נב:
רבי ישמעאל
פרק
רביעי עבודה זרה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כיון
דאיסורה בטיל. וגבי כלים לעיל (עמוד א) דלא קאמר הכי
מאי כיון דאיסורא לא בטיל מדרב גידל. בריש
פירקין (דף נ.) (ב)
לב א ב מיי' פ"ו מהל'
א) [לעיל נ.], ב) מנחות קט.,
ג) [לקמן נד.], ד) [זבחים
אבות הטומאה הל' ז:
דמיירי בכלים של תקרובת עבודת כוכבים שאין להם בטול
בשאר טומאה דלית ליה טהרה במקוה דנימא כי היכי דשאר טומאות
לג ג ד מיי' פ"ט מהל'
ודלא כפ"ה שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים: ברוך אתה לשמים
נט.], ה) [לקמן נד:],
סלקי הא נמי קלה למיסק מינייהו: טומאה נמי לא בטלה. כיון
ו) [מדות פ"א מ"ו יומא
ביאת מקדש הלכה יד
שהחזרת לי אבדתי. שהקדשנו אחרים תחתיהם. ואע"ג דמדאורייתא
דליכא למימר הכי: בית חוניו. מפרש בשמעתין בתרייתא דמנחות [קט:]
טז.], ז) [לקמן נד.], ח) [ע'
סמג לאוין שט:
ה [מיי' פ"ה מהל' בית
תוס' זבחים נד: ד"ה אבנים
חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח
לא מיתסרי דהא דהקדש נינהו ואין
הבחירה הל' י]:
ותוס' גיטין סח. ד"ה איכא
למצרים מפני אחיו ובנה שם מזבח
אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם כן
כיון דאיסורה בטיל טומאה נמי בטלה כי
לד ו מיי' פ"א מהל' בית
א
ותוס' לעיל כג: ד"ה בקשו
ופליגי התם איכא למ"ד לשם עבודת
להדיוט שרי מ"מ קנסו לאסור לגבוה
הבחירה הלכ' יד סמג
ותוס' חולין יח. ד"ה וכמה],
קא מיבעיא ליה תקרובת לעבודת כוכבים
ט) בכורות נ., י) [בנדרים
לאוין רצ:
כוכבים ואיכא למ"ד לש"ש וקמיבעיא
והא דמייתי מההיא קרא לקמן (דף נד:)
של אוכלין מאי כיון דאיסוריה לא בטיל
לה ז מיי' שם הלכ' טו:
סב. איתא וחללוה כיון
ליה לר' יוסי בן שאול אליבא דמ"ד
למלתיה דעולא דכיון ששחט בה סימן
לו ח מיי' פ"ח מהל'
שפרצום נעשו חול], כ) לעיל
א)כדרב גידל טומאה נמי לא בטלה או דלמא
מב. [לקמן סד:], ל) [צ"ל
לאו בית עבודת כוכבים היא דאליבא
אחד אסרה דמייתי אף להדיוט
עבודת כוכבים הל' ט
איסור דאורייתא לא בטיל $טומאה דרבנן
סמג לאוין מה טוש"ע י"ד
בריה וכ"א בב"מ מד.],
דמ"ד דעבודת כוכבים היא לא
כדמוכח בחולין פ"ב (דף מ.) הכי
מ) [ב"מ מד.], נ) [וע"ע
סי' קמו סעיף ה:
בטיל ב תיקו בעא מיניה ר' יוסי בן שאול
קמיבעיא ליה דהשתא להדיוט אסורין
מייתי (ג) מדאסר לגבוה במעשה
לז ט מיי' שם טוש"ע שם
תוספת חולין מא. ד"ה ת"ש
מרבי כלים ששימשו בהן בבית חוניו מהו
שנים וכו'], ס) [ועי' היטיב
סעיף א:
זוטא שלא נשתנה הכלי א"כ במעשה
כדאמר לעיל [נא:] בכלים שנשתמשו בהן
❖
לח י מיי' שם טוש"ע שם
תוס' בכורות נ. ד"ה דינרא],
רבה יש לאסור אף להדיוט נ):
לעבודת כוכבים הכתוב מדבר לגבוה
שישתמשו בהן בבית המקדש וקא מיבעיא
❖
סעיף יג:
משום כספה וזהבה של ירושלים.
מיבעיא: ואין צ"ל לדבר אחר. כהנים
ליה אליבא דמ"ד בית חוניו לאו בית עבודת
שהיה המטבע של כסף
ששימשו לעבודת כוכבים אין צ"ל שלא
גליון הש"ס
כוכבים היא דתנן כהנים ששימשו בבית
ב) ג
ושל זהב: דינרי הדריינא טיריינא
תורה אור השלם
ישמשו עוד למקדש כדכתיב ביחזקאל
גמ' טומאה דרבנן. עיין
חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ואינו
שיפא. פירש בקונטרס על שם מלכי
(מד) יען אשר ישרתו אותם לפני
1. וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר
לעיל דף מח ע"ב ברש"י
צריך לומר לדבר אחר כהנים הוא דקנסינהו
ד"ה ועבר. ובחולין דף יג
רומי נעשו הצורות ושמם אדריינוס
גלוליהם וגו' וכתיב בתריה לא יגשו
הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז
ע"ב בתוס' ד"ה תקרובת:
רבנן משום ג)דבני דעה נינהו אבל כלים לא או
בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ
טוריינוס שייפא שנישוף ואין צורתה
אלי לכהן לי ומדקאמר אין צ"ל לדבר
גמ' אשכח ודרש. עיין
וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי
❖
דלמא לא שנא א"ל אסורים הן ומקרא היה
ניכרת מחמת יושנה וקשה לר"ת
אחר מכלל דבית חוניו לאו דבר אחר
ד
ד)
נדרים דף סב ע"א:
מִזְבַּח יְיָ:
דברי הימים ב כט יט
בידינו ושכחנוהו איתיביה כל הכלים אשר
דהא אמרינן בהגוזל קמא (ב"ק צז:)
הוא ואפ"ה קתני דכהנים אסירי
1
2. וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם
איזה מטבע של ירושלים דוד ושלמה
וקמיבעיא ליה לר' יוסי כלים מאי:
הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו
וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי וּבָאוּ
הגהות הב"ח
כהנים דבני דעה נינהו. וידעי
מצד אחד וירושלים עיר הקדש מצד
בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ:
והקדשנו מאי לאו הכנו דאטבלינהו הקדשנו
(א) גמ' שהחזרת לי
יחזקאל ז כב
אחר ובערוך פי' כפ"ה ונראה לי לתרץ
שנאסרו הבמות אף לשם גבוה והלכו
דאקדישננהו א"ל ברוך אתה לשמים
3. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה
אבדתי. נ"ב [וקשה נהי
ועבדו בבמה הוא דקנוס רבנן: אבל
קושיא דר"ת דודאי אדריינוס וטוריינו'
דמשום] דאיכא לפרש הכנו
אֶת מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ
(א) שהחזרת לי אבדתי ה)הכנו שגנזנום והקדשנו
כלים לא. קנסי או דלמא לא שנא:
כשמשלו על ישראל פסלו צורת מטבע
שגנזנו ליכא לאקשויי דלמא
וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיְיָ
שהקדשנו אחרים תחתיהם לימא מסייע ליה
הכנו דאטבלינהו וכו' מ"מ
דברים כז ו
אֱלֹהֶיךָ:
מקרא היה בידינו. בהנך דעבודת
הראשונה וחתמו בה שמם ולאחר
4. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיְיָ
מקרא מהיכא תיתי
ו) המזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את
החורבן הרבה בקשו לגנוז ונראה
כוכבים דהיכא דמדאורייתא הוה
לאסרינהו אי לא גלי לן
אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא
דגזרו עלייהו: (ב) רש"י
