' אבא מסתברא שכל מחויב שבועה שאינו יכול
לישבע משלם. דתני ר' אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם. ולא בין היורשין היכי דמי זו השבועה שחייב האב וכיוצא בה היורש פטור. אי נימא דא"ל מנה לאבי ביד אביך וא"ל נ' אית ליה ואנא פרענא לך ונ' לית ליה
מה לי הוא מה לי אבוה בטענת ברי קאתו. תרוייהו מחייבי. אלא לא בדטעין מנה לאבא ביד אביך וא"ל נ' ידענא ונ' לא ידענא: