לפני
אידיהן
פרק ראשון עבודה זרה
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
מאיר אומר נותן לו דמי צמרו. תימה קשיא דר"מ אדר"מ
נותן לו הצבע דמי צמרו. נותן לו צבע זה דמי צמר לבן כבתחלה
יט א מיי' פ"י מהל'
א) [סוכה יא.], ב) [ברכות
ט. וש"נ], ג) [יבמות מב:],
שכירות הל' ד סמג
אם ירצה דסבירא ליה לר"מ כל המשנה מדעת בעליו נקרא גזלן
דהכא אמר רבי מאיר נותן לו דמי צמרו אלמא שינוי קני
ד) ב"מ עו., ה) שבת קנ.,
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
וקנאו בשינוי וכדמפרש בבבא קמא בהגוזל עצים [דף צה.] ונוטל הצמר
ובהגוזל (קמא) (ב"ק צה.) ע"ש תנן אמר ר"מ הגוזל פרה מעוברת וילדה
ו) חולין מד: נדה כ: ע"ש
שו סעיף ג:
לעצמו אע"פ שהוא מעולה עכשיו בדמים: ר' יהודה
אומר. א"כ
כ ב מיי' שם הל' ד וסמג
רחל טעונה וגזזה משלם אותה ואת גיזותיה ואת וולדותיה אלמא
[ברכות סג:] תוספתא
עדיות פ"א ה"ג, ז) בכורות
שם טוש"ע שם וסי'
נמצא זה משתכר בשינויו אלא ידו
קסבר שינוי לא קני וי"ל דשאני התם
לא. [תוספ' דדמאי פ"ב
שלג סעיף ה בהג"ה:
על התחתונה: ואם השבח. שהשביח
דקנסא הוא דקא קניס רבי מאיר
ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה
כא ג מיי' שם פ"ט הלכה
ה"ח], ח) [ב"מ עו.],
הצמר יתר על היציאה שהוציא הצבע
כדפירש התם משום דעבד איסורא
ט) בס"א נוסף: שבידם,
ד ופ"ח מהל' מכירה
אומר א אם השבח יתר על היציאה נותן לו
י) [ב"מ עז:], כ) [וע"ע
הל' ב ד סמג שם וסי' פב
נותן לו בעל הצמר את היציאה
וכן בההיא דהנזקין (גיטין נג:) דהמטמא
את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח
תוס' ב"ק קב. ד"ה גבי
טוש"ע ח"מ סי' שלג סעיף
סמנים ועצים ושכר פעולה כשכיר
והמדמע ומנסך קניס ר"מ שוגג
ותוס' ב"מ עז: ד"ה רב
ד וסי' קצ סעיף י וסעיף
נותן לו את השבח א)אהדרינהו רב יוסף
יום ולא שכר שלם כמו שהתנה עמו
אטו מזיד דמזיקו בידים אבל הכא
ותוס' מנחות סו. ד"ה זכר],
יא:
כב ד מיי' פכ"ד מהל'
לאפיה בשלמא הלכה כרבי יהושע בן
ל) [לשאול. יעב"ץ],
ואם היציאה יתירה על השבח כו':
לא שייך לקנסו דלטובתו של בעלים
מ) [וע"ע תוס' חולין מד:
שבת הלכה ד סמג
קרחה איצטריך ס"ד אמינא ב) יחיד ורבים
❖
סד"ה היכי], הלכה כר' יהושע (א) . דשרי במלוה
נתכוין וכסבור הוא צוה לעשות כן
לאוין סח טוש"ע א"ח סי'
הלכה כרבים קא משמע לן הלכה כיחיד
שז סעיף ז:
וא"ת אכתי קשיא דר' יהודה אדרבי
על פה: מחלוקת דרבי מאיר
כג ה מיי' פ"א מהל'
יהודה התם א"ר יהודה גזילה חוזרת
ורבי יהודה בהגוזל בב"ק [ק:] ואחר כך
אלא הלכה כרבי יהודה למה לי פשיטא
ממרים הל' ה סמג
מוסף רש"י
❖
בעיניה אלמא שינוי קני והכא קתני
סתם לן תנא בבבא מציעא כר' יהודה
ג)דמחלוקת ואחר כך סתם הלכתא כסתם
עשין קיא ולאוין קיז:
'ותן לו דמי צמרו. צמר
ידו על התחתונה אלמא שינוי לא
וכל מחלוקת שנחלקו תנאים ואח"כ
מחלוקת בבבא קמא וסתם בבבא מציעא
לבן כמו שמסר לו, דקנייה
קני ואומר ר"ת דהתם נתכוין הוא
סתם לנו במשנתנו כאחד מהן הלכה
בשינוי ונתחייב מעות
ד) דתנן ב כל המשנה ידו על התחתונה ג וכל
(ב"מ
הגהות הב"ח
לקנות אבל הכא שוגג היה ולא
כמותו דכיון דסתמיה אחר המחלוקת
קיז:) בדמים שצמר לבן
החוזר בו ידו על התחתונה ורב הונא משום
(א) רש"י ד"ה הלכה כרבי
נמכר בשוק, דקנייה בגזלו
נתכוין לקנות:
ש"מ דקמו רבנן בטעמייהו ומסתברא
❖
יהושע בן קרחה דשרי:
לשלם כשעת הגזילה (שם
פשיטא
דאין סדר למשנה דאיכא למימר סתם תנא
דמחלוקת ואחר כך
טעמא דהאיך: אין סדר למשנה.
