לפני
אידיהן פרק ראשון עבודה זרה
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לפני
לפני
אידיהן. בתר דתני סנהדרין דאיירי בעובד כוכבים ומזלות
אידיהן של עובדי כוכבים ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהן.
א א מיי' פ"ט מהלכות
$
א) [לקמן ד: ע"ש], ב) [נ"א
כל מי], ג) [וע"ע תוס'
עבודת כוכבים הלכה א
וכולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו: שאלה
תנא נמי להא מסכת דע"ז בסדר ישועות ומיהו מכות ושבועות
קדושין ב. ד"ה האשה],
סמג לאוין עה טוש"ע י"ד
במידי דהדר בעין כגון בהמה וכלים דכתיב (שמות כב) כי ישאל איש
דשייכי בסנהדרין להכי תני להו בתר סנהדרין ואחרי כן חוזר לסדרו
❖
ד) [בס"א: הקדושים],
סי' קמח סעיף א:
לפני
אידיהן ג' ימים. זימנין דתני מנינא
מעם רעהו וגו'. מלוה במידי דלא הדר בעין כגון מעות דכתיב (שם) אם
ושונה מס' ע"ז והוריות:
ה) [בס"א: יום הנוצרי],
ו) [בס"א: אין לתמוה על
בסוף כי הכא וכן (קדושין ב.) האשה
כסף תלוה את עמי דמלוה להוצאה
❖
מנהגנו שאפילו אנו],
רבינו חננאל
נתנה ומשלם לו מעות אחרים: שמח
נקנית בג' דרכים (בכורים פ"ב מ"ו)
גמ'
הוא לאחר זמן. למחר:
יום
דרש רבי שמלאי לעתיד
ואתרוג שוה לאילן בג' דרכים וזמנין
לפני
לבא מביא הקב"ה
אידם. היינו עבודת כוכבים כדכתיב
דתני מנינא ברישא (נזיר סה:) בשבעה
תורה אור השלם
ספר תורה ומניחה ואומר
בההיא פרשה יקומו ויעזרכם: יתנו
דרכים בודקין את הזב (יומא ב.)
1. לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת
כל מי שעוסק בתורה יבא
עידיהם ויצדקו. השתא סלקא דעתיה
שבעת ימים קודם יוה"כ (גיטין ט.)
ויטול שכרו מתקבצין
תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם
ובאין כל האומות
אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ:
דבעובדי כוכבים כתיב ואתמוהי מתמה
בג' דרכים שוו גיטי נשים וכו' ג):
דברים לב לה
בערבוביא דכתיב כל
אסור
לשאת ולתת עמהם. פ"ה
יתנו עובדי כוכבים עידיהם יבואו
2. כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו
הגוים נקבצו יחדו
עבודות כוכבים שעבדו ויעידו עליהם
משום דאזיל ביום אידו
וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם
יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת
ויצדיקום: עדות שהעידו בעצמם.
ומודה לעבודת כוכבים מתוך לשונו
אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים
א
יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם
ביום הדין שעבדו לעבודת
כוכבים
משמע $ שר"ל אף ממקח וממכר וקשה
אסור לשאת ולתת עמהם להשאילן ולשאול
וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ
אֱמֶת: ישעיהו מג ט
בעולם הזה: ישמעו. עובדי
כוכבים
על מה סמכו העולם לשאת ולתת
מהן להלוותן וללוות מהן לפורען ולפרוע
3. יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ
את העדות שמצות מעידות ויאמרו
ביום איד העבודת כוכבים עמהם נהי
מהן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני
וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ
אמת דין הוא שראוין
ישראל
דרוב אידיהם מן הקדישים הם מ"מ
ד)
וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל יִרְאוּ
שמיצר הוא לו אמרו לו אע"פ שמיצר הוא
להצטדק: ועידיהם המה.
