נג:
רבי ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטלה עולמית. הא
כמלחמת יהושע. לקמיה פריך הא לא הדור אמוריים שיצאו להלחם
מו א (מיי' פ"ח מהל'
א) לעיל מו., ב) [עי' תוס'
עבודת כוכבים סמג
ר"ה יג. ד"ה ולא קציר וכו'],
עם יהושע: ה"ק אם עתידין לחזור הרי היא. אסורה כאותה
דנקט עולמית משום מסקנא דאגב אורחיה קמ"ל כדרב
ג) [ב"ב קיט:], ד) סנהדרין
לאוין מה טור ש"ע י"ד סי'
יהודה משום דהויא עבודת כוכבים של ישראל כדמסיק דאלו עבודת
עבודת כוכבים של אמוריים שיצאו למלחמה ודימו לחזור לפיכך
סג. ע"ש, ה) [לעיל מא.
קמו סעי' י ט):
מז ב מיי' שם פ"ח הלכ'
כוכבים של עובד כוכבים יש לה ביטול דהא ודאי עובד כוכבים שהניח
נאסרו עבודת כוכבים שלהם בהנאה דכתיב ט) לא ידבק בידך מאומה
מט:], ו) [ב"ב קעא: חולין
סח:], ז) [לעיל מא: מט:],
יא טוש"ע שם סעי' י:
עבודת כוכבים אע"פ שדעתו היה
מן החרם שהרי לא ביטלום מדעתם
מח ג ד ה מיי' שם הלכה
ח) [תוספ' פ"ו ה"ב],
ביציאתם: למה ליה למיתלינהו במלחמת
לחזור ולא בטלה יכולה להתבטל
אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה
ט) [דברים יג], י) [בראשית
יב טוש"ע שם סעיף
❖
❖
יהושע. ליתני אינה בטילה: מלתא
ע"י עובד כוכבים אחר ומה שפירש
יג], כ) [בראשית יא],
יב:
בטילה (א) וצריכא דאי תנא לוה עליה מדלא
אגב אורחיה קמ"ל. לפי דרכו שהיה
רש"י נמי בסמוך הרי היא כמלחמת
זבנה לא בטלה אבל נפלה עליה מפולת
יהושע שדימו העובדי כוכבים לחזור
צריך ללמדינו שלא בטל נתן סימן
מדלא קא מפני לה אימא בטולי בטלה
רבינו חננאל
תורה אור השלם
לא פירש כן אלא ליישב הלשון של הרי
לדבריו ללמדנו מתוך הסימן מילתא
צריכא ואי תנא נפלה עליה מפולת משום
1. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם
אם עתידין לחזור הרי
היא כמלחמת יהושע כי אותה
אחריתי לסיוע לרב יהודה דאמר
היא כמלחמת יהושע
וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
דסבר הא מנחת כל אימת דבעינא לה
ישראל שזקף לבינה כו' דילפינן איסור
(ה) אינו תלוי שדימו לחזור במה שלא
ואינה בטילה. למה לי
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ
שקילנא לה אבל גנבוה לסטים מדלא קא
דעבודת כוכבים מאותן שבימי יהושע
נתבטלה לעולם אלא מפני שעבדום
למיתנא כמלחמת יהושע.
וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
מילתא אגב אורחיה (נקט)
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן
לכל דבריה: להשתחוות לה. ולא
לדעת ישראל כדמסיק אלא בכך דומה
מהדר אבתרה בטולי בטלה צריכא ואי תנא
קמ"ל כדרב דאמר ישראל
הַמָּקוֹם הַהוּא:
כלומר דעתם לחזור כמו שהיו
השתחוה לה ובא (ג) העובד כוכבים
גנבוה לסטין משום דסבר אי עובד כוכבים
שזקף לבינה להשתחוות
דברים יב ג
2. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ
לה ובא עובד כוכבים
האמוריים דעתם לחזור ולהכי פריך
והשתחוה לה אסורה אע"פ שאינה
שקיל לה מפלח פלח לה אי ישראל שקלה
והשתחוה לה אסרה. מנא
בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל
שלו: ומנלן דאסרה. אע"פ שאינה
למה לי למתלא במלחמת יהושע כיון
איידי דדמיה יקרין מזבין לה לעובד כוכבים
לן כבתחילה של ארץ
מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה
שלו: א"ר אלעזר וכו'. אלמא
שטעם מלחמת יהושע אינו תלוי
ישראל דאמר רחמנא
אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
ופלח לה אבל הניחוה הבעלים והלכו
ואשריהם תשרפון באש.