אבני המזבח ששקצו אנשי יון ואמר רב
לר"ת לפרש הדריינא עגול לשון
בהו טעמא להתירא קנסוהו רבנן
תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:
ד"ה מאי כיון דאיסורא לא
דברים כז ה
הדורא דכנתא (חולין דף קיג.) טוריינא
אע"ג דלאו בני דעה נינהו ה"נ
ששת ששקצו לעבודת כוכבים אמר רב
ז)
5. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר
בטיל מדרב גידל בריש
גדול כתריטא כדאמרינן המלוה את
אע"ג דלאו בית עבודת כוכבים ולא
פירקין טומאה 'מי לא
פפא התם קרא $אשכח ודרש דכתיב ובאו
יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה
2
בטלה וכיון דלית להו
חבירו על המטבע אפי' כנפה כתריטא
מיתסרי מדאורייתא קנסוהו רבנן
תּוֹעֲבַת יְיָ מַעֲשֵׂה יְדֵי
בה פריצים וחללוה אמרי היכי נעביד
טהרה במקוה כשאר
חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל
בכלים ככהנים: כל הכלים. כהנים
שייפא שנישוף ואין האותיות ניכרות
טומאות ליכא למימר
ח) ניתברינהו 3 ו אבנים שלמות אמר רחמנא
הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:
❖
בו שהיו דוד ושלמה שמם כתוב
שבימי חזקיהו היו מגידין לו כל הכלים
הכא כי היכי דשאר
דברים כז טו
ננסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא
4 ז
טומאות סלקי הא נמי קלה
במטבע (ד) ולא צורתם כדאמרי' לעיל
של בית המקדש אשר הזניח אחז
למיסק מינייהו הס"ד
ואמאי ליתברינהו ולישקלינהו לנפשייהו מי
(דף מג.) דצורת אדם אסורה ומתוך
במלכותו במעלו לעבודת כוכבים:
ואח"כ מ"ה בית חוניו
רבינו חננאל
לא ט)אמר רב אושעיא בקשו לגנוז כל כסף
הכנו והקדשנו מאי לאו הכנו דאטבלינ'.
שנישוף לא היו
יכולין להכיר ס):
כצ"ל: (ג) תוס' ד"ה ברוך
וכו' מדאסר לגבוה. נ"ב
כוכבים לא קא מיבעיא
אבל וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של
מטומאת עבודת כוכבים: והקדשנום
עיין בדף נ"ד דאף להדיוט
ליה דכיון דכי מבטיל לה
דאקדישננהו. א] שחזרו ומשחום בשמן
ירושלים והוינן בה ירושלים הויא רובא
אסרם יחזקיהו: (ד) ד"ה
בטלה ומותרת בהנאה
המשחה. אלמא כיון דמדאורייתא לא
דינרי וכו' ולא צורתם. נ"ב
מדאיסורה
בטלה.
דעלמא אלא אמר אביי בקשו
לגנוז דינרא הדרייאנא טוריינא שיפא מפני
ע"ל דף מ"ג בתוס' ד"ה
טומאתה נמי בטילה כי
מתסרי דהא הקדש נינהו ואין אדם אוסר
❖
טבעה של ירושלים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר ובאו בה
שעל הסדינים:
קמיבעיא ליה תקרובת
דבר שאינו שלו אינהו נמי לא גזרו עלייהו
עבודת כוכבים של אוכלין
פריצים י) וחללוה התם לא אשתמשו בהו לגבוה הכא כיון דאשתמש בהו
הואיל ולאו בני דעה נינהו: שהחזרת
דאיתקוש למת כדאמרן
לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא: מתני' עובד כוכבים
כדרב גידל דאמר רב גידל
כ) ח
הגהות מהר"ב
לי אבדתי. זהו המקרא ששכחתי:
מנין לעבודת כוכבים
מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וישראל אין מבטל עבודת כוכבים
רנשבורג
ט
שהקדשנו אחרים תחתיהן. אבל הנך
שאינה בטילה עולמית.