עבודת
בכל שבוע יום אחד ה) יש להם דלרבי
וּבַל יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ:
❖
עכשיו שמח הוא לאחר זמן: גמ' רב
ישעיהו מד ט
כוכבים תבוא ותעיד על עובדיה
ישמעאל (לקמן ו.) לעולם אסור ואין
ושמואל חד תני אידיהן וחד תני עידיהן מאן
לחייבם: בערבוביא. כולן מעורבבין
לומר דהיינו טעמא משום (חולין יג:)
דתני אידיהן לא משתבש ומאן דתני עידיהן
ולא אומה ואומה בפני עצמה:
דעובדי כוכבים שבח"ל לאו עובדי
גליון הש"ס
עבודת כוכבים אלא מנהג אבותיהם
לא משתבש מאן דתני אידיהן לא משתבש דכתיב כי קרוב יום אידם ומאן
תוס' ד"ה לפני. בספר
1
בידם דהא אמר שמואל בגמ' (לקמן ז:)
שם הגדולים להרב ר' יוסף
דתני עידיהן לא משתבש דכתיב 2 יתנו עידיהם ויצדקו ומאן דתני אידיהן מאי
אוזליאי באות ח כתב בשם
בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד
טעמא לא תני עידיהן אמר לך תברא עדיף ומאן דתני עידיהן מאי טעמא
רבינו בצלאל בשיטה
משמע הא יום אידם מיהא אסור לכך
מקובצת חולין כי התוס' על
לא תני אידיהן אמר לך מאן קא גרים להו תברא עדות שהעידו בעצמן הלכך
נראה דשרי משום איבה כדאמר
מס' ע"ז שבידנו הם תוס'
עדות עדיפא והאי יתנו עידיהם ויצדקו בעובדי כוכבים כתיב הא בישראל
רבינו פרץ: ד"ה אסור
בגמ' (שם דף ו:) גבי ר' יהודה נשיאה
וכו' שר"ל אף ממקח
כתיב א)דאמר ריב"ל כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות
דשדר ליה ההוא מינא דינרא קסריינא
וממכר. עיין לקמן דף יב
❖
להם לעוה"ב שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו
ע"ב תוספות ד"ה עיר:
ביום אידו אמר היכי איעביד לא
אישקליה הויא ליה איבה מיהו אין
עובדי כוכבים אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע מאן דאמר עידיהן מהכא
משם ראיה גמורה דשמא לאו משום
3 יוצרי פסל כולם תוהו וחמודיהם בל יועילו ועידיהם המה דרש ר' חנינא בר
מוסף רש"י
איבה לישתרי אלא היה נוטל עצה
פפא ואיתימא ר' שמלאי לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס"ת [ומניחו]
שמיצר הוא לו. שהגוי
כיצד יעשה שלא יהיה לו איבה ועוד
מיצר כשפורע חובו ולא
בחיקו ואומר ב) למי שעסק בה
יבא ויטול שכרו מיד מתקבצין ובאין עובדי
אי טעמא משום איבה תינח להלוותם
אזיל ומודה (מו"ק ט:
כוכבים בערבוביא שנאמר כל הגוים נקבצו יחדו [וגו'] אמר להם הקדוש
2
מכת"י) דכל אדם שפורע
ולהשאילם ולפרעם כשהעובד כוכבים
מיצר, אבל לא משלמים
ברוך הוא אל תכנסו לפני
בערבוביא אלא תכנס כל אומה ואומה
תובע חובו אבל לשאת ולתת עמהם
להם ממון ביום חגם, לפי
וסופריה
דהיינו מקח וממכר מאי איבה איכא
שמשמחם ביום חגם ומודה
לע"ז (מו"ק שם).
וכי לא יוכל ישראל לומר איני צריך עתה למכור ולקנות וכן לשאול ללוות ולפרוע מה ידע העובד כוכבים שמניח משום אידו לכך
נראה דטעם ההיתר משום דעכו"ם שבינינו קים לן בגוייהו דלא פלחו לעבודת כוכבים ומהאי טעמא שרי לקמן בפ"ב (דף סה.)
רב יהודה דשדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידו אמר קים לי בגויה דלא פלח לעבודת כוכבים וכן רבא (שם) דשדר ליה קורבנא לבר
שישך ביום אידו אמר קים לי בגויה דלא פלח לעבודת כוכבים א"נ יש לסמוך אההיא דתנא בירושלמי על מתני' דאסור לשאת ולתת
תני בד"א בעובד כוכבים שאינו מכירו אבל בעובד כוכבים שמכירו מותר מפני שהוא כמחניף ותניא הנכנס לעיר ומצאן שמחים שמח
עמהם שאינו אלא כמחניף להם ור"ת היה מפרש אסור לשאת ולתת עמהם דוקא במידי דתקרובת ולא איירי כלל בלקנות דודאי שרי בין
ללישנא דאזיל ומודה בין ללישנא דלפני עור לא תתן דלא אסרו אלא למכור דוקא מידי דתקרובת ולשאת ולתת הכי פי' לשאת מהן
המעות ולתת להם מידי דתקרובת חליפי המעות ומביא ראיה מדאיבעיא (לקמן דף ו.) בגמרא טעמא דלשאת ולתת עמהם אי משום הרווחה
פירוש משום שמרויח ומשתכר ואזיל ומודה לעבודת כוכבים או דלמא משום ולפני עור לא תתן מכשול וקאמר נפקא מינה דאית ליה
בהמה לדידיה ואי מידי דלאו תקרובת אסור אמאי לא קאמר נפקא מינה למידי דלאו תקרובת דמשום הרווחה איכא אלא וודאי מידי
דלאו תקרובת שרי דלא שייכא אזיל ומודה במקח וממכר כיון שנותן המעות תחת החפץ והוא לוקח וגם אינו בטוח כ"כ שירויח בסחורה
ובעיא דגמרא הכי מפרש טעמא דאסור לשאת ולתת עמהם במידי דתקרובת משום הרווחה שיהיה לו בהמות רבות בריוח אפי' אית ליה
לדידיה נמי אסור שמתוך שיהיה לו הרבה בהמות יקריב מן המובחר או משום לפני עור ונפקא מינה דכי אית ליה בהמה לדידיה
שרי ולפי פר"ת אין לתמוה על מנהג העולם שאפילו אם היו ו) מחזיקין אותם כעובדי עבודת כוכבים שהרי אינם עושים שום תקרובת
אלא במעות ובזה לא שייך הרווחה והרבה מעות מצויים להם לאותו דבר ומיהו נכון הוא להחמיר כשבא העובד כוכבים ואומר הלויני
מעות לשקרי שקורין אופרי"ר אבל ר' אלחנן אמר כי גם באותם אופרי"ר אין שום איסור כי מה שהם נותנים אותם לגלחים
ולכומרים אינו ממש לשם עבודת כוכבים אלא לצורך הנאתם: להלוותם. פר"ת דוקא בחנם אבל ברבית שרי משום דמצטער
טובא כדאמרינן בקדושין (דף כ.) ליזבין איניש ברתיה ולא לוזיף ברבית: ולפרוע מהן. בגמרא (לקמן דף ו:) פסקינן כרבי יהושע
בן קרחה דמלוה על פה נפרעין מהם מפני שהוא כמציל מידם ויכול להיות דאפי' מלוה בשטר נמי נפרעין מהם כדאמר בירושלמי
אפי' מלוה בשטר אובדת היא שלא כל שעה אדם זוכה ליפרע מחובו ולכך נראה לר"י דאותה מלוה שבשטרינו או אפי' אותם שיש
לנו מהם חותמות שמותר ליפרע מהם ואפי' הוא אזיל ומודה שלעולם הוא חשיב כמציל מידם והא דאמר רבי יהושע בן קרחה מלוה
בשטר אין נפרעין היינו כשידנו תקיפה עליהם ואפי' הכי מלוה על פה נפרעין שלא יכפור פעם אחרת והיכא דאיכא משכון
אומר בירושלמי דאין מלוה אובדת במשכון מיהו בכל ענין חשיב כמציל מידם שכמה פעמים אובדת אפי' במשכון: מ"ט לא תני עידיהן.
פרק משילין (ביצה דף לה:) איכא חד תני משילין וחד תני משחילין וכן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטז:) חד תני מציקין וחד תני מסיקין ולא דייק כי
האי גוונא ושמא לא שייך לדקדק משום דאידי ואידי חד משמעות לשון הוו להו אכן קשיא מההיא דפרק החליל (סוכה דף נ: ושם ד"ה וחד) שואבה
חשובה וכן בפ"ב דיבמות (דף יז. ושם) ראשונה ושניה דלא חד משמעות נינהו ולא דייק הכי וי"ל הכא היינו טעמא דדייק הכי משום דמסתבר
ליה טפי לשון עדות לפי שהוא עדות לשברם וקשיא לי על תירוץ זה דמאי מקשה תו ומאן דתנא עידיהן מ"ט לא תני אידיהן הא כבר פירשנו
דהמקשה נמי היה יודע אותו טעם דלשון עדות עדיף ול"נ דהכי הקשה מאן דתני אידיהן אמאי לא תני עידיהן דהא עידיהן ממש כתיב בהדיא
בקרא אבל אידיהן ממש לא כתיב בקרא אלא אידם ומשני תברא עדיף פי' לשון שבר ופריך א"כ מ"ט דמאן דתני עידיהן הא ודאי דתברא עדיף:
רומי