ממלחמת יהושע יליף: ואשריהם
בדעתם לחזור אלא משום שעבדום
הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
❖
מכדי ארץ ישראל ירושה
שמות לב ד
למדינת הים מדלא שקלו בהדייהו בטולי
תשרפון. אלמא אילנות נמי אסירי
לדעת ישראל ומסיק כדרב יהודה
היא להן מאבותיהן. ואין
בטלוה צריכא אם עתידין לחזור כמלחמת
ואהא ודאי קאי עולמית כדפרישית
ומכדי הארץ וכל המחובר לה ירושה
אדם אוסר דבר שאינו
לעיל: דאי תנא לוה הוה אמינא
שלו. ואי משום אלהותיהן
יהושע אינה בטילה
מידי מלחמת יהושע
לישראל היא מאבותיהם שהרי
הגהות הב"ח
שהיו להן קודם שיתן
מדלא זבנה לא בטלה. משמע דאתיא
לאברהם נאמר כי לך אתננה י) וגוים
מיהדר הדור ה"ק אם עתידין לחזור הרי הוא
(א) גמ' אינה בטילה
א
אותה להם הקב"ה ירושה
כר' דאי לרבנן אפי' זבנה לא בטלה
שבאו אחרי כן לא יכלו לאסרן
עולמית וצריכא. נ"ב כך
בביטול בעלמא סגי להו.
כמלחמת יהושע ואין
לה בטילה ולמה לי
היא גירסת התוס':
אלא מאי טעמא נאסרו
בהשתחואה: ואי. משום אשירות
ועוד מדתלי טעמא בעתידין לחזור
למיתלייה במלחמת יהושע מלתא אגב
(ב) שם אי בעו למיהדר:
כולהי טעוותיהו. מדפלחי
דאי לרבנן אפי' אינן עתידין לחזור
דמעיקרא היו קודם שניתנו לאברהם
(ג) רש"י ד"ה להשתחות
ישראל לעגל גלו דעתיהו
אורחא קמ"ל כי הא א)דאמר רב יהודה אמר
ולא ידעינן הי נינהו: מכדי עבודת
לה וכו' ובא עובד כוכבים
לא עדיף ממכרה ומכאן יש להוכיח
דניחא להו בעבודת
רב ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא
והשתחוה לה אסרה
כוכבים. וכל עבודת
כוכבים של עובד כוכבים בביטול
דהא דאמר לעיל משכנה דביטל לר'
אע"פ: (ד) ד"ה מכדי וכו'
כוכבים דעבדו שליחותיהו
עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה מנלן
סגי לה. וקיימא לן (ד) (לקמן דף סד)
היינו (ו) כיון שנשתקעה דאי לא
וקיימא לן לעיל עובד
דישראל קא עבדי. ולפיכך
דאסרה א"ר אלעזר כתחילה של א"י דאמר
כוכבים. נ"ב דף מג ע"א:
נשתקעה מודה ר' דלא בטיל כיון
עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים
אסרינהו רחמנא. הכא
(ה) תוס' ד"ה אם וכו'
ובא
נמי ישראל שזקף לבינה
דדעתו לחזור: עובד כוכבים
על כרחו ליכפינהו לעובדי כוכבים
רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי
ב)
1
כמלחמת יהושע כי אותה
גלי דעתיה דניחא ליה
והשתחוה. פי' לאותה לבינה עצמה
וליבטלינהו: שליחותייהו עבדי.