עח:) ולא יהיב ליה אלא
ברישא ואחר כך מחלוקת אי הכי כל
סתם. תימה למה לן
סידרא דמתניתין לאו דוקא ושמא
דמי צמרו אבל לא דמי
שבחו, או זה יתן שכר
מחלוקת ואחר כך סתם לימא אין סדר
משנה אחרונה היא נשנית ראשונה
למיפשט משום סתם בלאו הכי
רבינו חננאל
משלם ויקח הצמר (ב"ק
בבית המדרש: כל מחלוקת ואחר כך
פסקינן פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף
למשנה ורב הונא כי לא אמרינן אין סדר
ק:). ר' יהודה אומר. אם
ר' יהודה אומר אם השבח
סתם נמי כו'. אלמה קיימא לן כל
מו:) ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי
כן תחייבו נמצא זה נהנה
יתר על ההוצאה נותן לו
בחדא מסכת' בתרי מסכתי אמרינן ורב יוסף
שזה הביאו לו מן השוק,
ההוצאה כו' ואע"ג דתנן
מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם
יהודה ואי משום דאיכא אמוראי התם
כולה נזיקין חדא מסכת' היא ואי בעית אימא
אלא מחזיר לו את הצמר
סתמא בבבא מציעא כל
ביבמות בפ' החולץ (דף מב:): כי
דפליגי ולית להו הך כללא לגבי הלכה
כמות שהוא צבוע וידו על
המשנה ידו על התחתונה.
משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא כל
לא אמרינן אין סדר. אלא סמכינן
התחתונה (ב"מ קיז:). אם
כסתם משנה נמי פליגי אמוראי
סבר דלמא אין סדר
המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו
השבח. שהשביח הצמר,
למשנה ותנא כל המשנה
אסידרא ה"מ בחד מסכתא: נזיקין
ואפילו במחלוקת ואחר כך סתם נמי
יתר על היציאה. שהוציא
תנא ברישא וחזר ושנאה
ידו על התחתונה ת"ר ה) לא יאמר אדם
כולהו. תלתא בבי: ואיבעית אימא.
איכא מאן דפליג לקמן בסוף פרקין
צבע זה בסממנין ועצים
במחלוקת ר' מאיר ור'
לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב רבי
ושכר טרחו כשאר שכיר
להכי אהדרינהו רב יוסף לאפיה דאי
(דף כא.) גבי שכירות בתים דפליגי
יהודה כמו שמפורש
יום, 'ותן לו את
בבבא קמא בהגוזל
נמי אין סדר למשנה לא איצטריך
ר"מ ור' יוסי ופסיק רב יהודה אמר
יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו
ד
היציאה. ולא מה שראוי
וקיימא לן סתם ואחר כך
לומר הלכה כרבי יהודה דודאי הלכתא
שמואל הלכה כרבי יוסי אע"ג דבתר
בקבלנות, דהוי טפי (שם)
הנראה שתעמוד עמי לערב אמר רבה בר
מחלוקת אין הלכה כסתם
דמי עצים וסממנים ולא
לפיכך הוצרך לומר
כי האי סתמא דכל המשנה לא הוה
הכי סתם כר"מ לכך נראה לפרש
בר חנה א"ר יוחנן הלכתא כרבי יהושע בן
שכר שלם (שם עח:) דקניס
בפירוש הל' כר' יהודה.
שייכא למיתנייה התם בהשוכרח) דהא
דלאו מכח סתם בעי למיפשט דליהוי
ליה להאי דשינה להיות ידו
ורב יוסף אמר לא צריך.
קרחה ת"ר ו)הנשאל לחכם וטימא לא ישאל
לא איירי בההוא פירקא בשינוי אלא
הלכה כסתם אלא הכי פריך מחלוקת
על התחתונה ולא נתהני
כי אמרינן אין סדר למשנה
לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם
משבחא ואגרא נמי כוליה
בתרי מסכתי אבל בחדא
בחזרה ומדתניא התם ש"מ הלכתא
ואח"כ סתם הוא ואפילו למאן דלית
לא ישקול אלא יציאה (ב"ק
מסכתא על הסדר היא
ויתיר היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר
קא פסיק ואזיל: הנראה. עתה נראה
ליה הלכה כסתם מ"מ חשיב כרבים
ק:). 'ותן לו את השבח.
שנויה. המוקדם מוקדם
לגבי יחיד: ה"ג משום דקתני
אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם
לשון הבוא נבוא (בראשית לז). לא יאמר
שהשביח את הצמר, ואם
והמאוחר מאוחר ותלתא
ירצה לתת את שכרו, כגון
בבי חדא מסכתא היא
לה כי הלכתא פסיקתא. כלומר
גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו
לו בשבת הנראה אם תעמוד עמי
שהשבח יותר על השכר,
וכבר פירשנוה בהגוזל
לערב לעשות במלאכתי לערב:
דקתני כל המשנה הוא לשון הלכה
ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן
בעיקר מקומו: ת"ר לא
יתן שכרו (שם).
וכולן שחזרו. אגזלנין ועמי הארץ קאי:
פסוקה ולא גרסינן גבי כמו שפירש
אהדרי'הו רב יוסף
יאמר אדם לחבירו בשבת
קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר
ה
לאפיה. בכעס (סוכה
הנראה שתעמוד עמי
אין מקבלין אותן. להחזיקן בתורת
הקונטרס דהא איכא מאן דאמר
בשל סופרים הלך אחר המיקל א"ר יוסף
. דמחלוקת ואחר
לערב. ר' יהושע בן קרחה
יא.)
חברות לסמוך עליהן: עשו דבריהן.
התם י) דאין הלכה כההיא דכל החוזר
כך סתם. בין שסתם
אומר [אומר] הנראה
הלכתא כרבי יהושע בן קרחה ז) ת"ר וכולן
הנראה
שתעמוד עמי
אחריה מיד באותה מסכת,
בסתר עבירות ט) שעברו עד הנה:
בו כו' כ):
שתעמוד עמי לערב. אמר
בפרהסיא שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי
בין שסתם אחריה במסכת
רבה בר בר חנה א"ר
לערב. פי' ר"י הנראה בעיניך
אחרת באותו הסדר, כגון
יהושע בן לוי הלכה כר'
ר"מ ר"י אומר חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין
שתוכל לעמוד עמי לערב: יהושע בן קרחה: ת"ר
נתן צמר לצבע, דמחלוקת
הנשאל לחכם וטימא לא ישאל
אותן בפרהסיא מקבלין אותן
א"ד עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן
בב"ק בהגוזל וסתם בב"מ
הנשאל לחכם וטימא לו
כל המשנה ידו על
לא ישאל לחכם אחר
לחכם ויטהר. וא"ת
התחתונה, וסתם לן כר"י
ויטהר לו וכן שאל לחכם
וכי לא ישאל לכל החכמים וידונו זה עם זה אולי ישיבוהו מדבריו וי"ל דאינו אסור אלא ל) לשואל אם לא יודיע לו כבר שאלתי לפלוני ואסר לי
דאמר אם השבח יתר על
ואסר לו לא ישאל לחכם
היציאה כו', הלכה כסתם
אחר ויתיר. היו שנים אחד
אבל אם אומר לו כבר שאלתי פלוני חכם מותר אבל ודאי החכם יזהר שלא יתיר כדאמרי' בפרק כל היד (נדה דף כ: ושם ד"ה אגמריה) חכם שאסר
(יבמות מב:). ה'ראה
אוסר ואחד מתיר. אחד
אין חבירו רשאי להתיר אא"כ יוכל להחזירו כגון שטעה בדבר משנה או אפילו בשיקול הדעת וסוגיא כאידך דבהא אמרינן בפ"ק
שתעמוד עמי לערב.