א] רש"י ד"ה והקדשנום
של עובד כוכבים המבטל עבודת כוכבים מבטל משמשיה ביטל משמשיה
קנסוהו רבנן וגנזום: מזרחית צפונית.
שנאמר ויצמדו לבעל
י
דאקדישננהו
שחזרו
פעור. מאי כיון דאיסורא
משמשין מותרין והיא אסורה: גמ' מתני ליה ר' לר"ש ברבי עובד כוכבים
שימוש ארבע לשכות שהיו במקצעות
ל)
ומשחום. נ"ב עיין מנחות
לא בטיל טומאתה נמי לא
העזרה קא חשיב במס' מדות (פ"א
נז ע"ב ובתוס' שם בד"ה
מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו א"ל רבי שנית לנו בילדותך עובד
בטיל. או דלמא איסורה
ושמעי' וכו' ר' יאשי' סבר
דאורייתא לא בטלה אבל
מ"ו): ואמר רב ששת ששיקצו' לעבודת
כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל ישראל דישראל מי קא מבטלה והא
וכו' וא"ת ההיא סוגיא וכו'
טומאה דרבנן בטלה. או
כוכבים. אלמא אע"ג דלהדיוט לא
❖
ודו"ק היטב:
לא שנא ועלתה בתיקו:
5 ושם בסתר כתיב א"ר הילל בריה דרבי וולס לא נצרכה שיש לו בה
מיתסרי דאין אדם אוסר דבר שאינו
בעא מניה רב יוסף בן
שותפות בילדותו מאי קסבר ובזקנותו
מאי קסבר בילדותו סבר ישראל
מ)
שאול מרבי כלים
שלו גזור בהו רבנן לגבי גבוה ואע"ג
שנשתמשו בהן בבית
אדעתא דעובד כוכבים פלח כיון דעובד כוכבים מבטל דנפשיה
מוסף רש"י
דלאו בני דעה נינהו. ובבית חוניו נמי
חוניו מהו שישתמשו בהם
דישראל נמי מבטלה ובזקנותו סבר
ישראל אדעתא דנפשיה פלח כי
אע"ג דלאו בית עבודת כוכבים ולא
ואי'ו צריך לומר לדבר
במקדש
בירושלים.
אחר. אם שמשו לעבודת
ומיבעי ליה אליבא דר'
מבטל עובד כוכבים דנפשיה דישראל לא
בטיל איכא דמתני לה אסיפא
מיתסרי כלים דידיה מדאורייתא גזור
כוכבים לא ישמשו עוד
יהודה דאמר בית חוניו
בהו רבנן: התם קרא אשכח ודרוש.
ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים פשיטא א"ר הילל בריה
בירושלים (מנחות קט.).
לאו בית עבודת כוכבים
הכ'ו שג'זום. דאסירי
דמדאורייתא אסירי אפי' להדיוט:
היא ור' מאיר חולק עליו
דרבי
בהנאה ואע"ג דלאו דידיה
ואומר בית חוניו עבודת
דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה.
הוו, שהיו כלי שרת (חולין
כוכבים היא. ומפורשת
מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפקי לחולין קנינהו בהפקירא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים נאסרו:
מ.). ששקצו א'שי יון.
חלוקתם בסוף מסכת
שהקטירו עליה לעבודת
אמרי. הנך דבית חשמונאי כשנצחום היכי נעביד: ניתברינהו. על יד עובד כוכבים כדי לבטלן: אבנים שלימות. שאין בהם פגימות ואפילו
מנחות. דתנן התם הכהנים
כוכבים במקדש (יומא טז.).
ששימשו בבית חוניו לא
כפגימות סכין שתחגור בה צפורן פוסלת בהן כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין יח.): ננסרינהו. לאחר שבירתן להשוות פגימתן לא תניף עליהם
משום כספא ודהבא
ישתמשו
במקדש
ברזל כתיב ועמדו וגנזום: ונתברינהו. כדי לבטלן מעבודת כוכבים: ונשקלינהו לנפשייהו. שהרי חולין הן וכדקאמרת ובאו בה פריצים
של ירושלים. שהיה
בירושלים. ואין צריך לומר
בלשכה והוא של הקדש
לדבר אחר. פי' ואין צ"ל
וחללוה: משום כספה וזהבה של ירושלים. שרובה הקדש: טריינא הדריינא שיפא. מטבעות של ירושלים. טיריינא הדריינא על שם מלכי
ואסור לזרים וכשלקחוה
לדבר אחר הכהנים
רומי נעשו הצורות ושמם טוריינוס אדריינוס: שיפא. ישן ביותר שנישוף מחמת יושנו ואין הצורה ניכרת: מתני' ישראל אינו מבטל
עובדי כוכבים ערבום עם
ששימשו בעבודת כוכבים
עבודת כוכבים של עובד כוכבים. דעובד כוכבים פוסל אלוהו ילפינן ולא ישראל וכל שכן דישראל אינו מבטל עבודת כוכבים דישראל
זהבם (בכורות נ.). הויא
שודאי נפסלו נמצאת סתם
דאין לה בטילה עולמית דהא ושם בסתר כתיב [דברים כז]: גמ' שנית לנו בילדותך שלו ושל ישראל. ועכשיו אתה שונה לנו ושל חבירו אבל
רובא דעלמא. בתמיה
משנתנו זו כר' יהודה
דעליה בעי איתסורי כל
דאמר בית חוניו לאו בית
של ישראל לא: ומקשי תלמודא דישראל מי בטלה והא ושם בסתר כתיב: שיש לו. לעובד כוכבים בה שותפות. ובזקנותו חזר בו
זהבים שבעולם (שם).
עבודת כוכבים היא. מאי
ואיכא דמתני לה. לר' הילל בריה דר' וולס: אסיפא. דמתניתין:
דאף על גב שיש לו שותפות אינו יכול לבטל חלקו של ישראל:
הדריי'א טריי'א שיפא.
כהנים הוא דקנסינהו רבנן
אלו היו ממטבעות של
משום דבני דעה נינהו אבל
א"ר
ירושלים ורובן של אלו באו
כלים לא קנסו. או דלמא
לא שנא. ופשט ליה אסורים הן שנאמר ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו פי' שגנזום. והקדשנו מירושלים (שם). וחיללוה. משמע כיון שבאו פריצים חיללוה, נפק לחולין (שם). שלו ושל חבירו. בין ששניהן עובדין ליראה
אחת בין שזה עובד לפעור וזה למרקוליס (לעיל מב.).
אחרים תחתיהן והנם לפני מזבח ה'. לימא מסייעא ליה מזרחית צפונית ששם גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצום מלכי
יון. ואמר רב ששת ששקצום לעבודת כוכבים. ודחי' הכי שאני אתם. דאמר רב פפא קרא אשכחו ודרשו ובאו בה פריצים
וחללוה. ולא מסייעא ליה. ואמרינן ואמאי גנזום לבטלינהו לאיסורייהו וליהדרו וליקדשינהו. ודחינן משום דלא אפשר היכי ליעביד ליתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נינסרינהו במשור. ולא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא. ליתברינהו ולישקלינהו
לנפשיהו כמו המטבע דאמר אביי בקשו לגנוז דינרא הדרינא שיפא מפני טיבעא של ירושלים. עד שמצאו מקרא שמותר שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה. ופרקינן התם במטבע לא אישתמש גבוה ביה. אבל הכא באבני מזבח כיון דמעיקרא אישתמש
בהו מזבח דהוא גבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוט: פיסקא עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו. עובד כוכבים כו': גמ' אמר ליה ר' שמעון ברבי לרבי שנית לנו בילדותך. עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל
חברו ושל ישראל. אם יש לו בה שותפות. בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר. בילדותיה סבר ישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח כו'. איכא דמתני לה אסיפא. ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים. פשיטא. אמר רבי הלל