שלא 'תבטלה לעולם
ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר
בעבודת כוכבים. ועובד
ג)
אי'ו תלויה במה
כוכבים בא והשתחוה לה
הלכך הויא עבודת כוכבים של ישראל
שזקף הישראל אבל בא העובד כוכבים
דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא
שדימו לחזור אלא מפני
שליחותיה דישראל קא
ואינה בטילה עולמית: במידי אחרינא
וזקף אחרת והשתחוה לה אינה
שעבדום כצ"ל: (ו) ד"ה
עבד. ודחינן ודלמא בעגל
בביטולא בעלמא סגי להו אלא מדפלחו
לא. ניחא להו ולא אסרי אשירות
נאסרת דדלמא לא ניחא ליה לישראל
דאי וכו' היינו כגון
בלחוד ניחא להו לישראל
ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניחא להו
שנשתקעה: (ז) ד"ה
במידי אחרינא לא ניחא
דהא לאו שליחותייהו הוה: כל דבהדי
אלא באותה שזקף ודלא כפי' רבינו
והולכים וכו' חוששין
אלהיך ישראל. מלמד והולכים
להו. לא ס"ד דכתיב אלה
בעבודת כוכבים וכי אתו עובדי כוכבים
דרך אחרת.
עגל. אותן אשירות שהיו באותו
שמואל:
❖
להם:
שליחותא דידהו עבדי ה"נ ישראל
והכומרים שעבדום לא עשאום עבודת
הזמן יאסרו דשליחותייהו הוה אבל
שאיוו לאלוהות הרבה. אי
הכי כל עבודת כוכבים
שזקף לבינה גליא דעתיה דניחא ליה
כוכבים אלא לצורך המלכים וכשרואין
הנעבדות מכאן ואילך שחזרו בתשובה
דבהדי עגל ליתסרו
מוסף רש"י
לאו שליחותייהו הוה: מאן מוכח.
שאין המלכים חוששין (ז) בהם גם
בעבודת כוכבים וכי אתא עובד כוכבים
שאר עבודת כוכבים לא
ישראל שזקף לבי'ה.
הם מבטלים אותם:
מי יודע איזו היתה באותה שעה ואיזהו
ליתסרו. ופרקינן מאן
ופלח לה שליחותא דידיה קעביד ודלמא
לבינה בידי אדם נעשית
נעבדה אחרי כן: מתני' שהניחו
מוכח כלומר מי מודיע
אמר
בעגל הוא דניחא להו במידי אחרינא לא
ונאסרת לדברי הכל, והך
איזהו מוקדם. ואיזהו
עובדיה. דאין דעתם לחזור: בשעת
מאחרי כן: ירושלמי
זקיפה דנקט משום גלוי
אמר קרא 2 אלה אלהיך ישראל ד)מלמד שאיוו לאלוהות הרבה אימא כל
דעתא הוה, דאי לא זקפתו
שלום מותרת. הואיל ויצאו לדעת
השתחויה אינה מותרת
מוכח: מתני' עבודת
דבהדי עגל ניתסרו מכאן ואילך נישתרי מאן
ישראל לשם עבודת כוכבים
אלא על אבני בית
ב
ולא נטלוה עמהם ביטלוה: בימוסיאות
לא מיתסרא, דכיון דשל
המקדש רבי יונה רבע
כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה
של מלכים. אבני גזית המתוקנין
ישראל הוא אינה נאסרת
על סיטריה. ר' אחא רבע
בהשתחוואתו של עובד
בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות מפני
שמעמידין אותה בשעה
על סיטריה. ר' אבהו
בדרך מהלך המלך וכשהמלך עובר
כוכבים שהרי אינה שלו
רבע כי אורחיה א"ר
שהמלכים עוברים: גמ' אמר רבי ירמיה בר אבא
מושיבין שם עבודת כוכבים והוא
אמר רב בית נמרוד הרי
(לעיל מו.). שאיוו
יוחנן לר' חייא בר אבא
משתחוה לה: מפני שמעמידין אותה.
לאלוהות הרבה. אף
היא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום ומותר אע"ג דכי
בבלאי א) ג' מילין סלקין
לאלוהות אחרים וקבלו
מן גביכון מפשיטותא
כלומר מפני שצריך להעמידה בשעה
בדרינהו רחמנא כשעת מלחמה דמי אי בעיא למיהדר הדור מדלא
(ב)
עליהם (סנהדרין סג.).
