25/95

מט:

ארבעה שומרין פרק

שמיני שבועות

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

מת והוא נשבר כו' פטור. שאם הודה לא היה משלם וכן נגנב והוא שאבד אבד והוא שנגנב פטור שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון

יב א מיי' פ"ח מהל'

א) [ירו' ל"ג זה הכלל כו'

בשבועה זו: אמר לו אבד או שנגנב והוא שמת או נשבר כו' פטור. שזה שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו: גמ' מאן תנא ארבעה

עד חייב], ב) [צ"ל דתניא],

שבועות הל' ו:

יג ב מיי' שם הל' ה והל'

ג) ב"ק מה: נז: ב"מ פ: צג.

שומרין. לקמן מפרש לה: רבי מאיר היא. לקמן מפרש מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין בתמיה על כרחינו ארבעה הם זה בחנם וזה

צה:, ד) לעיל כה., ה) ב"מ

ו והלכה ז:

בשכר זה שואל וזה שוכר: הני ג' הוי גרסינן ול"ג אי הכי. ובין לר' מאיר ובין לר' יהודה פרכינן לה: כולן. כל הני פטורי דמתניתין פטורין

יד ג מיי' פ"א מהל'

לו., ו) תענית ט. ר"ה ג.

❖

גיטין צ., ז) [פסחים צג:],

שכירות הל' ב סמג עשין

משבועת שומרין כלומר מאשם

פט טוש"ע ח"מ סי' שז

מאן

דשבועת הפקדון וחייבין משום שבועת

מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד

תנא שוכר כנושא שכר דמי.

סעיף א:

ביטוי לשעבר קרבן עולה ויורד אם

טו ד מיי' פ"ז מהל'

משמע דהכי הלכתא: נשבר והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד

תורה אור השלם

וחייבין משום שבועת ביטוי.

שבועות הל' ב ג ופ"ח

שגג בקרבן כדין שבועה לשעבר

נשבה והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד

1. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע

שם הל' ה והל' ו [ופ"ט

באומר יודע אני ששבועה זו אסורה

תימה דנימא דיצא לידון

❖

הל' יד]:

נגנב והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד

לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע

אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן:

בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו

אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר

אבד והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב

בלאו והן. נגנב ולא נגנב: ליתא

יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה

כדאמרינן בפרק שלישי גבי שבועת

וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע

משביעך אני ואמר אמן פטור היכן שורי

מוסף רש"י

בלהבא. ימות ולא ימות שזו שבועת

העדות (לעיל דף כה:) ונראה לי דלא

וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה:

❖

אמר לו איני יודע מה אתה סח והוא שמת

שוא היא שאין בידו לקיים: ה"ג צריכא

מי איכא תנא כו'. על

ויקרא ה ד

דמי דהתם יצא להקל הילכך הוי

כרחך ארבעה מיני שומרין

דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב

או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד משביעך

חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי

. מאן

אשכחן

(ב"מ צג.)

משום דמנפשיה אישתבע אבל בהא

אני ואמר אמן חייב אמר לנושא שכר והשוכר

תנא דאמר שוכר שכופר ממון אין זה חידוש:

רבינו חננאל

כנושא שכר דמי. דקתני

אימא מודי ליה לשמואל כדר' אמי

היכן שורי א"ל מת והוא שנשבר או נשבה

הדרן עלך ארבעה שומרין

מתני' בתרוייהו פטורין

אוקימנה למתניתין לר'

כו'. טעמא דר' אמי מפרש לקמן:

נשבר והוא שמת או נשבה נשבה והוא שמת

מאונס ומשלמין גניבה

מאיר וכדתני רבה בר

כי תשבע מעצמו. משמע כדריש

ואבידה (שם). שוכר.

אבוה שוכר כיצד משלם.

או נשבר נגנב והוא שאבד

אבד והוא שנגנב משביעך אני ואמר אמן

בהמה, כיצד משלם.