מטהר ואחד מטמא. אם
דסנהדרין (דף ו.) דמה שעשה עשוי וישלם מביתו אם נשא ונתן ביד ודוקא אסר אין חבירו רשאי להתיר אבל אם התיר חבירו רשאי
עכשיו נראה אם תעמוד
היה אחד מהם גדול
עמי לערב, אם תבא אלי
מחבירו בחכמה ובמנין
לאסור והא דאמרי' בירושלמי בפ' ר"א דמילה ר' סימון שרא ורבי אמי אסר איקפד רבי סימון ולא כן תני הנשאל לחכם והתיר לא
לכשתחשך, ושניהן יודעין
הלך אחריו. ואם היו
ישאל לחכם שמא יאסור אלמא משמע דהתיר אין חברו רשאי לאסור ה"פ התם אמאי איקפד רבי סימון ולא כן תני כלומר והלא
שעל מנת לשוכרו לפעולתו
שניהם שוין. הלך אחר
אינו שנוי בשום מקום הנשאל לחכם כו' דלא אסרו חכמים אלא להתיר אחר אוסר ומסיק אמר רב יודן להפך היה שאל לר' אמי
הוא מזהירו, וכיון דלא
המחמיר. ר' יהושע בן
מפרש בהדיא שרי (לר'
קרחה אומר בשל תורה
אסר לר' סימון ושרא ואיקפד רבי אמי כהדא דתני נשאל לחכם ואסר לא ישאל לחכם אחר שמא יתיר והא דאמרינן פרק אלו
יהושע בן קרחה) כדמפרש
הלך אחר המחמיר בשל
טרפות (חולין ד' מט.) גבי מחטא דאשתכח בסימפונא רבה דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף רב אדא בר מניומי מכשר
טעמא דבור אסור הרהור
סופרים הלך אחר המיקל.
התם שניהם היו בבית המדרש כשנשאלה השאלה : בשל תורה הלך אחר המחמיר. רש"י היה פוסק בכל איכא דאמרי
מותר (שבת קנ.). וכולן
מ)
אמר רב יוסף הלכה כר'
שחזרו בהן. סיפא דהך
יהושע בן קרחה. ת"ר כל
שבתלמוד בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר האחרון וריב"א פי' דכל איכא דאמרי לגבי לשון ראשון כטפל
ברייתא דלעיל היא דקתני
הפושעים שחזרו אין
לעיקר והלכה כלישנא קמא ור"ת פירש בדאורייתא לחומרא בדרבנן לקולא כרבי יהושע בן קרחה דהכא ורבינו שמשון היה מפרש
הבא לקבל דברי חבירות
מקבלים אותם עולמית.
דבכל מקום שיש להתברר כחד מינייהו משיטת התלמוד בתריה אזלינן: וכולן שחזרו בהן. פ"ה אגזלנים ועמי הארץ קאי
חוץ מדבר אחד וכן כהן
דברי ר' מאיר ר' יהודה
שקיבל עליו דברי כהונה
אומר חזרו במטמוניות פי'
וקשיא וכי עם הארץ לא יוכל לעשות עוד תשובה ועוד דלשון עולמית משמע שכבר קבלו אותם פעם אחרת ועוד קשה דבבכורות
חוץ מדבר אחד וכן בלוי
בסתר אין מקבלין אותם.
בפ' עד כמה (דף ל:) תניא עם הארץ שקיבל עליו דברי חברות ונחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה דברי ר"מ משמע הא
שקיבל עליו דברי לוייה חוץ
חזרו בפרהסיא מקבלין
מדבר אחד, אין מקבלין
אותם. איכא דאמרי ר'
לא נחשד מקבלין לכך נראה לפרש אעמי הארץ החשודין על המעשרות ושביעית וכבר קבלו עליהן דברי חבירות ועתה חזרו לסורן
אותן, שנאמר המקריב את
יהודה אומר עשו עבירות
ונחלקו אם יקבלום עוד ובמסכת דמאי (פ"ב משנה ג) מיתניא בהדי ההיא ועם הארץ שקבל עליו דברי חברות והכי פירושו וכולן
דם השלמים וגו', בזמן
בסתר כלומר פשיעתם
שקבלו עליהן דברי חברות וחזרו לסורן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר"מ וחכ"א חזרו בהן במטמוניות פי' שחזרו לסורן בסתר
שהכהנים עושין רצונו של
בסתר היתה מקבלין אותם
מקום מה כתיב בהם חלקם
ובפרהסיא נוהגין דברי חברות אין מקבלין אותן לפי שהם גונבים דעת הבריות אבל אם חזרו לסורן בפרהסיא שאינם גונבים דעת
נתתי אותם מאשי, וכשאין
הבריות אז מקבלין אותן דודאי אם יעשו תשובה יקיימוה איכא דאמרי עשו דבריהם במטמוניות פירוש אם שכבר עשו בדברי חברות
עושין רצונו של מקום מה
אף במטמוניות מקבלין אותן כי מאחר שנתאמצו כ"כ בתשובה שאף בצנעא החזיקו בה אין להדיחן אם חזרו ונכשלו אבל אם שכבר
כתיב בהן מי בכם ויסגור
דלתים, וכולן שחזרו בהן
לא עשו דברי חברות אלא בפרהסיא אין מקבלין אותן
כי שמא בסתר היו עושין עבירות והיו מטעין הבריות:
אין מקבלין אותן עולמית
סוס
כו' בתוספתא דמסכת
דמאי בפרק שני (בכורות לא.). עשו דבריהם במטמו'יות. שלא חיללו שם שמים בפרהסיא (שם).