דתעניתא וערבתא דיומא
שהמלכים עוברים שאינן מוכנות
בימוסיאות. בנין שאינו
שביעאה והדין מקצתא
הדור בטולי בטלה: בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות: וכי מפני
למושב עבודת כוכבים כל שעה אלא
לצורך עבודת כוכבים
ואתיא כי הא דאמר
שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין מותרין אמר רבה בר בר חנה
וקורין לו אלט"ר, ומאי
לא התירו השתחויה
לאותה שעה. ולקמן פריך ומשום
בימום בימה של אבן אחת
אלא לתענית צבור בלבד
אמר רבי יוחנן ה"ק מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין
גמ'
בית
הכי מותרין בתמיה:
ומקריב זבחים, דהוי
ובלבד על הצד. וכל מי
ומלכים מניחין דרך זו והולכין בדרך אחרת כי אתא עולא יתיב אבימסא
נמרוד. מגדל שבנו דור הפלגה
תשמיש דתשמיש (לעיל
שאינו כשר כיהושע שאם
טז.).
יפול על פניו יאמר לו
פגימא א"ל רב יהודה לעולא והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם
לעבודת כוכבים ונמרוד היה מלך
הקב"ה קום לך. אל יפול.
עליהם: דכי בדרינהו רחמנא.
אסור ואפי' למ"ד אין עובדים לשברים ה"מ עבודת כוכבים דזילא ביה מלתא
ה)
ובלבד יחיד על הצבור:
מתני' עבודת כוכבים
שנאמר ויפץ ה' אותם: ומהלכין
כ)
למפלח לשברים אבל האי לא איכפת ליה א"ל מאן יהיב לן מעפרא דרב
ו)
שהניחוה עובדיה בשעת
בדרך אחרת. ואין חוששין להן
ושמואל ומלאינן עיינין הא רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו גבימוס שנפגם מותר
שלום מותרת. פי' כגון
הלכך לאו משמשי עבודת כוכבים
שהניחוה ובטלוה בשעת
ואפי' למ"ד ז)עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא ביה מילת'
חשיבי: לא איכפת ליה. לעובד
מלחמה אסורה בית נמרוד
לבטולה אבל הני שקלי להאי ומייתו בימוס אחרינא תניא כוותיה דר' יוחנן
כעבודת כוכבים שהניחוה
כוכבים אי נשבר דאכתי חזי למושב
עובדיה בשעת שלום
ור"ל בימוס שנפגם מותר מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו ה"ד בימוס ה"ד
ח)
ד
עבודת כוכבים: שקלי האי.
ומותר. ואע"ג דכתיב ויפץ
מזבח א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן בימוס אבן
אחת מזבח אבנים הרבה
ה' אתם משם וכשעת
בימוס מאחר שנפגם ושדו ליה לבראי
ה
מלחמה דמיא הנחתם.
אמר
ומייתי אחרינא: מזבח. שמקריבין
כיון דאי הוו בעו למהדר
עליו זבח לעבודת כוכבים: היכי דמי בימוס וכו'. מנא ידוע לן הי הוה בימוס למושב והי הוה
מזבח שמקריבין עליו דנפרוש מיניה:
הוו הדרי כיון דלא הדרי
בטולי בטלוה: מתני'
מאי
בימוסאות של עובדי
כוכבים הרי אלו מותרות מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין. ואוקימנה ופעמים שמניחין המלכים אותו הדרך והולכין בדרך אחר. פי' בנימוסאות הללו כגון כן שמעמידין עליו עבודת כוכבים.
והוא מפורש כל במה לזה ב) במוס. והוא אבן אחת והיא המצבה. ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם מותר. ואפילו למאן דאמר עובדין לשברין הני מילי בעבודת כוכבים דכיון דפלחה
זילא ביה מילתא לביטולה. אבל הכא ג) בימוס שקליה להאי ומיפלח לאחרינא. תניא כוותיהו בימוס שנפגם מותר. מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו. א"ר יוחנן בימוס אבן אחת. מזבח אבנים הרבה.
א) לפנינו הגירסא בירושלמי כאן [וכ"ה בפ"ד דסוכה ה"א] תרין מילין סלקין מן גביכון מפשיטותא דתעניתא וערובתא דיומא שביעיא ורבנן דקסרין אמרין אף הדא מקזתא ואתיא כי הא דאמר וכו'. ב) נראה דצ"ל והוא מפורש בפ"ק דף טז דכל
במה המיוחד לעמוד עליה עבודת כוכבים נקרא בימוס. ג) אולי צ"ל אבל הכא שקלי להאי בימוס ומייתי בימוס אחרינא.