לקיש והאי כי תשבע בלשון אי דרשינן

ר' מאיר אומר כשומר

פטור מת או נשבר או נשבה והוא שנגנב או אבד משביעך אני ואמר אמן

דשומר חנם ושומר שכר

שכר. ר' יהודה אומר

לה אם תשבע דהיינו מעצמו ולא

כתיבי, שוכר לא כתיב,

כשומר חנם. אמר רב

חייב אבד או נגנב והוא שמת או נשבר או נשבה משביעך אני ואמר אמן

שבועת דיינין שהיא בעל כרחו. ורב

ומהו דין חיובו לענין גניבה

נחמן ד' שומרין הן

ואבידה, פטור או חייב

פטור זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה

ודיניהן שלשה. שומר

דריש ליה בלשון דהא שהרי תשבע

א) ב

(ב"מ פ:). ר' מאיר אומר

חנם נשבע על הכל. שואל

הרבה ישבעו על פי בית דין ועלה נמי

פטור מחובה לפטור חייב זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו חייב להחמיר

כשומר חנם. דקא יהיב

משלם את הכל נושא

על עצמו פטור: גמ' מאן תנא ארבעה שומרין אמר רב נחמן אמר רבה בר

כתיב קרבן עולה ויורד בשאין בה

אגר מלאכתו ואינו נוטל

שכר והשוכר נשבעין על

שכר על שמירתו (שם). ר'

השבר ועל השבויה ועל

ממון שתחייבנו אשם: רבי

כפירת

אבוה ר' מאיר היא אמר ליה רבא לרב נחמן מי איכא תנא דלית ליה ארבעה

יהודה אומר כשומר

המתה וקי"ל שוכר

אלעזר אומר כולן. הנך פטורין

שכר. הואיל ולהנאתו הוא

כשומר שכר משלם

שומרין אמר ליה הכי קאמינא לך מאן תנא דאמר שוכר כנושא שכר דמי

דמתני' פטורין משבועת שומרין

אצלו, אע"פ שנותן שכר

ומשלמין את הגנבה ואת

(אמר רב נחמן) אמר רבה בר אבוה רבי מאיר היא והא רבי מאיר איפכא

האבדה: מתני' אמר

פעולתו שומר שכר הוא,

וחייבין

משום שבועת ביטוי דרבי

דאי לא יהיב שכר הוי שואל

לשומר חנם היכן שורי

שמעינן ליה ב) דתנן ג)שוכר כיצד משלם ר' מאיר אומר כשומר חנם ר' יהודה

אלעזר סבירא ליה כרב: חוץ מאיני

וחייב באונסין, השתא

א"ל מת והוא שנשבר או

אומר כנושא שכר רבה בר אבוה איפכא תני הני ארבעה הוו שלשה הוו אמר

יודע מה אתה סח דשואל וגניבה

דיהיב ליה אגרא לא הוי

שנשבה כו' עד משביעך

שואל והוי שומר שכר

אני ואמר אמן פטור. כל

ואבידה דשומר שכר והשוכר. דקתני

רב נחמן בר יצחק ארבעה שומרין ודיניהן שלשה: אמר לשומר חנם כו':

. דליתא בלהבא.

המשניות דקתני בהו

(שם)

בהו במתני' חייב ההוא חייב בשבועת

היכן שורי כו': אמר לאחד בשוק כו': אמר לשומר כו': היכן שורי אמר לו

יזרוק פלוני או לא יזרוק

פטור. אמר רב וכולן

אין זה שבועת בטוי אלא

שומרין

שהרי כפרו ממון ובההיא

פטורין משבועת השומרין

איני יודע מה אתה סח כו': אמר רב וכולן פטורין משבועת שומרין וחייבין

שבועת שוא, שהרי אין

שהרי לא כפרו ממון.

דשומר חנם שטען אבד והוא אכלו

משום שבועת ביטוי ושמואל אמר אף פטורין משום שבועת ביטוי במאי

פלוני ברשותו לזרוק ולא

וחייבין בשבועת ביטוי.

ובטוען נגנב והוא גנבו דקתני בה

לזרוק (לעיל כה.). כי

ושמואל אמר אף פטורין

קמפלגי שמואל סבר ליתא בלהבא ורב סבר איתיה בלאו והן והא איפליגו בה

משמש בארבע לשונות

משבועת ביטוי. במאי

מתני' הודה מעצמו משלם קרן

אי דלמא אלא דהא.

חדא זימנא דאתמר שבועה שזרק פלוני צרור לים שבועה שלא זרק רב אמר

פליגי רב סבר כיון דאיתא

ד)

וחומש ואשם לא איצטריכא ליה לר'

שלשון כי בארבע לשונות

בלאו והן חייבין. ושמואל

חייב ושמואל אמר פטור רב אמר חייב דאיתא בלאו והן ושמואל אמר פטור

אלעזר למימנינהו גבי הנך חוץ דהא

משמש במקרא, פעמים בא

סבר כיון דליתא בלהבא

במקום אם, פעמים בא

דליתא בלהבא צריכא דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב משום דמנפשיה

[פטורין] והא איפליגו

בהדיא פריש להו תנא חומש ואשם

במקום דלמא, שמא,

בהאי סברא חדא זמנא.

דשבועת שומרין:

קמישתבע אבל בהך דבי דינא משבעי ליה אימא מודי ליה לשמואל כדרבי

פעמים בא במקום דהא,

דאיתמר שבועה שזרק

שנותן טעם לדבר, פעמים

פלוני צרור לים שבועה

אמי ה)דאמר רבי אמי כל שבועה שהדיינים משביעין אותה אין חייבין עליה

הדרן עלך ארבעה שומרין

בא במקום אלא וסותר את

שלא זרק. רב אמר חייב

משום שבועת ביטוי ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל אבל בהך אימא

דברו שלפניו (ר"ה ג. עי"ש

כו'. ואמרינן צריכא. דאי

בארוכה) או: במקום ארבע

איתמר בהאי הוה אמינא

מודה ליה לרב צריכא גופא אמר ר' אמי כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין בה משום שבועת ביטוי

לשונות הללו נכתב כי

בההיא מחייב רב משום

שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים מעצמו כדר"ל דאמר ר"ל כי משתמש בארבע לשונות אי

בתורה, במקום אם,

דמנפשיה קא מישתבע

ו)

במקום פן, במקום אלא,

אבל הכא דבי דינא

דלמא אלא ז) דהא ר"א אומר כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי חוץ מאיני יודע

במקום אשר (גיטין צ. עי"ש

קמשתבעי ליה אימא

מה אתה סח דשואל וגניבה ואבידה דנושא שכר ושבשוכר שהוא חייב שהרי כפרו ממון:

בארוכה) כל מקום שצריך

מודה רב כדר' אמי דאמר

לדרוש כי, בין לענין דרשה

כל שבועה שהדיינין

הדרן עלך ארבעה שומרין וסליקא לה מסכת שבועות

בין משמעות המקרא, תוכל

משביעין אותה אין חייבין

לשנותו באחד מהני ארבע

עליה משום שבועת ביטוי

לשונות, דלשון כי משמע

כו'. וקי"ל כרב חדא

בכולם (תענית ט. עי"ש).

דהילכתא כרב באיסורי. ועוד דר' אלעזר קאי כותיה. דא"ר [אלעזר] כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי. חוץ מאיני יודע מה שאתה שח שבשואל וגניבה ואבידה שבנושא שכר ושבשוכר שהרי

הדרן עלך מסכת

כפרו ממון: גופא א"ר אמי כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי. שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים. תשבע מעצמה. וכריש לקיש דאמר כי משמש בד' לשונות. אי דלמא

אלא דהא. אי כי יקרא קן ציפור לפניך. דלמא כי תאמר בלבבך. אלא כי פתוח תפתח את ידך לו. דהא ויראו כל העדה כי גוע אהרן: ירושלמי א"ר יוחנן ד' שומרין הן [ואין] חייבין אלא דרך קנין. ר' יעקב בשם ר'

שבועות

אלעזר אוף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין. שומר חנם נשבע שלא פשע היו עדים יודעין שלא פשע. מאי. נשמעינה מהדא הרי שנמצא הגנב ואין עמו לשלם. מהו לומר לו השבע לי שלא נתת עיניך לגוזלה

כתיב ואם לא ימצא הגנב. הא אם ימצא הגנב פטור. מתני' אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת ואמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב כו': הדרן עלך ארבעה שומרין

אחר השלמת המסכתא יאמר זה ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך

*) הַדְרָן

עֲלָךְ מַסֶּכֶת

שְּׁבוּעוֹת וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שְּׁבוּעוֹת וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת שְּׁבוּעוֹת וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן

לֹא בְּעָלְמָא הָדֵין

וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. **) חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי

בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי

מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה

וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים

לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת שְּׁבוּעוֹת כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד

תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא תַמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ

בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה

מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן

קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא

וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא)

הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן

שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

*) פי' הגון על זה תמצא בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ג, **) בסיומא וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו.